——–
הגמ' במגילה (דף ז:) אמר רבא מיחייב איניש לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי. רבה ורבי זירא עבדו סעודת פורים בהדי הדדי, איבסום, קם רבה שחטיה לרבי זירא. למחר בעי רחמי ואחייה. לשנה אמר ליה ניתי מר ונעביד סעודת פורים בהדי הדדי אמר ליה לא בכל שעתא ושעתא מתרחיש ניסא. ופי' הגמ' היה נראה לכאורה שיכול לבסומי נפשיה בכל דבר המשכר מדבעינן עד דלא ידע ומה הפרש יש אם יהיה ע"י היין או ע"י משקה אחר המשכר סוף סוף הוא משתכר כדמחוייב.
אלא שמפירש"י מוכח דבעינן דוקא ביין שכתב שם להדיא להשתכר ביין וכן כתב הרמב"ם להלכה (בהל' מגילה פרק ב הלכה טו) והדגיש בדבריו שישתה יין משמע בדוקא ולא משקה משכר אחר. וז"ל כיצד חובת סעודה זו שיאכל בשר ויתקן סעודה נאה כפי אשר תמצא ידו, ושותה יין עד שישתכר וירדם בשכרות וכ"כ בשולחן ערוך (או"ח סימן תרצה סעיף ב) ע"ש ושו"ר לתורת המועדים (עמוד קכט) שציין למקראי קודש שהעלה דבעינן יין דוקא ולא משאר משקים משכרים וכ"כ הרב רצאבי (בשולחן ערוך המקוצר חלק ג סימן קכג סעיף ו).
וטעם לדבר שיש לעשות את הסעודה ביין מובא בדרשות ר"י אבן שועיב (פרשת ואתה תצוה) מה ראו חכמי ישראל לקבוע זאת הסעודה על היין, ועשו עיקר מן היין יותר מן המאכל מה שלא עשו בשמחת המועדות, וצוו דבר המכוער וניוול, והתורה ספרה זו הניוול מענין נח ולוט והדעת נותנם שהוא דבר מכוער והוא מעשה כותיים. ואמר חייב אדם לאיבסומי בפוריא וגומר. וכתב הרב רבינו משה בן מיימון עד שישתכר וירדם בשכרותו. וכבר אירע מזה המעשה תקלה בתלמוד קם רבא שחטיה לר' זירא, ואף על פי שהמפרשים פירשו לאו דוקא, אלא שהשתכר כל כך עד שיצא היין מפיו כמו דם אדום וזהו צחות לשון. הענין שהביא לרז"ל לקבוע סעודה על היין, בעבור שכל העניינים מראש ועד סוף באו על ידי משתה ונתגלגלו כלם על היין, ומכל משתה ומשתה יצא הצלה לישראל, והיו כלם ד' משתאות כמו שזכרו במגלת אסתר וכו'.
וכן מובא טעם זה שהנס היה על היין בספר אבודרהם (פורים) ועי' עוד לאחרונים רבים לדינא בקיצור שולחן ערוך (סימן קמב סעיף ו) ובביאור הלכה (סימן תרצה) וכף החיים (באות יד) ועוד שכיון שכל הנס היה על ידי היין, ושתי נטרדה במשתה היין ובאה אסתר במקומה, וכן ענין המן ומפלתו היה על ידי יין, לכן חייבו חכמינו זיכרונם לברכה להשתכר ביין, ואמרו חייב אינש לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי, ולפחות ישתה יותר מהרגלו כדי לזכור את הנס הגדול ויישן, ומתוך שישן אינו יודע בין ארור המן לברוך מרדכי. ואולם מי שהוא חלוש בטבעו, וכן מי שיודע בעצמו שעל ידי כן יזלזל חס ושלום באיזה מצוה, בברכה או בתפלה או שיבא חס ושלום לקלות ראש, מוטב שלא להשתכר וכל מעשיו יהיו לשם שמים. ומטעם זה (דהיינו דחייב לבסומי) א"צ להזהר לעשות בסעודת פורים זכר לאבילות ירושלים כמובא בשערי תשובה (ס"ק א).
ונחלקו רבותינו הראשונים אי יש חיוב לאדם לבסומי עד דלא ידע ממש עד ועד בכלל או לאו עד ולא עד בכלל כמובא לקמן ובשו"ת משנה הלכות (חלק יא סימן תקנה) בתשו' מהרי"ל (סי' נ"ו) דמאן דגרס רבה בתרוייהו ס"ל דלאחר שנכשל רבה במעשה דר"ז הדר ביה וקבל דברי ר"ז דלאו בכל יומא מתרחיש ניסא וחזר בו מהא שמעתתא דחייב אדם להשתכר ע"ע למרדכי דמשמע נמי דהי' גורס רבה (בסי' תשפ"ז) "ולא סבר לה מר הא דאמר רבה" ודו"ק, ושוב מצאתי לרבינו השאילתות פ' ויקהל שס"ז דגרס בכולהו רבא כלומר דרבא אמר חייב איניש לבסומי ורבא עבד סעודתא בהדי דר"ז וקם רבא ושחטיה וגם אמר רבא סעודת פורים שעשאה בלילה וכו' ואתי נמי שפיר ודו"ק, אבל לגירסת הספרים דגרסי אמר רבא חייב אדם לבסומי ובמעשה דר"ז גרסי רבה, א"כ רבא לא הדר ביה משמעתיה וקיי"ל דהלכתא כרבא לגביה דרבה דהוא בתראה ושפיר פסקו הא דחייב אדם לבסומי.
ושו"ר לספר שבולי הלקט (ענין פורים סימן רא) שאע"פ שגרס רבא העלה שאין להשתכר וז"ל אמר רבא מיחייב אינשי לאיבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי. כתב רבינו אפרים זצ"ל מההיא עובדא דקם רבא ושחטיה לר' זירא לשנה אמר ליה תא נעביד כו' אידחיה ליה מימריה דרבא ולית הלכתא כוותיה ולא שפיר דמי למיעבד הכי. והטעם שהגיע למסקנא זו כי גרס כהשאילתות דגם במעשה דר"ז הגירסא רבה.
ולכאורה כבר מפורש מדרש תנחומא (ורשא פרשת שמיני סימן ה) שהיין גורם לארבעה דברים עבודת גילולים, גילוי עריות, שפיכות דמים, ולשון הרע ראה עוד שם כמה קשה היין, וכן בילקוט שמעוני (תורה פרשת שמיני רמז תקכח) בשם רבי יהודה ברבי שלום שבלשון עברי שמו יין ובלשון ארמי חמר חמר בגימטריא רמ"ח כנגד אברים שבאדם היין נכנס בכל אבר ואבר והגוף מתרשל והדעת מיטלטל נכנס היין הדעת יצאה, וכך שנה רבי אלעזר הקפר נכנס יין שהוא שבעים ויצא סוד שהוא שבעים לכך נצטוה כהן שלא ישתה יין בשעת עבודה שלא תיטלטל דעתו אלא משמר את התורה משמר את העבודה ואת הדעת שנאמר תורת אמת היתה בפיהו וגו' ואומר כי שפתי כהן ישמרו דעת וגו' לכך הקב"ה מצוה לאהרן יין ושכר אל תשת, ולא תהא סבור שמא לשעבר צויתי אתכם בזמן שבית המקדש קיים שנאמר בבואם אל אהל מועד וגו' אלא אף לעולם שמרו עצמכם מן היין שהיין סימן קללה וכו' ע"ש,
וכן מובא בספר כלבו (סימן מה) שלא ישתכר שהשכרות אסור גמור ואין לך עבירה גדולה מזו וכו' ע"ש משמע הדר ביה משמעתתא דחייב להשתכר וכ"כ הר"ן ובעל המאור ושיטת ריב"ב שם דאידחי ליה מימרא דרבא וכן הובא בב"י דעת הר"ן בשם רבינו אפרים דלאו שפיר למעבד משתה בשכרות וכן מובא א"ח שם דאין הכוונה שישתכר שהשכרות איסור גמור ואין לך עבירה גדולה מזו שהוא גורם לג"ע וש"ד וכמה עבירות זולתן אך ישתה יותר מלימודו מעט. וכן קילס הב"ח לרבינו אפרים שם וציין שכן דעת בעל המאור ע"ש דאין להשתכר וכ"כ הט"ז (ס"ק ב) ובשיירי כנה"ג (אות א) ובפמ"ג (ס"ק ב) ובשו"ת החתם סופר (חלק א או"ח סימן קצו) הביא את הפרי חדש שהקשה על רבינו אפרים דמייתי לפסק האי דחייב אינש לבסומי וכו', דכיון דאירע סכנה קם רבה שחטי' נתבטל הדבר, והקשה פר"ח עליו א"כ לשתא דאמר רבה לר' זירא תא נעביד סעודת פורים בהדדי מ"ט אמר לאו כל שעתא ושעתא מתרחיש ניסא, הא מעובדא דאשתקד נתבטל הך דחייב לבסומי ולא יתבסם ולא יסתכן ע"ש מה שתירץ. ואע"פ כן העלה הפרי חדש לדינא בסוף דבריו דעתה שהדורות מקולקלים ראוי לתפוס סברת רבינו אפרים ז"ל ושלא לשתות אלא מעט קט יותר מה שמורגל ביו"ט ובזה יוצא י"ח כיון שכוונתו לשם שמים כדי שלא להכשל ח"ו בשום מקרה רע וישא ברכה מאת ה'.
נמצא לדבריהם אין להשתכר כלל דזהו איסור גמור כמובא בב"י והב"ח בשם הר"ן ובעל המאור והמאירי ושיטת הריב"ב ועוד שציינו לרבינו אפרים דאידחי ליה מימרא דרבא דלאו שפיר דמי למיעבד הכי ע"ש. וגם בספר תניא רבתי (בענין קריאת מגילה) כתב שהחיוב לשתות קרוב לשכרות משמע שכרות אסור. ושו"ר בספר מקדש ישראל (עמוד רצ) שבחצר בעלזא ובצוואת האון ר' יואל מאמציסלב כ' שלא להשתכר בפורים. ושו"ר לים של שלמה (בבא קמא פרק ג סימן ג) שגם כתב אפילו בפורים דמחויב להשתכר. מ"מ אין כונת רבותינו כדי שישתגע. רק כמו שכתב הרמב"ם (ה' מגילה פ"ב הט"ו) צריך להשתכר להיות נרדם בשכרתו. ועוד כתב שם מ"מ מחייב בתשלומים על כל נזקיו. ומקבל דינו על מה שלא עצר ברוחו ושיכר עצמו להשתגע. אבל לפוטרו מדין הזיק שמזיק לחבירו. פשיטא שחייב. דאדם מועד לעולם, בין שוגג בין מזיד. בין ער בין ישן, בין אונס בין רצון. דאל"כ לא שבקת חיי. דכל שונא ישתה וישתכר על חבירו להזיקו, ויפטור, ואפילו בפורים דמחויב להשתכר.
ושיעור שתיית יין הנחשב כשכרות ויצא בזה י"ח ואין צורך לשתות יותר ראיתי לרבינו ירוחם (בתולדות אדם וחוה נתיב י חלק א דף סב טור ג) והב"ח שם וערוך השולחן (ס"ק ג) שביאר על הא דחייב להשתכר בפורים עד דלא ידע בין ברוך מרדכי לארור המן י"מ לכוין החשבון כי כך חשבון זה כמו זה. דהיינו שהוא ערני אלא שקשה עליו מחמת היין לחשב גימטריאות אלו וזהו השיעור לשכרות שמחוייב בפורים. וכעין זה כתב חכמת מנוח שם ובמחזיק ברכה (סימן תרצה אות ג) שלא מבחין באוזניו מלות קרובות וכן ברש"ש שם שיש פיוט א"ב מא' ועד ת' וכשאין יכול לאמרו בלי טעות וכ"כ כף החיים שם (אות טז) ועוד. והט"ז (ס"ק א) פי' כפשט בין ברוך וגדולתו של מורדכי ופורענות על המן דהיינו טובה כפולה ע"ש.
ושו"ר לספר מהרי"ל (מנהגים הלכות פורים) על הא דאמר רבא חייב אינש לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי. ופירש"י לבסומי כלומר להשתכר. ושאלתי את פי מהר"י סג"ל אם כן צריך להשתכר ביותר, והשיב אלי דהכי פי' דברוך מרדכי וארור המן הם עולין בגימ' בשוה. ובקל ישתכר אדם דטועה לכוון מניינם, ואמר שכן הוא בספר אגודה. ואמר מהר"ש שכתב באבי העזרי דוקא מצוה לבסומי ולא חיובא. והובא ע"י האחרונים.
ומזה נראה ללמוד כ"ש לנשים שאין דרכם לשתות והם חלשים בטבעם ויכולים להשתכר בקלות ולהתנבל ח"ו ע"י שתיית היין אין להם לשתות יין כלל אלא מעט זכר לנס שהיה על היין כפי שטועמות בקידוש וכד'. ואע"פ שאמרו נשים חייבות במקרא מגלה ואיתקש עשייה לזכירה דכתיב נזכרים ונעשים וכי היכי דגמרה זכירה מעשייה. גמרינן נמי עשייה מזכירה דאין היקש למחצ'. ותו זיל בתר טעמא דנשים חייבות במשלוח מנות ומתנות לאביונים וסעודת פורים לפי שאף הן היו באותו נס א"כ ה"ה לכל המצות הנוהגות בפורים צ"ל דאין מצות שתיית היין כשאר המצוות וראה עוד לקמן בזה. ושמחתי לראות בספר מקדש ישראל (עמוד רצט) שראה בספר ארחות רבינו משם בעל קהלות יעקב זצ"ל שכתב שגם נשים ישתו קצת יין יע"ש, ושו"ר שכתב כן בחזון עובדיה (מדיני מצות שמחת יום הפורים סעיף א והערה ב).
נמצאנו למדים שתיקנו רבותינו לבסומי בפוריא דוקא ביין ולא במשקה משכר אחר זכר לנס פורים שהיה על היין ולכן חייבו להשתכר בפורים מפני שבא הנס בעבור משתה היין שעשתה אסתר ועתה יהיה נזכר הנס הגדול בשתיית היין. כפי שכתב בספר אבודרהם (פורים) משמע דוקא ביין ולא משקה אחר. ואע"פ שהשכרות מגונה היא. וצ"ל שח"ו להתנבל ביין ולזלזל ע"י כך בשאר המצוות אלא הכוונה לשמוח בו שנגיע מתוכה לאהבת השם והודאה על הנסים שעשה לנו. וכלשון המאירי שם וספר כלבו (סימן מה) חייב אדם לבסומי בפוריא לא שישתכר שהשכרות אסור גמור ואין לך עבירה גדולה מזו שהוא גורם לגלוי עריות ושפיכות דמים ולכמה עבירות זולתן אך שישתה יותר מלימודו מעט כדי שירבה לשמוח ולשמח האביונים וינחם אותם וידבר על לבם וזו היא השמחה השלמה. ואמנם ראיתי בספר מקדש ישראל שם דיוצא י"ח בשאר משקים המשכרים אבל יהדר אחר יין שכן משמעות האריז"ל שהוא דוקא ביין.
וכן ראיתי בשפת אמת במגילה (דף ז:) על דברי הגמ' מחייב אינש לבסומי בפוריא עד דלא ידע כו' נראה לפרש דאין הכוונה שמחויב להשתכר כל כך עד שלא ידע אלא דכל היום מחויב לעסוק במשתה ועד דלא ידע עדיין החיוב עליו לאפוקי כשהגיע לשיעור זה אבל אפי' קודם השיעור יוצא כל שעוסק במשתה כנ"ל וכ"כ כף החיים (באות טוב) מוטב לו שלא להשתכר אם יודע שיזלזל באחת מהמצות בנט"י ובברכה ובהמ"ז או שלא יתפלל וכד'. ועוד שצריך בסעודתו לשבח ולהודות לד' יתברך על הנס וכמ"ש בספר הלכות גדולות (סימן יט) מיחייבינן למיכל ומשתי בפוריא ואודיי על ניסא דעבד לן קב"ה.
ולפי זה גם למי שהיין מזיקו אין לו לשתות ואינו צריך לדחוק את עצמו ולשתות כדין ארבע כוסות בליל הסדר וכל שכן למי שיודע שח"ו יתנבל ע"י שתיית היין אין לו לשתות אלא מעט זכר לנס. ושו"ר בלקט יושר (חלק א או"ח עמוד קנז ענין ג) כדלעיל למצוה ישתכר מאן דבשם ליה ולא למי שמזיק לו, וז"ל תשו' שאי' מהרי"ל זצ"ל הא דאמ' רבנן מחייב לבסומי כו' ודאי מצוה היא בעלמא. והכי משמע לישנא דמחייב אינש כו' ולא קאמר סעודת פורים כך דינא וכה"ג. וטעמא דימי משתה כתיב' ואיכא משתה בלא שכרות. תדע דרב יוסף יליף מיניה שאסור בתענית מכלל דנפק בלא שכרות ובסומי כולי האי ע"ש. וכן מובא בשערי תשובה (סימן תרצה ס"ק ב) על מי שהוא חלש בטבעו (או שמשתטה עד שאפשר שיבא עי"ז לידי מעשה או דברים שלא כהוגן) אין לו לשתות יותר מדאי וראיה לדבר ריב"א ודוק עכ"ל, וכוונתו במ"ש ריב"א הוא ר"ת ר' יהודה בר אילעי ר"ל שר"י בר אילעי אמר בירוש' דלא שתי אלא מפסחא לפסחא וחוגרני צדעי כו' משמע דבפורים לא שתה כיון ששתייתו היה מזיק לבריאת גופו. וכן ראיתי בשו"ת שבט הלוי (חלק י סימן קז) שגם העלה דאם אינו שותה יין כל השנה מטעמי בריאות כעין לחץ דם וכה"ג פשיטא דאינו חייב, ואם מטעמי רצון בעלמא, יראה דמצוה איכא ביין ממש מטעם שמחה דיין ישמח לבב אנוש אינו במיץ ענבים, והשיעור יראה כל שמה ששתה עושה עליו רושם של התרוממות שמחה כדרך יין, וזה גדר יותר מלמוד, ואין נפ"מ אם שותה זה בשיעור יותר מאכילת פרס, כיון דאין עצם שיעור יין המצוה, אלא התוצאה של שמחה.
והעולה מזה שאין מצוה זו כשאר המצוות המחויבות בפורים כגון מקרא מגילה משלוח מנות וכד' דהא אינה לעיכובא כמ"ש בספר המנהגים (טירנא הגהות המנהגים פורים אות ד) שמצוה בעלמא הוא, אבל נפיק בלא בסומי כולי האי, תשובת מהרי"ל (סי' נ"ו) וכן בהגמ"י בשם ראבי"ה (בפ"ב דהלכות מגילה הל' ט"ו אות ב') וכ"כ כף החיים (אות טו). וכבר כתב הרמב"ם (בהלכות מגילה פרק ב הלכה יז) שמוטב לאדם להרבות במתנות אביונים מלהרבות בסעודתו ובשלוח מנות לרעיו, שאין שם שמחה גדולה ומפוארה אלא לשמח לב עניים ויתומים ואלמנות וגרים, שהמשמח לב האמללים האלו דומה לשכינה שנאמר להחיות רוח שפלים ולהחיות לב נדכאים.
והואיל ואתי לידן נימא ביה מילתא על חיוב סעודה וכמובא בחידושי הריטב"א תענית (דף ל:) דאין שמחה אלא באכילה כדאמרינן גבי רגלים וגבי פורים ע"ש, אלא אי בעי אכילת פת או לאו בשו"ת מהרש"ל (סימן מח) העלה בסעודת פורים בעינן סעודה קבועה בפת. וכ"כ הט"ז (בסימן תרצ"ג ס"ק ב) שהובא בשו"ת ציץ אליעזר (חלק יט סימן כז) אלא שמדברי הרמב"ם שם שכתב דבעינן שיאכל בשר, נראה שאין חיוב לאכול לחם, וכמ"ש המגיד משנה (הלכות מגילה פרק ב הלכה טו) כיצד חובת וכו'. שם מיחייב איניש לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ברוך מרדכי לארור המן ובשאר מקומות אמרו אין שמחה אלא בבשר. וכמ"ש בלקט יושר (חלק א עמוד קנז ענין ג) אין שמחה אלא בבשר ויין, ובשר עוף אינו נקרא בשר. וכ"כ ערך השלחן (סימן צרצו אות ד) וכן ראיתי בברכי יוסף (סימן תרצה אות א) שאם עשה סעודה בלא לחם יצא. וכ"כ בשו"ת שואל ונשאל (חלק ג או"ח סימן עח) לכתחילה, ודאי צריכה פת, אבל בדיעבד, מחלוקת. עי' להרב בית עובד שכתב משם מהרש"ל, דצריכה פת, אבל הברכ"י ז"ל כתב משם אחד קדוש, שאם עשאה בשאר מינים יצא, וכ"כ המג"א, דמצי למיפטר נפשיה בשאר מינים, ע"ש. ואעפ"כ אשה שאירע ליל טבילתה בפורים לא תאכל בשר ביום פורים אלא תבשיל של בשר כף החיים (סימן תרצו אות הן).
נמצאנו למדים שאין השכרות טובה ולא זאת השמחה האמיתית וכפי שכתב ביד אפרים שם שנתפרש לו בחזיון לילה שהכוונה הוא שעיקר החיוב של המשתה הוא שיהיה שרוי בשמחה כדכתיב ויין ישמח לבב אנוש ומחמת שיהיה שרוי בשמחה יהיה חדות ה' מעוזו ויתן תודות והלל לה' על הנס מתוך הרחבת הלב. ולכן אין לו להשתכר יותר מדאי שיתבלבל דעתו ולא יכיר בתוקף הנס כלל וכו' ע"ש. וכבר הביא היפה ללב בשם בעל מסורת הברית הגדול ז"ל והובא בשו"ת ציץ אליעזר (חלק ט סימן לג) שכתב דכל המקיים מצות פורים כתקנה מאריכין לו ימיו וימי בניו.
ואכתוב מילתא דבדחותא ע"ד הלצה שהובא בשו"ת יד חנוך (סימן ד) ששמע מפי החסיד שאמר דבריו דרך בדחותא וגיחוך חביבין עלי שיחת חולין של ת"ח ישישים חסידים מדור הישן זקנים שבאותו הדור ששימשו לפני בעלי רוח הקודש. פתח ואמר, הנה איתא בש"ס (בבא מציעא דף כ"ג ע"ב) בהני תלת מילי עבידא רבנן דמשני במילייהו, ואחד מהן הוא בפורי"א, והנה דברי רש"י ותוס' ז"ל דחוקים מאוד, כי היתכן שישאל צורבא מדרבנן איש לרעהו דברים כאלה, וכל עין רואה באמת וצדק יראה שהפירוש האמתיי והנכון הוא פירושו של הרב מהרש"א ז"ל (שם) כי מלת בפורי"א פה היינו בפורים, כאומרם ז"ל (מגילה דף ז' ע"ב) חייב איניש לבסומי בפורי"א. אך ביאור המאמר נראה לי דהנה איתא בירושלמי (פרק ח' דשבת) ר' יונה לא הוי שתי מפסחא לפסחא והוי חזיק רישיה עד עצרתא. ולכאורה יש להבין מדוע לא דחק ר' יונה את עצמו לשתות גם בפורים שהרי חייב איניש לבסומי בפוריא וכו'. אך ר' יונה סובר דתלמיד חכם לא ישתה בפורים עד דלא ידע כי יוכל לבוא לבזיון התורה, אכן מפני שהוא יוהרא להחזיק את עצמו לת"ח על כן אמרו שאם מושיטין לו כוס יין לשמחת פורים מותר לשקר ולומר שכבר שתה די. וז"ש דעבידי רבנן דמשני במילייהו בפוריא.
לסיכום: תיקנו רבותינו לשתות דווקא יין זכר לנס שהיה על היין בכדי שיהא נזכר הנס הגדול בשתיית היין.
פירות הנושרים:
1. נראה שהחובה להשתכר דוקא ביין זכר לנס שהיה על היין ולא במשקה אחר שמשכר אלא אם כן היין מזיקו.
2. אם יודע שיזלזל באחת מהמצות ע"י שכרות מהיין אזי לא ישתה אלא מעט זכר לנס שהיה על היין.
3. מצוות שתיית היין בפורים היא מעט יותר ממה שרגיל במשך השנה שאינו יכול לדבר ברור או להבחין בבהירות.
4. איסור גמור להשתכר שלא ידע מה מעשיו.
5. נראה שגם הנשים יטעמו מהיין זכר לנס.
6. אין שתיית היין מעכבת כשאר מצות פורים.
7. אם היין מזיקו אינו צריך לדחוק את עצמו.
8. מוטב לאדם להרבות במתנות אביונים מלהרבות בסעודתו ובשלוח מנות לרעיו, שאין שם שמחה גדולה ומפוארה אלא לשמח לב עניים ויתומים ואלמנות וגרים, שהמשמח לב האמללים האלו דומה לשכינה שנאמר להחיות רוח שפלים ולהחיות לב נדכאים.
9. מה שמחוייב להשתכר בפורים עד דלא ידע בין ברוך מרדכי לארור המן אין הכוונה להשתכר כלוט אלא הכוונה שקשה לו לכוון החשבון כי כך חשבון זה כמו זה. דהיינו שהוא ערני אלא שקשה עליו מחמת היין לחשב גימטריאות אלו וזהו השיעור לשכרות שמחוייב.
10. חובה שיאכל בשר ויתקן סעודה נאה כפי אשר תמצא ידו.
11. עשה סעודת פורים ללא לחם יצא ידי חובה.
12. אין שמחה אלא בבשר ויין אין הכוונה בבשר עוף.
13. אשה שאירע ליל טבילתה בפורים לא תאכל בשר ביום פורים אלא תבשיל של בשר.
14. סגולה יש בקיום מצות פורים כתקנה שמאריכין לו ימיו וימי בניו.
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
לזכות הרב המחבר
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב ניסים בריח שליט"א
מועדי ניסים
הרב ניסים בריח שליט"א
בהסכמת מרן רבינו עובדיה יוסף שליט"א
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5