——–
אדם שלא נוח לו להתפלל בבית כנסת מסויים, מחמת שיש שם ריב ומחלוקת וכיוצא, ודבר זה טורד את מחשבתו בתפילה, שלא יכול להתפלל בשמחה ולכוון כראוי, לא יתפלל במקום זה, שכבר אמרו חז"ל (ברכות לא ע"א, רמב"ם תפלה פ"ד הי"ח): אין עומדים להתפלל לא מתוך עצבות, ולא מתוך מריבה, ולא מתוך כעס, אלא מתוך שמחה של מצוה. והוא הדין לקהל שאינם חפצים להתפלל במקום מסויים מחמת כעס ומחלוקת עם אנשי המקום, וניסו להשקיט המריבה בכל מיני אופנים ולא עלה בידם, שאין להם להתפלל במקום זה, ורשאים לפתוח בית הכנסת בקרבת מקום שיתפללו בו בישוב הדעת ובשמחה של מצוה כהלכה. (ה רנה. ה"ב ז שג)
כן פסק הרדב"ז (חלק ג סימן תעב), וזה תוכן דבריו: אמרו רבותינו אין עומדים להתפלל לא מתוך שחוק, ולא מתוך קלות ראש, ולא מתוך שיחה, ולא מתוך מריבה, ולא מתוך כעס. וכל שאין דעתו מיושבת עליו, אל יתפלל וכו'. הא למדת שלא יתפלל אדם במקום שטורד מחשבתו, ולא בזמן שמבטל כוונתו. ומעתה, היחיד או הרבים שיש להם איבה או שנאה או כעס או מריבה עם הציבור, אין תפילתם רצויה, ואסור להם להתפלל שם, שמחשבתו טרודה ולא יוכל לכוון בתפילתו, וכל שכן אם מכעיסים אותו על פניו תמיד, וכל שכן אם הכעס הוא עם מנהיגי הקהל. ואם לא שהייתי מפחד לומר, הייתי אומר שטוב לו להתפלל ביחיד מלהתפלל בחברת בני אדם שאין דעתו נוחה מהם. ועוד יש טעם אחר בזה, שאין ראוי לו לאדם שיתפלל אלא במקום שלבו חפץ, כמו שאמרו אין אדם לומד תורה אלא במקום שלבו חפץ. וטעמו של דבר, כי בהביט האדם אל מי שדעתו נוחה בו, נפשו מתעוררת אל הכוונה השלימה, ודעתו מתרחבת ולבו שמח, ונחה עליו אז רוח ה'. ועוד אמרו בספרי החכמה, כי בהיות האדם מתכוון אל רבו ונותן אליו לבו, תתקשר נפשו בנפשו ויחול עליו מהשפע אשר עליו ויהיה לו נפש יתירה, וזה הוא שנאמר (ישעיה ל כ): "והיו עיניך רואות את מוריך". וכל שכן כשהרב מתכוון גם הוא להשפיע. וזה הטעם בעצמו בתפלה, כי בהביט האדם אל אוהביו או לקרוביו או לרבו או למי שדעתו נוחה אליו, תתעורר נפשו אל הכוונה השלימה, ונתוסף עליו רוח ממרום, וזה דבר שהשכל מורה עליו, וההיפך היפך.
ואם תאמר, והלוא אין דומה קילוס המלך באנשים מרובים, לקילוסו באנשים מועטים, כי "ברוב עם הדרת מלך", ו"הן אל כביר ולא ימאס" תפלת רבים, ואם כן אולי הציבור המתחלק לא יפה עושים? זו אינה שאלה, שכיון שלבותיהם חלוקים, אין קילוסם עולה יפה להתפלל כך לפני ה' יתברך ואין בהם הדרת מלך. ולפיכך נהגו בכל גלילות ישראל, שכל בני עיר ולשון אחד, עושים להם קהל בפני עצמו, ולא יתערבו עם אנשי עיר ולשון אחר, ולא היה אחד מהרבנים שמיחה בידם, כי בחילוק המקומות והלשונות, יתחלקו הלבבות, ואין קילוסם עולה יפה. ובהיותם כולם בני עיר אחת ולשון אחד, יהיה השלום מתוך ביניהם, לפי שכל אחד מכיר מקומו וערכו. עד כאן דברי הרדב"ז.
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
לזכות הרב המחבר
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל מחבר
סדר היום בהלכה ובאגדה
כסלו התשע"ג
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5