——–
מה שאומרים בבית כנסת פרק במה מדליקין תקינו הגאונים לאומרו בכדי להמתין מאן דלא מצלי משום סכנה דבי שמשי דשכיחי מזיקין, ולהורות פסול פתילות ופסול שמנים ושאר הלכות שבו שלא יבוא להטות וכד' ומשום חומרא דשבת תקנו בה מה שלא בימים טובים ועוד שעל ידי קריאת פרק זה יזכור השלשה דברים שצריך לומר בתוך ביתו ויזהיר עליהם. והובאו חלק מהטעמים בספר שבולי הלקט (ענין שבת סימן סה) והכלבו (סימן לה) ובב"י (או"ח סימן ער) ובספר המחכים (המתחיל סמוך להערה רלח) ופירושי סידור התפילה לרוקח (עמוד תפח) ומג"א וברכי יוסף (באו"ח סימן רע) ועוד. ויש שנהגו שלא לאומרו כלל עיין בערוך השולחן (סימן ער אות ב) ובספר דברי שלום מנהגי הרש"ש ובית אל (עמוד שנא).
ונראה לומר שטעם הנוהגים לא לומר כלל פ' במה מדליקין, שהוא משום חשש המזיקין כמ"ש בסדר רב עמרם גאון (סדר שבתות) על האי קדושתא דתקינו רבנן משום סכנה דבי שמשי דשכיחי מזיקין, דילמא איכא דעאיל ולא מצלי, ועד דמצלי נפק צבורא ופייש הוא ומסתכן, ותקינו רבנן דמתאחרי צבורא אחר תפלה, כי היכי דגמר צלותיה ונפיק בהדי צבורא, משום דמובא שם שלאחר שמקדשין בבית הכנסת אומר פרק אחד ממס' שבת, וזה הוא הפרק, במה מדליקין וגו' עד סוף פרקא. והובא גם בסידור רש"י (סימן תפב) וספר אבודרהם (מעריב של שבת) ובספר העיתים (סימן קמ) וכתב שפיר דמי למיעבד הכי מפני שהיא דבר בעתו לאדכורי הלכות הנר נאה לומר ונאה למימר עליו קדושא דאגדתא. וכיון שבטל בזמנינו קידוש בבהכ"נ ממילא נתבטל קריאת פ' במה מדליקין וראה עוד לקמן בזה.
ובספר אבודרהם שם כתב שהרב ר' יעקב בן הרא"ש ובאשכנז נוהגין שלא לאמרו ביום טוב שחל להיות בערב שבת מפני שאינו יכול לומר עשרתן. וכ"כ בשבולי הלקט שם (סימן סו) כתב דיש מקומות שנוהגין שלא לשנות פרק במה מדליקין כשחל יום טוב בערב שבת ונותנין טעם לדבר לפי שאינו יכול לומר עשרתן ערבתן שאין מעשרין ומערבין ביום טוב ויש שאין דוחין אותו בכך שהרי בשעה שאומר אותו אינו עת לא לעשר ולא לערב ולא להדליק את הנר ולא הכריע בדבר. ולא ידעתי למה הב"י שבסמוך הביאו כסובר כדעה הראשונה עיין עוד לקמן. וגם בספר כלבו שם כתב שאין אומרים בשבת הסמוכה ליום טוב לפי שיש בזאת המשנה עשרתם ערבתם ואין מעשרין ביום טוב. וכ"כ בספר האגור (הלכות שבת סימן שע) וכן ראיתי לספר מהרי"ל (הלכות תפילת יום טוב) שהעלה כשחל יו"ט בערב שבת אזי א"א דלא מצי לומר עשרתם ערבתם. אבל כשחל יו"ט בשבת והוא עישר ועירב כרצונו ואמר כדיני'. (וכן בהלכות ליל יום כיפור כתב שאם חל בשבת א"א במה מדליקין דאין לומר וטומנין).
ולפלא שהרמ"א בהגה (סימן ער) ציין למהרי"ל שאין אומרים במה מדליקין ביו"ט שחל בשבת וזה אינו דלעיל כתב להדיא שרק אם חל בערב שבת אין אומרים אותו. וש"ר לספר מהרי"ל (מנהגים סדר תפילות חג הסוכות) למקורו של הרמ"א וכתוב שם להדיא דהכי נהגינן דוקא כי חל יו"ט בע"ש לא אמרינן וכי חל יו"ט בשבת אמרינן . וכ"כ בספר כלבו (סימן נ) כשחל יו"ט בשבת אומרים במה מדליקין.
אמנם ראיתי בסידור רש"י (סימן תלד) שכתב אף כשחל יו"ט בשבת לא אומרים במה מדליקין ויתרה מזאת כתב בספר המנהגים (טירנא מנהג של שבת) ומנהגי ישורון (עמוד 23) שאין אומרים במה מדליקין בי"ט שחל להיות בשבת או בערב שבת ואפילו בחול המועד אין אומרים וכ"כ האחרונים המג"א והט"ז (סימן ער ס"ק א) והפמ"ג ומחצית השקל ורבינו זלמן (ס"ק א) ובקיצור שולחן ערוך (סימן עו סעיף ט) והמשנ"ב (שם ובסימן תרמב ס"ק א) וכ"כ בילקוט יוסף (ס"ק ב) ובסידור איש מצליח, וטעמם לפי שאין יכול לומר עישרתם שאין מעשרין ביו"ט וכן ביו"ט שחל בשבת וטעמם משום דלא פלוג.
וזה אינו לכ"ע דהא מהרי"ל לעיל כתב להדיא לאומרו כשחל בשבת וגם מרן כתב שאין לומר רק כשחל יו"ט בע"ש משמע לא אמרינן טעם דלא פלוג. וכן כתבו עוד ראשונים לעיל ולקמן.
וגם בספר אבודרהם (מעריב של שבת) כתב שמנהג צרפת כן (כשחל יום טוב בערב שבת שאין אומרים במה מדליקין מפני שאין יכול לומר עישרתן ערבתן שאין מגביהין תרומות ומעשרות ביום טוב). וכתב עוד שם בהמשך דבריו שהמנהג בספרד אומרים אותו וכן נראה בעיני שאין צריך למנעו שאין לומר שמא יבואו להגביה תרומות ומעשרות כשיבנה בית המקדש שאין האנשים טועים בזה. וכן חזיתי לראבי"ה (ח"א שבת סימן קצט) שהשיב על שנהגו ביום טוב שחל להיות בערב שבת אין רגילין לקרות את המשנה. ושמע שהטעם מפני שאי אפשר לו לעשר ולערב והיאך יאמר עשרתם ערבתם (וכו'). והשיב על זה דדמי ליום טוב שחל להיות באמצע שבת שאומר בין יום השביעי לששת ימי המעשה ע"ש. נמצא לשיטתם שאומרים אף כשחל יו"ט והעיד שכך מנהג ספרד.
והנה הביא הב"י (או"ח סימן רע) את מנהג אשכנז שלא לאומרו ביום טוב שחל להיות בערב שבת מפני שאין יכולין לומר עשרתם. וציין לרוקח (עיי"ש סוף סי' שב) ושבלי הלקט (סוף סי' סו) והכל בו (סי' לה, לז ע"ג) וכתב וכן נהגנו שלא לאמרו ואע"פ שאין טעם זה כדאי אפשר דטעמא דידן משום דביום טוב אין טרודים בשום דבר כי אם בבישול והדלקה הלכך מבעוד יום עבדי להו ואין צריך להזהירם כמו בשאר ערבי שבתות. ופסקו בשו"ע (סעיף ב) יש שאין אומרים אותו ביום טוב שחל להיות בערב שבת. ומוכח מדבריו שמה שנהגו שאין אומרים פ' במה מדליקין דוקא כשחל יו"ט בערב שבת מדאין טרודים ביו"ט כשהוא ערב שבת הא לאו הכי יש לאומרו כגון כשחל בשבת או בחול המועד ולא אמרינן לא פלוג. וכמ"ש שיירי כנסת הגדולה שמנהגם כדעת מרן שאומרים במה מדליקין ביו"ט שחל בשבת ובשבת של חוה"מ וחלק על הטעם שכתבו לעיל דלא פלוג ע"ש. וכן הבין הפמ"ג את מרן שם וכ"כ כף החיים (אות יב) וכ"ש לדעת הב"ח ורש"ל שיש לאומרו לעולם. וגם בספר המנהגים שם כתב יש מדינות שאומרי' אותו בחול המועד, וכן מסיק בהגהת מהרא"ק. ולפלא על ילקוט יוסף וסידור איש מצליח הנ"ל שלא הלכו כדרכם בקודש בתר מרן וכתבו דלא פלוג אף בחול המועד.
זאת ועוד נראה מטעם נוסף שיש לומר פ' במה מדליקין ביו"ט שחל בשבת ע"פ מה שהובא בשו"ת ציץ אליעזר בשם הרב השל"ה ז"ל מביא בסידורו שער השמים משם הרמ"ק שיש טעם עפ"י קבלה לומר פ' במה מדליקין, ואיהו מדידיה מוסיף ליתן עוד טעם, והוא, עפי"מ שאיתא בבה"ט בשם האר"י ז"ל שאחר שישכים בבקר יהי' תחילת לימודו פ' משניות כי עי"ז מתיישבת הנשמה בגופו כי משנה אותיות נשמה. ולפי"ז אחר תפלת ערבית בשבת שכבר קיבל נשמה יתירה, כדי ליישב אותה לומדין פ' במה מדליקין כי יען הנשמה קרוי' נר כדכתיב כי נר ה' נשמת אדם כדאי' בגמ' פ' זה, לכן לומדין פ' משניות זה שמדבר מעניני נר. לפי"ז מתחזקת ביותר הדעה האמורה, שיש לומר בכל מקום אלא אם מנהגם אינו כך. וכן ראיתי בשלחן ערוך המקוצר לרב רצאבי (או"ח חלק ב סימן נח סעיף ד) שמנהגם תמיד לומר פרק במה מדליקין אפילו ביום טוב שחל בערב שבת או בשבת וכן בשבת בחול המועד ובשבת חנוכה וטעמו מפני שאמירת פרק במה מדליקין בשל שיש בו דיני הדלקה ושלושה דברים שצריך אדם לומר וכו' ע"ש.
פ' במה מדליקין בע"ש בחנוכה
כתב הב"י (בסימן ער) בשם הגאון מהר"י אבוהב ז"ל בסוף הלכות חנוכה בשם ארחות חיים דיש שאין אומרין במה מדליקין בערב שבת של חנוכה לפי שמזכיר שם פיסול שמנים שאסור להדליק בהם בשבת [משום חומרא דשבת] מה שאין כן בחנוכה ע"כ, ולא ראיתי שנמנעין מלאמרו, ואפשר שהטעם משום דמה שלא חששו לפיסול שמנים בחנוכה משום חומרא דידה הוא שאסור להשתמש לאורה וליכא למיחש שמא יטה בשבת, ועוד שצריך לקרותו להזכיר ג' דברים שצריך אדם לומר בתוך ביתו ומשום דבחנוכה לא מיפסלי שמנים אין להניח מלהזכירם משמע מדבריו שיש לומר במה מדליקין ואין להימנע וכן מנהגם לומר וכ"כ ערוך השולחן (אות ג) וכן מנהג בני תימן המובא בשו"ע המקוצר לרב רצאבי (או"ח חלק ג סימן קכ סעיף כח). אלא שבשו"ע (סעיף ב) כתב ההפך מדבריו בב"י שאין לאומרו וז"ל יש שאין אומרים אותו ביום טוב שחל להיות בערב שבת, ויש שאין אומרים אותו בשבת של חנוכה.
וראיתי שגם נתקשה בזה בשיורי כנסת הגדולה שם ותירץ שאכן מנהג מקומו של מרן כפי שכתב בב"י דהיינו לאומרו ובשו"ע בא להודיע שיש שאין אומרים לא בזה ולא בזה דהכל לפי המנהג. דהיינו מנהג מרן לאומרו גם בשבת של חנוכה, וראה לספר חיים שאל (סימן לה) דיש כמה דברים שלא נהגו כדעת מרן אף בארץ ישראל דמארי דאתרא הוא ויתכן הדבר שלרוב קדושתו וטרדת לימודו לא דקדק וסבר שהמנהג כך ואינו כן ובענין אחר ציין למהר"ם גלאנטי ז"ל ששאל למרן עצמו והשיבו אם כך נהגו לא ישנו המנהג ע"ש. והברכ"י שם לא הכריע בדבר וכל אחד יעשה לפי מנהגו וז"ל: ויש שאין אומרים אותו בשבת של חנוכה כ"כ בארחות חיים שם. ומרן בב"י כתב שלא ראה שנמנעים לאומרו, וטעמא טעים, והאידנא נהוג עלמא בארץ הצבי שלא לאומרו. והרב ברכת הזבח בספרו תפארת שמואל בהגהותיו על הרא"ש דף מ"ז ע"ב (שבת פ"ב אות כ) כתב שהוכיח בראיות ברורות לאומרו בכל פעם. עכ"ד וסיים את דבריו נהרא ונהרא ופשטיה. והובא גם בכף החיים (אות ט).
וגם בשו"ת רב פעלים (חלק ד – או"ח סימן לד) השיב על זה שמנהג פשוט אצלינו דאין אומרים במה מדליקין בשבת של חנוכה וכמ"ש מרן ז"ל בש"ע סי' ע"ר והוא מטעם דאיכא פיסול שמנים שפסולים בשבת ומותרים בחנוכה. ודע כי אמירת במה מדליקין אינו חיוב מתקנת חכמים ז"ל אלא הוא מנהג בעלמא ולכן הגם כי אין הטעם הנז' מספיק כ"כ מ"מ כיון שהיא עיקרה מנהג בעלמא דחו אותה אפי' בטעם כל דהו וכמ"ש הר' יעב"ץ ז"ל בסידור שלו. ומיהו כל מקום לפי מנהגו כי יש מקומות שאומרים אותה בשבת של חנוכה וכנז' בהג"ה שם.
פ' במה מדליקין בבית האבל
ומה שכתבנו לעיל שהגאונים התקינו לאומרו בכדי להמתין מאן דלא מצלי משום סכנה דבי שמשי דשכיחי מזיקין טעם זה נתקן לבתי כנסת אבל בבית האבל לא שייך טעם זה דהא אינם יוצאים כלל מביתם וכנראה שמטעם זה כתב הכל בו (סי' קיד פח.) אבל תוך שבעה לא יצא מפתח ביתו ואפילו בשבת אבל מתפללים בביתו ובתפלת חול אין אומרין תחנה ולמנצח ושיר מזמור וגם בתפלת ערבית של שבת אין אומרים ברכה אחת מעין שבע ולא במה מדליקין והובא גם בב"י (יו"ד סימן תצג) וכ"כ באר הגולה (ביו"ד סי' שפ"ד סק"ו) ושו"ת תשורת שי (ח"א סי' תרי"ד) שהובאו בשו"ת ציץ אליעזר (חלק יג סימן נ). וכ"כ בספר ברית כהונה (מערכת בי"ת אות לב) שאין אומרים במה מדליקין בבית אבל ולא בבית חתן.
אלא שבשו"ת מהרלב"ח (סימן קכב) הובאו דברי ספר ארחות חיים (ולא ידעתי למה הב"י לא הביאם) וכתב שם שאין אומרין תחנה פירוש רחום וחנון ובשני ובחמשי אין אומרי' והוא רחום ולא וידוי. והטעם דאיתקש לחג "והפכתי חגיכם לאבל" מה חג אין אומרים וכו' כך בבית האבל. וי"א טעם אחר לפי שאין אומר שם אלא מה שאדם חייב מתקנת אנשי כנסת הגדולה וכל אלו הדברים אינם מתקנתם אלא מנהג ומפני זה הטעם יש מקומות שאין אומרים בשבת שחרית נשמת כל חי כשמתפללין בבית האבל וכו'. ובתפלת ערבית של שבת אין אומרים ברכה מעין שבע ולא במה מדליקין רק אחר תפלה אומרים ויכלו וקדיש שלם. ויש מקומות אומרים ברכה מעין ז' ולא במה מדליקין. ויש מקומות אומרי' הכל וכן עיקר דאין אבלות בשבת עד כאן. ואפשר לומר שלא ניתקן במה מדליקין אלא רק לבתי כנסת למנין קבוע מהטעם הנ"ל ולא במנין ארעי כגון בבית אבל או חתנות וכד' שאין לאומרו שם לא מטעם אבלות אלא משום תקנה. אמנם לשאר הטעמים הנ"ל לאמירת במה מדליקין למעט טעם להמתין למאן דלא מצלי משום סכנה דבי שמשי דשכיחי מזיקין ניתקן לומר פ' במה מדליקין גם בבית אבל או חתנות. וכתב הרב כף החיים (אות יא) דמדלא העתיק מרן את הכלבו דעתו לאומרו גם בבית אבל ע"ש.
ועל סמך דברי הארחות חיים העלה בשו"ת יביע אומר (חלק ד – יו"ד סימן כט) לומר במה מדליקין בבית האבל ע"פ הטעם פשוט כיון שאין אבלות בשבת. וכן מוכח לפי טעמו של הרמב"ן בתה"א שבב"י (סי' שדמ), דלדידן ששואלין בשלום אבלים בשבת אומרים שמועה ואגדה בבית האבל בשבת וציין לפתח הדביר ח"ג (סי' ער סק"ג) שכתב שמה שמרן בש"ע באו"ח (ס' שצג) השמיט מהלכה (את דברי הכל בו, שהביאו בב"י שאין לו' פ' במה מדליקין בערבית ליל שבת) דשאני ברכה מעין שבע שנתקנה משום יחיד המתאחר לבא לבהכ"נ, ולא שייך טע"ז בבית האבל, אבל במה מדליקין שהטעם לאמירתו כדי שיזכור דיני הדלקה יש לאומרו בבית האבל ג"כ. ע"ש והובא גם בילקוט יוסף (חלק ז סימן י סעיף יד ובהערה יד) והעלה שיש לומר פרק במה מדליקין בבית האבל ובמקום שנהגו לא לאומרו יש להם על מי לסמוך. וכ"כ בשו"ת ציץ אליעזר שם דיש לומר במה מדליקין כשמתפללין בליל שבת אצל האבל וגם האבל בעצמו אם מצטרף עמהם לאומרו לא הפסיד.
ודע שאע"פ שברכת מעין שבע נתקנה משום יחיד המתאחר לבא לבה"כ, כמ"ש המאירי בחידושיו בשבת וראבי"ה (ח"א שבת סימן קצו) בשם הר"ר יצחק הלבן. דנתקנה משום סכנת מזיקים, דשכיחי בלילי שבתות, כדאמרינן בפרק ערבי פסחים שבק לה לילי רביעות ולילי שבתות, ובתי כניסיותיהם ומדרשיהם היו בשדות, וזימנין דמתאחר יחיד לשם. ומזה הטעם לא נהגו לאומרו בבתי חתנים ואבלים וכמ"ש מרן בשו"ע (אורח חיים סימן רסח סעיף י) שא"א ברכה מעין שבע בבית חתנים ואבלים, דליכא טעמא דמאחרין לבא שיהיו ניזוקין. וכ"כ בספר גשר החיים (ח"א פ"ב) בפשיטות דכשמתפללין בבית האבל בשבת א"א ברכת מעין שבע והובא בשו"ת ציץ אליעזר (חלק ז סימן כג) ע"ש שהאריך בזה. ושו"ר שכתוב במנהגי ישורון (עמוד 27) שאין אומרים בבית חתנים ובבית אבל שאינו אלא לז' ימים ומ"מ אם אומרים אין למחות בידם. ומטעם זה אין אומרים אותו בליל פסח שחל בעב שבת משום שזהו ליל שימורים וראה עוד להלן בזה.
ו"כ לכאורה צריך להבין למה היום נוהגים לאומרו הא אין היום בתי הכנסת בשדות ולא שכיח סכנת מזיקים. וצ"ל כמ"ש בשו"ת הרשב"א (חלק א סימן לז) ובשו"ת תשב"ץ (חלק ד טור ג סימן לב) ובספר אור זרוע (ח"ב – הלכות ערב שבת סימן כ) ועוד רבים, שצריכים אנו לקדש תדיר אע"פ שבטלו האורחים מבהכ"נ מידי דהוה אברכה אחת מעין שבע שאנו מתפללין בע"ש אע"פ שביהכ"נ שלנו עתה בישוב ואין שייך אותו טעם כלל שפרשתי לעיל משום סכנת מזיקין. וכ"כ הב"י (באורח חיים סימן קכד) והעלה כלל אחד כל דבר הנתקן בשביל דבר אחר אין ענינו שלא נעשית התקנה ההיא עד שיהיה שם אותו הדבר שנתקנה בשבילו רק ענינו שנעשה התקנה ההיא על כל פנים גזירה שמא יהיה שם אותו הדבר שנתקנה בשבילו וכ"כ ברכי יוסף שם. ומטעם זה נראה שיש להנהיג שוב קידוש בביהכ"נ כזמן הגמ' במקום הנהגו דמכל מקום תקנה לא זזה ממקומה כמובא בשו"ת שרידי אש (חלק א סימן כח עמוד עב) וכף החיים (סימן רסט אות ח).
אמנם במקום שלא נהגו עדיף יותר לא לקדש כדברי מרן בש"ע שם (סעיף א). וכן הובא בשו"ת ציץ אליעזר (חלק יד סימן כו) שיפה מה שכתב בספר נתיבי עם ח"א שכדאי להודיע ולפרסם שבא"י ישנו מנהג קדום שהובא בשו"ע שלא לקדש בביהכ"נ ולא נוכל לשנות עיי"ש וכ"כ בספ' ברית כהונה (עמ' קנח אות חי).
ומטעם זה כתב ספר האגור (בהלכות ליל פסח סימן תתכד) בשם בעל המנהיג על סדר רבינו נסים שכשחל פסח בשבת אין אומרים ברכה מעין שבע שנתקנה בשביל המאחרים בבה"כ שלא יזיקום מזיקים. והאידנא אין צריך דליל שמורים הוא. וכ"כ בדרשות ר"י אבן שועיב (פרשת צו ולשבת הגדול) שכתבו התוספות כי אם אירע פסח ליל שבת שאין סודר החזן תפלת ערבית מעין שבע שתקנו מפני המזיקין לאותן שמתפללין בשדות. ולמאירי שם לא צריך לטעם זה שדעתו רק בשבת אומרים וכשחל יו"ט בשבת אינו מזכיר בברכה מעין שבע ע"ש עוד בזה. וכן העלה בשו"ת יביע אומר (חלק ב – או"ח סימן כה) שאין לזוז מדברי הפוסקים ומרן ז"ל שכתבו שאין לומר ברכת מעין שבע בליל פסח שחל בשבת. ובפרט בא"י וגלילותיה שנהגו שלא לאמרה. ודלא כאיזה חכמים שרוצים להנהיג לאמרה, שמכניסים עצמם בחשש איסור ברכה לבטלה.
ובסוף דברי הראבי"ה ראיתי שהרגיש בזה והעלה שהטעם בירושלמי בכדי להודיע לכל שהיא תפילת רשות ואומר מעין שבע. ומשמע מהירושלמי דלאו משום סכנה איתקן אלא להכירא, שיותר יש היכרא בזה ממה שאם לא היה אומר כלום. וכן ראיתי לבן איש חי (ש' ב פ' וירא באות י') שאין זה עיקר הטעם משום סכנה אלא באמת יש בה צורך גדול על פי הסוד והוא במקום החזרה לכן גם אם מתפללין ציבור בבית החתנים ואבלים וכיוצא שאין שם ס"ת חיבין לומר ברכה מעין שבע והעיד שפשט המנהג בירושלים לאמרה בכל מקום שמתפללים בעשרה אע"פ שאין שם ס"ת ומנהג זה נתפשט בזמן הרש"ש כפי שכתב בספר פרי האדמה. עיין לבעל משנ"ב שם (ס"ק כה) ובמקום שנוהגין לאמרה אין למחות בידם כ"כ המ"א בשם הרדב"ז אבל הפמ"ג מפקפק בזה דהוי ספק ברכה לבטלה. ולא רק דהוי ספק ברכה לבטלה לפי מה דפשיטא לשו"ת הר צבי (או"ח א סימן קנב) דמאן דסבר שאין לברך ברכה זו שוב אינו יכול להוציא למי שנוהג לברך מעין שבע ע"ש.
לסיכום: לאחינו הספרדים ההולכים בתר מרן יש לומר פ' במה מדליקין בערב שבת שחל בחול המועד, אבל לא בחנוכה.
פירות הנושרים:
1. לדעת מרן יש לומר פ' במה מדליקין ביו"ט שחל בשבת.
2. אין לומר פ' במה מדליקין ביו"ט שחל בערב שבת.
3. אחינו האשכנזים אין אומרים פ' במה מדליקין כשיו"ט חל בשבת או בערב שבת וכן בחול המועד.
4. יש נוהגים לומר פ' במה מדליקין כל השנה ויש שנמנעים מלאומרו בכל השנה.
5. שבת שחל בחנוכה יש שנוהגים לומר פ' במה מדליקין וזהוא גם מנהג בני תימן ויש שנמנעים כדעת מרן בשו"ע.
6. יש נוהגין לומר פ' במה מדליקין בבית אבל ויש נוהגים לא לאומרו.
7. דעת מרן שאין לומר ברכת מעין שבע בבית חתנים ואבלים וכד' על פי הסוד יש לומר בכל מקום גם בבית חתנים ואבלים.
8. כשחל פסח בשבת אין אומרים ברכה מעין שבע.
9. כל דבר הנתקן בשביל דבר אחר כגון סכנה אין ענינו שלא נעשית התקנה ההיא עד שיהיה שם אותו הדבר שנתקנה בשבילו רק ענינו שנעשה התקנה ההיא על כל פנים גזירה שמא יהיה שם אותו הדבר שנתקנה בשבילו.
10. במקום שנהגו לקדש בביהכ"נ יש להמשיך כן דמכל מקום תקנה לא זזה ממקומה. ובמקום שלא נהגו טוב יותר שלא לקדש.
11. אחינו התמנים נוהגים תמיד לומר את פרק במה מדליקים אף ביום טוב שחל בערב שבת וכן בשבת חנוכה ובשבת חול המועד.
12. האומרים במה מדליקין בבית חתנים ובבית אבל אין למחות בידם.
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
לזכות הרב המחבר
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב ניסים בריח שליט"א
מועדי ניסים
הרב ניסים בריח שליט"א
בהסכמת מרן רבינו עובדיה יוסף שליט"א
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5