——–
ג. על אף שהתבאר כי יאהב כל אחד מישראל אהבה שלימה כגופו, מכל מקום את החכמים יאהב באהבה יתירה.
{(((אהבת ת"ח)))
ג. א. תנא דבי אליהו רבה (ריש פרשה כו) מתוך האהבה כיצד, כשם שהקב"ה יהי שמו הגדול מבורך לעולם ולעולמי עולמים אוהב את ישראל בכל מקומות מושבותיהם, אוהב תלמידי חכמים ביותר, שנאמר אהבתי אתכם אמר ה' ואמרתם במה אהבתנו וגו' ואת עשו שנאתי (ריש מלאכי א). כך יהא אדם אוהב את ישראל בכל מקומות מושבותיהם, ואוהב את תלמידי חכמים ביותר, שנאמר לא מרובכם מכל העמים וגו' כי מאהבת ה' וגו' (דברים פרק ז פסוקים ז,ח). וכן כתב שיש חיוב אהבת החכמים בספר החינוך (מצוה תלד) על מצות ובו תדבק שנאמרה על החכמים ו"זל, ועובר על זה ואינו מתחבר עמהם, וקובע בלבו אהבתם, ומשתדל בטובתם ותועלתם בעתים שיש סיפק בידו לעשות כן, מבטל עשה זה. עכ"ל. והרי שהוסיף גם לאהוב. אך אין בדבריו גילוי שיש חיוב באהבה יתירה על שאר ישראל.
((("את" לרבות ת"ח)))
והכי הראוני לתלמיד הרשב"א בספרו תורת המנחה (דרשה כח עמוד 301 הוצאת אהבת שלום) דכתב ו"זל, וכדי להזהיר בני אדם מהיזק זה הנחש העקלתון, צוותה התורה במורא ובכבוד ובאהבה ובעבודה של תלמידי חכמים בכל מקום, בשיתוף עם כבוד השם ית', דכת' את ה' אלקיך תירא, את לרבות תלמידי חכמים, וכן כבד את ה' מהונך, לרבות תלמידי חכמים לכבוד. וכן ואהבת את ה' אלקיך, ועבדתם את ה' אלקיכם, לרבות תלמידי חכמים. ובכל מקום שנאמר "את" בכבוד השם ית', הוא בא לרבות תלמידי חכמים. עכ"ל. ומתוך שמקיש אהבת החכמים לאהבת המקום, הוי אומר שחיוב אהבת חכמים היא באהבה יתירה מאהבת שאר ישראל, וכאשר כתבו ההגהות רבנו פרץ, ובשו"ת מהרי"ל שבסמוך. ונמצא לפנינו שהיתה באמתחת תורת המנחה דרשה זו, ואהבת את ה' אלהיך, לרבות ת"ח, ואף שאין לפנינו בגמרא דרשה זו, רק לענין יראה (פסחים כב ע"ב) דרשו כן, מ"מ עמו היתה דרשה זו. או שמא איהו גופיה דרשה, דאיתא בגמרא (פסחים הנ"ל, ובקידושין דף נז ע"א) שמעון העמסוני ואמרי לה נחמיה העמסוני היה דורש כל אתין שבתורה, כיון שהגיע לאת ה' אלהיך תירא פירש. אמרו לו תלמידיו רבי כל אתין שדרשת מה תהא עליהם. אמר להם כשם שקבלתי שכר על הדרישה כך קבלתי על הפרישה. עד שבא רבי עקיבא ולימד את ה' אלהיך תירא לרבות תלמידי חכמים. עכ"ל הגמרא. ושמא ס"ל לתורת המנחה דאחר שכן דורשים כל אתים, הרי שבכלל האתים הוא ואהבת את ה' אלהיך וכו', והלא התקשו כיצד ניתן לרבות מישהו ליראת ה', וקושיא זו קשה גם על האי דכתיב ואהבת את ה', וממילא אותו תירוץ שאמרו שם, לרבות ת"ח, אומר כאן.
(((דעת הסמ"ק)))
ב. והכי נמי כתב הסמ"ק (ס"ס ד) ו"זל, ובאהבה וביראה כתיב את לרבו' תלמידי חכמי'. גם אמרו חכמים (אבות פ"ד) מורא רבך כמורא שמים. על כן יש לאהבם ולירא מהם. ועוד אמרו חכמים במסכת שבת (דף כ"ג) דמוקיר רבנן הוו ליה חתנין רבנן, משמע שמצוה לכבדם. ויש סמך לדבריהם, דכתיב (תהילים טו) את יראי ה' יכבד, וכתיב, כבד את ה' מהונך. ואמרינן (שבת שם) דרחים רבנן הוו ליה בנין רבנן, דדחיל מרבנן הוא גופיה הוה צורבא מרבנן, ואי לאו בר הכי הוא, משתמעין מיליה כי צורבא מרבנן. עכ"ל. והרי שלמד מו"את" גם חיוב אהבת ת"ח.
איברא דכתב בהגהות רבינו פרץ (שם ס"ס ד אות טו) וק' אחרי שפירש לעיל (הסמ"ק התם) שמעלת האהבה יתירה על מעלת היראה גבי הקב"ה, למה לא פירשו גבי חכמים שכר האהב' גדול משכר היראה. ואומר מורי הר"ר יצחק מקורבי"ל, שאהבת חכמים נזכרת במקרא בלא חכמה. שכל אדם מישראל מוזהר לאהוב חברו אפילו בלא חכמה, דכתיב ואהבת לרעך כמוך. אבל ביראה אין אדם מוזהר כי אם לירא תלמידי חכמים, וא"כ שכר אהבתם אינה גדולה משכר יראתם. עכ"ל. והרי שהסמ"ק גילה לו בעל פה כי מקורו לחייב אהבת חכמים, אינה דרשה מיוחדת לאהבת חכמים, אלא היא כלולה באהבת ישראל רגילה, דכתיב ואהבת לרעך כמוך. [ולפי זה אין חיוב אהבת חכמים אהבה יתירה על אהבת ישראל, שהרי מקור אחד לשניהם.] ועל כן ביאר שמי שאוהב ת"ח אין לו שכר מיוחד על אהבת ת"ח, שכן אהבתו מחוייבת כבר משום חיוב אהבת כל אחד מישראל. משא"כ לירא מת"ח, שזו יראה שנאמרה רק לת"ח, ולא לישראל רגיל, הרי שכל חיובו משום יראת ת"ח, וממילא שכרו של ירא מת"ח, יתכן שגדול מאוהב ת"ח.
ומאידך בשו"ת מהרי"ל (ריש סימן א) כתב בסמ"ק וכן דעתו, ככותבנו בתחילה, וזה לשונו, הן מאי קשה טפי איראה מאהבה שפירש החכם על זאת. ומטיבותא דמר אמינא דלא דמו כלל, גבי אהבה כתיב בהו בכל ישראל ואהבת לרעך כמוך, ומהו הריבוי "את" דמרבינן ת"ח, צ"ל חיבה יתירה ואהבה עזה להדבק בהן ולאהוב אותן כנפשו, כאשר התפאר החסיד (שבת דף קיט ע"א) תיתי לי כי אתא דינא דצורבא מרבנן לקמן לא מנחנ' רישא אבי סדיא עד דמהפיכנא בזכותיה. וכן ההוא מאן דהו דאמר פסלינא ליה לצורבא מרבנן לדינא דרחימנא ליה כנפשאי, ואין אדם רואה חובה לעצמו. ולכי האי גוונא אתא קרא להוסיף בהן אהבה על שאר בני ברית. ואפי' הכי אין שכרו גדול כמאן דדחיל מרבנן, דהוי איהו גופיה צורבא מרבנן. וטעמא כדפי' לעיל, וכדחילק בסמ"ק. עכ"ל. והרי שמקורו הראה מאלו דברי הסמ"ק, וכנראה לא ראה את דברי ההגהות רבנו פרץ שדיבר עם הסמ"ק גופיה, ועל כן סבר כי מקורו של הסמ"ק לחיוב זה הוא מדכתיב ואהבת את ה' אלהיך, וכאמור. ובאמת כן נמצאו שדרשו כן, וכנ"ל. וגם הוא לומד שחיוב אהבת חכמים, היא באהבה יתירה מאהבת ישראל.
וכן כתב בספר מעלות המדות (מעלה ב ד"ה ותנא דבי אליהו עמ' מב) ותנא דבי אליהו (רבא פרק כח עמ' 139 הנ"ל) כשם שהקדוש ברוך הוא יהי שמו הגדול מבורך לעולם ולעולמי עולמים אוהב את ישראל בכל מקומות מושבותיהם, ואוהב את ת"ח ביותר, שנאמר אהבתי אתכם אמר ה' וגו' (מלאכי א,ב), ואומר ואת עשו שנאתי וגו' (מלאכי א,ג). כך יהא אדם אוהב את ישראל, ויהא אוהב את התלמידי חכמים ביותר. עכ"ל. וא"כ כתב שיש חיוב באהבת חכמים אהבה יתירה. וכ"כ עוד (מעלה כג ד"ה ותאהבו) ו"זל, ותאהבו ת"ח ביותר, שנתרבו באזהרה מאת ה' אלהיך תירא, לרבות ת"ח. עכ"ל. וכן הוא בספר חרדים (פ"ט סע' יג) לאהוב ת"ח כבניו, דכתיב ואהבת את ה' אלהיך לרבות ת"ח, ומקיים את הציווי ובו תדבק. וע"ע בחרדים (פרק ט אות י) לאהבה ת"ח כבניו, שנאמר ואהבת את ה' וגו', את לרבות ת"ח. וכן מצאתי למפרשים. עכ"ל. ועוד כתב (פרק י סעיף ג) דמכלל אהבת הת"ח הוא לבכות עליהם במותם. עכ"ד. וכ"כ בספר חסד לאברהם (סימן ג אות ד, נדפס בסוף ספר ארך אפים) במעלת חסד עם ת"ח, שת"ח אחד שקול כהרבה, ויש צדיק ששקול ככל ישראל, והמהנהו כמהנה רבוא רבבות בני אדם פשוטים וכו' ע"ש.
וכך כתב בספר לרעך כמוך (ח"ב חלק ואהבת לרעך פ"ה סעיף ב) ו"זל, חובה לאהוב ת"ח באהבה גדולה יותר מאשר את שאר העם, שנאמר את ה' אלהיך תירא לרבות חכמים, ללמד שתהיה לאדם חיבה יתירה ואהבה עזה לת"ח להדבק בהם ולאהוב אותם כנפשו. עכ"ל. והביא את התנא דבי אליהו (פכ"ח) הנ"ל, יהא אדם אוהב את ישראל, ויהא אוהב את התלמידי חכמים ביותר. ועוד שם בסוף הספר תשובות הגרי"ח קנייבסקי (סי' כד) ונשאל על אלו דברי שו"ת מהרי"ל (סימן א) דמצוה לאהוב ת"ח יותר משאר ישראל מרבויא דקרא את ה' אלהיך תירא לרבות ת"ח, ולכאורה קשה דקרא איירי במורא ולא באהבה. ומשני הגר"ח קנייבסקי, דהיינו הך. ואחר האמור לא משם למד המהרי"ל, אלא מדכתיב ואהבת את ה' אלהיך, וכאמור.
(((כיצד ניתן לחייב אהבה יותר מכגופו)))
ג. אולם לכאורה יש לדחות זאת ולומר, כי כל זה לא יכון לפי דרכם של הרמב"ם ודעימיה (הנ"ל סימן א סעיף ב, שהלכה כמותם) דס"ל דחיוב ואהבת לרעך כמוך הוא באהבה גמורה כמותו, וכיון שאי אפשר לאהוב מישהו יותר מעצמו וכדלהלן, הרי שאי אפשר שהצווי לאהוב חכמים הוא ציווי לאהוב יותר מאהבת ישראל, שאז פירושו שהצווי לאהוב חכמים הוא יותר מאהבת עצמו. וכמו שכתב הגר"ח פאלאג'י בספרו ראה חיים על התורה (ח"ב פרשת בלק דף סא ע"ב) בשם חידושי הרמ"ה (סנהדרין דע"ו ע"ב) דמה שאמרו ח"זל שיאהב אדם את אשתו כגופו, היינו שיותר מגופו לא שייך לומר. וכ"כ המהרי"ט אלגאזי בקהלת יעקב (חלק מדות חכמים אות עב) שאפילו את בנו אינו אוהב יותר מעצמו, ושכן הוא בשו"ת מכתם לדוד (פארדו חו"ד סימן א). ומעתה מש"כ בתנא דבי אליהו, ובמעלות המדות, ובשו"ת מהרי"ל, [וכן יוצא בתורת המנחה] כי יש לאהוב חכמים יותר מאהבת ישראל, על כרחך שהם סוברים כי חיוב אהבת ישראל אינו כגופו ממש, שהרי יותר מגופו אי אפשר לאהוב, וממילא אינם עולים בשיטת רוב הראשונים דלעיל. ובאמת כי בדברי הסמ"ק, ובפרט לפי דברי ההגהות רבנו פרץ, אין שום לימוד מיוחד לאהבת ת"ח, רק הוא יוצא מהחיוב הכללי לאהוב את כל אחד ואחד מעם ישראל.
אך לפי"ז לא יעלו דברי הראשונים עם התנא דבי אליהו, וזה קשה. ובאמת כי הגר"ח פאלאג'י זצ"ל בספרו גנזי חיים (מע' א אות ח) כתב שאוהב אדם את בנו יותר מגופו, וכמו שכתב בשו"ת הראב"ן (סימן לז) ובספר חומת אנך (סדר קדושים אות ז) ובשו"ת מהר"י מברונא (סימן קצח בהגהה) והוכיח מב"ב (דף קלו ע"ב) לדעת ר"ל אוהב בנו יותר מעצמו. ושכן הוא בדבש לפי (מע' א אות לג). ושב והניף קסתו בספרו ראה חיים (על התורה דף תכו ע"א ד"ה עוד נקדים, ובח"ב דף ריג ע"א הנ"ל) ושכן כתב האור החיים (מקץ על הפסוק גם אנחנו) ובשו"ת התשב"ץ (ח"ד סימן ד) דבנו אוהב יותר מגופו. ועוד עיין בזה לעיל (סימן א סעיף ד אות ד). ולפי זה שפיר שייכת אהבה יותר מאהבת עצמו, והרי שיש לבאר שאהבת חכמים היא אף אהבה יתירה מאהבת עצמו, ואפשר להעמיד את הרמב"ם ודעימיה עם התנא דבי אליהו, ולמה לעשות מחלוקת בכדי בין הראשונים, וכלל הוא בידנו דאפושי פלוגתא לא מפשינן.}
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
לזכות הרב המחבר
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב אסי הלוי שליט"א
שלחן ערוך המדות – א
הלכה ומוסר
חלק ההלכה בו נידונו חקרי ההלכות, ברור דינים וגדרים הלכתיים בהלכות מדות
חלק המוסר בו באו דברי המוסר, ודרכי כבישת המדות הטובות, וההרחקה מן הרעות
מאשר חנני ה' יתברך – הצב"י אסי הלוי אבן יולי ס"ט
פעה"ק ירושים תובב"א – בשנת "הביאני אל בית היין ודגלו עלי אהבה" – התשס"ח לפ"ג
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5