——–
ב. חיוב ואהבת לרעך כמוך הוא גם עם בני ביתו, עם אשתו ועם ילדיו, עם הוריו ואחיו. ועל כן אב העושה את צורכי בני הבית, מכין אוכל, מסדר את הבית, שוטפו, מדיח כלים, וכדומה כל פרטי הפרטים הנעשים בבית לאלפיהם, מקיים בהם מצות עשה מן התורה שנאמר ואהבת לרעך כמוך.
{(((חסד בבית)))
ב. א. לכאורה היה מקום לומר שאין חיוב ואהבת לרעך כמוך ולא חסד בבני ביתו, בניו בנותיו ואשתו, כשם שאדם המטיב לעצמו לא מקיים בכך מצות חסד או צדקה, כן הוא בבני ביתו שהם כגופו.
ברם איתא במדרש זוטא (שיר השירים פרשה א) ואיזה חסד עשה יוסף בבית, שנאמר ויוסף היה רועה את אחיו (בראשית לז,ב) וכי רועה היה, והלא בבית המדרש היה, שנאמר כי בן זקונים הוא לו. אלא בשביל שהיה עתיד לפרנס את אחיו, קראו רועה עד שהוא אצל אביו. עכ"ל המדרש. והרי לנו דשפיר איכא חסד בבית. והכי איתא במדרש בראשית רבא (נח יג, הובא בספר לרעך כמוך חלק ואהבת לרעך פרק א הע' מג) שנתכנה אברהם רודף חסד על שגמל חסד לשרה אשתו. ע"כ.
(((מפי ספרים)))
וכ"כ רבנו שלמה ן' גבירול בספר תיקון מדות הנפש (ח"ב ריש שער א) ו"זל, וצריך שישתמש האדם במדה הזאת, ר"ל האהבה בעבודת האלהים, כמו שאמר ואהבת את ה' אלהיך (דברים יא,א). ובנפשו, כמו שנאמר כי אהבת נפשו אהבו (שמואל א,כ,יז). ובקרוביו, כמו שנאמר ויאהב יעקב את רחל (בראשית כט,יח), וישראל אהב את יוסף (שם לז,ג). ובארץ מולדת, כמו שנאמר כי אל ארצי ואל מולדתי תלך (שם כד,ד). וברעהו כמו שנאמר בדוד ויהונתן נעמת לי מאד (שמואל ב,א,כו). ובביתו כמו שנאמר אילת אהבים ויעלת חן (משלי ה,יט). עכ"ל. הרי לפנינו שיש להשתמש באהבה בקרוביו וברעיו ובביתו. וכן כתב הארחות צדיקים (שער ה שער האהבה) כיצד היא דרך אהבת בניו הנכונה ע"ש באורך. ובספר הברית (ח"ב מאמר יג פרק כג) האריך בדיני קדימה בחיוב אהבת רעים, וכתב, ואשתו קודם לבניו הקטנים, כי אשתו כגופו, והיא גם היא מקור החיים של כל בניו הקטנים. הוריו קודמין לבניו הגדולים, ומשבע שנים ומעלה נקראים גדולים, וכו'. ע"ש. והרי שאת אשתו הניח ראשונה. ועוד עיין בדיני הקדימה בספר יוסף אומץ (יוזפא עמ' 308). ועוד ראיתי בשו"ת אפרקסתא דעניא (ח"א סימן קצ) שפסק שעדיף שלא יאמר בעל קדיש על אשתו הראשונה, לפי שיש לו חיוב אהבה לאשתו השניה אשר חי עמה כעת, ובהזכירו הקדיש את אשתו הראשונה, ימעט שמחת לבו עם השניה, ואין אהבתו שלמה אליה. על כן סיים שאם יכול ישכור מי שיאמר עליה קדיש. עכת"ד. ובשו"ת אג"מ (אה"ע ח"ד סי' פט) כתב שחיוב אב בשמחת חתונת בניו, כחיוב כל ישראל מדין ואהבת לרעך כמוך. ע"כ. וע"ע בשו"ת ציץ אליעזר (חי"ט סימן לה והיא הסכמה לספר הבית היהודי ח"ו טוהר המדות להרה"ג רבי אהרן זכאי שליט"א) שדיבר בחיוב אהבת אשתו, ע"ש בדבריו הנפלאים. וכ"כ בשו"ת אור לציון (ח"ב פ"ז סי' כד) כי הטיפול בילדים הוא מצוה גמורה, ועל כן אשה או איש המטפלים בילדים ואינם מוצאים זמן להתפלל, פטורים מן התפילה, כדין העוסק במצוה פטור מן המצוה, וכמו שכתב החפץ חיים בשיחותיו (ח"א אות כז) ועע"ש. ובכה"ג אף אינו חייב בתשלומין. עכ"ד. וכיוצ"ב כתב הגרי"ח קנייבסקי שליט"א בקונטרס גם אני אודך (ח"ג אות לח) שנשאל אודות מי ששומר על ילדיו בביתו האם חייב בתפילה בציבור. וענה, כרצונו. והרי זה כמבואר. וע"ע בשו"ת שבט הלוי (ח"ט סי' קצז) דמחוייב בשלום בית באשתו משום ואהבת לרעך כמוך, ואף אם מחמת כן יצטרך להוציא את אביו מביתו ולשולחו לבית אבות מחוייב בכך. וראה בספר לרעך כמוך (בקונ' הביאורים סימן ז אות ו) עוד בזה.
(((הזן בניו הקטנים)))
ב. והכי חזינן מהאי דאיתא בכתובות (דף נ ע"א) אשרי שומרי משפט עושה צדקה בכל עת (תהלים קו), וכי אפשר לעשות צדקה בכל עת, דרשו רבותינו שביבנה ואמרי לה רבי אליעזר, זה הזן בניו ובנותיו כשהן קטנים. עכ"ל הגמרא. והרי להדיא שאפילו מצות צדקה גמורה יש בבניו הקטנים. וכהאי גמרא פסקו הרי"ף (כתובות דף יח ע"ב מדפיו) והרמב"ם (הלכות מתנות עניים פ"י הט"ז) ו"זל, הנותן מזונות לבניו ולבנותיו הגדולים שאינו חייב במזונותיהן כדי ללמד הזכרים תורה, ולהנהיג הבנות בדרך ישרה, ולא יהיו מבוזות. וכן הנותן מזונות לאביו ולאמו, הרי זה בכלל הצדקה, וצדקה גדולה היא שהקרוב קודם. עכ"ל. וכן פסק הרא"ש (כתובות פ"ד סימן יח) והראב"ן (כתובות ד"ה האב אינו) והארחות חיים (צדקה סימן ה ד"ה כתוב) ובשו"ת התשב"ץ (ח"ב סימן קלא) ובשו"ת באר שבע (סימן מא) ובשו"ת מהרי"ט (ח"ב יו"ד סימן כח ד"ה וקרוב אני). והטור (אה"ע ר"ס עא) כתב, ומשש ואילך מצוה [על האב] לזונם עד שיהיו גדולים, ועל זה נאמר עושה צדקה בכל עת. ובשו"ת יחו"ד (ח"ג סימן עו) פסק שאפשר להוציא מחשבון המעשרות כדי לזון את בניו ובנותיו הקטנים מעל גיל שש שנים. והכי פסק מרן בשלחן ערוך (יו"ד סי' רנא סעיף ג) הנותן לבניו ובנותיו הגדולים, שאינו חייב במזונותיהם, כדי ללמד את הבנים תורה ולהנהיג הבנות בדרך ישרה, וכן הנותן מתנות לאביו והם צריכים להם, הרי זה בכלל צדקה. עכ"ל. ובב"י ביאר (סימן רנא) כלומר שהם יותר על בן שש שנים, דאילו פחותים מבן שש חייב הוא במזונותיהם, כדאיתא בסוף פרק אף על פי (כתובות סה ע"ב) ואמרינן בפרק נערה שנתפתתה (שם נ ע"א) עושה צדקה בכל עת (תהלים קו,ג) זה הזן בניו ובנותיו הקטנים, כלומר שהם יתרים על שש שאינו חייב במזונותיהם, וכשהוא זנם צדקה תחשב לו. וכן פירש רש"י (ד"ה זה). עכ"ל הב"י. וכן פסק בש"ע (אה"ע ר"ס עא) שחיוב מזונות בניו הוא עד גיל שש. ועוד בש"ע (אה"ע סימן עג ס"ו) בניו ובנותיו עד בני שש חייב ליתן להם כסות וכלי תשמיש ומדור. עכ"ל. ומ"מ זאת יוצא, שבגדולים מגיל שש מקיים מצות צדקה, וק"ו שמקיים ואהבת לרעך כמוך. וכן ה"ה בכל הדברים שעושה לבניו הקטנים יתר מכדי חיובו ההלכתי היוצא מחיוב מזונות, שמקיים כן. וא"כ גם בבניו הקטנים דברים רבים עד מאוד שעושה למענם, יש בהם קיום מצות עשה של ואהבת לרעך כמוך.
(((קדימת אהבת אנשי ביתו)))
ג. ואדרבה חסד עם ביתו קודם על חסד שחוץ לבית, וכפי שיש ללמוד מדיני צדקה המבוארים בש"ע (יו"ד סי' רנא סעיף ג) ו"זל, הנותן לבניו ובנותיו הגדולים שאינו חייב במזונותיהם כדי ללמד את הבנים תורה, ולהנהיג הבנות בדרך ישרה, וכן הנותן מתנות לאביו, והם צריכים להם, הרי זה בכלל צדקה. ולא עוד אלא שצריך להקדימו לאחרים, ואפילו אינו בנו, ולא אביו, אלא קרובו, צריך להקדימו לכל אדם. ואחיו מאביו קודם לאחיו מאמו. ועניי ביתו, קודמין לעניי עירו. ועניי עירו, קודמין לעניי עיר אחרת. עכ"ל. ובבית יוסף (סי' רנא אות ג) הראה מקורו מדתניא בספרי (ראה פסקא סג) אחיך זה אחיך מאביך. מאחד אחיך, [זה אחיך מאמך]. מלמד שאחיך מאביך קודם לאחיך מאמך. באחד שעריך, אנשי עירך קודם לאנשי עיר אחרת. בארצך, יושבי ארץ ישראל קודמים ליושבי חוצה לארץ. ויושבי חוצה לארץ מנלן, תלמוד לומר אשר ה' אלהיך נותן לך, לרבות כל מקום. ע"כ. וממשיך הב"י, וכתבוה הסמ"ג (שם רז ע"א) להאי ברייתא, והמרדכי בפ"ק דב"ב (סי' תקג). עכ"ל הב"י. והכי כתב רש"י בפירושו על התורה (דברים פט"ו פסוק ז ד"ה מאחד אחיך) ו"זל, אחיך מאביך קודם לאחיך מאמך. עכ"ל. וכן פסקו היראים (סימן קסז) ובשו"ת מהרשד"ם (אה"ע סימן קצג) ובשו"ת ויקרא אברהם (אה"ע סימן יז).
ועוד כן מבואר ממש"כ להלן (סימן ג סעיף ד אות ג) דחייך קודמין אמרינן אף בממונות, שאפילו הוא עצמו קודם בצדקה, וכמש"כ רבנו סעדיה, הביאו הטור (יו"ד סי' רנא) חייב אדם להקדים פרנסתו לכל אדם, ואינו חייב לתת צדקה עד שיהיה לו פרנסתו, שנאמר וחי אחיך עמך, חייך קודמין לחיי אחיך. ע"כ. ועמו עומדים ראשונים רבים. והרי שאפילו אם הוא עצמו קודם לצדקה, בודאי שבני משפחתו קודמים לאחרים. וע"ע בדיני קדימה בספר הברית (ח"ב מאמר יג פרקג כג). וכן האריך בדיני קדימה במצוות חסד צדקה והלואה החפץ חיים בספרו אהבת חסד (פרקים חמישי שישי) ושם (פ"ו סעיפים ג,ד) שהקרובים קודמים, ולכן צריך להקדים הלואת אביו ואמו להלואת בניו. והלואת בניו קודמת לאחיו, ואחיו מאביו קודם לאחיו מאמו, ושניהם קודמין לשאר קרובים. עכ"ל. והכי חזינן בשו"ת שבט הלוי (ח"ט סימן קצז) הנזכר לעיל (סוף אות א).
(((ואהבת באשתו)))
ד. וכן יוצא מבואר שיש חיוב ואהבת לרעך כמוך באשתו מהסוגיא בקידושין (דף מא ע"א) אמר רב יהודה אמר רב, אסור לאדם שיקדש את האשה עד שיראנה, שמא יראה בה דבר מגונה ותתגנה עליו, ורחמנא אמר (ויקרא יט,יח) ואהבת לרעך כמוך. עכ"ל הגמרא. ולהדיא שיש חיוב ואהבת באשתו וכהאי גמרא כן פסקו הפוסקים וכאשר אספנום לקמן (סימן ד סעיף לא). וכן חזינן בחיוב אהבת אשתו. מהאי דשנינו בנדה (דף יז ע"א) אסור לשמש מטה ביום שנאמר ואהבת לרעך כמוך, ושמא יראה בה דבר מגונה ותתגנה עליו. ע"כ. והרי לנו שחייב בואהבת באשתו.
והכי איתא ביבמות (דף סב ע"ב) תנו רבנן האוהב את אשתו כגופו, והמכבדה יותר מגופו, עליו הכתוב אומר וידעת כי שלום אהלך ופקדת נוך ולא תחטא. והכי הוא בסנהדרין (דף עו ע"ב) וכן כתבו הרי"ף (גיטין דף נא ע"א מדפיו, ועוד לו סנהדרין דף יח ע"ב מדפיו) והרמב"ם (אישות פט"ו הי"ט) והרא"ש (יבמות פ"ו סימן י) ועוד (סנהדרין פ"ט סימן ב) וכ"כ הראב"ן (סוף סנהדרין ד"ה אל תחלל, וביבמות דף סב ע"א ד"ה האוהב) והמאירי (גיטין דף צ ע"א ד"ה ובמסכת) והארחות חיים (מלוניל הלכות כתובות סוף סימן כז) ורבנו ירוחם (דף רו ע"ב ד"ה) והמחזור ויטרי (סימן תקלא מסכת דרך ארץ) כתב האוהב את אשתו כנפשו וכו', וידעת כי שלום וגו'. ובשו"ת בנימין זאב (סימן קלז) וכ"כ בספר פלא יועץ (ערך אהבה) וכדאיתא ביבמות (סב ע"ב) חיוב לאהוב את אשתו כגופו וכו' ע"ש.
והכי כתב רבנו שלמה ן' גבירול בספרו תיקון מדות הנפש (חלק ב שער א) וצריך שישתמש האדם במדה הזאת ר"ל האהבה וכו' ובקרוביו כמו שנאמר ויאהב יעקב את רחל (בראשית כט,יח) וישראל אהב את יוסף (בראשית לז,ג). עכ"ל. וכ"כ בספר מעלות המדות (המעלה ב ד"ה בני) ו"זל, בני אהבו את נשותיכם כגופכם וכו'. וכ"כ עוד להלן (המעלה כג ד"ה ותאהבו) ו"זל, ותאהבו גם את נשיכם ובניכם ובנותיכם, כי עצמכם ובשרכם הם. עכ"ל. והרי כתב לאהוב את אשתו ובניו.
(((כתובה )))
והכי כתב הראבי"ה (ח"ד סימן תתקיט) בפירושו לכתובה, את המילה "ואוקיר" ו"זל, אכבדנה, כדתני' הבא על יבמתו (סב ע"ב) האוהב את אשתו כגופו והמכבדה יותר מגופו וכו', עליו הכתוב אומר וידעת כי שלום אהלך וגו'. עכ"ל. וכ"כ בפירוש המילה ואוקיר בכתובה בשו"ת תשב"ץ (חלק ג סימן שא) ואוקיר הוא לשון כבוד, וכמו שאמרו בפרק (גיד הנשה) [כסוי הדם] (דף פד ע"ב) לענין יכלכל דבריו במשפט אוהבה כגופו. ומכבדה יותר מגופו. עכ"ל. וכ"כ בשו"ת בנימין זאב (סימן נ) בפירוש הכתובה ו"זל, ואוקיר, פירוש אכבדנה, כדאיתא ביבמות (סב ע"ב) ת"ר האוהב את אשתו והמכבדה יותר מגופו וכו'. עכ"ל. ועוד ראה בשו"ת מהר"ם מרוטנבורג (חלק ד דפוס פראג סימן פא) דכתב ו"זל, כן נ"ל כל בן ברית חייב לכבד את אשתו יותר מגופו, עולה עמו ואינה יורדת עמו, בעולת בעל כתיב, בעלייתו ולא בירידתו, לחיים נתנה ולא לצער. ומספר כתובה נלמוד, אנא אפלח ואוקיר ואיזון. והמכה את אשתו, מקובלני שיש יותר להחמיר בו מבמכה את חבירו, דבחבירו אינו חייב בכבודו, ובאשתו חייב בכבודה, ודרך הגוים בכך. אבל חלילה וחלילה לשום בן ברית מעשות זאת, והעושה יש להחרימו ולנדותו ולהלקותו ולעונשו בכל מיני רידוי, ואף לקוץ ידו אם רגיל בכך, כי הא דרב הונא קץ ידא (סנהדרין נח ע"ב). עכ"ל.
איברא דחזי הוית בספר ראה חיים להגאון רבנו חיים פאלאג'י על התורה (ח"ב פרשת בלק דף סא ע"ב) אחר שהביא סיעת פוסקים שכתבו כי אדם אוהב את בנו יותר מעצמו, ושהראב"ן בשו"ת (סימן לז) כתב שזהו חיוב ואהבת בכל אחד ואחד מישראל. כתב שלפי"ז מה שאמרו שיאהב אדם את אשתו כגופו, היינו שאהבת אשתו היא פחותה מכך. ע"כ. ותמהתי על עצמי, כי באשתו לית מאן דפליג שיש בה חיוב ואהבת לרעך כמוך, וא"כ אם ואהבת לרעך כמוך היינו לאהוב כל אחד מישראל יותר מגופו, בודאי שאשתו בכלל הברכה, ומהו שהוציא את הנשים מן הכלל, והניחם בדרגה אחרת, ואיך יצאו מחיוב התורה. ובר מין דין הראנו לדעת לעיל מדברי הגמרא קידושין (מא ע"א) ונדה (יז ע"א) דמפורש בהן שואהבת חל נמי באשתו.}
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
לזכות הרב המחבר
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב אסי הלוי שליט"א
שלחן ערוך המדות – א
הלכה ומוסר
חלק ההלכה בו נידונו חקרי ההלכות, ברור דינים וגדרים הלכתיים בהלכות מדות
חלק המוסר בו באו דברי המוסר, ודרכי כבישת המדות הטובות, וההרחקה מן הרעות
מאשר חנני ה' יתברך – הצב"י אסי הלוי אבן יולי ס"ט
פעה"ק ירושים תובב"א – בשנת "הביאני אל בית היין ודגלו עלי אהבה" – התשס"ח לפ"ג
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5