וקראת לשבת עונג

תוכן עניינים

ההלכות לדעת הרב עובדיה זיע"א בלבד.
--------

{?שאלה:

בעת שיחה עם זוג ממכרי אשר חזרו בתשובה, שמתי לב שכאשר הם דיברו על יום השבת הם פשוט קרנו מאושר ושידרו הנאה וגעגועים, תוך שהם מגדירים יום זה כיום של שמחה ועונג. ואני תמה - הרי בשבת ישנם איסורים והגבלות רבים, ומה היא אם כן השבת - מגבילה או מענגת? ?}

יש לך שאלה קשה. ממש ''פרדוכס''.

אילו היו מציעים לנו לתכנן יום של חופשה והנאה, היינו כנראה מנסים להכניס בו כמה שיותר פורקן, חופשיות, שחרור. והנה בורא עולם נתן לנו יום מנוחה ושמחה, אבל למרבה הפלא דווקא ביום זה יש כביכול חוקים כובלים יותר מתמיד! הגבלות על כל צעד ושעל. פה אסור להדליק, ושם אסור להפעיל, כאן אסור לגעת, ושם אסור להזיז. ואתה תמה - איך אפשר ליהנות בצורה כזאת?!

אולי אף תתמה עוד יותר, כאשר תשמע מתוך זמירות השבת את המילים:

* ''דרור יקרא לבן עם בת, וינצרכם כמו בבת...''

* ''מיום ראשון עד יום שישי, לקראת שבת נכספה נפשי, כי בשבת אצא חופשי...''

נו, באמת, איפה כאן החופשיות והדרור?!

אולם לפני שניגש להסבר הדברים, נפתח בביקור - כאורחים סמויים העומדים מן הצד, בביתו של שומר השבת בשלמות, וננסה לחוות שבת יהודית אמיתית. והסיבה פשוטה, מי שחווה שבת כזו, או לפחות התחבר עם חווייתו של מי שחווה, לא רק שאינו מוטרד מהשאלה, הוא פשוט מרגיש בכל חושיו את התשובה.

הנה יום שישי הגיע וההכנות לשבת בעיצומן, מיטב התבשילים האהובים על בני הבית כבר מוכנים לסעודות השבת, וניחוחותיהם המשתלבים באווירת ההכנות האחרונות יוצרים תחושה מיוחדת במינה. המפה הלבנה נפרסת ועליה מוצבות חלות השבת במגש נאה מתחת כיסויין המעוטר. נרות השבת מוכנים להדלקה והכל מתלבשים חגיגית. הפלאטה של שבת ניצבת במקומה, ושעון השבת מקבל הוראות הפעלה וכיבוי של התאורה ללא מגע יד בשבת. שעת הדלקת הנרות מתקרבת. ארגונים, סידורים והכנות אחרונות. הציפייה לכניסת השבת, ומתח אתגר העמידה במרוץ הזמן, ממלאים את הלב. צפירה (כנהוג בשכונות שומרי המצוות) ו…הדלקת נרות השבת. המתח התפרק בבת אחת. תפילה של אם יהודיה על בריאות ושלום בעלה וילדיה. היא פוקחת את עיניה ומביטה בחיוך של עונג ושלוה אל ילדיה הקטנים המתבוננים בה בסקרנות. ''שבת שלום'' הם שומעים כמו מתנגן, ונשיקת אהבה מלבה של אמא.

שלוה ורוגע. אבא והבנים בבית הכנסת, אמא יושבת וקוראת בנחת אמיתית, מספרת ומאזינה לקטניה בסבלנות מעל ומעבר לנדרש. כלי התקשורת דוממים, ואפילו הטלפון נרדם. תחושת חום ואהבה אופפים את כל הבית. והנה נקישה והדלת נפתחת, ''שבת שלום'' מאחל האב ופניו מאירות. האם זה אבא של יום יום, העובד כה קשה וטרוד בפרנסתו? הרי זה… מלך!! מתגנבת תחושה, ללא מילים, אל הלב.

התארגנות קלה לקראת הקידוש וכבר נשמע הזמר, גדולים וקטנים גם יחד: ''שלום עליכם, מלאכי השלום, מלאכי עליון - מלך מלכי המלכים - הקדוש ברוך הוא.

בואכם לשלום…

ברכוני לשלום…

בשבתכם לשלום…''

ומכאן עוברים כולם, גדולים וקטנים, אל השיר הניצב בפסגת שירי ההלל לרעייה היקרה, הבונה ביתה במסירות, באהבה ובתבונה:

{* ''אשת חיל מי ימצא, ורחוק מפנינים מכרה.
בטח בה לב בעלה, ושלל לא יחסר.
גמלתהו טוב ולא רע, כל ימי חייה.
………………………
………………………
רבות בנות עשו חיל, ואת עלית על כולנה.
ש
קר החן, והבל היופי, אשה יראת ה' היא תתהלל.
תנו לה מפרי ידיה, ויהללוה בשערים מעשיה''.*}

קידוש. היין כמו נוצץ בגביע של שבת. אבא נעמד ואתו כולם, תחושה מרוממת של קדושה אופפת את כולם.

''ברוך אתה ה'... בורא פרי הגפן.

ברוך אתה ה'... אשר קדשנו במצוותיו, ורצה בנו, ושבת קודשו באהבה וברצון הנחילנו… ברוך אתה ה' מקדש השבת''.

גם קולו של התינוק שמצא לנכון לבכות בדיוק ברגע זה, אינו פוגע באווירה הקסומה של שעת הקידוש. הלבבות מחובקים…

סעודת השבת, שירי שבת, שיחות שאינן גולשות לענייני כספים, עבודה, טרדות ודאגות, שהרי שבת היום!! והפסוק אומר (ישעיה נו ח): ''ממצוא חפצך ודבר דבר'', דבורי עסק וממון אסורים בשבת! סיפור מאבא ורעיון יפה מפרשת השבוע. בן השלוש וחצי מציג בגאווה את האותיות שלמד השבוע, ובן החמש כבר יודע לקרוא! שאלות ותשובות מהפרשה, שירים, שובבות ומשחקי ילדים. ריב בין הקטנים מכניס את אבא לתפקיד משכין השלום, לכולם יש פנאי לכולם, והנה ניגשים למנת הקינוח ולאחר מכן לברכת המזון.

איש אינו לחוץ, איש אינו ממהר, הטלפון אינו מצלצל, וכלי התקשורת אינם מטרידים.

שיחות / ביקור חברים / טיול רגוע בשכונה / לימוד בחיק המשפחה.

בוקר. תפילת שחרית של שבת וקריאת התורה. פרשה לפרשה מצטרפות לחשבון גדול. אחת לשנה זוכים המשתתפים הקבועים בתפילות השבת לסיים את כל חמשת חומשי התורה!

קידוש של היום, סעודת שבת, שירים, שיחות ורעיון, ברכת המזון, ו… הרי שבת ראשי תיבות שינה בשבת תענוג…

משחק עם הילדים, שיחה נעימה בין ההורים, טיול רגלי שליו ונינוח, קריאה, שיעור תורני מעניין, עונג שבת, תפילת מנחה, סעודה שלישית קלה, תפילת ערבית והבדלה.

ובהבדלה, מברכים על היין, על הנר, וגם… על הבשמים. שהרי לעבור מרוממות נשמת השבת לשגרת החול, זה קשה. הבשמים, מרגיעים מעט…

* * *

מי שחי כך, ואפילו ברמה חווייתית נמוכה מזו, ואפילו הוא מתגורר בסביבה שאינה שומרת שבת, אינו מבין את השאלה ''האם אינך מוגבל על ידי השבת??''. כן! אמנם לא כל דבר שאני עושה בחול אעשה בשבת. אך הרי מגבלות אלו משתלמות מאד! שהרי הן הן שיוצרות את האווירה הקסומה והמיוחדת של השבת - בדיוק כשם שמגבלות הדיבור הנינוח והשקט, הלבוש המכובד ואיסור העישון באולמות ארמון המלכות בבריטניה, שותפות גמורות הן בתחושת ההוד האופפת את המבקרים.

השבת קוראת לאדם להשתחרר מחיי החולין שלו, מהמרוץ שאנו כה משועבדים לו, ולהיות חופשי באמת - לעצמו, למשפחתו - ולאלוקיו.

נבין מעתה מדוע כאשר שומר השבת נשאל על ידי חבריו מן העבר: ''ומה עם הנסיעה לים?'' הוא מביט בהם בחיוך מהול ברחמים… בלבו הוא חש כמי שביקשו ממנו להחליף כתרו של מלך בנזיד עדשים. אמנם נכון, נזיד עדשים טעים הוא, אך אוותר עליו ללא היסוס כאשר מן הצד האחר ניצבת תמורה יקרה הרבה יותר לאין ערוך.

הג'ונגל על חוף הים...

בואו נדבר על הג'ונגל של שבת על שפת הים, או בקרחת קטנה ביערות הקרן הקיימת. ג'ונגל שלם פורח כמעט על כל חופי הרחצה של ישראל. הולך לו ישראלי טוב, העייף מכל העיסוקים והדאגות של ימי החול, לתפוס שלוה או תענוג. הולך לים. בעיר - כך אמרו לו - אי אפשר לנוח, צריך ''לצאת אל הטבע''. [אגב, זה אחד הפרדוקסים הגדולים, כי דווקא בעיר שורר שקט בשבת לפני הצהרים, ואני מכיר רחובות שאפשר לשמוע בהם את ציוץ הציפורים בשעה שבכבישי היציאה מן הכרך נסחטים צופרים עד תום]. נוסעים בשורה, מזדחלים כדי ''לצאת מן השאון'', ומי שמנסה לעקוף בתנועת אגוף או בהתקדמות ''זגזג'' - זוכה בגידופים. אבל מה? הלוא נוסעים לתפוס שלוה!

טוב, באים לים - אם אפשר לכנות כך את פיסת החול שנותרה. מתחילים להתמקם, קצת מאמץ, אבל מה לא עושים בשביל המנוחה? מסביב יקום הסער, כולם רצים, כולם צועקים, כולם אוכלים. כל מה שלא הספיקו לאכול בימי העבודה - אוכלים עכשיו, במאורגן ובסיטונות. למה להסתיר את הפסולת, הבקבוקים? מה יש, יגנבו אותם? ובכן, משאירים את הכל - ולמחרת יאספו פה טונות של אשפה...

והשמש קופחת על הראש, השמש עושה את שלה, נשלפים בקבוקי שמן שלא תמיד עוזרים - והלילה יגנחו אלפי ישראלים: אני מת לישון ואינני יכול, הגב כמו שריפה! למחרת הם באים אל המשרדים ואל בתי החרושת - העיניים עייפות, הפה מפהק, צריך לנוח לאחר יום המנוחה של אתמול... וזאת מלמדת הסטטיסטיקה - כי ביום ראשון בבוקר רב מספר תאונות העבודה בבתי החרושת, ועולה בהרבה כל שכיחוּת התאונות מבשאר הימים. כלומר, המנוחה עשתה את שלה...

(עיתון הארץ, כד' סיון תשל''ו)

לסיכום: אכן, שומר השבת נמנע בשבת מלבצע פעולות מסוימות המותרות בחול ואסורות בשבת. לעיתים הדבר דורש הקרבה וחוסר נוחות זמנית, אך יודע הוא היטב כי דווקא ההקפדה על פרטים אלו, היא היא שמאפשרת ליהנות אחת לשבוע(!) מעינוג רוחני ברמה הגבוהה ביותר.

כך חי הוא תמיד בחדוות הידיעה האמיתית כי:

א. נזיד עדשים אני מקריב לעומת ארמון מלכות השבת.

ב. חייל אני בצבא מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא, האוהבני אהבה עזה מאוד, ובכל הוראותיו חפץ הוא אך ורק בטובתי. והריני אוהבו ושמח על דבריו, ושומע ברצון להוראותיו.

אשרי העם שככה לו

''…ובימי שבתות אתם שרויים במנוחת הגוף והנפש, שאף למלכים אין אותה. כי הנה כשהמלכים צריכים לעשות דבר מה ביום מנוחתם, אינם נמנעים מלהתייגע. נמצא שאין להם מנוחת נפש שלימה ביום זה''. כה דיבר גוי מלך הכוזרים לחכם היהודי. (''הכוזרי'', מאמר שלישי פסקה י) {

--------

לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים

לזכות הרב המחבר

האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.

בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.

ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.

בס''ד - כל הזכויות שמורות (c) ל מחבר
סדר היום בהלכה ובאגדה

כסלו התשע"ג
לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5

דילוג לתוכן