אָדָם שֶׁפָּגַע בַּחֲבֵרוֹ שֶׁלֹּא בְּמִתְכַּוֵּן לִפְגֹּעַ בּוֹ, וּכְגוֹן שֶׁלֹּא אוֹמֵר לוֹ שָׁלוֹם בְּפוֹגְשׁוֹ אוֹתוֹ, וְלֹא מִשּׁוּם שֶׁהָיָה בְּכַוָּנָתוֹ לְבַיְּשׁוֹ אֶלָּא שֶׁנֹּהַג רַע זֶה בְּקִרְבּוֹ שֶׁאֵינוֹ אוֹמֵר שָׁלוֹם וְלֹא עַל מְנָת לְבַיֵּשׁ, אוֹ כְּגוֹן אָדָם שֶׁהֵעִיר הֶעָרָה פּוֹגַעַת בַּחֲבֵרוֹ שֶׁלֹּא עַל מְנָת לְבַיְּשׁוֹ, אוֹ אָדָם הַלּוֹוֶה וְאֵינוֹ מְשַׁלֵּם וּמִתְיַחֵס לַמַּלְוֶה בַּאֲדִישׁוּת שֶׁלֹּא עַל מְנָת לְבַיְּשׁוֹ, וְהַמַּלְוֶה נִפְגַּע מְאֹד, וּבָזֶה שֶׁיָּבוֹא הַנִּפְגָּע לְהָעִיר לַפּוֹגֵעַ וְיֹאמַר לוֹ שֶׁפָּגַע בּוֹ – יִפָּגַע הַפּוֹגֵעַ לִמְאֹד, וְיָחוּשׁ צְרִיבָה קָשָׁה בְּלִבּוֹ לְפִי שֶׁהַמּוֹכִיחוֹ מַרְאֶה לוֹ שֶׁהִנֵּהוּ חֲסַר רֶגֶשׁ וַחֲסַר נִימוּס וְדֶרֶךְ אֶרֶץ וְאוּלַי אַף מֻשְׁחָת בְּמִדּוֹתָיו, כִּי בֶּאֱמֶת לֹא הָיָה בְּכַוָּנָתוֹ לִפְגֹּעַ, הָאֵם בִּכְלָל כְּדַאי שֶׁיֹּאמַר הַנִּפְגָּע לַפּוֹגֵעַ שֶׁפָּגַע בּוֹ, וְאִם כֵּן, הֵיאַךְ יְבַטֵּא הַנִּפְגָּע לְפוֹגֵעַ אֶת כְּאֵבוֹ וְעֶלְבּוֹנוֹ כְּדֵי שֶׁלֹּא יְהֵא כָּאן חֲשַׁשׁ נְקָמָה?

——–

אם יש כח בנפגע לעצור בנפשו, ולקבל יסורי הפוגע בו באהבה, ולמחול לו בלב שלם, עדיף שלא יביישנו לפוגע לומר לו שפגע בו, באופן שיודע שאותו פוגע יתבייש מאד מאותה תוכחה. אלא יוכיחנו בנועם וברמז על נוהגו הפוגע.

ואם לא יוכל שאת בנפשו הפגיעה, ויום ולילה מוטרד הוא מפציעת הפגיעה שפגעה בו, לא ישטום הדבר בלבו, אלא ילך לפוגע בו ויאמר לו שפגע בו למאד, ורק יזהר שתהא כוונתו בזה להביע את כאבו ופגיעתו ולא שיעשה זאת גם לשם נקמה, כלומר שלא תהא כוונתו גם לפגוע בפוגע בכך שיחפוץ שיחוש הפוגע בעצמו מעתה כמה הוא שפל ואכזר, אלא יאמר לו בנועם, יודע אני שלא היתה כוונתך לפגוע בי, אולם בלא כוונתך דע כי פגעת בי למאד, ויעשה זאת לשם שמים – להוכיחו, ולא על מנת להשיב עלבון למעליבו, והדברים דקים ועדינים ואשרי הנזהר בהם, כי לפעמים בא הנפגע ומוכיח לפוגע בכוונה להשיב לו כגמולו, כי כוונתו שיחוש כמה הוא אינו זהיר בכבוד הבריות וכמה הוא חסר מוסר ורגש, ובכוונתו להשפילו, ואילו זה שפגע בו אומנם פגע בו אולם שלא במתכוון לפגוע בו, ובכך יוצא שנהפך הנרדף לרודף והרודף לנרדף. ויתר על כן, גם כאשר הפוגע נתכוון לפגוע ולבייש, גם אז הלא באם יתכוון הנפגע בתוכחתו לפגוע בזה שפגע בו, ויאמר לו: מאד פגעת בי, על מנת להשיב לו כגמולו, ולתת לו להרגיש בושה ואשמה ולהשפילו בכך שהנהו אדם חסר דרך ארץ ונימוס, הרי שאז עובר הוא על "לא תיקום", ואף שאינו מביישו רק מוכיחו על שביישו, אולם כוונתו הרי שיבוש ויכלם על התנהגותו, ולכך גם בכהאי גוונא שאינו יכול לשאת עלבונו צריך שתהא כוונתו להוכיח על מנת להועיל ולא על מנת לבייש.

ובעצם זהו יסוד "שנאת חינם", שמגדיל האדם העוולה של חבירו, פי כמה ממה שהיא באמת, ולדוגמא:

ביקשת מאדם טובה ולא נענה לבקשתך, הלה לא נתכוון הוא לפגוע בך, אלא שמשום מה נמנע בשוגג או במזיד מלעשות מבוקשך, ואילו אתה כתגובה פוגע בו קשות ומשפילו ונותן לו לחוש שהנו מושחת ושפל אנשים, והוא בזה שנמנע מלהיטיב לך הלא לא נתכוון להשפילך וכיוצא, ואתה הוא זה המשפילו ורודפו, כך שהשנאה היא חינם, כי בחינם אתה שונאו ומגדיל עוולתו יותר ממה שהיא, וכן כיוצא בזה. (וראה עוד תשובה הבאה).

——–

לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים

לזכות הרב המחבר

האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.

בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.

ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.

בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב יעקב ישראל לוגאסי שליט"א
נפשי בשאלתי חלק א – שו"ת

הרב יעקב ישראל לוגאסי שליט"א

לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5