ח - חרדתו ודקדוקיו של רבי ישראל מסלנט באהבת ישראל

דף הבית ספרי קודש אונליין ספר כנסת ישראל ח - חרדתו ודקדוקיו של רבי ישראל מסלנט באהבת ישראל
תוכן עניינים

--------

נצין מספר דוגמאות מאלפות מרבי ישראל מסלנט, עד כמה דאגתו לזולת היתה בראש מעיניו.

רבי ישראל היה תמה מאוד, על אשר בני האדם אינם מרגישים בחובה הגדולה הזו להיטיב עם הבריות והם מזלזלים בה, ויש אשר האנשים דואגים לזכות את חבריהם במצוה, אבל - אינם דואגים לגרום להם הנאה גופנית. הוא היה אומר: ראיתי הרבה פעמים שאדם עובר על יד בית הכנסת והאנשים שבפנים קוראים לו: קדושה! קדושה! נא להכנס ולהצטרף, אבל מימי לא ראיתי אדם עובר על יד בית שיש שם סעודה והאנשים שבפנים יקראו לו: סעודה! סעודה! נא להכנס ולהצטרף. (תנועת המוסר חלק א', עמ' 371)

*

רגיל היה בנסיעותיו להתארח אצל יהודי כפרי הגון אחד. פעם אחת בסורו לכפר, יצא היהודי המארח הנזכר לקראתו ואמר לו בשמחה: רבי, יכול כבוד תורתו ליטול את ידיו בשפע מים רבים בלי מדידה וצמצום, יש לי כבר, ברוך ה', אמה עברית בבית, שהיא עוזרת לנו ועושה את כל העבודות הקשות של מזון ומים וכו'. ענה לו רבי ישראל מסלנט בו במקום: אין בדעתי להתעשר מכפיפות כתפה של יתומה עלובה [על פי מה שאמרו חכמינו זכרונם לברכה: מי שנוטל ידיו בלי צמצום, במידה גדושה, הריהו מתעשר]. (המאורות הגדולים, עמ י''ז)

*

בראותו פעם את אחד התלמידים מדקדק מאוד במצות נטילת ידים והוא מרבה ליצוק ולנסך מים ביד נדיבה ובשפע רב, קרא אותו אליו ובקשהו לא להתנהג כן להבא, כי אין מחובתו של שואב המים לכתת בכל פעם את רגליו לבאר, לשאוב מים ולקפץ על ההרים והגבעות וללכת כפוף תחת משא הדליים וכו' בכדי שמישהו יוכל להדר במצות נטילת ידים. (שם עמ' ט''ז)

*

כמו כן רגיל היה לומר על אלה שאינם חסים מלעורר לפני לכתם לסליחות בלילה את שפחתם העברית שתחמם להם מים לשתות תה להנאתם, כדי שיוכלו אחר כך לומר סליחות בהשתפכות הנפש, אלה עוברים על לאו מפרש ''כל אלמנה ויתום לא תענון'', כי, כידוע, על פי רב היו היתומות והאלמנות נשכרות עבור ככר לחם, והיו שפחות לבתי בעל הבית, והגאון רבי ישראל סלנטר, כדרכו בקודש, היה תובע תמיד את עלבון העלובים. (שם)

*

כאשר שאלוהו, במה ראוי לדקדק בשעת אפיית המצות? ענה: שלא להכביד על האשה הלשה את הבצק, שהרי היא אלמנה, ונאמר: ''כל אלמנה לא תענון''.

*

באחד הימים ביקר רבי בנימין דיסקין, רבה של לומז'ה, בעיר - קובנה, בתקופה שרבי ישראל עוד נמנה על תושביה. תלמידי חכמים שבעיר ובכללם רבי ישראל ביקרו אותו באכסניא, ובילו איתו בפלפולי דאוריתא עד אחר חצות הלילה. תוך שיחה הפליט רבי בנימין דרך אגב, שהיה ראוי לטעם דבר מה. רבי ישראל התחמק מיד מתוך אותה החבורה, אץ למסעדה, ולאחר זמן מה הופיע כשמגש בידו ועליו אווז צלוי ומטעמים שונים כדי להברות את רבי בנימין. (שם עמ' ח)

*

'ההקדש' [מלון הארחי פרחי של נודדים עניים שהיה מוסד ידוע בעירות ארופה] של קובנה הרוס היה ונשקפת היתה סכנה תמידית לעניים האורחים האומללים שלא יפגעו ממפולת - סכנת נפש ממש, ואין איש שם על לב. כל השתדליותיו של הגאון רבי ישראל לפני הגבאים לתקן המצב לא הועילו, אז גמר אומר רבי ישראל סלנטר לקיים הצלת נפשות בסיכון גופו, ובליל עבות אחד התחמק בלאט ובא ללון ולשכב כל הלילה על ריצפת ההקדש, ורצה בזה להביע את מחאתו העזה על שרירות לב הגבאים המזניחים את העניים. בבוקר, כשנודע הדבר בעיר, קם רעש גדול מאוד בעיר והומרצה הפעולה לתיקון בדק בית ההקדש. (שם עמ' י''ד)

*

בימי מגוריו בממל התקין תקנה להסיק את התנור בבית המדרש בהשכמה, נימוקו עימו, שהעגלונים הבאים בלילה מעבר לגבול, יוכלו לבוא לשם ולהתחמם. (שם עמ כ''ז)

*

בזמן שהיה עובר ברחוב בסלנט ורואה באיזה בית תריס שאיננו מתוקן, היה עומד ומתקן אותו, כדי שלא ידפוק בלילה ויפריע את הישנים מתרדמתם. (שם)

*

אף ברגעים האחרונים, כשידע ששעותיו ספורות, לא פסקה מחשבתו מעצות עמקות במעשי ההטבה. בעת מחלתו האחרונה בקנגסברג, העמידו לפניו אדם מיוחד לשרת אותו. ביום האחרון לחייו נכנס פתאם רבי ישראל בשיחה עם אותו האיש - שהיה אדם פשוט - על דבר פחד הבריות להשאר לבד עם נפטר. הוא הסביר לו שהפחד הזה פחד שוא, באשר המת איננו יכול להזיק מאומה, ויש בזה משום סיכלות. כעבור שעות אחדות נפטר, ושום איש לא היה בחדרו מלבד אותו איש משמש. נתברר למפרע, שזו היתה כוונת שיחתו ברגעים אחרונים אלה. רבי ישראל כבר הרגיש כנראה ששעתו מתקרבת, ואף שהיה עסוק בודאי במחשבות נעלות בענייני תשובה ובחשבונות עם קונו, בכל זאת, לא נמנע באותו זמן מלדאוג לטובתו של משמשו, שמא בעת פטירתו יבהל ויצטער, ומתוך כך ראה חובה לעצמו משום מצות ההטבה לזולת, ודעתו היתה נתונה להסביר לו שאין כל חשש להשאר עם המת, כדי להפיג את פחדו וסבלו. יש מספרים, שבשעותיו האחרונות ראוהו מתאמץ כל הזמן לנגב את הרוק שנזל מפיו, כדי למנוע אי נעימות מהנוכחים. (שם עמ' י''ב)

--------

לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים

האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.

בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.

ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.

בס''ד - כל הזכויות שמורות (c) ל בר לבב - אהבת ישראל

מגוון מפורט של מקרים רבים בחיי היום יום הגוררות בסיבתן את עוון "שנאת חינם" עם עצות בחונות ומנוסות להסרת השנאה והחדרת האהבה
הרב יעקב ישראל לוגאסי שליט''א

לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5

דילוג לתוכן