——–
א. ויקרא אל משה (א.א)
איתא בויקרא רבה (א, ג) – עשרה שמות נקראו לו למשה וכו'. אמר לו הקב"ה למשה: חייך, מכל שמות שיש לך איני קוראך אלא בשם שקראתך בתיה בת פרעה -"ותקרא שמו משה", הוי "ויקרא אל משה".
וצ"ע, מדוע קראו ה' למשה דווקא כשם שקראתו בתיה, ולא באחד משאר עשרת שמותיו?
ב. ויקרא אל משה (א.א)
איתא במדרש רבה (ז, ג) – מפני מה מתחילים לתינוקות בתורת כוהנים ואין מתחילים "בבראשית"? אלא שהתינוקות טהורים (נקיים מכל חטא) והקורבנות טהורים, יבואו טהורים ויתעסקו בטהורים.
ואכתי צ"ב, מדוע אין מלמדים התינוקות חומש בראשית וכדו' אשר הינו קל יותר להבנה מאשר חומש ויקרא?
ג. אדם כי יקריב מכם וכו' (א.ב)
יש לדקדק, דתיבת "מכם" מיותרת היא?
ד. ושחט אותו על ירך המזבח צפונה לפני ה' וכו' (א.יא)
איתא במדרש רבה (א.ה) – בשעה שעקד אברהם אבינו את יצחק בנו, התקין הקב"ה שני כבשים, אחד של שחרית ואחד של ערבית. וכל כך למה? שבשעה שהיו ישראל מקריבין תמיד על גבי המזבח, וקורין את המקרא הזה צפונה לפני ה', זוכר הקב"ה עקידת יצחק.
ויל"ע, מה שייכות ישנה בין עקידת יצחק לבין קורבן התמיד, שכשמקריבין את התמיד נזכר הקב"ה בעקידה?
ה. אשה ריח ניחוח לה' (ב.ט)
איתא במשנה בסוף מנחות – נאמר בעולת בהמה אשה ריח ניחוח, ובעולת העוף אשה ריח ניחוח, ובמנחה אשה ריח ניחוח. לומר לך, אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוון לבו לשמים.
ויש לתמוה, הרי בודאי עולת "בהמה" יקרה היא הרבה יותר מן עולת "העוף", ואף עולת העוף בודאי יקרה היא הרבה יותר מן המנחה העשויה מקמח ושמן.
א"כ צ"ב, מדוע אין הבדל בעיני ה' בין סוגי ההקרבות הקרבים לפניו עד שהכל הינו "ריח ניחוח לה'"?
ו. וכל קרבן מנחתך במלח תמלח ולא תשבית מלח ברית אלקיך מעל מנחתך על כל קרבנך תקריב מלח (ב.יג)
יש לדקדק, מדוע הוסיף קרא בהדגישו תיבת "מלח"- "במלח תמלח", בכופלו תיבת "מלח"?
ז. נפש כי תחטא בשגגה מכל מצות ה' אשר לא תעשינה ועשה מאחת מהנה (ד.ב)
מצינו בחז"ל, כי הקרבת הקרבנות לפני ה', הינה ככפרה. וכביכול, נתינת נפש הקרבן תחת נפש האדם.
ויש להבין, מדוע באמת, ממיתים את הקרבן תחת האדם החוטא, מדוע לא נייסר את הבהמה – תחת היסורים אשר היה צריך החוטא לסבול תחת עונשו. ומה העניין שדרך ההקרבה הינה בהמתת הקרבן דווקא?
{כל הקושיות מתורצות ביסוד אחד }
יבואר ע"פ יסודו של הגר"מ רובמן בספרו זכרון מאיר (פר' משפטים) בעניין מסירות נפש בתורה. ואל"ד – מדברי התנחומא למדנו, כי בכדי להצליח בלימוד התורה הקדושה צריכים מסירות נפש ורק אח"כ נותן הקב"ה מתנה שלו – דעת התורה.
על הפסוק: "כי מיץ חלב יוציא חמאה ומיץ אף יוציא דם ומיץ אפיים יוציא ריב" (משלי ג) דורשת הגמ' מסכת ברכות (סג.): במי אתה מוצא חמאה של תורה, במי שמקיא חלב שינק משדי אמו וכו' – פירוש: מי שמקיא חלב שינק משדי אמו כדי לעמול בתורה, הוא זוכה שהקב"ה נותן לו את תורתו במתנה. עכ"ל.
א"כ מבואר – כי בכדי לזכות בתורה מוכרחים אנו למסור נפש עליה, בכל לבבנו ובכל נפשנו.
{לפ"ז כל הקושיות מתורצות}
הקושיה הראשונה מתורצת – משה רבינו נקרא דווקא בשם "משה" כפי שקראתו בתיה, ולא באחד משאר עשרת שמותיו. זאת מאחר וכשהצילה בתיה את משה, עברה היא על דברי אביה, במסירות נפש עילאית. ונטבע כח זה במשה.
לכן רצתה התורה לרמז לנו, כי בכדי להיות "משה"- מקבל התורה (ומוסרה), צריך להיות בבחינת "משה"- יסוד המסירות נפש של בתיה, ולכן נקרא משה דווקא בשם זה, ללמדנו עד כמה מוכרחה היא מידת המסירות נפש בקיום התורה והמצוות.
לפ"ז גם הקושיא השנייה מתורצת – מתחילים עם התינוקות דווקא מחומש ויקרא העוסק בקורבנות וכו', כדי להשריש מקטנות בלב התינוקות, כי בעבודת ה' מוכרחים אנו מסירות נפש, "כקרבן" אשר ממיתים אותו למען עבודת ה'. יסוד זה מוכרחים אנו להחדיר בנפש הקטנים למען המשך עבודתם הרוחנית להיות לגדולי ישראל.
לפ"ז גם הקושיא השלישית מתורצת – ייתר קרא תיבת "מכם". ללמדנו, כי עיקר עבודת ה', איננה רק במעשים בעלמא. אלא מוכרחה היא עבודת ה' מסירות נפש בבחינת "אדם כי יקריב"- כי כאשר אדם רוצה להתקרב אל ה', חייב הוא להיות בבחינת "מכם"- במסירות ובהקרבה מנפשו כביכול, למען עבודת ה'.
לפ"ז גם הקושיא הרביעית מתורצת – ישנה שייכות בין עקידת יצחק לבין קורבן התמיד. ללמדנו, כי אף בעבודת ה' התדירה והקבועה כהקרבת התמיד, חייבים אנו להיות בבחינת "עקידת יצחק"- מסירות נפש ממש למען עשיית רצון ה'. ולא רק במצוות נדירות, אלא אף במצוות תדירות ושכיחות כתמידי שחרית וערבית ובכל המצוות שכהאי גוונא, מוכרחים אנו לעבוד את ה' במסירות נפש ממש.
לפ"ז גם הקושיא החמישית מתורצת – אין הבדל בעיני ה' בין עולת בהמה, עולת העוף, או מנחה. כי בעיני ה', לא גודל או יוקרת הקורבן קובעים, אלא מסירות הנפש לעבודת ה' מכריעה וקובעת.
לכן, אף אם יביא "מנחה" פשוטה, יהיה הדבר ל"ריח ניחוח לה'", אם יקריב הקורבן לשם ה', במסירות נפש למען עבודת ה'.
לפ"ז גם הקושיא השישית מתורצת – הדגישה התורה כי "על כל קורבנך"- על כל קירבה בעבודת ה' אשר תרצה להתקרב אל ה', "תקריב מלח"- תוכל להתקרב רק ע"י שתצטער ו"תמלח" את עצמך, במסירות נפש למען עבודת ה', למען זכייתו בתורת ה'.
ולפ"ז גם הקושיא השביעית מתורצת – את הבהמות ממיתים, ולא רק מצערים בהלכאה וכדו'. לרמז לנו, כי בעבודת ה' ובעשיית רצונו, צריך להגיע אף עד מסירות נפש ממש, "כקורבן" אשר ממיתים אותו למען עשיית רצון ה' בעבודת הקורבנות.
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
לזכות הרב המחבר
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב אליהו יוחאי אלקיים שליט"א
אפיקי אליהו על התורה
פירושים חידושים וביאורים על דרך המוסר והדרש, תוך ביאור כולם ביסוד אחד
זכני השי"ת בטובו ובחסדו
הצב"י אליהו יוחאי אלקיים
פעיה"ק יבנה תובב"א – שנת תשע"ב לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5