——–
מובא בדברי הרא"ש בשבת (פרק ב סימן טו) מהו להזכיר של ר"ח בברכת המזון. אם תמצא לומר חנוכה דרבנן לא צריך ראש חדש דאורייתא צריך. או דילמא כיון שאין אסור בעשיית מלאכה לא צריך. רב אמר מזכיר רבי חנינא אומר אין מזכיר א"ר זריקא נקוט דרב בידך דתני ר' אושעיא כוותיה דתני רבי אושעיא ימים שיש בהן קרבן מוסף כגון ראש חדש וחולו של מועד ערבית ושחרית ומנחה מתפלל שמונה עשרה ואומר מעין המאורע בעבודה. ואם לא אמר מחזירין אותו. ואין בהן קידוש על הכוס ויש בהן הזכרה בברכת המזון. וימים שאין בהן קרבן מוסף כגון שני וחמישי של תעניות ומעמדות ערבית ושחרית ומנחה מתפלל ואומר מעין המאורע בשומע תפלה. ואם לא אמר אין מחזירין אותו ואין בהן הזכרה בברכת המזון וכו'.
והוכיח הרא"ש מהגמ' הנ"ל מסוף דבריו שיש לומר על הנסים בסעודה בפורים וז"ל תימה הוא שלא הביא הש"ס ברייתא דתני רבי אושעיא לפשוט דאין מזכיר חנוכה בברכת המזון כמו בתעניות כיון שאין בהן קרבן מוסף. הלכך נראה דסבירא ליה לבעל הש"ס מאחר שפירש התנא כגון תעניות ומעמדות מכלל דחנוכה ופורים אע"פ שאין בהן קרבן מוסף צריך להזכיר משום פרסומי ניסא ע"כ. וכן פסק מרן בשו"ע (או"ח סימן תרצה סעיף ג) שאומר על הנסים בברכת המזון בברכת הארץ. ומשמע דחיובא משום פרסומי ניסא הוא ואם לא הזכיר יחזור וכמ"ש בשו"ת מהרש"ל (סימן מח) והט"ז (סימן תרצג ס"ק ב) בפורים ערבית ושחרית אין מחזירין אותו דלא עדיף מתפילה אכן סעודת פורים שהטילו הנביאים והחכמים על כל בני ישראל ועשו חיזוק לדבריהם יותר משל תורה להיות ימי משתה ושמחה ובסעודת פורים שנקבע למשתה ושמחה דבעינן סעודה קבועה בפת מחזירין עליה עכת"ל רש"ל וגם המג"א (ס"ק ט) ציינו וגם לשל"ה מ"מ השיג עליו דהא דבריו צ"ע דאטו מי עדיף מתפלה דחובה היא ואפ"ה אין מחזירין אותו וכ"ש בברכת המזון ולכן נ"ל דאם כבר אכל סעודה א' ביום שוב אין מחזירין אותו, דהא אי בעי לא אכל יותר ואע"פ שרש"ל לא כ' כן נ"ל מ"ש עיקר אליבא דהלכתא כי מדינא נ"ל דלעולם אין מחזירין אותו כי לא מצינו שחייב לאכול פת בפורי' ומצי למיפטר נפשיה בשא' מיני מטעמי', ולכן בנדון זה שאכל כבר פשיטא דאין להחזירו ולחוש לספק ברכה לבטל'. וכן כתב בפשטות בספר המנהגים (טירנא מנהג של שבת) על הנסים בחנוכה ופורים אם שכח אין מחזירין אותו.
וכוח השגתו של המג"א דאטו מי עדיף מתפלה דחובה היא וכו' נראה דאינה השגה דהא מחוייב הוא לאכול פת בפורים לשיטתו ואינו דומה לתפילה כלל וכמ"ש להדיא הראבי"ה (ח"ב מגילה סימן תקסג) שאם שכח ולא התפלל על הניסים בחנוכה ופורים אינו חוזר שאין בהם מוסף וכטעה ולא הזכיר של ראש חודש בברכת המזון אין מחזירין אותו מפני שאפשר לו בלא אכילה הדא דתימא בראש חודש אבל בשבתות וימים טובים וחנוכה ופורים שאי אפשר לו בלא אכילה חוזר ומזכיר. פירוש דברים של עונג צריך לאכול כגון פת עכת"ל. ושמחתי לכוון כדברי שו"ת בית שערים (חלק או"ח סימן שעג) שאכן העלה וחילק כדברינו וז"ל למ"ש טו"ז או"ח סימן תר"ע סק"ג דפורים היה עיקר הנס בהצלת נפשות והנאת הגוף וא"כ עיקר הזכר מה"ת במשתה ושמחה ובחנוכה בהדלקת נרות ולא בהוספת תפלה ולכן אין מחזירין אבל בשבת ור"ח דהוא מה"ת בקרבן ותפלה במקום קרבן שפיר מחזירין. ובזה מיושב קושית מג"א סימן תרצ"ה סק"ט על של"ה ורש"ל דאם שכח על הנסים בבהמ"ז מחזירין משום דלא סגי דלא אכיל והקשה מג"א מי עדיף מתפילה. ולפמ"ש שפיר עדיף דתפילה לפורים לאו דאורייתא אבל אכילת פורים מה"ת. ועוד נלפענ"ד לחלק דתפלה אינו חובה מחמת פורים ולהכי אין מחזירין אותה אבל סעודה דבא חובה מחמת פורים שפיר מחזירין אותו ועיין בשבת כ"ד ע"א עכ"ל. וכתבו שנית בשו"ת בית שערים (מכתבי יד סימן יד).
ומדגרסינן במגילה (דף ז:) רב אשי הוה יתיב קמיה דרב כהנא נגה ולא אתו רבנן אמר ליה מאי טעמא לא אתו רבנן דלמא טרידי בסעודת פורים אמר ליה ולא הוה אפשר למיכלה באורתא אמר ליה לא שמיע ליה למר הא דאמר רבא וכו' ע"כ מדטעמא "ימי משתה ושמחה" כתיב מוכח סעודת פורים דוחה ת"ת וכמ"ש עטרת זקנים (סימן תרצה) ע"ש וצ"ל משום חשיבותה נדחה ת"ת מדמחוייב לסעוד בפורים וכמ"ש הרמב"ם (הלכות מגילה פרק ב הלכה טו) כיצד חובת סעודה זו שיאכל בשר ויתקן סעודה נאה כפי אשר תמצא ידו, ושותה יין וכו' ע"כ לכן אף ידחה הלימוד ולפי זה יובן למה מחזירין אותו אם שכח.
ואפשר היה לומר שיסוד מחלוקתם אי יש חיוב לאכול פת בסעודת פורים או לאו ואע"ג דימי משתה ושמחה כתיב בהו פת לא כתיב אלא משתה ושמחה למאן דאמר אין חיוב לאכול פת אזי אין לו לחזור (אע"פ שאכל פת אינו חוזר כששכח כיון שאין חיוב לאכול פת). וכן מובא בתרומת הדשן (סימן לח) במרדכי וכן בהגה"ה במיימון בשם ראבי"ה, דמייתי מירושלמי, דאם שכח יעלה ויבא בברכת המזון בר"ח, אינו חוזר, אבל בשבת ופורים וחנוכה שא"א לו בלא אכילה, חוזר. ואע"ג דתלמוד דידן מסיק דהזכרה בבהמ"ז חנוכה ופורים רשות הוא, ולא חובה, כיון דנהוג עלמא להזכיר, וגם בירך אדעתא דהזכרתה, שווייה עליה כחובה, וחוזר, כדפסיק בה"ג כעין זה על תפילת ערבית, ע"כ אמנם אין דעתו כן אלא דאינו חוזר. וגם העלה תימה כדברי המג"א לעשות הטפל עיקר, דבתפלה מסיק תלמודא דחובה להזכיר של חנוכה ופורים, ואעפ"כ אמרינן התם, דאין מחזירין אותו, ובהמ"ז מסיק דרשות הוא להזכיר, ואיך יתכן שיהא חוזר בה טפי מבתפלה ע"ש.
וכן נראה כוונת דבריו של בעל המשנ"ב (ס"ק טו) שהעלה ספק ברכות להקל והוסיף שלא נאמרה המחלוקת בדבר דוקא בסעודה ראשונה שאוכל בו ביום אבל בסעודה שניה שאוכל אחר המנחה שקורין סעודת פורים וכבר אכל סעודה אחת ביום שוב אין מחזירין אותו לכו"ע אלא כשמגיע להרחמן יאמר הרחמן הוא יעשה לנו נסים וכו'. וכ"כ בשו"ת יחווה דעת (חלק א סימן פט) דאף שנזכר אחר שאמר ברוך אתה ה' (לפני שיחתום על הארץ ועל המזון) אינו רשאי לסיים למדני חקיך, כדי שיוכל לחזור ולומר על הנסים, ושמא מטעם זה כתב בספר הפרנס (סימן קצה) אם שכח לומר יעלה ויבא בברהמ"ז בר"ח או בחולו של מועד בכל פעם אין מחזירין אותו אבל בשבת וביו"ט מחזירין אותו אבל ימים שאין בהם קרבן מוסף כגון תעניות וחנוכה ופורים אם שכח לומר ענינו או על הניסים אין מחזירין אותו לא היחיד ולא שליח ציבור.
איברא דמדיוק דבריו נשמע יותר דלא תלי כלל אי חייב לאכול פת או לאו אלא בקרבן מוסף אם יש או לאו וכמ"ש בספר העיטור (עשרת הדיברות הלכות מגילה דף קיד.) אין בהם קידושא על הכוס ולא הזכרה בברהמ"ז ש"מ שאינו צריך להזכיר לא חנוכה ולא פורים בברהמ"ז ואם בא להזכיר מזכיר ואפי' בתפלה טעה ולא הזכיר אין מחזירין שאין מחזירין אלא ביום שיש בו מוסף וכן הלכתא והכי תניא כל יום שיש בו קרבן מוסף כגון ר"ח וחש"מ צריך להזכיר מעין המאורע שאין בו קרבן מוסף חנוכה ופורים צריך להזכיר ואם לא הזכיר אין מחזירין אותו. וכ"ש לדעת הרא"ש דלעיל שטעמו משום פרסומי ניסא אמרינן בברכת המזון וודאי לא חוזר אם לא הזכירו ולסברתו אפשר לומר את הק"ו של המג"א.
ולכן צ"ל כדלעיל דלמאן דאמר יש חיוב בפת אזי אינו יוצא י"ח בלא פת ונגרר בזה ברכת המזון דיש לו לחזור אם לא הזכיר על הנסים ולמאן דאמר לא צריך פת חזר הדין כתפלה אם לא הזכיר אינו חוזר. וכן מוכח מלשון הראבי"ה (ח"א ברכות סימן קלא) שבחנוכה ובפורים טעה ולא אמר על הנסים בתפלה אין מחזירין אותו, דהוה ליה ימים שאין בהם קרבן מוסף, ואילו בברכת המזון כתב שמחזירין אותו אם פתח ברחם ה' וכו', דימי משתה ושמחה כתיב [בהו בחנוכה] ופורים. והכי איתא בהדיא בירושלמי. ובהלכות מגילה פירשתיו בסימן תקס"ג. ואינו חוזר לראש אם נזכר קודם בונה ירושלים אלא לנודה לך ה', דהוה ליה כרגיל לומר תחנונים, שהרי רחם ה' וכו' אין עוקרים אותה, ואם פתח בהטוב והמטיב חוזר לראש. ואם בברכת הארץ קודם חתימה נזכר יאמר רק על הנסים וכו', וכן נמי בין חתימה להתחלת רחם ה', דלא חזינן לקבוע מעצמינו ברכה מה שלא מצינו בתלמוד.
ואפשר לומר שגם מרן סובר כדעת הראבי"ה דבעינן פת ואם לא אמר חוזר לפי שכתב בהלכות חנוכה בשו"ע (סימן תרפב סעיף א) כל שמונת ימי חנוכה אומר על הניסים בבה"מ בברכת הארץ, ובתפלה בברכת מודים; ואם לא אמר, אין מחזירין אותו וכו' ודייק מדכתב כאן אם לא אמרו אין מחזירין אותו ובהלכות פורים לא כתב אין מחזירין אותו וז"ל בשו"ע (סימן תרצה סעיף ג) "אומר על הנסים בברכת המזון בברכת הארץ וכו' " משמע בפורים משום חיוב הסעודה חוזר ואינו דומה לחנוכה. ומה שכתב הב"י (סימן תרפב) שחנוכה ופורים שוים זהו בתפילה וז"ל כל יום שאין בו קרבן מוסף כגון חנוכה ופורים בערבית שחרית ומנחה מתפלל י"ח ואומר מעין המאורע ואם לא אמר אין מחזירין אותו וטעמא משום דלאו דאורייתא נינהו וכן נהגו ע"ש. אלא מדציין לראבי"ה (סימן קלא) הנ"ל וכתב שלא דבריו מוכח שגם בברכת המזון אין חילוק וכפי שכתב כאן בחנוכה ה"ה בפורים שאם לא אמר אין מחזיריו אותו.
וכן מוכח בטור ובב"י (באו"ח סימן קפז) ובלחם משנה (הלכות ברכות פרק ב הלכה יג) בחנוכה ופורים אומרים בה על הניסים וכו' ואסיקנא בחנוכה אין צריך להזכיר בברכת המזון ואם בא להזכיר מזכיר בהודאה והפוסקים כתבו סתם שצריך להזכיר. ומ"ש ואם שכח ולא אמרו אין צריך לחזור. פשוט הוא שהרי אמרו אין צריך להזכיר והיאך אפשר לומר שצריך לחזור אם לא הזכיר וכן כתב הרמב"ם בפ"ב (הי"ג) וכתב סמ"ג (עשין כז קט ע"ד) דהכי תניא בתוספתא דברכות (פ"ג הי"ד) ובהגהות מיימון החדשות (ברכות פ"ב אות ח) כתוב שראבי"ה (ברכות סי' קלא) סובר שחוזר כדאמרינן בירושלמי (ברכות פ"ז ה"ד) והם דחו דבריו וגם בעל תרומת הדשן כתב בסימן ל"ח דלא קיימא לן הכי כלל ואפילו נזכר תיכף כשחתם בברכת הודאה וכן כתב הכל בו (סי' כה כג.) עכת"ד. וכ"כ ספר אור זרוע (ח"ב חנוכה סימן שכז) אם לא הזכיר אין מחזירין אותו.
נמצאנו למדים בחנוכה ופורים כששכח ולא הזכיר בברכת המזון אינו חוזר. תינח ברכת המזון דלאו חיובא הוא משום דאי בעי אכיל ואי בעי לא אכיל כדאמרינן לעיל אבל בתפלה חיובא הוא למה אין מחזירין אותו. וצ"ל ראש חדש ושבת דהוי דאורייתא אז מחזירין אותו בתפלה דהוי חיובא אבל בחנוכה דהוי דרבנן לא וכתב מרן שם אם נזכר באותה ברכה כל זמן שלא הזכיר את השם, אפילו נזכר בין אתה להשם, חוזר. כששכח על הניסים בברכות המזון כשמגיע להרחמן יאמר: הרחמן יעשה לנו נסים ונפלאות כשם שעשית לאבותינו בימים ההם בזמן הזה בימי מתתיהו כו'. וכן מובא בשו"ת יחווה דעת (חלק ה סימן מט) מי ששכח על הנסים בברכת המזון, ונזכר לאחר שחתם על הארץ ועל המזון, אינו רשאי לומר שם על הנסים אפילו בלא חתימה, אלא אם ירצה יאמרנו בתוך הרחמן, בנוסח זה: הרחמן הוא יעשה עמנו נסים ונפלאות כמו שעשה לאבותינו בימים ההם בזמן הזה, בימי וכו'. ואם נזכר בסיום הברכה כשחתם ברוך אתה ה', בין בתפלה בין בברכת המזון, אינו רשאי לסיים למדני חקיך, כדי שיחזור לומר על הנסים, אלא יסיים הברכה כנ"ל. אבל אם נזכר קודם שאמר ברוך אתה ה', אף על פי שבתפלה הזכיר שם שמים, שאמר: האל ישועתינו ועזרתינו סלה האל הטוב, וכן בברכת המזון הזכיר שם שמים, שאמר: ועל הכל ה' אלהינו אנחנו מודים לך, אין בכך כלום, ורשאי לחזור לומר על הנסים, ואחר כך ימשיך בתפלה ועל כולם יתברך וכו', ובברכת המזון ועל הכל, ויסיים משם והלאה ע"ש.
לסיכום שכח ולא אמר על הנסים בברכת המזון בסעודת פורים אינו חוזר וכ"ש בשאר הסעודות בפורים.
פירות הנושרים:
1. בתפלת ראש חדש ושבת דהוי דאורייתא מחזירין אותו בתפלה אם שכח דהוי חיובא אבל בחנוכה דהוי דרבנן לא.
2. אם נזכר באותה ברכה כל זמן שלא הזכיר את השם, אפילו נזכר בין אתה להשם, חוזר.
3. כששכח על הניסים בברכות המזון כשמגיע להרחמן יאמר: הרחמן יעשה לנו נסים ונפלאות כשם שעשית לאבותינו בימים ההם בזמן הזה בימי מתתיהו כו'. (ובפורים יאמר בימי מרדכי וכו').
4. אע"פ דימי משתה ושמחה כתיב בפורים מ"מ אין חיוב לאכול פת ויש אומרים דיש חיוב וראוי לחוש לזה.
5. י"א דאם שכח בסעודת פורים לומר על הנסים חוזר.
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
לזכות הרב המחבר
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב ניסים בריח שליט"א
מועדי ניסים
הרב ניסים בריח שליט"א
בהסכמת מרן רבינו עובדיה יוסף שליט"א
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5