——–
לו. ובבואנו הלום לא יכולתי לעזוב את הקולמוס לאידך גיסא, לגבי הנהגת הרבנים עם העם, הצריכה להיות ברבות הטובה והאהבה, והנה חסידותו של הגאון רבי שלום מרדכי שבדרון זצ"ל מחבר שו"ת מהרש"ם שהעיד על עצמו (בשו"ת מהרש"ם חלק ב סימן רי ד"ה והא דפ"ח) והשם יתברך יודע, כי אני בעניי כמה פעמים הזהרתי את בני ביתי שאם יבא מי לשאול [שאלה בהלכה וכדומה] באמצע אכילה, או שינה, לא יעכבו, אלא יביאו לפני, או יקיצוני. עד כאן לשונו. ואף על פי שמבאר שם שאין זה מן הדין, כי אם בתורת חסידות, עיין שם. והביא את דברי ליקוטי מהרי"ל (ריש הל' פסח) בשם מהר"ש שדרש על הפסוק מי האיש החפץ חיים אוהב ימים לראות טוב, נצור לשונך מרע ושפתיך מדבר מרמה, סור מרע ועשה טוב וגו', אין לך טוב כגמילות חסדים וכו', אם הוא תלמיד חכם יהא גומל חסד ללמד תורה לבני אדם חנם, ויהא נוח ומזומן לבריות בכל שעה לדון ולהורות בלי שהות. עד כאן לשונו. וכן נפלאה עדותו של הגאון רבי אברהם פאלאג'י זצ"ל בספר צוואה מחיים על הנהגותיו של אביו רבנו חיים פאלאג'י דברים הנפלאים פלאי פלאות, וזה לשונו, סבלנות [של אביו] שלא לקוץ ממי שמכביד עליו ומרבה בדברים ומאריך טרחא, ואפילו בשעת אכילה. ופעם אחת הלך הוא בעצמו לבית של זקנה אחת עם השמש, בשביל שבני ביתו אמרו לה לך ושוב, כי אנו אוכלים. וכשגמר מלאכול הלך אצלה לפייסה, אף שהיתה במקום רחוק, ונבהלתי מראות זה וכו'. ופעמים רבות הובא הקערה לפניו והחזירוה, דהיו באים בני אדם. ובחורף כמה זמני אכל התבשיל קר בעבור הבאים אליו. וכמה פעמים אני הגבר ראה דהיו כועסים עליו וסובל ושותק ונעלב, ושוב היה מפרש שיחותיו, כי טעה בדמיונו זה שכעס, שהיה שלא כדין, ושלא כשורה [כלומר מיד היה בליבו מלמד על הכועס זכות, שסבור הוא לפי ראות עיניו דברים שאינם נכונים, ועל כן כועס, ואם האמת היא כפי שעיניו מטעות אותו, אכן כעסו מוצדק, ועל כן על שום מה יש לכעוס עליו, והוא אינו אשם, רק טועה ברואה.] והיה מודה לו [כלומר היה מודיע זאת לכועס, והיה מודה, ושב ורפא לו]. עד כאן לשונו. וכיוצא בזה פסק הרמב"ם (ת"ת פרק ה הי"ב) כשם שהתלמידים חייבין בכבוד הרב, כך הרב צריך לכבד את תלמידיו ולקרבן. כך אמרו חכמים יהי כבוד תלמידך חביב עליך כשלך. וצריך אדם להזהר בתלמידיו ולאוהבם, שהם הבנים המהנים לעולם הזה ולעולם הבא. עד כאן לשונו.
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
לזכות הרב המחבר
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב אסי הלוי שליט"א
שלחן ערוך המדות – א
הלכה ומוסר
חלק ההלכה בו נידונו חקרי ההלכות, ברור דינים וגדרים הלכתיים בהלכות מדות
חלק המוסר בו באו דברי המוסר, ודרכי כבישת המדות הטובות, וההרחקה מן הרעות
מאשר חנני ה' יתברך – הצב"י אסי הלוי אבן יולי ס"ט
פעה"ק ירושים תובב"א – בשנת "הביאני אל בית היין ודגלו עלי אהבה" – התשס"ח לפ"ג
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5