——–
א. כל נדיב לב הביאו חח ונזם וטבעת וכומז כל כלי זהב (לה.כב)
פירש רש"י – "חח"- הוא תכשיט של זהב עגול נתון על הזרוע והוא הצמיד. "וכומז"- כלי זהב נתון כנגד אותו מקום לאישה וכו'.
ויש לתמוה, כיצד קיבל משה תכשיטים מגונים אלו אשר שהו במקומות הטינופת – לצורך בניית המשכן?
ב. עוד יש לדקדק, מהו שהוסיף קרא תיבות: "כל כלי זהב"- דמיותרות הן?
ג. וכל חכם לב בכם יבואו ויעשו וכו' (לה.י) וכל אישה חכמת לב בידיה טוו (לה.כה) מילא אותם חכמת לב וכו' (לה.לה) וכל איש חכם לב (לו.א) ויעשו כל חכם לב (לו.ח)
מצינו, כי קראה התורה לעושי המלאכה -"חכמי לב".
ולכאורה יש להבין, הרי היה ראוי יותר לכנותם "אומנים" גרידא, או "חכמים". ומדוע קראתם התורה "חכמי לב" דווקא?
ד. וימלא אותו רוח אלקים בחכמה בתבונה ובדעת ובכל מלאכה ולחשוב מחשבות לעשות בזהב ובכסף ובנחושת ובחרושת אבן למלאת ובחרושת עץ וכו' (לה.לא-לג)
איתא בברכות (נה:) יודע היה בצלאל לצרף אותיות שנבראו בהן שמים וארץ.
צ"ב, לאחר שאמרה התורה כי "וימלא אותו רוח אלקים בחכמה ובדעת" מדוע צריכה התורה לספר לנו בשבח בצלאל, באומרה: "לעשות בזהב ובכסף ובנחושת וגו' מלא אותם חכמת לב לעשות כל מלאכת חרש וחושב וגו'"- הנה הרי זה ממש כאומרנו על הגאון כי הינו חייט טוב. וצ"ב!
ה. ויעש את הכיור נחושת ואת כנו נחושת במראות הצובאות (לח.ח)
פירש רש"י – "במראות הצובאות"- בנות ישראל היו בידן מראות שרואות בהם כשהן מתקשטות, ואף אותן לא עכבו מלהביא לנדבת המשכן, והיה מואס משה בהן מפני שעשויים ליצר הרע. א"ל הקב"ה: קבל, כי אלו חביבין עלי מן הכל וכו'.
ויל"ע, כיצד בסוף נתקבלו אותן המראות הצובאות, הרי סוף סוף "עשויים הם ליצר הרע", וכיצד ראויים הם למשכן?
ו. עוד יש להבין בדברי ה' למשה: "כי אלו חביבין עלי מן הכל". דצ"ב, מדוע באמת "כי אלו חביבין עלי מן הכל"?
ז. עוד צ"ע, מדוע מלכתחילה בחרו הנשים הצדקניות להביא דווקא מראות צובאות אלו [שאף לא היו עשויות מכסף] לנדבת המשכן, וכי לא היה להם תכשיטים חשובים אחרים להביא לביהמ"ק מלבד מראות צובאות אלו?
פרשת פקודי
ח. ובצלאל בן אורי בן חור למטה יהודה עשה את כל אשר צוה ה' את משה (לח.כב)
שואל הבן איש חי (בעוד יוסף חי): מדוע הוסיף קרא תיבת "כל", דמה באה היא לרבות?
ט. ויעשו את אבני השהם מסבת משבצות זהב וכו' (לט.ו)
איתא באור החיים [פר' תרומה] בשם הזוהר: כי את אבני השהם הביאו העננים.
ויש לשאול, מדוע לא הביאום עם ישראל בעצמם, מדוע היה צורך שהעננים יורידו את אבני השוהם בדרך נס?
י. וירא משה את כל המלאכה והנה עשו אותה כאשר צוה ה' כן עשו ויברך אותם משה (לט.מג)
פירש רש"י – אמר להם: יהי רצון שתשרה שכינה במעשה ידיכם.
ויל"ע, הלא כבר הבטיחם הקב"ה "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם". א"כ מה מקום יש לברכם בשנית שתשרה שכינה במעשה ידיהם?
יא. ביום החודש הראשון באחד לחדש תקים את משכן אהל מועד (מ.ב)
יש להבין, מדוע היה צריך ה' אשר מלוא כל הארץ כבודו, לבקש מעבדיו הניזונים מידיו תרומה למען בניית המשכן וכליו. מדוע לא הוריד ה' מקדש מוכן מן השמים, אשר בודאי היה מפואר עוד יותר אלף אלפים, ממה שבנו לו ישראל?
יב. ויקח ויתן את העדת אל הארון וישם את הבדים על הארון וכו' (מ.כ)
איתא בסוטה (לה.) נשא הארון את נושאיו.
ויש לתמוה, מדוע היה צורך בבדים ובנושאים אשר יראו כאילו נושאים את הארון, כאשר לא היה צורך בהם כלל, שהרי נשא הארון את נושאיו?
{כל הקושיות מתורצות ביסוד אחד}
יבואר ע"פ יסודו של הג"ר מאיר רובמן זצ"ל בספרו זכרון מאיר בבארו מהו "חכם לב". וז"ל – כדי לעשות "את כל אשר ציוה ה'" צריכים להיות לא רק חכם מח, אלא גם חכם לב. ו"חכם לב" פירושו: חכם בפנימיותו ובהרגשיו.
ניקח לדוגמא את בלעם, מצד אחד היתה בו חכמה, הגמ' אומרת שהיה נביא כמשה (ברכות לד:). מאידך גיסא ידוע שהיה רשע היכן היא א"כ חכמתו? אלא זוהי חכמת מח ולא חכמה שבלב.
ולמה הדבר דומה? לאדם שיש לו מחסן מלא תרופות, עובדה זו אינה מהווה בשום אופן סיבה להחלמתו ממחלות שונות. כדי להבריא עליו לבלוע את התרופות וכאשר יבואו אל תוך גופו יוכלו לפעול את פעולתם לרפא אותו.
כך היא גם התורה שהיא תרופה לאדם ומצילתו מיצר הרע כמאמר הגמ' (קידושין ל:) "בראתי יצר הרע בראתי לו תורה תבלין"- אין התורה מרפא את הנפש, עד אשר יקבל האדם את דברי התורה בהרגשיו הפנימיים ובליבו. עכ"ל.
א"כ מבואר – כי עיקר רצון ה' איננו בעשותנו את מעשה המצוות גרידא, אלא עיקר רצונו הינו בכוונת ליבנו בעשיית מעשינו, לכוון בכל מעשינו לשם ה' – להיות "חכמי לב" בעבודת ה'.
{לפ"ז כל הקושיות מתורצות }
הקושיות א' וב' מתורצות – בכל מלאכת המשכן, לא היה רצון ה' במעשה המלאכה בלבד, אלא בכוונת הלב בעשיית המלאכה.
אף הכא כאשר "כל נדיב לב" – "הביאו חח ונזם וטבעת וכומז"- תכשיטים אשר שהו במקום הטינופת, תכשיטים כ"כ אישיים מוצנעים ופרטיים, בודאי כאשר החליטו ישראל להביאם, נדבום בכל ליבם וכוונתם – לכן קיבלם משה.
לזה ייתר קרא באומרו: "כל כלי זהב"- ללמדנו, כי כוונתם הטהורה החשיבה תכשיטים אלו כ"כל כלי זהב", מפני שעיקר רצון ה' היה בכוונתם הטהורה בעשיית המשכן.
לפ"ז גם הקושיות ג' וד' מתורצות – קראה התורה לעושי המלאכה "חכמי לב" דווקא. כי בכדי לעשות "את כל אשר ציוה ה'" צריך להיות לא רק חכם מח, אלא גם חכם לב. ו"חכם לב" פירושו: חכם בפנימיותו ובהרגשיו.
לזה, לאחר ש"וימלא אותו רוח אלוקים בחכמה בתבונה ובדעת" ולמד בצלאל לצרף אותיות שנבראו בהן שמים וארץ. הוסיף קרא כי אף ידע "לעשות בזהב ובכסף ובנחושת וגו' מלא אותם חכמת לב לעשות כל מלאכת חרש וחושב וגו'"- כי אין מעלה גדולה יותר מעשיית המשכן מתוך "חכמת לב" טהורה, בעשותו חכמת אומנותו מתוך כוונת חכמת ליבו הטהורה לשם ה'.
לפ"ז גם הקושיות ה'. ו' וז' מתורצות – על אף כי היו "המראות הצובאות" עשויים ליצר הרע. א"ל הקב"ה למשה: "קבל כי אלו חביבין עלי מן הכל".
כי בנדבת המראות הצובאות – כלי אשר שימש לדברים כ"כ אישיים ויקרים, לתולדות ולשלום בית, מן המתבקש היה שלא היה להן לנודבם למלאכת המשכן.
אך ידעו הנשים כי בנדבת כלים אישיים אלו, תהיה נדבה זו מתוך כוונה טהורה לשם ה', כי אין דבר חשוב יותר בעיני ה' מכוונת הלב בעשיית המצוות. לזה בחרו הן לנדוב דווקא את מראות אלו מבין כל שאר תכשיטיהן היקרים. ואף ה' קיבלם "כי אלו חביבין עלי מן הכל".
פרשת פקודי
לפ"ז גם הקושיא השמינית מתורצת – מסביר הבן איש חי: כי יתור תיבת "כל" באה לרמז לנו, כי מלבד עשיית המשכן, היה הכרח אף בכוונת הסוד וכוונת הלב. כי זהו חלק יסודי בבניית המשכן. ומשה ובצלאל קיימו את "כל" מה שנצטוו – גם בבניית המשכן מעשית, וגם בכוונת הלב הטהורה.
לפ"ז גם הקושיא התשיעית מתורצת – היות ואותן אבנים יקרות לא היה מי שיביאן בכל כוונת ליבו מפאת יוקרתן. לכן הובאו האבנים ע"י העננים בדרך נס, ובלבד שלא תהיה הנדבה מתוך כוונה שאינה שלימה הפוגמת בבניית המשכן.
לפ"ז גם הקושיא העשירית מתורצת – בירך משה את עושי המלאכה, שתשרה שכינה במעשי ידיהם. כי היות וכוונות אינן נצרכות רק בבניית המשכן אלא בכל עבודת ה'. לכן אותם "חכמי לב" אשר עיקר מלאכתם היתה בכוונת הלב, בירכם משה שבכל מעשיהם בעבודת ה', תשרה שכינה בהם ויהיו מכוונים לשם שמים בלבד.
לפ"ז גם הקושיא הי"א מתורצת – על אף שמלוא כל הארץ כבודו, בקש הקב"ה מעבדיו הניזונים מידיו תרומה למען בניית המשכן וכליו. ולא הוריד מקדש מוכן מן השמים אשר בודאי היה מפואר עוד יותר אלף אלפים ממה שבנו לו ישראל. כי עיקר רצון ה' לא היה בעשיית מלאכת המשכן ותפארתה, אלא בכוונת ליבם הפנימית לשם ה', בעשותם המלאכה מתוך "חכמת לב". לזה ציום "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם".
ולפ"ז גם הקושיא הי"ב מתורצת – על אף שהיה הארון נושא את נושאיו, מ"מ היה צורך בבדים ובנושאים אשר יראו כאילו נושאים את הארון. ללמדנו, כי עיקר עבודת ה' הינה בהיותינו "חכמי לב"- בעובדנו את ה' מתוך כוונה לשם ה', כי אין ה' צריך את מעשה נשיאת התורה, אלא את כוונת הלב והרצון לשאת את התורה – הארון קודש, אז ממילא ישא הארון את נושאיו.
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
לזכות הרב המחבר
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב אליהו יוחאי אלקיים שליט"א
אפיקי אליהו על התורה
פירושים חידושים וביאורים על דרך המוסר והדרש, תוך ביאור כולם ביסוד אחד
זכני השי"ת בטובו ובחסדו
הצב"י אליהו יוחאי אלקיים
פעיה"ק יבנה תובב"א – שנת תשע"ב לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5