——–
וראה עוד בספר חיי עולם מה שכתב, וזה לשונו: ואשר ראוי להשיב לנבוכים אלו הוא לומר לו: האם סבור אתה שהנך הראשון שעלתה על דעתך כזאת, וכי איזה כשרון גאוני צריך בכדי להסתבך ולשאל מי יימר? הלא תבין, כי כל אלפי גאוני ישראל שבכל הדורות, לא נפלאת היא מהם שיעלה על דעתם כל צדדין וצדי צדדין מיני ספקות ודיונים שעלו ושיעלו על לבך, ואף על פיכן היתה אמונתם תמימה ושלמה בכל תקף וכלם עושים באימה וביראה רצון קונם כי נפשם הטהורה ואור תבונתם ראו בבהירות אמתית הדברים, מה אמת ומה שקר וזיוף. נוסף לזה ראו בחוש נוראות מנפלאות השגחתו יתברו על יראיו, אצלם ואצל רבותיהם קדושי עליון, וקבלות נאמנות רב מפי רב מנפלאות השגחת ה' יתברך ומנפלאות קדשת התורה. והנה מהאמונה השלמה של כל רבותינו, תוכל להבין שלכל שאלותיך וספקותיך יש תשובות ברורות ותוכל לסמך על הרי"ף והרמב"ם והרמב"ן והרשב"א וכו' וכו' וכו'.
והנה בפרשת ראה בפסוק "כי יסיתך וכו', מאלהי העמים וכו' הקרבים אליך או הרחקים ממך" וכו', פרש רש"י ז"ל (והוא מגמרא סנהדרין ס"א): מטיבן של קרובים אתה למד טיבן של רחוקים: כשם שאין ממש בקרובים. כך אין ממש ברחוקים. וכמו כן בכל הבלי הפוקרים, הלא כזבי דעות וטענות של המינים והפוקרים למיניהם הגיע מהם לידיעת חכמי וגאוני ישראל שבכל דור ודור, ומה שהגיע לאזנם הוא מאת אשר נחשב אצל המינים והרשעים למבסס ביותר, כי כן טבע הדברים להפקיע ולפרסם את אשר מבסס בעיניו ביותר. והנה כל הבלי השוא מדבריהם לא עשו שום רשם אצל רבותינו הקדושים, כי מיד ראו חרפתם ונבלותם והזיוף שבדבריהם ושקרותם, ומכאן אתה דן לכל שאר דבריהם שכלם הבל ורעות רוח. כשם שאין ממש באלו, כך אין ממש באלו.
ולזאת, מיסודי האמונה בתורה הקדושה הוא אמונת חכמים, והוא מארבעים ושמונה דברים שהתורה נקנית בהם כדתניא בפרק שנו חכמים. שכמו בהוראת אסור והתר ודיני ממונות וכיוצא בזה, לא כל אדם מסגל להורות ולהחליט על ספקותיו, ועליו לסמך על גדולי הדורות, כמו כן בכל עניני האמונה והדת עלינו להשען על רבותינו הקדושים, וככל שיכיר יותר רום גאון קדשת רבותינו תהא אמונתו יותר שלמה. והאמת, שבכל דור ודור היה בכל מחוז וכמעט בכל עיר ועיר יחידי סגלה שנתפרסמו ביותר בהדר גאון עזם ובתעצומות כשרונם וחכמתם הנפלאה, ומהם במדרגות רוח הקדש וכיוצא בזה, אשר הקהל ראו בעיניהם ואשר קבלו מפי אבותיהם, וכל זה היה עמוד הימיני לחזוק האמונה אצל שאר עמא דארעא, כל שכן וכל שכן בהצטרף כל גדולי ומאורי ישראל שבכל תפוצות ישראל, ובהצטרף כל רבותינו הקדושים מימות עולם התנאים והאמוראים הגאונים והפוסקים ראשונים ואחרונים הצדיקים קדושי עליון ששתלן הקב"ה בכל דור ודור.
ובזה יובן היטב הא דתנן באבות (פ"ד מי"ב): "ומורא רבך כמורא שמים", כי הא בהא תליא, וכן יובן היטב הא דמבאר בגמרא סנהדרין (דף צ"ט), דאיזהו אפיקורוס ששנינו דאין לו חלק לעולם הבא, זה המבזה תלמידי חכמים, כגון דאמר מאי אהני לן רבנן, ועצם שם אפיקורוס הנח על הכופר בעקרי הדת, כמו שכתב מוסף הערוו (עין בערכו). וכז בקדושין (דף ס"ו), גבי ינאי המלך שהרג חכמי ישראל ולא חש שתשתכח, חס וחלילה, תורה שבעל פה, אמרינן שנזרקה בו אפיקורסות, וענינו שכפר בתורה שבעל פה, וכאן בסנהדרין פרשוהו על מבזה תלמידי חכמים, משום דבאמת הכל אחד. שהמבזה תלמידי חכמים שהם הם יסוד מקבלי האמונה, הוא בכלל כפירה. רחמנא לצלן, דהא בהא תליא.
ופוק חזי מלפני כמאה וחמשים שנה בכל מקום שפקרו ויצאו לתרבות רעה ולחרפות ולדראון עולם, תחלת קלקולם היתה לבזות תלמידי חכמים וגדולי ישראל, ואחר כך הלכו מדחי אל דחי באין מעצור, רחמנא לצלן, וכידוע לרבים, עד כאן לשונו.
וכן ראה עוד מה שכתב בספר שם עולם ל"חפץ חיים", וזה לשונו: אמרתי להעיר פה איזה ענינים נחוצים. הנה עקר היסודות כלם היא האמונה, וכמו דאיתא בגמרא (מכות כ"ד): בא חבקוק והעמידן על אחת, שנאמר וצדיק באמונתו יחיה, והינו שיאמין באמת בה' ובתורתו, ואמונתנו היא קבלה מאבותינו דור אחר דור עד דור הראשון שספרו לנו מה שראו בעיניהם ביציאת מצרים כל הנסים והנפלאות, ומעמד הקדוש והנורא של קבלת התורה, שהיה בפרסום רב לפני ששים רבוא אנשים מבני עשרים ומעלה, וכלם זכו אז להשגת הנבואה בגדר היותר נעלה, כי אפלו בעודן על הים אמרו 'זה אלי ואנוהו', ואמרו חז"ל: 'ראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל הנביא', מכל שכן אחר כך בעת קבלת התורה, שנתעלו הרבה יותר ויותר עד שזכו שדבר ה' יתברך עמהם פנים בפנים וכדכתיב 'פנים בפנים דבר ה' עמכם' וגו', ובזכות אמונה נגאלו אבותינו ממצרים כמו שאמרו חז"ל, וכן גם כן הגאלה האחרונה תהיה בזכות זה, וכמו דכתיב: 'וארשתיך לי באמונה' וגו'.
אך כדי שיתחזקו אצל האדם יסודות האמונה. צריך האדם להתחזק תמיד בלמוד התורה, שעל ידה יכיר את מי שאמר והיה העולם כדאיתא בספרי, וצריך האדם לידע שהדורות שלפנינו כל מה שהוא מקדם בזמן הוא מקדם במעלה, וכמו דאיתא בערובין (נ"ג) לבן של ראשונים כפתחו של אולם ושל אחרונים כפתחו של היכל, ואנן כמלא נקב מחט סדקית, אמר אביי, ואנן כי סכתא בגודא לגמרא פרוש: אמר אביי, אנו ביחס לראשונים כיתד שנועצים אותו בכתל במקום צר ונכנס בדחק, כך אין אנו יכולין להבין מה שאנו שומעין, כי אם מעט ובקשי (רש"י). אמר רבא ואנן כי אצבעתא בקירא לסברא, ופרש רש"י: כאצבע בשעוה, שאין האצבע יכול לכנס בתוכה אלא מדבק מעט. אמר רב אשי, ואנן כי אצבעתא בבירא לשכחה, פרש רש"י: כשם שהאצבע נוח לכנס בפי הבור, כך אנו מהירין לשכח. ואם זה אמרו האמוראים בדורותיהם לגבי דורות שלפניהם, כל שכן מה נאמר אנחנו אזובי הקיר לגבי דורות הראשונים. וכן הרמב"ם בהקדמתו לספר היד החזקה מנה ארבעים דורות מימות רב אשי ורבינא עד משה רבנו ע"ה. וכל מי שהוא יותר קודם בזמן, הוא קודם בחשיבות, עין שם. וכן כעין זה איתא בשבת קי"א: אם ראשונים כמלאכים אנו כבני אדם; ואם ראשונים כבני אדם אנו כחמורים.
ועל כן, כשיתבונן האדם בגדלתן של ראשונים, וכל שכן בראשוני ראשונים, כגון נביאים וכמה דורות של תנאים. ועין בבא בתרא (דף ק"ל): אמרו עליו על ר' יוחנן בן זכאי שלא הניח מקרא, משנה, גמרא, הלכות ואגדות וכו', שיחת שדים ושיחת מלאכי השרת, דבר גדול ודבר קטן; דבר גדול מעשה מרכבה, דבר קטן
הויות דאביי ורבא, והוא היה הקטן שבשמונים תלמידים שהיו לו להלל הזקן, עין שם בגמרא, ותלמידו יונתן בן עזיאל היה גדול כל כך עד שכל עוף שפרח עליו בשעת למודו היה נשרף באור התורה, וכן אפלו בדורות אחרונים של תנאים, כגון בימי רבי היה אליהו הנביא מצוי במתיבתא שלו כל יומא כדאיתא בגמרא (בבא מציעא פ"ז), וכן אפלו בתלמידיו של רבי אמרו (עבודה זרה דף י'), שהקטן שבהם היה יכול להחיות מתים, ור' חנינא בר חמא אחיה לעבדיה של אנטונינוס, עין שם. וכן בבבא קמא (דף קי"ח), שר' יוחנן אחיה לרב כהנא אחר פטירתו, וגם בלמודם בספר יצירה היו בוראין בעצמן איש על ידי צרופי שמות הקדושים, ואך בלא כח הדבור כדאיתא שם בסנהדרין (דף ס"ו): רבא ברא גברא שדריה לקמיה דר"ז אשתעי בהדיה ולא אהדר ליה, אמר ליה מחבריא את תוב לעפרך, וגם אצל ר' חנינא ור' אושעיא אמר שם דכד הוו מעסקי בספר יצירה הוו מיברו להו עגלא תלתא בכל ערב שבת, ויראה כמה התחזקו הם בקיום התורה, וממש היה אצלם מסירות נפש על כל פרט ופרט. ממילא אף אנו בודאי יכולין לסמך עליהם ולא לפקפק כלל בשום דבר, חס וחלילה, ונתחזק בכל עז בקיום התורה. ואם יקשה עלינו שום דבר מדברי חז"ל, נתלה אותו הדבר במעוט שכלנו, כי במה נחשבנו נגד גדולי עולם כמוהם (ע"כ מהספר שם עולם). ובפרט בענינים כאלו ששגבו מבינתנו מאד מאד, והדברים עמקים מאד, משום שכך הצרך האדם לצרך הבחירה להברא בעולם גשמי, ואין לו שום משג ברוחניות, והכל נצרך רק לאמונה פשוטה, ומבלי זאת אי אפשר לעבר את הגשר העולמי הזה, ורק על ידי תמימות בדברי החכמים וזהירות מלהרהר בדבריהם נוכל לזכות לנצח נצחים.
וידוע המאמר "תכלית הידיעה שלא נדע", וכמו שאמר הפסוק: 'כי לא מחשבותי מחשבותיכם ולא דרכיכם דרכי. כי גבהו שמים מארץ כן גבהו דרכי מדרכיכם ומחשבתי ממחשבתיכם'.
ובכלל, דבר מסכם שלא כל דבר שאין אדם מבין אינו מאמין. אדם שרואה מטוס מעופף בשמים, וכי מבין כיצד הוא פועל? ודאי שאינו מבין ! ובכל זאת, כיון שרואה מאמין ויודע, שאמנם הוא אינו מבין איך זה פועל, אבל יש אחרים שמבינים וסומך עליהם ולא מכחיש המציאות.
וכן הוא עניני אמונה: עלינו לסמך על המבינים שאצלם התאמתה האמונה בראיות והוכחות ברורות ובמראה נבואה, כמו עם ישראל בנסי יציאת מצרים ומתן תורה, שנאמר: 'ויאמינו בה' ובמשה עבדו', וכן בכל הדורות גדולי ישראל וקדושיו שעבדו את ה' ומסרו נפשם עליו במסירות נפש בכל מיני מיתות משנות מגדל אמונתם התמימה והפשוטה.
וראה מה ענשו של הרוצה ראיה ולא מסתפק באמונה. מה דמובא בגמרא (בבא בתרא ע"ה): דרש ר' יוחנן: "עתיד הקדוש ברוך הוא לעשות חומות ירושלים מאבנים יקרות שלשים על שלשים". לגלג אותו תלמיד ואמר: "הלא אבנים כאלו בגדל ביצה אין לנו, ואיך יעשה הקב"ה כאלו חומות?! " לימים טבעה ספינתו בים וטבע וראה מלאכים מנסרים אבנים יקרות לחומות ירושלים כדברי ר' יוחנן. וכשנצל מהים, בא לפני ר' יוחנן ואמר לו: "רבי, יפה דרשת! כך ראיתי". אמר לו ר' יוחנן: "ואלמלא ראית לא האמנת?" נתן בו עיניו ועשאו גל של עצמות. כי ראה ר' יוחנן באותו תלמיד חסר אמונה, ולא האמין עד שראה ממש, ולכך קללו. ומה נענה אנן.
וזו כל מעלתנו אפלו על המלאכים, בהיותנו בעולם השפל הזה המלא שקר וגשם ומסתר מכל נס, ונראה כטבעי. עלינו להאמין ולהסיר המסך ולראות שהכל נברא ומשגח ומתחדש מיום ליום כאמרנו: 'המחדש בכל יום מעשה בראשית', כלומר: כמו מאז בריאת העולם הכל נברא יש מאין, כן היום הכל מתקים בגזרת עליון, ואלמלא השפעת חיותו יתברך על העולמות אפלו רגע, הכל יחזר לאין, כמו שהיה, כמובא בספר נפש החיים.
וידוע המעשה ברמב"ן שצוה לתלמידו החולה קדם פטירתו, שישאל שאלות שהיו לו לרמב"ן ויבוא בחלום לענות לו. וכשנפטר אותו תלמיד, בא לרמב"ן בחלום, ושאלו הרב האם שאל שם שאלותיו ומה הן התשובות. וענה לו אותו תלמיד: "כשהגעתי למעלה תכף ראיתי שכלל אין מקום לשאלות כבוד הרב, כי שם הכל ברור ואמת ורק האדם הנמצא בעולם הזה הוא כעור שאין לו הבנה בצבעים, וכאמור כי כך גזרה חכמתו לברא אדם במצב חמרי לצרך הבחירה. וכן לצרך סבות הידועות לו יתברך, וכמובא ב'נפש החיים'. וכך שאם ירצה האדם לעמד על עמקם של דברים לעולם לא יוכל להם. כי אין דבר רוחני נתפס במח אנוש, וכאחד מעקרי האמונה שהקדוש ברוך הוא אינו גוף ולא ישיגוהו משיגי הגוף.
וראה ב"חרדים" שכתב במצות האמונה, שאין הבנה במציאותו יתברך נודעת אלא לו, ואנו הנבראים נחיב מציאותו מכח סבה אחת או שתים, והמלאכים יחיבו מציאותו מכח יותר סבות, וכן כל הגדול במעלה יחיב מציאותו יתברך מכח יותר סבות, עד כאן.
כלומר, שככל שהחמר שולט, יותר אין הבנה במציאותו יתברך. אלא ההבנה מעטפת בלבושים רבים טבעיים, וככל שהחמר פחות והרוחני יותר, מסתלקים הלבושים ומתגלים ההכרחיות למציאותו.
לכן, ככל שהחמר יותר שולט זקוקים יותר לאמונה, כי פרוש אמונה במה שאין אדם רואה, שהרי במה שרואה לא שיך אמונה שהרי רואה, וככל שמסתלק החמר יותר, אין צרך באמונה.
ובזה רצון ה' לזכותנו, ולפום צערא אגרא, שנדחק עצמנו בענוה ובטול לדברי רבותינו הקדושים ולתורה הקדושה שהיא עצמה מראה על נצחיותה, החכמה והרבה שבה והעמקות הגדולה, שיש להתעמק בכל מלה ומלה, וכדר' עקיבא דורש כתרי אותיות. וכל גדולי התלמוד שהיו חכמים גדולים, ונכפפים לדרש ולהצדיק כל אות שבתורה בדרשות ודיוקים, והחכם הגדול באדם שלמה המלך ע"ה אמר "אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני", כלומר: כמה חכם היה ולא היה כמותו בעולם אמר: חשבתי שאני חכם, ולבסוף רואה אני שהיא רחוקה ממני. וראה מה עלתה כשהתחכם על אסור "ולא ירבה לו נשים", ומובא במדרש שעלתה אות יו"ד של "ולא ירבה" וכו', ואמרה לפני הקדוש ברוך הוא: שלמה רוצה לבטלני, שאמר: אני ארבה ולא יטה לבבי. אמר לה הקדוש ברוך הוא: יאבדו אלף כשלמה, ואות אחת מהתורה לא תאבד.
ועוד המתבונן בסודות התורה שגלה רשב"י, שקבל מפי אליהו הנביא שהיה בא ללמד עמו במערה בכל יום, וכן מה שגלה האר"י הקדוש סודות נשגבים על ידי מהרח"ו תלמידו, וזה כטפה מן הים כמובא בתולדות האר"י, שאחד מתלמידיו ראהו בשבת ממלמל בשעת שנתו וקרב אזנו לשמע מה בפיו, וכשנתעורר האר"י, אמר לו, ששמונים שנה לא יספיקו לי לומר לך סודות שגלו לי עתה בשעת שנתי כשעלתה נשמתי, שודאי אין זה חכמה טבעית, אלא הכל בנבואה מפי אליהו הנביא. וכל זה למתבונן בעין האמת ללא שחד תאוה וממון וכו', די לחזק בלבו האמונה השלמה.
ועוד יתבונן בגדולי הדורות האחרונים, למאות, אלפים ורבבות, אשר מנשרים קלו, ומאריות גברו, בתפלה ומוסר ומסירות נפש, וזכם ה' לעשות אותות ומופתים בארץ. ואמנם אנו עתה בעדן חשך ואפלה, אבל כבר נבאו לנו זאת שכך יהיה באחרית הימים, וחלילה לנו להחלש בזמן אפל, שבעזרת ה' כענן יחלף, ויהיה ה' לנו לאור, ושלמו ימי אבלנו, כדכתיב: "כי ה' יהיה לך לאור יומם ושלמו ימי אבלך", במהרה בימינו אמן.
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב יעקב ישראל לוגאסי שליט"א
משפטי ישראל – על חגי ומועדי ישראל
הרה"ג יעקב ישראל לוגאסי שליט"א
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5