——–
אומר המדרש (שיר השירים רבה א, נה) "לבבתני באחת מעיניך" – אומר הקדוש ברוך הוא לכנסת ישראל: משכת אותי במתן תורה – לאהבך, אף על פי שהסתכלת עלי באחת מעיניך בלבד, ואלו בעין שניה הסתכלת בעגל, נמצא שבשעת מתן תורה כבר היה בדעתם לפרש מהתורה, אף על פי כן היה יקר בעיני השם יתברך הקרבה בעין אחת.
נסיון האמונה קשה הוא מאד, והוא יתברך ידע יצרנו זכור כי עפר אנחנו, ולא זז מחבבנו אף שבעין אחת פזלנו על העגל
בכך יש לנו ללמד ב' נקדות חשובות מאד. א). כמה אהבת ה' לעמו, בשביל קצת הטוב שיש בהם, והסבה לכך כי מלמד הוא עלינו זכות ורואה רק את הטוב שבנו, ושמח בכל התגברות ונצחון שמנצחים אנו את יצרנו, ובשביל זה כבר כדאי לו להתיחד שמו עלינו ולהשתבח בנו – מי כעמך ישראל גוי אחד בארץ – שזהו הכתוב בתפלין של הקדוש ברוך הוא כמובא בגמרא ברכות. ב). נקדה שניה וחשובה עד למאד יש לנו ללמד מכאן, שכשם שהקדוש ברוך הוא לא מואס בנו בכל מצב ובכל מקרה וכדעת ר' מאיר שגם כשאינם עושים רצונו של מקום נקראים עם ישראל "בנים", כמו כן אין לנו למאס את עצמנו ולהתיאש במקרה של נפילה, אלא שוב לקום ולהתחזק באמונה שלמה שאהובים אנו לה' יתברך ומצפה ומחכה הוא לשיבתנו אליו
וכמו שאמרו חכמינו זכרונם לברכה (ומובא ברש"י במקום) על הפסוק "ועתה הניחה לי ויחר אפי בהם ואכלם" וגו', וכי היה משה מתפלל שהקדוש ברוך הוא אומר לו "הניחה לי", והלא עוד לא התחיל בכלל להתפלל, אלא פתח לו הקדוש ברוך הוא פתח למשה והודיעו שהדבר תלוי בו, שאם יתפלל עליהם – לא יכלם ראיה ברורה לנו שאין הקדוש ברוך הוא מואס מעשה ידיו לעולם שהרי מודיע לו הקדוש ברוך הוא, שאין ברצונו לכלותם, ואף שמציע כביכול לכלותם, נותן את אפשרות ההצלה בידיו של משה – רעיא מהימנא – שודאי יעשה מלאכתו באמונה ויציל את עם ישראל בתפלתו.
ואגב, יש מכאן לראות מעלת התפלה, שהרי הקדוש ברוך הוא רוצה לבטל את הגזרה מעמו ואין רצונו לכלותו, אלא שמדת הדין מקטרגת, ולכן מתחנן כביכול הקדוש ברוך הוא שנעתיר לפניו בתפלה ובתשובה לבטל הגזרה, כי מצדו יתברך כביכול אוהבנו הוא בכל מצב, אלא מדת הדין למען הצדק והמשפט היא תובעת את שלה, וכנגדה דרושה תפלה כדי להמתיקה.
וכמה עידוד יכול האדם לשאב מכך שהגם שירד ונפל לאן שנפל ואפלו עד כדי עבודה זרה, מכל מקום ידע ויאמין – הקדוש ברוך הוא רוצה ומודיע שרצונו שתתפלל לפניו ותבקש רחמים והוא יושיעך, ואין רצונו שתאבד שום נשמה חלילה. אולם כח המפתה והמיאש שבאדם אינו אומר לו כן אלא מתחסד עליו לאמר: הקדוש ברוך הוא מאסך מלהיות לו לבן, ולעולם לא יקבלך בתשובה, ומאוס הנך בעיניו, ואין תקנה לנשמ ת ך.
חלילה מלהאמין לו, חיבים להאמין שאמנם החוטא מאוס ומשקץ, ועושה מצוות וטורפין לו בפניו כלשון הרמב"ם, אבל זהו מצד מדת הדין התובעת צדק ומשפט, אבל האהבה שבינינו לבין בוראנו אין מי שיוכל לנתקה.
וכנאמר בשיר השירים:
"מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה ונהרות לא ישטפוה", ופרשו המפרשים: פסוק זה אומרו הקדוש ברוך הוא בעצמו – "מים רבים" – אלו אמות העולם המתקנאים בנו על אהבתו יתברך אלינו, – "לא יוכלו לכבות את האהבה" שיש לי אליכם "ונהרות" – אלו שריהם ומלכיהם, לעולם לא יוכלו לשטף את אהבתי מכם, וגם "אם יתן איש את כל הון ביתו באהבה" לפני להמיר אהבתי אליכם, גם אם יתרפסו ויתרצו אמות העולם בכל מיני מעשים טובים ותחנונים להמיר אהבתי מכם, בוז אבוז להם ואלעג לדבריהם מלהמיר אהבתי מאליכם.
והסבה לכך פשוטה, אהבתו של הקדוש ברוך הוא אלינו אינה חיצונית בלבד אלא פנימית ביותר מצד נשמותינו שהנם חלק אלק ממעל, ואם כן שאנו מנפיחתו ומאן דנפח מדיליה נפח, ולכך קשר אדוק בינינו לבין בוראנו בל ימוט.
העולה לנו מהנאמר למעלה:
כשאדם מועד ממדרגתו – הרי שחשך ואפלה מסביבו, אינו זוכר את הימים היפים שהאיר לו הקדוש ברוך הוא פנים, הימים של התעלות, של תורה ותפלה נפלאים שזכה בהם, לרב נשכחים ממנו כאלו לא היו מעולם, ואינו רואה בראיתו הקצרה אלא את העכשו שלו, ימים של חשך והסתרה, וממילא תכף חושב לעצמו בחפזו שנזרק הוא מאת ה', ואין לאלקים חפץ בו, והפר מעמו את ברית האמונים, אולם הקדוש ברוך הוא הסתכלותו הפוכה לגמרי, כשאדם חוטא ויורד מאגרא רמא לבירא עמיקתא זוכר לו הקדוש ברוך הוא את הימים היפים, וממשיך לחבבו, וממתין לו שיחזר לאותם ימים, וכנאמר: "לא הביט און ביעקב ולא ראה עמל בישראל", ומי כמוהו ידע יצרנו זכור כי עפר אנחנו.
וראיה נפלאה יש לנו מפרשה זו על כך, ישראל נופלים מאגרא רמה של קבלת התורה עד שהגיעו למדרגת נביאים – "פנים בפנים דבר ה' עמכם", ונפלו לחטא העגל ועריות וכנאמר: "ויקומו לצחק", ותכף לאחר מכן בא אליהם מעשה המשכן על כל כליו והשראת שכינתו בתוכם, כבנים החביבים שלא חטאו מעולם.
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
לזכות הרב המחבר
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב יעקב ישראל לוגאסי שליט"א
תפארת ישראל
הרב יעקב ישראל לוגאסי שליט"א לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5