——–
ד. חיוב ואהבת לרעך כמוך הוא גם בגרים, ובהם התווספה מצות עשה נוספת לחיוב אהבתם, שנאמר ואהבתם את הגר (דברים י,יט).
{(((חיוב תורה)))
ד. א. אהבת הגר היא חיוב תורה שנאמר ואהבתם את הגר (דברים י,יט) וכן מנו מוני המצוות הבה"ג (בריש ספרו במנין העשין קמא) ורבנו שלמה אבן גבירול בהזהרותיו (עשה מ) והרמב"ם בספר המצוות (עשה רז) והרשב"ץ בזוהר הרקיע (ס"ק כח) הסמ"ג (עשין י) החינוך (תלא, ועוד במצוה סג בשרשי המצוה) והר"י אלברגלוני בהזהרותיו (הביאו הגר"י פעלרא על הרס"ג סוף עשה יט) וכן הביא עוד בספר ברית משה (חיבור על הסמ"ג עשה י) שכן מנו במנינם בספרים אלה המצוות (מצוה תלא) ובספר פועל צדק (מ"ע קפא) ובספר עיר מקלט (מצוה תלב) ובספר מצות השם (תלב) ובמהר"ם שיק (מצוה תלב) ובספר דבר המלך (שער א פ"ט) ובספר מעיין חכמה (דף כו ע"ב אות פ). ע"כ.
וכן כתבו עוד ראשונים דאהבת הגר הרי היא מצוה מן התורה, שכ"כ חובות הלבבות (הקדמה ד"ה וכאשר התבאר) ועוד לו (שער ח פרק ג ד"ה המשלים השלשים) הרמב"ם (דעות ו,ד) ובשו"ת הרמב"ם (בלאו סי' תמח) האבן עזרא (שמות יח כ) ספר חסידים (סי' קטז) כוזרי (מאמר ג סימן יא) העיקרים (מאמר ג פרק כה ד"ה ואולם בחלק) וכ"כ בספר מעלות המדות (לקראת סוף המעלה השנית ד"ה וכן צריך) ו"זל, וכן צריך לו לאדם לאהוב את הגרים, כענין שנאמר ואהבתם את הגר, כי גרים הייתם בארץ מצרים. עכ"ל. וכ"כ עוד (מעלה כג ד"ה ותאהבו) ו"זל, ותאהבו גרי האמת והצדק, מפני שהתורה הזהירה עליהם, והקב"ה אוהב אותם. עכ"ל.
וכ"כ האחרונים דכ"כ המ"א (סימן קנו ס"ק ב) והגר"ח פאלאג'י בשו"ת חיים ביד (סימן צט ד"ה ואמינא ולא) הביא הכי מדברי שו"ת זקן אהרן (סוף סי' יט דכ"ו) דכתב, מיהו זאת השפחה אחרי שהיתה כונתה למצות גרות, ולבה לשמים, כבר קנתה מקומה, ואין להוציאה מקברה, שלא יאמרו גוים ג"כ כך עושים ישראל לגרים, ואומה זו אין ראוי להתחבר עמה. והתורה צוותה בכמה מקומות על אהבת הגר וכו'. ע"כ. וכ"כ בשו"ת ישמח לבב (יו"ד ס"ס לט) דאהבת הגר הוי חיוב תורה. וכ"כ המשנה ברורה (סי' קנו ס"ק ד) וערוך השלחן (סי' קנו סעיף ח) וכ"כ בשו"ת אג"מ (יו"ד ח"ד סימן כו) דיש חיוב אהבתם. וע"ש דנקט למעשה שאסור לתת להם שררה וכדפסק הרמב"ם (מלכים פ"א ה"ד) ו"זל, ולא למלכות בלבד, אלא לכל שררות שבישראל. ע"כ. וע"ע שו"ת ציץ אליעזר (חי"ח סימן סה פרק ב). ולענין נישואין עם גרים עיין בשו"ת משנה הלכות (ח"ט סי' רלו, וחי"ב סי' רעד).
(((ואהבת לרעך כמוך בגרים)))
ב. ופשוט שמצות ואהבת לרעך כמוך היא גם בגרים, שהרי גרים הם ככל ישראל, ואין שום צד שיצאו הם ממצוה זו. וכ"כ גם להדיא הרמב"ם בספר המצוות (עשה רז) ו"זל, והמצוה הר"ז היא שצונו לאהוב את הגרים, והוא אמרו ית' ואהבתם את הגר. ואע"פ שהיה נכלל בזה עם ישראל באמרו ואהבת לרעך כמוך, לפי שזה הגר גר צדק וכו'. עכ"ל. וכ"כ עוד במשנה תורה (דעות פ"ו ה"ד) ו"זל, אהבת הגר שבא ונכנס תחת כנפי השכינה שתי מצות עשה, אחת מפני שהוא בכלל ריעים, ואחת מפני שהוא גר, והתורה אמרה ואהבתם את הגר. עכ"ל. וכ"כ גם ספר מצוות גדול (עשין י) ו"זל, ואהבתם את הגר, ובמקום אחר הוא אומר, ואהבת לו כמוך, הרי יש בגר שתי מצוות עשה, אחת מפני שהוא בכלל לרעך, ואחת מפני שהוא גר. עכ"ל. וכ"כ החינוך (מצוה תלא) ו"זל, ועליהם נאמר ואהבתם את הגר כי גרים הייתם. ואף על פי שיכללהו כמו כן הציווי בישראל, שנאמר עליו ואהבת לרעך, שהרי גר צדק בכלל רעך הוא, הוסיף לנו השם בו מצוה מיוחדת לו באהבתו. עכ"ל. וכן כתב החפץ חיים בספר המצוות הקצר (עשה סא) מצות עשה לאהוב את הגר, שנאמר ואהבתם את הגר. וזוהי מצוה נוספת על ואהבת לרעך כמוך (שהרי הגר הוא גם כן בכלל ישראל). עכ"ל.
(((האם חיוב אהבת גר יותר מאהבת רעים)))
ג. כתב בספר חסידים (סימן קטז) ואהבתם את הגר (דברים י,יט) מצוה אותנו לאהוב את הנכנס תחת כנפי השכינה לקיים את כל המצות והתורה. ובל"ו מקומות הזהירה תורה על אהבתו ושלא להונותם בין אונאת ממון בין אונאת דברים. וגדולה אהבתן וחביבה לפני המקום יותר מאהבתן של ישראל. משל לשני בני אדם אחד אוהב את המלך, והאחד המלך אוהבו, מי גדול, אותו שהמלך אוהבו. נמצא ישראל אוהבים הקב"ה, והקב"ה אוהב את הגר, שנאמר ואוהב גר לתת לו לחם ושמלה. על כן מצוה עלינו לאהוב את מי שהמלך אוהב אותם. לפיכך כתיב ואהבתם את הגר. עכ"ל. ומשמע שחיוב אהבת הגרים היא באהבה יתרה על חיוב אהבת רעים.
אולם נראה שחיוב אהבת הגר הוא חיוב בדרגת חיוב אהבת ישראל, רק שבאהבת הגר התווספה מצות עשה נוספת לחיזוק מצוה זו, וכאשר התבאר לעיל (סימן א סעיף ב אותיות ג-ח) באורך בדעת הרמב"ם (דעות פ"ו ה"ד, ובספר המצוות עשה רז) ושאין הוכחה מתשובת הרמב"ם (בלוי סימן תמח) שהיא אהבת יתירה (עיין לעיל אות ז) ואין צורך לכפול את הדברים. ועוד עיין שם (סוף אות ג) שכ"כ כמה וכמה אחרונים. ועוד יש להוסיף שכן משמע בספרא (קדושים פרשה ג פרק ח) ו"זל ואהבת לו כמוך, כשם שנאמר לישראל ואהבת לרעך כמוך, כך נאמרו לגרים ואהבת לו כמוך. עכ"ל. וכן הוא הלשון בילקוט שמעוני (סי' תריז) ולהדיא שהיא אותה אהבה. וכן הרמב"ן על התורה (ויקרא יט,יח) משוה את אהבת ישראל לאהבת גרים, ושלשניהם חיוב הלכתי זהה, עיין שם. וכן משמע בספר מצוות גדול (עשין י) דכתב ו"זל, ואהבתם את הגר (דברים י,יט) ובמקום אחר הוא אומר (ויקרא יט,לד) ואהבת לו כמוך. הרי יש בגר שתי מצות עשה, אחת מפני שהוא בכלל לרעך, ואחת מפני שהוא גר. עכ"ל. ונמצא שלאהבת גר ואהבת רעים דרגה אחת. וכן משמע מלשון החינוך (מצוה תלא) דכתב, ואף על פי שיכללהו כמו כן הציווי בישראל, שנאמר עליו ואהבת לרעך, שהרי גר צדק בכלל רעך הוא. הוסיף לנו השם בו מצוה מיוחדת לו באהבתו. וכמו כן הדבר במניעה מלרמות אותו, שאף על פי שהיה בכלל ולא תונו איש את עמיתו, הוסיף לנו הכתוב בו מניעה מיוחדת לו באמרו וגר לא תונה, ואמרו בגמרא [בב"מ נט ע"ב] שהמאנה הגר עובר משום לא תונו וגו', ומשום וגר לא תונה, וכמו כן מבטל מצות ואהבת לרעך, ומצות ואהבתם את הגר. עכ"ל. ואם אהבת הגר היא אהבה יתרה על אהבת ישראל, היה לו לתרץ שהתווסף כאן חיוב אהבה יתירה. וכן מבואר מדימויו לדין הונאה, ושם התווסף לאו נוסף, ולא תוספת הונאה, והשוום לאהבה. וכן מבואר בדברי מנורת המאור (פרק יז אהבת החברים, ד"ה ובואלה שמות) ו"זל, וגרי הצדק וישראל שוין באהבה, והן כישראל לכל דבריהם. ומצות עשה לאהוב את הגר, שנאמר ואהבתם את הגר כי גרים הייתם בארץ מצרים. עכ"ל.
ד. וכ"כ המהרש"ל בחיבורו על הסמ"ג (עשה י) והעתיקו בספר ברית משה (על הסמ"ג עשה י) דהוקשה לו מדוע כתב הסמ"ג שני פסוקים לחיוב אהבת גר ו"זל הסמ"ג, ואהבתם את הגר, ובמקום אחר הוא אומר ואהבת לו כמוך. עכ"ל. וביאר המהרש"ל, כי אם היה כותב רק את הפסוק הראשון, היה מקום לטעות שחיוב אהבת גר הוא יותר מחיוב אהבת רעים, שאהבת רעים מצווה כמוך, וגר יותר מכמוך, ועל כן הביא את הפסוק הנוסף שנאמר באהבת גר ואהבת לו כמוך, והרי שחיוב אהבתו כאהבת רעים ולא יותר. עכ"ד. וכן יוצא מבואר מהני ראשונים שלא מנו במנין המצוות שלהם חיוב אהבת גר וכגון הרס"ג, היראים, הסמ"ק, ולכאורה זאת מפני שמבינים שמצוה זו כלולה בחיוב אהבת רעים, ואין בה שום תוספת, ועל כן סבורים שאין למנותה בתור מצות עשה בפני עצמה. וכ"כ הגאון רבי ירוחם פעלרא בביאורו הגדול על הרס"ג (סוף עשה יט ד"ה והנה הבה"ג) שכן דרכו של הרס"ג שכל עשה שנכפל ציוויו ולא בא להוסיף פרטי מצוה, מונה למצוה אחת, שאין למנות אלא הציווי, ולא מספר העשין או הלאווין שבאו בכתוב. וכאשר ביאר כלל זה באורך במבוא שבריש הספר (שורש התשיעי), ויתר על כן כתב (בסוף השורש הרביעי) ע"ש.
ולאור כל זאת יתכן להשוות נמי את דברי הספר חסידים הנ"ל, דמש"כ וגדולה אהבתן וחביבה לפני המקום יותר מאהבתן של ישראל. עכ"ל. אינו לומר שלכן אנו מצווים לאוהובם יותר מאהבת ישראל, אלא להוסיף טעם וחיזוק לשנס מותנים לאהבתם. אך חיוב חוזק אהבתם הוא כחיוב אהבת רעים. וכאשר ביארנו כן ברמב"ם לעיל (סימן א סעיף ב). ע"ש. ומ"מ אף אם תימא דאינו כן בחסידים, העיקר ככל הני פוסקים דלעיל.
שוב ראיתי בספר לרעך כמוך (חלק אהבת הגר פ"א הלכה ה) דכתב כי מצוה לאהוב את הגרים אהבה גדולה יותר מאשר לאהוב את שאר ישראל. וחילו שכן משמע ממה שמוזהרים בשני מקומות בתורה על אהבת הגר, בנוסף למצות אהבת ישראל. ושכן משמע ברמב"ם בספר המצוות (עשה רז) גבי אהבת הגר שכתב ו"זל, הוסיף האל אהבה וייחד מצוה נוספת. עכ"ל. ובהלכות דעות (פ"ו ה"ד) שכתב, צווה על אהבת הגר כמו שצווה על אהבת עצמו. ובחינוך (מצוה תלא) שכתב, והפלגת האהבה שהפליגו בהם עד שהשווה אהבתם לאהבת המקום. והביא עוד את ספר חסידים הנ"ל (סי' קטז) והמבי"ט (נעילת שערים פ"א אות ט) שכתב ו"זל, והוסיף בו אהבה על אהבת רעים בהשגחתו עליו בצרכו ובתיקונו. עד כאן לשונו. עכת"ד. ולעניות דעתי מה שהוכיח מכך שיש עוד עשה, אין בזה כדי להוכיח שדרגת אהבת גר היא יותר מדרגת אהבת ישראל, אלא שיש חיוב לאהוב גר וישראל באותה דרגה, רק שבגר יש שתי מצוות עשה על חיוב אהבה זו, ובישראל מצות עשה אחת, ולא שדרגת האהבה משתנה, וכמו שפשוט בכל התורה. וכמו שכתב הגאון רבי ירוחם פעלרא הנזכר לעיל. ושאר ראיותיו כבר עמדנו עליהם, ואין צריך לכפול ולשנות את הדברים.}
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
לזכות הרב המחבר
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב אסי הלוי שליט"א
שלחן ערוך המדות – א
הלכה ומוסר
חלק ההלכה בו נידונו חקרי ההלכות, ברור דינים וגדרים הלכתיים בהלכות מדות
חלק המוסר בו באו דברי המוסר, ודרכי כבישת המדות הטובות, וההרחקה מן הרעות
מאשר חנני ה' יתברך – הצב"י אסי הלוי אבן יולי ס"ט
פעה"ק ירושים תובב"א – בשנת "הביאני אל בית היין ודגלו עלי אהבה" – התשס"ח לפ"ג
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5