——–
א. וידבר ה' אל משה אחרי מות שני בני אהרן בקורבתם לפני ה' וימותו (טז.א)
לכאורה משמע, כי בני אהרון מתו משום "קורבתם לפני ה'", ולא משום הקרבת ה"אש הזרה" [כדאיתא בפ' שמיני], שהרי אומר הפסוק "בקורבתם לפני ה'-וימותו". והדבר צ"ב!
ב. אחרי מות שני בני אהרן בקורבתם לפני ה' וימותו (טז.א)
איתא בויקרא רבה (כ.ז) זה שאומר הכתוב (תהילים עח.סג): "בחוריו אכלה אש ובתולותיו לא הוללו". "בחוריו"- אלו נדב ואביהו בני אהרון. "אכלה אש"- לפי ש"בתולותיו לא הוללו". מלשון הלולא ומשתה חתונה, שהרי כמה בתולות נאות יושבות עגונות ממתינות להם. והם אמרו: אחי אבינו מלך, אחי אמנו נשיא, אבינו כהן גדול, אנו שני סגני כהונה, אי זו אשה ההוגנת לנו.
ויש לתמוה, וכי על חטא זה חייבים מיתה – שבשל כך "בחוריו אכלה אש"?
ג. עוד יש לידע, מדוע צדיקים אלו שנאמר עליהם: "בקרובי אקדש"- לא עמדה להם תורתם וכו' להנצל ממיתה זו?
ד. וידבר ה' אל משה אחרי מות שני בני אהרן וכו'. ויאמר ה' אל משה וכו' ואל יבא וכו' (טז.א-ב)
יש להבין, מה ציוה הקב"ה למשה בדיבור של "אחרי מות וכו'", הלא לא ראינו שציווהו שום ציווי מיוחד, שהרי מיד לאחר מכן כתוב שוב "ויאמר ה' של משה דבר אהרן אחיך"?
ה. עוד יל"ע, מדוע נסמך עניין יוה"כ לעניין שני בני אהרון?
ו. ונתן אהרן על שני השעירים גרלות גורל אחד לה' וגורל אחד לעזאזל וכו'. ושחט את שעיר החטאת וכו'
וכפר על הקדש מטומאות בני ישראל ומפשעיהם לכל חטאתם וכו' (טז.ח-טז)
יש להבין, מדוע "השעיר לה'" אינו מכפר אלא על טומאת מקדש וקודשיו, בשונה מ"השעיר לעזאזל" המכפר על כל עוונות עם ישראל?
ז. ולא תקיא אתכם בטמאכם אותה כאשר קאה את הגוי אשר לפניכם (יח.כח)
פירש רש"י – משל לבן מלך שהאכילוהו דבר מאוס, שאין עומד במעיו אלא מקיאו. כך ארץ ישראל אינה מקיימת עוברי עבירה.
ויש לבאר כוונת הרש"י במשלו לבן מלך המקיא [דווקא] את הדבר המאוס?
{כל הקושיות מתורצות ביסוד אחד}
יבואר ע"פ יסודו של הגר"י ניימן זצ"ל בספרו דרכי מוסר [פר' אמור] בעניין אדם גדול נידון גם על דברים קטנים. וז"ל – כאן לימדתנו התורה מוסר השכל גדול, כי אינו דומה הדיוט העושה עבירה לאדם נכבד הנושא כתר על ראשו כי יעבור עבירה. אדם נשוא ומרומם מעם, אשר נכשל בעבירה הרי הוא מחלל ומבזה את הכבוד המיוחד לו שהוא נושא על ראשו.
בת כהן החוטאת, הרי היא מחללת את כבוד כתר הכהונה. בן תורה שאינו מתנהג כראוי לו, הרי הוא מחלל ומבזה את כבוד כתר התורה אשר הוא נושא על ראשו. ולכך, חטאו גדול פי כמה מונים מאיש ההמון כי יחטא באותו חטא.
אחריות גדולה נושא בן-תורה על כתיפו, וחובת זהירותו כפולה ומכופלת, באשר פגם כל דהו – את התורה הוא מחלל, רח"ל, ולגודל מעלתו כן יכבד עוונו.
חילול התורה – חילול שם שמים הוא, ו"אין מקיפין בחילול ה'", חילול ה' טומן חלילה בחובו עונש שריפה. וכבר דרשו רבותינו במס' יומא (פו.) היכי דמי חילול השם – מי שקורא ושונה ומשמש ת"ח ואין משאו ומתנו באמונה ואין דיבורו בנחת עם הבריות, מה הבריות אומרות עליו, אוי לו לפלוני שלמד תורה, אוי לו לאביו שלמדו תורה, אוי לו לרבו שלמדו תורה, פלוני שלמד תורה ראו כמה מקולקלין מעשיו וכמה מכוערין דרכיו, ועליו הכתוב אומר: "באמור להם עם ה' אלה ומארצו יצאו".
בנוהג שבעולם, בצבא המלך – חייל אשר חסר לו כפתור בכנף מעילו או שכותנתו אינה מגוהצת ועשויה כהלכה, יקבל על כך עונש מגבוה למען לא ישנה באולתו, אבל חייל אשר ברח מן השירות הצבאי, אותו לא יענישו אם ימצא מחוסר כפתור במעילו, כיון שרחוק הוא מכלל החיילים העומדים על משמרתם.
כן הוא הדבר בצבא עובדי ה'. אדם מן הרחוב לא שייך לתובעו על מעשים קטנים שנעשו שלא כהוגן, הפרטים הקטנים אינם חשובים כלל חטא לגבי דידיה. רחוק הוא משומרי משמרת ה'. קודם-כל צריך להשיבו אל מקומו להעמידו בשורת השומרים.
אבל תלמיד-ישיבה, בן תורה העומד לשרת לפני ה', עליו להשמר ולהזהר מכל דבר קטן שמא ייעשה שלא כהוגן וכראוי למידתו. שטח התביעה ממנו שונה לחלוטין מאשר התביעה מאיש ההמון.
לבני-תורה ניתן לומר מוסר גם על פרטים קטנים, באשר כל פרט מהוה חסרון בשלימותו, וגורם חילול ובזיון לכתר תורה אשר על ראשו. על אחת כמה וכמה שניתן להעיר לו על חסרונות גדולים.
[עקמומיות, היא החסרון הגדול ביותר. כמו שאומר הסבא מקלם זצ"ל, אם יאמר לך אדם על דבר שהשכל נוגד אותו שהוא "ישר", דע ששכלו עקום והוא הגרוע מכל. כי בשכל עקום יעקם כל התורה כולה.
אמרו עליו על הסבא זצ"ל שאמר שאצלו החטא הגדול היה אם אמרו על שולחן שמקומו כאן שצריך להעמידו שם. עקמומיות עלולה להביאו לעקמומיות בכל התורה כולה.] עכ"ל.
א"כ מבואר – עד כמה חייב הבן תורה לדקדק אף בפרטים הקטנים, עקב היותו חייל בצבא ה'.
{לפ"ז כל הקושיות מתורצות}
הקושיות א', ב' וג' מתורצות – בני אהרן מתו דווקא מפני "קורבתם לפני ה'"- דווקא משום שהיו ת"ח צדיקים, היה עליהם להישמר מכל פגם, ומכל חטא הקטן ביותר. לזה נענשו בעונש מיתה החמורה, על חטאים קלים אלו.
אף תורתם לא עמדה להם, משום שעקמימות קלה במידות הת"ח, היא עקמימות אף בתורה השוכנת בקרבו. ולכן לימדה אותנו התורה לדורות – מיסוד בני אהרון – עד כמה הת"ח ובני התורה חייבים להזהר מכל עקמימות בדרכיהם ומעשיהם. שהרי על חטאים קלים, נענשו בני אהרן במיתה החמורה.
לפ"ז גם הקושיות ד' וה' מתורצות – באמת, "וידבר ה' אל משה אחרי מות שני בני אהרן" הינו ציווי מיוחד, ל"בני אהרון"- בני התורה. כי דווקא משום "קורבתם לפני ה' – וימותו"- זהו מאמר מיוחד למשה ולאהרון ובניו – עד כמה ת"ח ובני התורה מוכרחים להשמר מכל פגם, ומכל עקמימות במעשיהם.
לזה סמכה התורה עניין יוהכ"פ לעניין שני בני אהרון. ללמדנו, כי בני אהרון – הת"ח, חייבים להיות נקיים מכל פגם חטא ומכל עקמימות, כביוה"כ – המטהר ומנקה את האדם מכל חטא. ת"ח חייב להיות נקי ללא שום חטא, אף הקל שבקלים.
לפ"ז גם הקושיא השישית מתורצת – לימדתנו התורה, כי "השעיר לה'-הבן תורה השוכן בבהמ"ק – מוכרח שלא יהיה בו שום חטא – ולא יהיה לו כמעט על מה לכפר. כי ה"שעיר לה'"- כל חטאיו צריכים להיות לכל היותר "טומאת מקדש וקודשיו"- חטאים קלים שבבהמ"ק. כי ת"ח חייב להיות נקי כמה שיותר מכל חטא ועוון הקל שבקלים [דלא כשעיר לעזאזל].
ולפ"ז גם הקושיא השביעית מתורצת – לימדנו הרש"י בתוך דבריו: כי "בן מלך"- "חייב להקיא את הדבר המאוס"- שלא יהיה בו שום חטא, ושום רבב הדבוק בו. ת"ח חייב להיות נקי בכל דרכיו, נקי מכל עקמומיות, אף הקלה ביותר.
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
לזכות הרב המחבר
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב אליהו יוחאי אלקיים שליט"א
אפיקי אליהו על התורה
פירושים חידושים וביאורים על דרך המוסר והדרש, תוך ביאור כולם ביסוד אחד
זכני השי"ת בטובו ובחסדו
הצב"י אליהו יוחאי אלקיים
פעיה"ק יבנה תובב"א – שנת תשע"ב לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5