——–
צרוף יִהִוִהִ
(כז) וַיַּ֥עַן אַבְרָהָ֖ם וַיֹּאמַ֑ר הִנֵּה-נָ֤א הוֹאַ֨לְתִּי֙ לְדַבֵּ֣ר אֶל-אֲדֹנָ֔י וְאָֽנֹכִ֖י עָפָ֥ר וָאֵֽפֶר: וַאֲתֵב אַבְרָהָם וַאֲמַר הָא כְעַןשָׁרֵיתִי לְמַלָּלָא קֳדָם יְיָ וַאֲנָאעָפָר וּקְטָם:
ואנכי עפר ואפר. וכבר הייתי ראוי להיות עפר על ידי המלכים, ואפר על ידי נמרוד, לולי רחמיך אשר עמדו לי:
(כח) א֠וּלַ֠י יַחְסְר֞וּן חֲמִשִּׁ֤ים הַצַּדִּיקִם֙ חֲמִשָּׁ֔ה הֲתַשְׁחִ֥ית בַּֽחֲמִשָּׁ֖ה אֶת-כָּל-הָעִ֑יר וַיֹּ֨אמֶר֙ לֹ֣א אַשְׁחִ֔ית אִם-אֶמְצָ֣א שָׁ֔ם אַרְבָּעִ֖ים וַֽחֲמִשָּֽׁה: מָאִים יַחְסְרוּן חַמְשִׁין זַכָּאִין חַמְשָׁאהַתְחַבֵּל בְּחַמְשָׁא יָת כָּל קַרְתָּאוַאֲמַר לָא אֲחַבֵּל אִם אַשְׁכַּחתַּמָּן אַרְבְּעִין וְחַמְשָׁא:
התשחית בחמשה. והלא הן תשעה לכל כרך, ואתה צדיקו של עולם תצטרף עמהם:
(כט) וַיֹּ֨סֶף ע֜וֹד לְדַבֵּ֤ר אֵלָיו֙ וַיֹּאמַ֔ר אוּלַ֛י יִמָּֽצְא֥וּן שָׁ֖ם אַרְבָּעִ֑ים וַיֹּ֨אמֶר֙ לֹ֣א אֶֽעֱשֶׂ֔ה בַּֽעֲב֖וּר הָֽאַרְבָּעִֽים: וְאוֹסִף עוֹד לְמַלָּלָא קֳדָמוֹהִי וַאֲמַרמָאִים יִשְׁתַּכְחוּן תַּמָּן אַרְבְּעִין וַאֲמַרלָא אֶעְבְּד גְּמֵרָא בְּדִיל אַרְבְּעִין:
אולי ימצאון שם ארבעים. וימלטו ארבעה הכרכים, וכן שלשים יצילו שלשה מהם או עשרים יצילו שנים מהם או עשרה יצילו אחד מהם:
(ל) וַ֠יֹּ֠אמֶר אַל-נָ֞א יִ֤חַר לַֽאדֹנָי֙ וַֽאֲדַבֵּ֔רָה אוּלַ֛י יִמָּֽצְא֥וּן שָׁ֖ם שְׁלֹשִׁ֑ים וַיֹּ֨אמֶר֙ לֹ֣א אֶֽעֱשֶׂ֔ה אִם-אֶמְצָ֥א שָׁ֖ם שְׁלֹשִֽׁים: וַאֲמַר לָא כְעַן יִתְקֵף קֳדָםיְיָ (נ"י רוּגְזָא דַּיְיָ) וַאֲמַלֵּלמָאִים יִשְׁתַּכְּחוּן תַּמָּן תְּלָתִין וַאֲמַרלָא אֶעְבֵּד גְּמֵרָא אִם אַשְׁכַּחתַּמָּן תְּלָתִין:(לא) וַיֹּ֗אמֶר הִנֵּה-נָ֤א הוֹאַ֨לְתִּי֙ לְדַבֵּ֣ר אֶל-אֲדֹנָ֔י אוּלַ֛י יִמָּֽצְא֥וּן שָׁ֖ם עֶשְׂרִ֑ים וַיֹּ֨אמֶר֙ לֹ֣א אַשְׁחִ֔ית בַּֽעֲב֖וּר הָֽעֶשְׂרִֽים: וַאֲמַר הָא כְעַן שָׁרֵיתִי לְמַלָּלָאקֳדָם יְיָ מָאִים יִשְׁתַּכְּחוּן תַּמָּןעֶשְרִין וַאֲמַר לָא אֲחַבֵּל בְּדִילעֶשְׁרִין:
הואלתי. רציתי כמו (שמות ב כא) ויואל משה:
(לב) וַ֠יֹּ֠אמֶר אַל-נָ֞א יִ֤חַר לַֽאדֹנָי֙ וַֽאֲדַבְּרָ֣ה אַךְ-הַפַּ֔עַם אוּלַ֛י יִמָּֽצְא֥וּן שָׁ֖ם עֲשָׂרָ֑ה וַיֹּ֨אמֶר֙ לֹ֣א אַשְׁחִ֔ית בַּֽעֲב֖וּר הָֽעֲשָׂרָֽה: וַאֲמַר לָא כְעַן יִתְקֵף קֳדָםיְיָ (נ"י רוּגְזָא דַּיְיָ) וֶאֱמַלֵּלבְּרַם זִמְנָא הָדָא מָאִים יִשְׁתַּכְּחוּןתַּמָּן עַשְׂרָא וַאֲמַר לָא אֲחַבֵּלבְּדִיל עַשְׂרָא:
אולי ימצאון שם עשרה. על פחות לא בקש. אמר, דור המבול היו שמונה, נח ובניו ונשיהם ולא הצילו על דורם, ועל תשעה על ידי צרוף כבר בקש ולא מצא:
(לג) וַיֵּ֣לֶךְ יְהֹוָ֔ה כַּֽאֲשֶׁ֣ר כִּלָּ֔ה לְדַבֵּ֖ר אֶל-אַבְרָהָ֑ם וְאַבְרָהָ֖ם שָׁ֥ב לִמְקֹמֽוֹ: וְאִסְתַּלַּק יְקָרָא דַּיְיָ כַּד שֵׁצִילְמַלָּלָא עִם אַבְרָהָם וְאַבְרָהָם תָּבלְאַתְרֵהּ:
וילך ה' וגו' . כיון שנשתתק הסניגור הלך לו הדין: ואברהם שב למקומו. נסתלק הדין נסתלק הסניגור והקטיגור מקטרג, ולפיכך (יט א) ויבאו שני המלאכים סדומה [בערב] להשחית. אחד להשחית את סדום ואחד להציל את לוט, והוא אותו שבא לרפאות את אברהם. והשלישי שבא לבשר את שרה, כיון שעשה שליחותו נסתלק לו:
יט (א)  שלישי  וַ֠יָּבֹ֠אוּ שְׁנֵ֨י הַמַּלְאָכִ֤ים סְדֹ֨מָה֙ בָּעֶ֔רֶב וְל֖וֹט יֹשֵׁ֣ב בְּשַֽׁעַר-סְדֹ֑ם וַיַּרְא-לוֹט֙ וַיָּ֣קָם לִקְרָאתָ֔ם וַיִּשְׁתַּ֥חוּ אַפַּ֖יִם אָֽרְצָה: וְעַלּוּ תְּרֵין מַלְאָכַיָּא לִסְדוֹם בְּרַמְשָׁאוְלוֹט יָתֵב בְּתַרְעָא (נ"י בִּתְרַע)דִּסְדוֹם וַחֲזָא לוֹט וְקָם לְקַדָּמוּתְהוֹןוּסְגִיד עַל אַפּוֹהִי עַל אַרְעָא:
המלאכים. ולהלן קראם אנשים, כשהיתה שכינה עמהם קראם אנשים. דבר אחר אצל אברהם שכחו גדול והיו המלאכים תדירין אצלו כאנשים קראם אנשים, ואצל לוט קראם מלאכים: בערב. וכי כל כך שהו המלאכים מחברון לסדום, אלא מלאכי רחמים היו, וממתינים שמא יוכל אברהם ללמד עליהם סניגוריא: ולוט ישב בשער סדום. ישב כתיב, אותו היום מנוהו שופט עליהם: וירא לוט וגו' . מבית אברהם למד לחזר על האורחים:
(ב) וַיֹּ֜אמֶר הִנֶּ֣ה נָּֽא-אֲדֹנַ֗י סוּרוּ נָ֠א אֶל-בֵּ֨ית עַבְדְּכֶ֤ם וְלִ֨ינוּ֙ וְרַֽחֲצ֣וּ רַגְלֵיכֶ֔ם וְהִשְׁכַּמְתֶּ֖ם וַֽהֲלַכְתֶּ֣ם לְדַרְכְּכֶ֑ם וַיֹּֽאמְר֣וּ לֹּ֔א כִּ֥י בָֽרְח֖וֹב נָלִֽין: וַאֲמַר בְּבָעוּ כְעַן רִבּוֹנַי זוּרוּכְעַן לְבֵית עַבְדְּכוֹן וּבִיתוּ וְאַסְחוּרַגְלֵיכוֹן וּתְקַדְּמוּן וּתְהָכוּן לְאָרְחֲכוֹן וְאֲמָרוּלָא אֶלָּהֵן בִּרְחוֹבָא נְבִית:
הנה נא אדני. הנה נא אתם אדונים לי אחר שעברתם עלי. דבר אחר הנה נא צריכים אתם לתת לב על הרשעים הללו שלא יכירו בכם. וזו היא עצה נכונה: סורו נא. עקמו את הדרך לביתי דרך עקלתון, שלא יכירו שאתם נכנסין שם לכך נאמר סורו (בב"ר נ ז) : ולינו ורחצו רגליכם. וכי דרכן של בני אדם ללון תחלה ואחר כך לרחוץ, ועוד שהרי אברהם אמר להם תחלה (יח ד) ורחצו רגליכם. אלא כך אמר לוט אם כשיבאו אנשי סדום ויראו שכבר רחצו רגליהם, יעלילו עלי ויאמרו כבר עברו שני ימים או שלשה שבאו לביתך ולא הודעתנו, לפיכך אמר מוטב שיתעכבו כאן באבק רגליהם שיהיו נראין כמו שבאו עכשיו, לפיכך אמר לינו תחלה ואחר כך רחצו: ויאמרו לא. לאברהם אמרו (יח ה) כן תעשה, מכאן שמסרבין לקטן ואין מסרבין לגדול כי ברחוב נלין. הרי כי משמש בלשון אלא, שאמרו לא נסור אל ביתך אלא ברחובה של עיר נלין:
(ג) וַיִּפְצַר-בָּ֣ם מְאֹ֔ד וַיָּסֻ֣רוּ אֵלָ֔יו וַיָּבֹ֖אוּ אֶל-בֵּית֑וֹ וַיַּ֤עַשׂ לָהֶם֙ מִשְׁתֶּ֔ה וּמַצּ֥וֹת אָפָ֖ה וַיֹּאכֵֽלוּ: וְאַתְקַף בְּהוֹן לַחֲדָא וְזָרוּ לְוָתֵהּוְעַלּוּ לְבֵיתֵהּ וַעֲבַד לְהוֹן מִשְׁתְּיָאוּפַטִּיר אֲפָא לְהוֹן וְאֲכָלוּ:
ויסרו אליו. עקמו את הדרך לצד ביתו: ומצות אפה. פסח היה:
(ד) טֶ֘רֶם֘ יִשְׁכָּ֒בוּ֒ וְאַנְשֵׁ֨י הָעִ֜יר אַנְשֵׁ֤י סְדֹם֙ נָסַ֣בּוּ עַל-הַבַּ֔יִת מִנַּ֖עַר וְעַד-זָקֵ֑ן כָּל-הָעָ֖ם מִקָּצֶֽה: עַד לָא שְׁכִיבוּ וְאֲנָשֵׁי קַרְתָּאאֲנָשֵׁי סְדוֹם אַקִּיפוּ עַל בֵּיתָאמֵעוּלֵימָא וְעַד סָבָא כָּל עַמָּאמִסּוֹפֵהּ:
טרם ישכבו ואנשי העיר אנשי סדום. כך נדרש בבראשית רבה (נ ה) טרם ישכבו ואנשי העיר היו בפיהם של מלאכים, שהיו שואלים ללוט מה טיבם ומעשיהם, והוא אומר להם רבם רשעים. עודם מדברים בהם ואנשי סדום וגו' . ופשוטו של מקרא ואנשי העיר, אנשי רשע, נסבו על הבית. על שהיו רשעים נקראים אנשי סדום, כמו שאמר הכתוב (יג יג) ואנשי סדום רעים וחטאים: כל העם מקצה. מקצה העיר עד הקצה, שאין אחד מהם מוחה בידם, שאפלו צדיק אחד אין בהם:
(ה) וַיִּקְרְא֤וּ אֶל-לוֹט֙ וַיֹּ֣אמְרוּ ל֔וֹ אַיֵּ֧ה הָֽאֲנָשִׁ֛ים אֲשֶׁר-בָּ֥אוּ אֵלֶ֖יךָ הַלָּ֑יְלָה הֽוֹצִיאֵ֣ם אֵלֵ֔ינוּ וְנֵֽדְעָ֖ה אֹתָֽם: וּקְרוֹ לְלוֹט וַאֲמָרוּ לֵהּ אָןגֻּבְרַיָא דִּי אֲתוֹ לְוָתָךְ לֵילְיָאאַפֵּקִנּוּן לְוָתָנָא וְנִדַּע יָתְהוֹן:
ונדעה אתם. במשכב זכר, כמו (פס' ח) אשר לא ידעו איש:
(ו) וַיֵּצֵ֧א אֲלֵהֶ֛ם ל֖וֹט הַפֶּ֑תְחָה וְהַדֶּ֖לֶת סָגַ֥ר אַֽחֲרָֽיו: וּנְפַק לְוָתְהוֹן לוֹט לְתַרְעָא וְדָשָׁאאֲחַד בַּתְרוֹהִי:(ז) וַיֹּאמַ֑ר אַל-נָ֥א אַחַ֖י תָּרֵֽעוּ: וַאֲמַר בְּבָעוּ כְעַן אַחַי לָאתַבְאִישוּן:(ח) הִנֵּה-נָ֨א לִ֜י שְׁתֵּ֣י בָנ֗וֹת אֲשֶׁ֤ר לֹא-יָֽדְעוּ֙ אִ֔ישׁ אוֹצִֽיאָה-נָּ֤א אֶתְהֶן֙ אֲלֵיכֶ֔ם וַֽעֲשׂ֣וּ לָהֶ֔ן כַּטּ֖וֹב בְּעֵֽינֵיכֶ֑ם רַ֠ק לָֽאֲנָשִׁ֤ים הָאֵל֙ אַל-תַּֽעֲשׂ֣וּ דָבָ֔ר כִּֽי-עַל-כֵּ֥ן בָּ֖אוּ בְּצֵ֥ל קֹֽרָתִֽי: הָא כְעַן לִי תַּרְתֵּין בְּנָןדִּי לָא יְדָעִנּוּן גְּבַר אַפֵּקכְּעַן יַתְהוֹן לְוָתְכוֹן וְעִיבִידוּ לְהֵןכִּדְתַקֵּן בְּעֵינֵיכוֹן לְחוֹד לְגֻבְרַיָּא הָאִלֵּיןלָא תַעְבְּדוּן מִדַּעַם אֲרֵי עַלכֵּן עַלּוּ בִּטְלַל שֵׁרוּתִי:
האל. כמו האלה: כי על כן באו. כי הטובה הזאת תעשו לכבודי על אשר באו בצל קורתי, תרגום בטלל שרותי, תרגום של קורה שרותא:
(ט) וַיֹּֽאמְר֣וּ | גֶּשׁ-הָ֗לְאָה וַיֹּֽאמְרוּ֙ הָֽאֶחָ֤ד בָּֽא-לָגוּר֙ וַיִּשְׁפֹּ֣ט שָׁפ֔וֹט עַתָּ֕ה נָרַ֥ע לְךָ֖ מֵהֶ֑ם וַיִּפְצְר֨וּ בָאִ֤ישׁ בְּלוֹט֙ מְאֹ֔ד וַיִּגְּשׁ֖וּ לִשְׁבֹּ֥ר הַדָּֽלֶת: וַאֲמָרוּ קְרֵב לְהַלָּא וַאֲמָרוּ חַדאֲתָא לְאִתּוֹתָבָא והָא דָיִין דִּינָאכְּעַן נַבְאֵשׁ לָךְ מִדִּילְהוֹן וּתְקִיפוּבְגַבְרָא בְלוֹט לַחֲדָא וּקְרִיבוּ לְמִתְּבַרדָּשָׁא:
ויאמרו גש הלאה. קרב להלאה, כלומר התקרב לצדדין והתרחק ממנו, וכן כל הלאה שבמקרא לשון רחוק, כמו (במדבר יז ב) זרה הלאה, (ש"א כ כב) הנה החצים ממך והלאה. גש הלאה המשך להלן, בלשון לע"ז טרי"י טי"י ד"י נו"ש [משוך את עצמך ממנו], ודבר נזיפה הוא לומר אין אנו חוששין לך, ודומה לו (ישעיה סה ה) קרב אליך אל תגש בי, וכן (ישעיה מט כ) גשה לי ואשבה, המשך לצדדין בעבורי ואשב אצלך. אתה מליץ על האורחין, איך מלאך לבך. על שאמר להם על הבנות, אמרו לו גש הלאה, לשון נחת, ועל שהיה מליץ על האורחים אמרו האחד בא לגור, אדם נכרי יחידי אתה בינינו שבאת לגור, וישפוט שפוט ונעשית מוכיח אותנו: הדלת. דלת הסובבת לנעול ולפתוח:
(י) וַיִּשְׁלְח֤וּ הָֽאֲנָשִׁים֙ אֶת-יָדָ֔ם וַיָּבִ֧יאוּ אֶת-ל֛וֹט אֲלֵיהֶ֖ם הַבָּ֑יְתָה וְאֶת-הַדֶּ֖לֶת סָגָֽרוּ: וְאוֹשִׁיטוּ גֻּבְרַיָּא יָת יְדֵיהוֹן וְאַיְתִיאוּיָת לוֹט לְוָתְהוֹן לְבֵיתָא וְיָתדָּשָׁא אֲחָדוּ:(יא) וְאֶת-הָֽאֲנָשִׁ֞ים אֲשֶׁר-פֶּ֣תַח הַבַּ֗יִת הִכּוּ֙ בַּסַּנְוֵרִ֔ים מִקָּטֹ֖ן וְעַד-גָּד֑וֹל וַיִּלְא֖וּ לִמְצֹ֥א הַפָּֽתַח: וְיָת גֻּבְרַיָּא דִּי בִתְרַע בֵּיתָאמְחוֹ בְּשַׁבְרִירַיָּא מִזְּעֵירָא וְעַד רַבָּאוּלְאִיוּ לְאַשְׁכָּחָא תַרְעָא:
פתח. הוא החלל שבו נכנסין ויוצאין: בסנורים. מכת עורון: מקטן ועד גדול. הקטנים התחילו בעברה תחלה, שנאמר (פסוק ד) מנער ועד זקן, לפיכך התחילה הפרענות מהם:
(יב) וַיֹּֽאמְר֨וּ הָֽאֲנָשִׁ֜ים אֶל-ל֗וֹט עֹ֚ד מִֽי-לְךָ֣ פֹ֔ה חָתָן֙ וּבָנֶ֣יךָ וּבְנֹתֶ֔יךָ וְכֹ֥ל אֲשֶׁר-לְךָ֖ בָּעִ֑יר הוֹצֵ֖א מִן-הַמָּקֽוֹם: וַאֲמָרוּ גֻּבְרַיָּא לְלוֹט עוֹד מָןלָךְ הָכָא חַתְנָא וּבְנָךְ וּבְנָתָךְוְכֹל דִּי לָךְ בְּקַרְתָּא אַפֵּיקמִן אַתְרָא:
עוד מי לך פה. פשוטו של מקרא מי לך עוד בעיר הזאת חוץ מאשתך ובנותיך שבבית: חתן ובניך ובנותיך. אם יש לך חתן או בנים ובנות הוצא מן המקום: ובניך. בני בנותיך הנשואות. ומדרש אגדה עוד מאחר שעושין נבלה כזאת מי לך פתחון פה ללמד סניגוריא עליהם, שכל הלילה היה מליץ עליהם טובות, קרי ביה מי לך פה:
(יג) כִּֽי-מַשְׁחִתִ֣ים אֲנַ֔חְנוּ אֶת-הַמָּק֖וֹם הַזֶּ֑ה כִּי-גָֽדְלָ֤ה צַֽעֲקָתָם֙ אֶת-פְּנֵ֣י יְהֹוָ֔ה וַיְשַׁלְּחֵ֥נוּ יְהֹוָ֖ה לְשַֽׁחֲתָֽהּ: אֲרֵי מְחַבְּלִין אֲנַחְנָא יָת אַתְרָאהָדֵין אֲרֵי סְגִיאַת קְבִלְתְּהוֹן קֳדָםיְיָ וְשַׁלְּחָנָא יְיָ לְחַבָּלוּתַהּ:(יד) וַיֵּצֵ֨א ל֜וֹט וַיְדַבֵּ֣ר | אֶל-חֲתָנָ֣יו | לֹֽקְחֵ֣י בְנֹתָ֗יו וַיֹּ֨אמֶר֙ ק֤וּמוּ צְּאוּ֙ מִן-הַמָּק֣וֹם הַזֶּ֔ה כִּֽי-מַשְׁחִ֥ית יְהֹוָ֖ה אֶת-הָעִ֑יר וַיְהִ֥י כִמְצַחֵ֖ק בְּעֵינֵ֥י חֲתָנָֽיו: וּנְפַק לוֹט וּמַלֵּיל עִם חַתְנוֹהִינָסְבֵי בְנָתֵהּ וְאֲמַר קוּמוּ פּוּקוּמִן אַתְרָא הָדֵין אֲרֵי מְחַבֵּליְיָ יָת קַרְתָּא וַהֲוָה כִּמְחָיִךְבְּעֵינֵי חַתְנוֹהִי:
חתניו. שתי בנות נשואות היו לו בעיר: לוקחי בנותיו. שאותן שבבית היו ארוסות להם:
(טו) וּכְמוֹ֙ הַשַּׁ֣חַר עָלָ֔ה וַיָּאִ֥יצוּ הַמַּלְאָכִ֖ים בְּל֣וֹט לֵאמֹ֑ר קוּם֩ קַ֨ח אֶת-אִשְׁתְּךָ֜ וְאֶת-שְׁתֵּ֤י בְנֹתֶ֨יךָ֙ הַנִּמְצָאֹ֔ת פֶּן-תִּסָּפֶ֖ה בַּֽעֲוֹ֥ן הָעִֽיר: וּכְמִסַּק צַפְרָא הֲוָה וּדְחִיקוּ מַלְאָכַיָּאבְּלוֹט לְמֵימָר קוּם דְּבַר יָתאִתְּתָךְ וְיָת תַּרְתֵּין בְּנָתָךְ דְּאִשְׁתְּכַחַןמְהֵימְנָא עִמָּךְ דִּילְמָא תִלְקֵי בְּחוֹבֵיקַרְתָּא:
ויאיצו. כתרגומו ודחיקו, מהרוהו: הנמצאות. המזמנות לך בבית להצילם. ומדרש אגדה יש, וזה ישובו של מקרא: תספה. תהיה כלה. (דברים ב יד) עד תם כל הדור, מתרגם עד דסף כל דרא:
(טז) וַיִּתְמַהְמָ֓הּ | וַיַּֽחֲזִ֨יקוּ הָֽאֲנָשִׁ֜ים בְּיָד֣וֹ וּבְיַד-אִשְׁתּ֗וֹ וּבְיַד֙ שְׁתֵּ֣י בְנֹתָ֔יו בְּחֶמְלַ֥ת יְהֹוָ֖ה עָלָ֑יו וַיֹּֽצִאֻ֥הוּ וַיַּנִּחֻ֖הוּ מִח֥וּץ לָעִֽיר: וְאִתְעַכַּב וְאַתְקִיפוּ גֻּבְרַיָּא בִּידֵהּ וּבִידָאדְּאִתְּתֵהּ וּבִידָא דְתַּרְתֵּין בְּנָתֵהּ כִּרְחַם(נ"י כַּד חָס) יְיָ עֲלוֹהִיוְאַפְּקוּהִי וְאַשְׁרוּהי מִבָּרָא לְקַרְתָּא:
ויתמהמה. כדי להציל את ממונו: ויחזיקו. אחד מהם היה שליח להצילו, וחברו להפוך את סדום, לכך נאמר (פסוק יז) ויאמר המלט, ולא נאמר ויאמרו:
(יז) וַיְהִי֩ כְהֽוֹצִיאָ֨ם אֹתָ֜ם הַח֗וּצָה וַיֹּ֨אמֶר֙ הִמָּלֵ֣ט עַל-נַפְשֶׁ֔ךָ אַל-תַּבִּ֣יט אַֽחֲרֶ֔יךָ וְאַל-תַּֽעֲמֹ֖ד בְּכָל-הַכִּכָּ֑ר הָהָ֥רָה הִמָּלֵ֖ט פֶּן-תִּסָּפֶֽה: וַהֲוָה כַּד אַפִּיקוּ יָתְהוֹן לְבָרָאוַאֲמַר חוּס עַל נַפְשָׁךְ לָאתִּסְתְּכִי לַאֲחוֹרָךְ וְלָא תְקוּם בְּכָלמֵישְׁרָא לְטוּרָא אִשְׁתְּזֵב דִּלְמָא תִלְקֵי:
המלט על נפשך. דיך להציל נפשות, אל תחוס על הממון: אל תביט אחריך. אתה הרשעת עמהם, ובזכות אברהם אתה נצול, אינך כדאי לראות בפרענותם ואתה נצול: בכל הככר. ככר הירדן: ההרה המלט. אצל אברהם ברח, שהוא יושב בהר, שנאמר לעיל (יב ח) ויעתק משם ההרה. ואף עכשיו היה יושב שם, שנאמר (יג ג) אל המקום אשר היה שם אהלה בתחלה, ואף על פי שכתוב (שם יח) ויאהל אברם וגו' , אהלים הרבה היו לו ונמשכו עד חברון: המלט. לשון השמטה, וכן כל המלטה שבמקרא אישמוציי"ר [להנצל] בלע"ז וכן (ישעיה סו ז) והמליטה זכר, שנשמט העבר מן הרחם, (תהלים קכד ז) כצפור נמלטה, (ישעיה מו ב) לא יכלו מלט משא, להשמיט משא הרעי שבנקביהם:
(יח) וַיֹּ֥אמֶר ל֖וֹט אֲלֵהֶ֑ם אַל-נָ֖א אֲדֹנָֽי: וַאֲמַר לוֹט לְהוֹן בְּבָעוּ כְעַןרִבּוֹנָי (נ"י יְיָ):
אל נא אדני. רבותינו אמרו שם זה קדש, שנאמר בו להחיות את נפשי, מי שיש בידו להמית ולהחיות. ותרגומו בבעו כען ה': אל נא. אל נא תאמר אלי להמלט ההרה: נא. לשון בקשה יט פן תדבקני הרעה. כשהייתי אצל אנשי סדום היה הקדוש ברוך הוא רואה מעשי ומעשי בני העיר, והייתי נראה צדיק וכדאי להנצל, וכשאבא אצל צדיק אני כרשע. וכן אמרה הצרפית לאליהו (מ"א יז יח) כי באת אלי להזכיר את עוני, עד שלא באת אצלי היה הקדוש ברוך הוא רואה מעשי ומעשי עמי ואני צדקת ביניהם, ומשבאת אצלי לפי מעשיך אני רשעה:
(יט) הִנֵּה-נָ֠א מָצָ֨א עַבְדְּךָ֣ חֵן֘ בְּעֵינֶ֒יךָ֒ וַתַּגְדֵּ֣ל חַסְדְּךָ֗ אֲשֶׁ֤ר עָשִׂ֨יתָ֙ עִמָּדִ֔י לְהַֽחֲי֖וֹת אֶת-נַפְשִׁ֑י וְאָֽנֹכִ֗י לֹ֤א אוּכַל֙ לְהִמָּלֵ֣ט הָהָ֔רָה פֶּן-תִּדְבָּקַ֥נִי הָֽרָעָ֖ה וָמַֽתִּי: הָא כְעַן אַשְׁכַּח עַבְדָךְ רַחֲמִיןקֳדָמָךְ וְאַסְגֵּיתָא טֵיבוּתָךְ דִּי עֲבַדְתָּעִמִּי לְקַיָּמָא יָת נַפְשִׁי וַאֲנָאלֵית אֲנָא יָכִיל לְאִשְׁתֵּזָבָא לְטּוּרָאדִּילְמָא תְעַרְעִנַּנִי בִשְׁתָּא וְאֵימוּת:
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל ר' פנחס ראובן שליט"א ול ר' שגיב מחפוד שליט"א
ול- J. Alan Groves Center – תחת תנאי רשיון CC-2.5
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5