——–
כדי להבין את ענין החרטה נסביר זאת על-פי משל ה"חפץ חיים" ז"ל: משל לאדם שהיה הולך וצרור כספו הגדול בידו פרי חסכון של שנים רבות שעבד כפועל. מטרתו של האיש היתה לקנות סחורה ולהיות עצמאי, לשאת ולתת. לאחר פרדה מאשתו ובניו נסע למרחקים, לארץ שלא הלך שם אדם מחמת הסכנות המרובות הקימות בדרך אליה. בארץ ההיא יכול היה לקנות סחורה זולה, לשוב עמה לארצו ולמכרה במחיר יקר. וזה האיש מחמת היותו איש המוני ולא יודע כל כך בטיב מסחר, נקלע לאחת המדינות הרחוקות שהיה שם מין אבנים טובות ומשבחות, אלא שבאותה מדינה מחמת שהיו שם אבנים לרב מסוג זה, לא היה להם ערך כל כך כי אם מעט. וסוחר זה קנה שם בדים, אמנם בזול, ונטלטל עמם למקום מושבו על-מנת למכרן ביקר, אלא שבכל זאת לקח עמו מעט מהאבנים הטובות שהיו באותה מדינה. ואחר טלטולים רבים חזר לעירו עם סחורת הבדים, כמה שיכול היה לשאת עמו.
קבלת הפנים מצד אשתו ובניו היתה בקרירות גדולה ובאכזבה. זמן רב כל כך נסע ונטלטל והיה שרוי בסכנות גדולות, וכל זה עבור סחורת בדים! וכי כמה אפשר להרויח מזה?! אך את הנעשה אין לשנות. הלך אותו אדם לנוח בביתו מעמל הדרך, ואשתו חטטה בכיסיו לראות מה חדש שם. ראתה בכיסו ב' או ג' אבנים טובות ורצה מהר לשכן שהיה צורף וממחה באבנים טובות, וכשראה אבנים אלו השתומם לרוב יקרם ואמר לה: "דעי לך ששוים רב מאד, ובודאי בעלך הביאם ממדינה פלונית, שאף אדם אינו מעז לנסע לשם מחמת גודל הסכנות הרבות". ונתן לה על-חשבון האבנים סכום גדול והבטיח שאחר כך ישלים הסכום, כי אין לו כרגע סכום גדול ונכבד כל כך.
וכשנתעורר בעלה ספרה לו האשה בשמחה גדולה ענין האבנים הטובות ושברוך ה' מעתה ישפר מצבם. ובעלה כשמעו כל זאת הכה ראש בקיר והתחיל בוכה וצווח. אמרה לו אשתו: "נשתטית? מתחלה כשהבאת רק בדים ולא ידענו על האבנים הטובות, לא בכית; ועכשיו במקום שתשמח על הענין הנך בוכה?!" אמר לה: 'איך לא אבכה ואבנים כאלו היו שם לרב, זרוקים כאבנים, ובמקום להטעין משא כבד מהם נשאתי משא בדים שהרווח מהם אינו מגיע לאחד מאלפי אלפים ממסחר אבנים אלו, ואיך לא אתחרט ואבכה?"
ועד כמה ראוי להרגיש חרטה יובן על-פי מעשה: יהודי זקן בא אל הרב הצדיק רבי יששכר דב האדמו"ר מבעלזא ואמר לו: "רבי, זכיתי לאריכות ימים, הגעתי ברוך השם לשנות זקנה ולא חסר לי דבר, רק חטאת נעורי מציקים לי. מבקש אני מהרבי שיתן לי מחילה על חטאת נעורים". "אם מתחרט אתה בלב שלם על חטאים אלו', אמר לו הצדיק, "זו מחילתם". "כמה עלי להתחרט? מהו שעור החרטה בעיני הרבי?" שאל החסיד. "אספר לך מעשה ותדע", ענה לו הרבי.
"סוחר גדול הזדרז והקדים לבוא אל היריד הגדול שבליפציג והביא עמו כמה קרונות מלאים סחורה. באותו יום התחילו לרדת גשמים עזים ושבשו את דרכם של שאר הסוחרים שעדין לא הגיעו אל העיר. עמד הסוחר הזריז בשוק וקונים רבים הקיפוהו מכל צד. ומשום שהיה הסוחר היחיד, כי אף אחד מהסוחרים לא הצליח להכנס אל העיר בגלל הגשם העז, יכול היה לבקש עבור סחורתו כל סכום שירצה. אחכה עוד כמה ימים, חשב הסוחר בלבו. ירבו הקופצים על הקניה. אני היחיד המוכר כאן וסחורתי בעלת ביקוש רב. אוכל להרויח עליה פי כמה. סרב הסוחר למכר ודחה את הקונים מיום יום.
ימים עברו ושום סוחר לא בא אל העירי והסוחר שהיה שם ראשון עדין לא מכר את סחורתו. לפתע בלילה אחד פסק הגשם, ולמחרת בבקר היה השוק מלא סוחרים שמהרו ובאו עם סחורתם אל העיר. בבת-אחת ירד מחיר הסחורה, מכיון שרבים היו הסוחרים וכלם רצו למכרה. ועתה", סיים הצדיק את ספורו, "תאר לך את צערו ואת רגשות החרטה שמלאו את הסוחר שיכול היה להרויח כל כך והפסיד הכל.
אם החרטה על משוגות נעוריך גדולה כצערו של אותו סוחר, דע שהחרטה היא המחילה עליהם ואינך צריך לדאוג".
והוא דברי רבנו יונה: "יתכן שיתחרט האדם וירע בעיניו על חטאתו ויאנח במרירות לב, אבל לא השלים חוקו בזה, כי גם הפסד דינר או איסר קשה בעיני האדם, אך אם אבד עשרו בענין רע ויצא נקי מנכסיו, נפשו תאבל עליו ותכבד אנחתו, נפשו מרה לו. ויותר מהמה ראוי שיצטער ויאנח מי שהמרה את פי ה' יתברך והשחית והתעיב עלילה לפניו וכו'.
כלומר?: יש חרטה ויש חרטה. על כל הפסד מעט אדם מתחרט למה נכשל וטעה; אך ככל שגדול הפסדו וטעותו גרמה שיצא נקי מנכסיו, ודאי חרטתו עצומה יותר. וכן על זה הדרך: כמה שיותר יתבונן בלבו על גודל הפסדו בחטא, תגדל חרטתו.
וכמו שמסביר ה"חפץ חיים" הנמשל למשל הנ"ל: אדם שישוב לעולם האמת ויראה שהסחורה שהביא עמו אמנם אינה מקלקלת אלא רק שיכול להשיג סחורה רבת ערך יותר ויותר – כמה תהיה חרטתו! וכשיראה גודל שכרו שמקבל בשמים על ענית אמן ומצוה קטנה, ודאי יכה על לבו, שהרי סחורה כזו מצויה בעולם הזה לרב ואיך בילה ימיו בהבל וריק.
וביותר מתאר ענין החרטה בספר "ראשית חכמה" במשל לאדם שהרג את בנו בשוגג, 'חרטתו היא לאין קץ ושעור.
וכל שכן כאשר מדבר לא רק בהעדר ה"עשה טוב" שיכול לעשות, אלא שגם לא סר מרע. ועל זה נאמר ("משלי" ד, יא): "ונהמת באחריתך בכלות בשרך" וגו'.
והו (ר ו ו) ' ה ב זךי ז " ו ר:
ך!ו, ם) ך!ר ך!ט, ו רט ו
ר, ור ךן ו, ס: " ונוו חט והךזך!רט".
ו ךזו ך!ו
הךזך!רט נר ך (!כ רס:
" ונר ך! ו הךזחר ", ו רך! ו) ךן ו ר ר!י זה ז, (.) ד! ו ב וךזו ד!ט.
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב יעקב ישראל לוגאסי שליט"א
נר לרגלי
הרב יעקב ישראל לוגאסי שליט"א
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5