הלכות ברכת הלבנה

ההלכות לדעת הרב עובדיה זיע"א בלבד.
——–

התחדשות הלבנה

הלבנה מתחדשת בכל חודש וחודש, ועל התחדשותה שאט אט היא גדלה ומאירה יותר, תקנו חז"ל להודות לבורא עולם בברכת: "ברוך אתה ה', אלוקינו מלך העולם, אשר במאמרו ברא שחקים … ברוך אתה ה' מחדש חודשים". (שכב)

עננים

אין מברכים על הלבנה אלא כשהיא זורחת ונהנים מאורה. אבל אם ישנם עננים עבים שמכסים אותה ולא נהנים מאורה, לא יברך. (שכב)

אם ברך על הלבנה, ובתוך הברכה כיסו אותה עננים עבים, ימשיך את הברכה. אבל אם קודם שהתחיל לברך, רואה שהעננים מתקרבים ובתוך הברכה תתכסה הלבנה בעננים עבים, לכתחילה ימתין עד שיסתלקו העננים. ואם ברך, יש לו על מה לסמוך. (שכב)

המלומד בניסים רבנו יצחק אביחצירא זיע"א – הורה ללבנה להתגלות

הבן הרביעי – בן זקוניו של "אביר יעקב" רבנו יעקב אביחצירא זיע"א, היה רבי יצחק אביחצירא זיע"א, שעל פי המקובל במשפחת אביחצירא נשא את שמו של האר"י הקדוש [הרב אדוננו רבנו יצחק הקדוש], כשאביו מגלה שניצוץ מנשמת רבנו האר"י ז"ל מתנוצץ בו. ואכן משחר נעוריו, בעודו עולה ומתעלה ברכישת קניני התורה, גילה הנער הצעיר משיכה ללימודי תורת הנסתר, למרות התנגדותו המקובלת של אביו רבנו יעקב, שלא מיהר להכניס את בניו בשערי היכלי החכמה הפנימית. ברם, לבנו הצעיר שהוכיח יכולת מובהקת להגות בחכמת הקבלה, הותיר רבנו יעקב את הברירה להתחיל ללמוד קבלה בגיל מוקדם. ואכן בשנים הבאות נודע רבי יצחק כבקי מופלג בתורת הקבלה, עד שאמרו עליו שהוא מתמצא בכתבי רבנו האר"י ז"ל, "עץ חיים" וב"שמונה שערים" כמו ב"אשרי יושבי ביתך"…

על גודל ההערכה שרחש לו אביו, ניתן ללמוד מהמעשה הבא שסופר על ידי עדי ראיה שנכחו באותו מעשה:

היה זה במוצאי יום הכיפורים תרכ"ח, כשיצאו בני העיר תאפיללת לקדש את הלבנה, ורבנו יעקב אביחצירא זיע"א בראשם. עננים עבים וסמיכים כיסו את השמים והסתירו את הלבנה מעין רואה, להפתעת כל הנוכחים שלא נתקלו בתופעה שכזו מעולם. לאחר המתנה ארוכה, קרא רבנו יעקב לבנו הקטן יצחק שהיה אז כבן שמונה שנים, וביקש ממנו שיורה ללבנה שתתגלה, כדי שיוכלו לברך כל הקהל ברכת הלבנה.

מיהר הילד למלא את מבוקשו של אביו הדגול, הוא הפנה את מבטו כלפי מעלה וציוה על הלבנה להתגלות. כל הקהל הקדוש הוכה בתדהמה, כשבאותו רגע התפזרו כל העננים והלבנה המְשַיֶּטֶת ברקיע התגלתה במלוא הדרה. מיני אז שמרו רבים וטובים את צעדיו של הנער, בידעם נאמנה כי לגדולות נועד… ("אביר יעקב" עמוד 227)

ענן דק

אם יש מסך ענן דק וקלוש, ונהנים מאורה, יכולים לברך עליה. אלא שיש מתחסדים שלא לברך עד שתהיה הלבנה נקיה לגמרי מכל ענן. ומכל מקום אם לא נשארו ימים רבים לברך עליה, אלא שנים ושלושה ימים, יברכו לכתחילה גם כשיש ענן דק, כדי שלא יפסידו את הברכה לגמרי. (שכב)

לצאת ידי חובה על תנאי

ציבור המברכים על הלבנה כשיש עליה ענן דק, ואחד מהם מקפיד שלא לברך כך, אך אינו יודע אם יצליח אחר כך לברך על הלבנה כשהיא נקיה לגמרי, וכגון בימי החורף הגשומים, רשאי לשמוע את הברכה מאחר ולכוון לצאת ידי חובה על תנאי, שאם יראה את הלבנה כשהיא זכה ומאירה יפה בלי עננים כלל, הוא מכוון שלא לצאת ידי חובה עתה בברכת חברו, ויברך בעצמו כשיראה, אבל אם לא יצליח לראותה נקיה, יצא ידי חובה עתה בברכת חברו. (שכג)

היו ימים מעוננים, ופתאום בתוך קריאת שמע וברכותיה זרחה הלבנה, מאחר ואם לא יברכו עתה, יש חשש שתתכסה הלבנה ושוב לא יוכלו לברך, על כן יסיימו את הברכה או את הפרק שבקריאת שמע, ויצאו לברך ברכת הלבנה מיד. אולם אם העננים סמוכים, ויש חשש שעד סיום הברכה או הפרק, תתכסה הלבנה שוב בעננים, ולא יוכלו לברך, יפסיקו באמצע הברכה או באמצע הפרק ויברכו, מפני שהיא מצוה עוברת. וכדין השומע רעמים באמצע ברכות קריאת שמע, שמפסיק ומברך, כי אם לא יברך עתה, יעבור זמן הברכה ולא יוכל לברך. (חזו"ע ברכות תצו. עטרת פז צד) ופשוט שבאופן זה, יאמרו את הברכה בלבד, ללא שאר הנוסח. וטוב שישלימו הכל לאחר התפילה. (עטרת פז רכח)

תחילת זמן הברכה

מנהג בני ספרד להמתין מלברך ברכת הלבנה עד שיעברו שבעה ימים שלמים ממולד הלבנה, שכן הוא על פי הקבלה, וכן פסק מרן בשלחן ערוך (סימן תכו ס"ד): "אין מברכים ברכת הלבנה עד שיעברו שבעת ימים עליה". ומכל מקום במדינות מסוימות בחוץ לארץ שמצויים שם הרבה עננים בימי החורף, ויש לחוש שאם ימתינו לשבעה ימים מהמולד, יפסידו את ברכת הלבנה לגמרי, יברכו לכתחילה לאחר שלושה ימים. (שנו, שסא, שסג)

וכתב בספר מגיד מישרים שאמר לו המלאך המגיד למרן השלחן ערוך רבנו יוסף קארו זיע"א: שאין מברכים על הלבנה עד שיעברו עליה שבעה ימים, לפי שכוחות החיצונים מתדבקים למטה בהתחדשותה, ולכן צריך לעבור עליה שבעה ימים, ועל ידי כן הם נפרדים ממנה, אבל אם היו מברכים קודם שבעה ימים שעדיין כוחות החיצוניים דבקים בה, לא היה כח בנו להפרידם והיו מערבים קודש בחול. ע"כ.

מנהג רבים מבני אשכנז לברך ברכת הלבנה אחר שעברו שלושה ימים מהמולד, שכן דעת רוב הראשונים. וכתב הגאון רבי צבי הירש אורנשטיין בספרו ישועות יעקב: ומנהגי בימות החורף ובפרט בחודש כסלו שמצויים עננים הרבה, לקדש הלבנה מיד לאחר שלושה ימים, ואפילו בימות החול, ולא להמתין למוצאי שבת שיש מעלה לברך בו. אבל בשאר החודשים ובפרט בימי הקיץ, אין אני מקדש הלבנה אלא עד שבעה ימים. וכן נהגו הגאון הצמח צדק ועוד רבים מחכמי אשכנז. וכיוצא בזה כתב הגאון החתם סופר, שכן המנהג לדקדק כל שאפשר שלא לקדש אלא לאחר שבעה ימים, כמו שפסק מרן בשלחן ערוך. (שס)

מוצאי שבת

כתב מרן השלחן ערוך (סימן תכו ס"ב): "אין מברכים על הירח אלא במוצאי שבת כשהוא מבושם ובגדיו נאים". על כן, הנכון שבסיום תפילת ערבית של מוצאי שבת יברכו כל הקהל יחד ברכת הלבנה, כי ברוב עם הדרת מלך. אולם בימי החורף שיש חשש שאם ימתינו עד מוצאי שבת, תתכסה הלבנה בעננים, יברכו בהזדמנות הראשונה. (עי' שנו, שסג)

קהל שנקבצו במוצאי שבת לקדש את הלבנה, אף אם חסרות מספר שעות להשלמת שבעה ימים שלמים מהמולד, יקדשו את הלבנה. כי ירוויחו בזה את המעלה לזכות את הרבים הטרודים במלאכתם בשאר ימי השבוע, ושמא ישכחו כלל מלברך. ומלבד זאת, הלא ישנה חשיבות גדולה לברך במוצאי שבת כשהוא מבושם. ועוד, כי ברוב עם הדרת מלך, ורוב הציבור נמצא במוצאי שבת. על כן, אין להתחשב בחיסרון השעות, כי הרווח גדול כפל כפלים מהחיסרון. (שסב)

עד אימתי סוף זמן ברכת הלבנה

לכתחילה ישתדל להקדים את ברכת הלבנה, ולא להמתין לימים האחרונים, כמו שאמרו חז"ל (מסכת פסחים ד ע"א): "זריזים מקדימים למצוות". ומכל מקום אם לא בירך, רשאי לברך עד סוף ליל ט"ו לחודש, כיון שעיקר הברכה על התחדשות הלבנה, וכפי שאומרים "מחדש חודשים", ועד ט"ו לחודש הירח עדיין מתמלא ומתחדש יותר ויותר, אבל בליל ט"ז לא יברך, כי הירח כבר הלוך ילך וחסור, ואין מברכים על החיסרון. (שמט. עטרת פז קיט)

באור הדברים מעט בהרחבה

בפוסקים מבואר שסוף זמן הברכה הוא עד שיעברו ט"ו יום שלמים מעת לעת [ו"מעת לעת" היינו 24 שעות]. [האשכול, המאורות, הרשב"א, הריטב"א, הר"ן, האור זרוע, אבודרהם, תרומת הדשן, הטור, מרן השלחן ערוך, מהר"ר זליקמן בינגא תלמיד מהרי"ל, היעב"ץ, הלכה ברורה, ישועות יעקב, שבות יעקב, רבי שלמה הכהן מוילנא, ראש משביר, משנה ברורה, יגל יעקב ועוד.] ולפי זה, אם המולד למשל במוצאי שבת בשעה 22:00, יהיה אפשר לברך ברכת הלבנה עד ליל שני [יום ראשון בלילה שלאחר שבועיים] בשעה 22:00. [ולהלן נראה שלדעת רבים מהפוסקים אפשר לברך עד שיעברו ט"ו יום שלמים מעת לעת מראש חודש ולא מהמולד. וכן הלכה.]

אבל המהרי"ל כתב שאין לברך אלא עד חצי זמן של כ"ט, י"ב, תשצ"ג, מהמולד. ובאור דבריו, על פי מה שהתבאר לעיל בבאור על "מהות ברכת הלבנה" בהרחבה, שחודש שלם של לבנה, כלומר הזמן שעובר מרגע המולד של הלבנה עד המולד שבחודש הבא, הוא: כ"ט יום וחצי, ותשצ"ג חלקים [כל חלק הוא: 3 שניות ושליש]. כלומר: 29 יום שלמים, 12 שעות, 44 דקות וחלק אחד. ומרגע המולד, אט אט הלבנה הולכת ומתמלאת עד חצי החודש, שהוא: 14 יום, 18 שעות, 22 דקות ומשהו. ולאחר זמן זה מיד, שוב היא מתחילה ללכת הלוך וחסור עד סוף החודש. נמצא אפוא שלפי המהרי"ל, יש למנות מרגע המולד, 14 יום, 18 שעות, 22 דקות ומשהו, ועד אז אפשר לברך ברכת הלבנה ולא יותר. אבל לפוסקים הנ"ל אפשר לברך עוד 5 שעות ו-38 דקות, שאז מלאו 15 יום שלמים מרגע המולד.

למשל: אם המולד בליל שני ל' לחודש בשעה 12:32. עד אימתי יהיה אפשר לברך ברכת הלבנה?

לדעת מהרי"ל, נוסיף 14 יום על ליל שני ל' לחודש שעה 12:32, נגיע לליל שני י"ד לחודש שעה 12:32. נוסיף על זה 18 שעות, נגיע ליום שני שעה 18:32 בערב. נוסיף על זה 22 דקות, נגיע ל- 18:54. נמצא שחציו של החודש הוא ביום י"ד 18:54, ועד אז אפשר לברך ברכת הלבנה. ועתה אם חודש זה הוא בימי החורף, שאז שעה זו היא כבר לילה, והיא כבר ליל שלישי ט"ו לחודש, אז יכול לברך בלילה זו עד שעה זו. אבל אם חודש זה הוא בחודשי הקיץ שעדין שעה זו היא יום גמור, אזי לא יוכל לברך, אלא עד סוף הלילה הקודם ליל י"ד.

ואולם לדעת הפוסקים, עלינו להוסיף 15 יום בדיוק מרגע המולד שהוא ליל שני ל' לחודש שעה 12:32, ונגיע לליל שלישי ט"ו לחודש שעה 12:32.

נמצא שבמקרה זה, למהרי"ל, סוף זמן ברכת הלבנה, בחורף עד ליל שלישי ט"ו לחודש בשעה 18:54. ובקיץ עד ליל י"ד. אבל לשאר הפוסקים, סוף זמן ברכת הלבנה הוא: ליל שלישי ט"ו לחודש שעה 12:32.

ודע, כי פעמים מועטים יכול לצאת המולד ביום א' לחודש, ואז יהיה אפשר לברך גם בליל ט"ז לחודש, לדעת הפוסקים. למשל: אם המולד בא' לחודש בשעה 8:00 בערב, אז יסתיימו ט"ו ימים שלמים בליל ט"ז בשעה 8:00 בערב. וכדלהלן בטבלה ג'.

שאלה: יש לשאול, מאחר והלבנה מתמלאת עד חצי החודש [14 יום, 18 שעות, 22 דקות ומשהו] ולא יותר, אם כן, מן הראוי היה לברך ברכת הלבנה עד חצי החודש ממש, כדעת מהרי"ל, כי עד אז היא מתמלאת ומברך על התחדשותה, אבל לאחר מכן שהולכת ומתמעטת, לא שייך לברך על חסרונה והתמעטותה, ומדוע פוסקים רבים כתבו שאפשר לברך עד שיעברו ט"ו יום שלמים?

תשובה: כתב החתם סופר, כיון שזמן ההפרש בין חצי החודש לבין 15 יום שלמים מעת לעת הוא מועט מאוד, ואינו אלא כחמש שעות וחצי, אם כן מה שנחסר מאור הלבנה לא ניכר ולא מורגש כלל, ועדין היא מאירה וזורחת יפה, ולכן שייך לברך עליה עדין "מחדש חודשים", כי שייך בה לשון התחדשות. (וכן בארו שבות יעקב, רבי שלמה הכהן מוילנא ועוד.)

וכתב הגאון רבי צבי הירש אורנשטיין בספרו ישועות יעקב: "מדברי כל הפוסקים והגמרא מוכח, שאלו ט"ו ימים הכשרים לברך בהם ברכת הלבנה, ימים שלמים הם, ולא עלה על לב שום אחד מהראשונים לומר שהם חצי של כ"ט י"ב תשצ"ג, וכך הלכה, ולא כהרמ"א שנמשך בזה אחר מהרי"ל. וכן עשינו הלכה למעשה, וקדשנו הלבנה בזמן הזה". ע"כ. וכתב הגאון רבי שלמה הכהן מוילנא, שאף הרמ"א לא התכוון אלא שלכתחילה לא יקדשה בזמן הזה, אבל אם לא הסתייע בידו לברך עד עתה, מודה הרמ"א שיברך כדעת רוב הפוסקים ומרן השלחן ערוך ולא יפסיד הברכה לגמרי. על כן, אף בני אשכנז רשאים לברך עד ט"ו יום שלמים מעת לעת מרגע המולד.

ואמנם לדעת רבים מהפוסקים, מה שאמרנו שזמן הברכה הוא עד ט"ו יום שלמים, היינו ט"ו יום של ימי החודש ולא ט"ו יום מרגע המולד. ולדבריהם החשבון פשוט, ותמיד בכל חודש מברכים עד ליל ט"ו כולו. וכמו שכתב בספר נוצר חסד, שכן מוכח מלשון כל הראשונים שלא הזכירו מולד כלל בדבריהם. וכתב הריטב"א, ודאי חידושה של הלבנה, כל ט"ו בחודש היא, וכמו שאמרו במסכת סנהדרין (מב ע"א), עד אימתי מברכים על הלבנה, עד ט"ז, כלומר ולא ט"ז בכלל, שיום ט"ו חדשה היא. וכן כתבו עוד ראשונים ולא הזכירו שמונים מהמולד. וקבלה ביד רב חמאי גאון ורב שרירא גאון ורב האי גאון, שאין הלבנה העליונה נפגמת אלא עד עבור ששה עשר לחודש. ואפילו הלבנה הזאת, לא ניכרת פגימתה אלא עד עבור ששה עשר לחודש, ואנחנו מברכים על הנאת אורה. וכל שאין ניכר החיסרון ממש, יכולים לקדשה, שכן מוכח בפשטות הגמרא וכל הראשונים. ע"כ. [ובאמת שדעת כמה ראשונים לברך אפילו בליל ט"ז, כמו שכתבו רבנו פרץ, המאירי, יד רמה. וכן פסקו הכנסת הגדולה, אליה רבה, שואל ומשיב, דבר יהושע, בית ישראל, הגאון רבי אברהם יהושע העשיל מאפטא וכן עשה מעשה, שו"ת השיב משה וכן עשה מעשה בחודש טבת שנת תקפ"א, אבני צדק וכן עשה מעשה בליל ט"ז בתשרי – יום טוב שני של גלויות בחו"ל. וכן דעת החתם סופר, וכתב: "ויפה עשה הגאון לקדשה בליל ט"ז, עם כמה מאות מקהלתו". וכן כתב במנחת פתים שכן עשו מעשה בברודי בפני אב בית הדין ועוד.] גם בשו"ת דברי יציב (או"ח סימן קעט) כתב, מסתימת לשון רוב הראשונים, נראה שמפרשים שעד ט"ז היינו לימי החודש ולא המולד, וכן מפורש ברמב"ם (ברכות פ"י הי"ז) אם לא בירך עליה בלילה הראשון מברך עליה עד ט"ז יום "בחודש" עד שתמלא פגימתה. והסברא בזה, כי בדבר הנמסר לכל אדם כברכת הלבנה, לא היו חכמים תולים את הברכה בזמן שאינו ידוע לכל כשעת המולד, ובזמנם שהיו מקדשים על פי הראיה, בודאי שלא היה המולד ידוע לכל, שלא היו צריכים לו, כיון שהחודש מתקדש על פי בית דין [ואם היו תולים הזמן לפי המולד, היה יכול להיווצר מצב שיטעו לברך לאחר הזמן, כי רבו הפעמים שט"ו יום מהמולד, מסתיים קודם ליל ט"ו מהחודש]. על כן תלו הזמן לימי החודש ולא המולד, ואף שיתכן שעל ידי זה יתאחר הזמן קצת עד אחר שתתמלא, לא איכפת לן, כיון שאינו ניכר החיסרון, וכמו שכתב החתם סופר. ובספר בני יששכר כתב לבאר טעם בדבר שהכל תלוי בימי החודש ולא מרגע המולד, כיון שה' יתברך מסר בידי חכמי ישראל את קביעות החודש, ואמר למלאכים אני ואתם נשאל לבית דין של מטה אימתי נקבע ראש חודש. נמצא שהכל תלוי בימי החודש שעם ישראל משתמשים בהם. ע"כ. ועל כן, אדם שבא לפנינו בליל ט"ו ואומר שעדיין לא ברך ברכת הלבנה, יש להורות לו לברך עד סוף ליל ט"ו לחודש, בלי לבדוק אם עברו ט"ו יום מרגע המולד או לא.

להלן שלוש דוגמאות המסודרות בטבלה לחישוב סוף זמן ברכת הלבנה, עם שיטת הפוסקים שמונים 15 ימים שלמים מעת המולד, ועם דעת מהרי"ל שמונים חצי חודש ממש מעת המולד.

טבלה א.

בטבלה זו, חל המולד בליל שני ל' לחודש, בשעה 2:00 בלילה. עד אימתי נוכל לקדש את הלבנה בחודש זה?

לשיטת הפוסקים אפשר לקדשה עד ליל שלישי – ט"ו לחודש בשעה 2:00 בלילה. שעד אז עברו 15 ימים שלמים מעת המולד. אבל למהרי"ל כיון שחצי חודשה של לבנה מסתיים בליל שלישי בשעה 8:22, נמצא שסיום זמן קידוש הלבנה הוא: ליל שלישי – ט"ו לחודש, בשעה 20:22.

טבלה ב.

בטבלה זו, חל המולד בליל ראשון כ"ט לחודש בשעה 11:00 בלילה. עד אימתי נוכל לקדש את הלבנה בחודש זה?

לשיטת הפוסקים אפשר לקדשה עד ליל שני – י"ד לחודש בשעה 11:00 בלילה. שעד אז עברו 15 ימים שלמים מעת המולד. אבל למהרי"ל כיון שחצי חודשה של לבנה מסתיים ביום ראשון בשעה 5:22 אחר הצהרים, נמצא שסיום זמן קידוש הלבנה הוא: בליל מוצאי שבת – י"ג לחודש.

טבלה ג.

בטבלה זו, חל המולד ביום שלישי א' לחודש בשעה 11:00 בלילה. עד אימתי נוכל לקדש את הלבנה בחודש זה?

לשיטת הפוסקים אפשר לקדשה עד ליל רביעי – ט"ז לחודש בשעה 11:00 בלילה. שעד אז עברו 15 ימים שלמים מעת המולד. אבל למהרי"ל כיון שחצי חודשה של לבנה מסתיים ביום שלישי בשעה 5:22 אחר הצהרים, נמצא שסיום זמן קידוש הלבנה הוא: בליל שלישי – ט"ו לחודש.

בין השמשות

אין מברכים על הלבנה אלא לאחר צאת הכוכבים שאז היא זורחת וניכר אורה יפה. אולם בלילות החורף שכוסתה הלבנה בעננים ולא ברכו, ועתה בבין השמשות אין עננים, וחושש שאם ימתין עד צאת הכוכבים יבואו שוב עננים ויכסו את הלבנה, רשאי לברך עתה על הלבנה, ובלבד שאורה ניכר יפה. (שכה, שכו. עטרת פז צז)

עמוד השחר

אם לא ברך עד ליל ט"ו שזו הלילה האחרונה לברכה, ושוב נראתה ביום ט"ו לאחר עמוד השחר ועדין היא מאירה יפה וניכר אורה, יברך עליה עתה, אבל אם האיר היום שאז כבר לא ניכר אורה, לא יברך. (שכה. עטרת פז ק)

ליל שבת ויום טוב

בחודשי החורף שנראתה הלבנה בליל שבת או בליל יום טוב, וחוששים שאם לא יברכו עליה עתה, לא יוכלו לברך עליה בחול, יברכו עליה לכתחילה בשבת ויום טוב, ואין בזה שום חשש לא על דרך הפשט ולא על דרך הסוד. וכן עשו מעשה גדולי עולם רבים מחכמי ספרד ואשכנז כאחד.

כתב הב"ח: "בשנת ש"צ [לפני כ-400 שנה] לא נראית הלבנה עד ליל ט"ו בתשרי, שהוא ליל חג הסוכות, ועשינו מעשה בעירנו קראקא וברכנו ברכת הלבנה. ובודאי אין לבטל המצוה שחשובה כקבלת פני שכינה, מפני טעמים שאין להם שורש וענף לפי הדין. והמהנדז על זה, אין לו מוח בקודקודו, ועליו נאמר הכסיל בחושך הולך". ע"כ. גם בספר יוסף אומץ יוזפא כתב: "אם יש חשש שיעבור זמן ברכת הלבנה, יקדשה בליל שבת, כי הטעם שלא לברך חלוש וקלוש מאוד, ואין לחוש לו במקום מצוה עוברת, וכן נהגתי למעשה וכן נהגו אחרים וטובים". (כן דעת הרשב"א ואחרונים רבים. שלה. ה"ע ה לט)

המברך בשבת ויום טוב, כשאומר "כשם שאנחנו מרקדים כנגדך", טוב שלא ירקוד כדרך שרוקד בחול, שמגביה שתי רגליו, אלא די שיגביה עקביו כמו שמגביה בקדושה, כיון שאין מרקדים בשבת (מסכת ביצה לו ע"א, סימן שלט ס"ג. התעוררות תשובה). (שלב, שלה)

זמן הברכה בחודש תשרי

נוהגים לברך ברכת הלבנה במוצאי יום הכיפורים, כדי לברך בשמחה. כי הימים שקודם לכן, הם עשרת ימי תשובה, שבינוניים תלויים ועומדים בדין ואין שרויים בשמחה. אבל במוצאי יום הכיפורים, אנו שמחים ובטוחים בו יתברך שהוציאנו זכאים בדין, וחתם אותנו לחיים טובים ולשלום. [ויש למנהג זה סמך גם בזוהר הקדוש]. ויש נוהגים להקדים ולברך ברכת הלבנה בימים שקודם יום הכיפורים, כי אולי מצוה זו תכריע את הכף של הזכויות. וכל מקום יעשו כפי מנהגם. וכמבואר בחוברת "הימים הנוראים בהלכה ובאגדה". (שמז)

זמן הברכה בחודש טבת

מי שלא ברך ברכת הלבנה קודם צום עשרה בטבת, הנכון שיאכל קודם ואחר כך יברך. ואולם אם חושש שתתכסה הלבנה בעננים, יברך מיד. (ה שיט. עטרת פז קט)

זמן הברכה בחודש אב

נוהגים לברך ברכת הלבנה במוצאי תשעה באב ולא קודם לכן. וכמה טעמים נאמרו בזה: א. מאחר וצריכים לברכה בשמחה, ובימים שקודם הצום, שרויים באבלות על חורבן בית המקדש, ונוהגים מנהגי אבלות ברחיצה, תספורת, כיבוס, אכילת בשר ועוד, וממעטים בשמחה, אבל לאחר תשעה באב שרויים בשמחה, לכן מברכים במוצאי תשעה באב. ב. כדי לבשר לעם ישראל, כי אף על פי שנחרב בית המקדש וגלינו מארצנו, הרי הקב"ה הבטיח לנו שהוא גואל אותנו, ובקרוב נגאל ונתחדש, כמו הלבנה שהבטיח לה הקב"ה שיחדש אותה, שנאמר (ישעיה ל כו): "וְהָיָה אוֹר הַלְּבָנָה כְּאוֹר הַחַמָּה, וְאוֹר הַחַמָּה יִהְיֶה שִׁבְעָתַיִם כְּאוֹר שִׁבְעַת הַיָּמִים, בְּיוֹם חֲבֹשׁ ה' אֶת שֶׁבֶר עַמּוֹ, וּמַחַץ מַכָּתוֹ יִרְפָּא". ג. כי בתשעה באב בערב נולד המשיח, ושמחים אנו בזה, לכן מברכים ברכת הלבנה במוצאי תשעה באב בשמחה.

ואמנם, מאחר ובארנו שיש לברך בשמחה, ובמוצאי תשעה באב שרויים הציבור בצום, על כן הנכון כי בכל בתי הכנסת יביאו כיבוד, והקהל יפתחו את הצום, ולאחר מכן יברכו ברכת הלבנה בשמחה כיאות. (הרש"ש, אליה רבה, פרי חדש, פרי מגדים, שבות יעקב, חיי אדם, חסד לאלפים ועוד. חזו"ע ארבע תעניות תי)

בית הכנסת שלא הצליחו להתארגן בכיבוד לקהל, יש אומרים שעדיף לברך ברכת הלבנה עם הציבור משום ברוב עם הדרת מלך, ממה שימתין עד שיבוא לביתו ויאכל ויברך ביחידות. ואולם כל זה בתנאי שמברך עם הקהל כהוגן מילה במילה, אבל אם יודע שברכתו עתה תהיה בחטף, ילך קודם לביתו ויאכל וישתה, וינעל נעלי עור, ולאחר מכן יברך לבדו ברכת הלבנה בשמחה גדולה. כתב מרן החיד"א: בבואו לביתו יברך ברכת הלבנה ביחיד כהוגן, כי הציבור בצאתם מבית הכנסת ממהרים הרבה בברכתם, הרצים יצאו דחופים. (הרמ"א סימן תכו ס"ב. שמח. חוברת "ארבע התעניות ובין המצרים בהלכה ובאגדה".)

שאלה: יש לשאול, הלא גם במוצאי יום הכיפורים שרויים עדין כל הציבור בתענית, ולמה מברכים ברכת הלבנה כך? תשובה: כתב המשנה ברורה (סימן תכו סקי"א), שמתוך שמחה זו שאנחנו בטוחים בו יתברך שהוציאנו זכאים בדין, ומחל לנו על כל עוונותינו, וחתם אותנו לחיים טובים ולשלום, וכל אדם מקבל במוצאי היום הקדוש הזה נשמה חדשה נקיה ומצוחצחת, לכך מקדשים אנו את הלבנה בשמחה אף קודם שטעמנו. וכמו שאמרו במדרש, שבמוצאי יום הכיפורים בת קול יוצאת ואומרת (קהלת ט ז): "לֵךְ אֱכֹל בְּשִׂמְחָה לַחְמֶךָ וּשְׁתֵה בְלֶב טוֹב יֵינֶךָ, כִּי כְבָר רָצָה הָאֱלֹהִים אֶת מַעֲשֶׂיךָ".

מקום הברכה

לכתחילה יברך ברכת הלבנה כשהוא בחצר או ברחוב תחת כיפת השמים ולא תחת גג או תקרה. שמאחר ובשעת הברכה אנו מקבלים פני שכינה וכדלהלן, יש לברך הברכה בחוץ כיוצא לקראת מלך, שאין זה כבוד כל כך שיוצא לקבל את המלך כשעדיין הוא עומד תחת גג. ואולם אם אין הרחוב נקי, או שאינו חש בטוב ואינו יכול לצאת, יברך דרך חלון ביתו הפתוח באופן שרואה את גוף הלבנה היטב. ואם חושש מהקור, יברך כשהחלון סגור בזכוכית שקופה, ובלבד שמבחין באופן ברור שזו הלבנה. (שסג)

ברכת הלבנה במטוס

הטס במטוס בימים האחרונים של קידוש הלבנה, ורואה את הלבנה דרך חלון המטוס, רשאי לברך כך ברכת הלבנה. (שסג)

ברוב עם הדרת מלך

מצוה מן המובחר לברך ברכת הלבנה עם הציבור, משום שנאמר (משלי יד כח): "בְּרָב עָם הַדְרַת מֶלֶךְ". אבל מן הדין אין חייבים בעשרה ויכול לברך אפילו ביחיד. וכל שהגיע זמן הברכה, עדיף להקדים ולקדשה ביחיד, מלהמתין לקדשה בציבור, כי מעלת "זריזים מקדימים למצוות", עדיפה מהטעם של "בְּרָב עָם הַדְרַת מֶלֶךְ". אולם רשאי להמתין כדי לברכה במוצאי שבת דוקא, כי יש ענין בזה וכאמור לעיל. (שסו. ה שלט)

ערבית וברכת הלבנה – מה קודם?

שאלה: הבא להתפלל ערבית ורואה ציבור שכבר התפללו ומברכים ברכת הלבנה, האם יברך עמהם ואחר כך יתפלל, או יתפלל קודם ואחר כך יברך?

תשובה: הנה, שתי מצוות הבאות לפנינו, איזו מהן צריך להקדים? כלל לימדונו חז"ל (מסכת שבת כג ע"ב): "תדיר [תמידי] ושאינו תדיר, תדיר קודם". דהיינו, אם מצוה אחת תמידית, והמצוה השניה אינה תמידית כמו הראשונה, יקדים את המצוה התמידית, ואחר כך יעשה את המצוה השניה. על כן, במקרה זה שבאות לפניו שתי מצוות: א. תפלת ערבית. ב. ברכת הלבנה. מכיון שתפילת ערבית היא תמידית בכל יום, וגם יש בה מצות קריאת שמע שהיא מן התורה, ולעומת זאת ברכת הלבנה, היא רק שתים עשרה פעמים בשנה, וגם אינה מן התורה, לכן יתפלל ערבית קודם, ואחר כך יברך ברכת הלבנה. אולם, אם אינו יודע אם יהיה לו מנין לברכת הלבנה לאחר שיתפלל ערבית, יברך עמהם עתה, משום "בְּרָב עָם הַדְרַת מֶלֶךְ", ואחר כך יתפלל. וכל שכן בימי החורף שחושש שמא תתכסה הלבנה בעננים לאחר תפילת ערבית, שבודאי יברך עתה. (שסו. ה שלט)

הבדלה וברכת הלבנה – מה קודם?

ברוב בתי הכנסת נוהגים במוצאי שבת להבדיל על הכוס, כדי להוציא ידי חתובה את אותם אנשים שאינם מבדילים בביתם, או שאין להם יין וכיוצא. ויש לשאול, עתה שסיימו את תפילת ערבית, ולפניהם שתי מצוות: הבדלה וברכת הלבנה, איזו מהן יעשו קודם?

לאור המבואר לעיל, שמצוה תדירה קודמת למצוה שאינה תדירה, הרי שמצות ההבדלה שהיא תדירה בכל מוצאי שבת ויום טוב, והיא גם מן התורה, קודמת לברכת הלבנה שהיא רק שתים עשרה פעמים בשנה ואינה מן התורה, על כן יבדילו קודם על הכוס, ואחר כך יברכו ברכת הלבנה (שסו). זאת ועוד, שלא נכון להטריח את הציבור להוציאם מבית הכנסת לאחר תפילת ערבית, ושוב להכניסם לשמוע את ההבדלה. על כן יבדילו מיד לאחר תפילת ערבית, כשהציבור עדין בבית הכנסת, ואחר כך יצאו לברכת הלבנה, וילכו לביתם לחיים טובים ולשלום.

צא וראה עד כמה חששו חז"ל לטורח ציבור, שכתב רב האי גאון (הובא בארחות חיים הלכות ספירת העומר אות ד): במוצאי שבתות שסופרים את העומר אחר קדיש תתקבל, נהגו ראשונינו לברך השליח ציבור על ספירת העומר מעומד, וכל העם יושבים ועונים 'אמן' בכוונה ויוצאים ידי חובה, כדי שלא להטריח את הציבור לחזור ולעמוד, אחר שישבו בקדושת "ואתה קדוש", וכן המנהג בכל מקומותינו. ע"כ. וכל שכן כאן להוציא את הציבור מבית הכנסת ולהחזירם שוב לשמיעת ההבדלה.

בבתי הכנסת שרוב ככל הציבור מבדילים בביתם ואינם נשארים לשמוע את ההבדלה, יברכו ברכת הלבנה קודם, ואחר כך יבדילו על היין, כדי שלא להטריח על הציבור להמתין עד לאחר ההבדלה. ולא נכון שחלק מהציבור יצאו לברך ברכת הלבנה מיד, וחלק יברכו לאחר ההבדלה, כי "בְּרָב עָם הַדְרַת מֶלֶךְ". אבל בישיבות וכיוצא שכל הבחורים מבדילים בבית המדרש, יבדילו קודם ואחר כך יברכו ברכת הלבנה.

כיצד מברכים

סידור – ראוי שלא לברך ברכת הלבנה על פה, אלא מתוך סידור, שכיון שהיא ברכה הבאה מזמן לזמן, לא כולם בקיאים בה ויש חשש שיטעו. (ע' שלא. עטרת פז מו)

מעומד – אמר רבי יוחנן, כל המברך על החודש, כאילו מקבל פני שכינה, שנאמר: "החודש הזה לכם", ונאמר: " זה אלי ואנוהו" (מסכת סנהדרין מב ע"א). ופירש רבנו יונה, שאף על פי שהקב"ה אינו נראה לעין בשר ודם, מכל מקום הוא נראה על ידי מעשיו ונפלאותיו וישועותיו. ואמר אביי, הואיל ובברכת הלבנה מקבלים אנו את פני שכינה, על כן יש לברך מעומד מפני כבוד השכינה. ואולם חולה או זקן מופלג שאינו יכול לעמוד, יברכו מיושב. (שלה)

סדר הברכה – אומרים מזמור: "הללויה הללו את ה' מן השמים", עד "חק נתן ולא יעבור". ובשעת הברכה יישר את רגליו כמו בתפילת העמידה. (תכו ס"ב. שכט)

בשמחה ונחת – כתב בספר יסוד ושורש בעבודה: ברכת הלבנה צריך לאומרה בשמחה גדולה ועצומה, שהרי זוכה עתה לקבל את פני השכינה הקדושה, ואיך לא יכין לבו אל שמחה עצומה עד מאוד בכל עת הברכה. ויחשוב במחשבתו על גבורות ה' וחכמתו הנפלאה, אשר במאמר פיו ברא את השמים וכל צבאם. ויבין בלבו כי ברכה זו נתקנה על ידי אנשי כנסת הגדולה על פי סודות גדולים ונוראים מאוד. וכתב רבנו יונה: אף על פי שהקב"ה אינו נראה לעין, נראה הוא על ידי גבורותיו ונפלאותיו, ואף כאן על ידי שמחדש החודשים, הוא מתגלה לבני אדם וכאילו מקבלים פניו. וכתב המאירי שברכת הלבנה היא התבוננות לחידוש הבריאה, ולכן החכמים היו קופצים ומברכים, וכן נהגו רבים לקפוץ שלוש קפיצות דרך שמחה וחיבת מצוה. וכתב מרן החיד"א: יאמר הברכה תיבה בתיבה בנחת רוח ושפה ברורה, כי הרי הוא אומר שמקבל פני שכינה, ואיך ישלח דברו בחיפזון ועראי כבלע את הקודש. (ה שיט. עטרת פז נה)

הסתכלות בלבנה – קודם הברכה יסתכל בלבנה, ואחר כך יוריד את עיניו, באופן שבשעת הברכה לא יסתכל על הלבנה. (שכט)

אם ברך על הלבנה ולא הסתכל בה קודם הברכה, יצא, שכיון שיודע שהתחדשה, אין ההסתכלות בלבנה מעכבת. ואפילו אם אינו יודע את מהות הברכה ועניינה, אלא נמשך סתם אחר הקהל שברכו ולא ראה אותה, יצא. (שסו)

באור ברכת הלבנה

ברוך אתה ה', אלוקינו מלך העולם, אֲשֶׁר בְּמַאֲמָרוֹ בָּרָא שְׁחָקִים, וּבְרוּחַ פִּיו כָּל צְבָאָם. – כמו שנאמר (תהלים לג ו): "בִּדְבַר ה' שָׁמַיִם נַעֲשׂוּ, וּבְרוּחַ פִּיו כָּל צְבָאָם". שהכל נעשה בדיבורו של הקב"ה ישתבח שמו, "כִּי הוּא אָמַר וַיֶּהִי".

חֹק וּזְמַן נָתַן לָהֶם שֶׁלּא יְשַׁנּוּ אֶת תַּפְקִידָם. – תפקידם, מצוה שציויתים להתנהג בהילוך תקופותיהם, כמו שנאמר (תהלים קמח): "הַלְלוּהוּ שֶׁמֶשׁ וְיָרֵחַ … וַיַּעֲמִידֵם לָעַד לְעוֹלָם, חָק נָתַן וְלֹא יַעֲבוֹר". ופירש רש"י, חק נתן – בהם, זה ישמש ביום וזה ישמש בלילה, ולא יעברו את אותו חק. ונאמר (ירמיה לא לה): "כֹּה אָמַר ה' נֹתֵן שֶׁמֶשׁ לְאוֹר יוֹמָם, חֻקֹּת יָרֵחַ וְכוֹכָבִים לְאוֹר לָיְלָה. אִם יָמֻשׁוּ הַחֻקִּים הָאֵלֶּה מִלְּפָנַי נְאֻם ה', גַּם זֶרַע יִשְׂרָאֵל יִשְׁבְּתוּ מִהְיוֹת גּוֹי לְפָנַי כָּל הַיָּמִים". ובאר התרגום, כמו שאי אפשר שיסורו השמש והירח והכוכבים מלפני, [שהם טבע קבוע לנצח, (מלבי"ם)] גם זרע ישראל לא יתבטלו מלהיות עם המשמש לפני כל הימים.

שָׂשִׂים וּשְׂמֵחִים לַעֲשׂוֹת רְצוֹן קוֹנֵיהֶם. – שנאמר (תהלים יט ו): "יָשִׂישׂ כְּגִבּוֹר לָרוּץ אֹרַח". וכן אומרים בשחרית של שבת בברכת יוצר אור: "שְׂמֵחִים בְּצֵאתָם, שָׂשִׂים בְּבוֹאָם, עוֹשִׂים בְּאֵימָה רְצוֹן קוֹנֵיהֶם".

פּוֹעֵל אֱמֶת, שֶׁפְּעֻלָּתוֹ אֱמֶת, – הקב"ה ישתבח שמו, פועל אמת, שבאמת וצדק העניש ומיעט את הירח, על מה שאמרה שאי אפשר לשני מלכים לשמש בכתר אחד [וכמבואר בהרחבה בשער האגדה]. ופעולתו אמת וקיימת לעד, שנאמר: "ויעמידם לעד לעולם".

וְלַלְּבָנָה אָמַר שֶׁתִּתְחַדֵּשׁ, – שאף שעתה מיעטה, אבל לעתיד לבוא יחדשה הקב"ה ותגדל שוב, שנאמר (ישעיה ל כו): "וְהָיָה אוֹר הַלְּבָנָה כְּאוֹר הַחַמָּה" (תוספות). ורש"י פירש: וְלַלְּבָנָה אָמַר הקדוש ברוך הוא שֶׁתִּתְחַדֵּשׁ בכל חודש.

עֲטֶרֶת תִּפְאֶרֶת לַעֲמוּסֵי בָטֶן. – שהלבנה היא אות עטרה ותפארת לעם ישראל הנקראים עמוסי בטן, כמו שנאמר (ישעיה מו ג): "שִׁמְעוּ אֵלַי בֵּית יַעֲקֹב וְכָל שְׁאֵרִית בֵּית יִשְׂרָאֵל, הַעֲמֻסִים מִנִּי בֶטֶן, הַנְּשֻׂאִים מִנִּי רָחַם". ופירש רש"י, מאז שנולדתם בבית לבן הארמי, עמסתי אתכם על זרועותי, כי מאז קמו עליכם הגויים בכל דור ודור. ולא כגויים עובדי אלילים שעומסים ונושאים את אלהיהם, אבל אתם עמוסים ונשואים בזרועותי מבטן ורחם אמכם.

שֶׁגַּם הֵם עֲתִידִים לְהִתְחַדֵּשׁ כְּמוֹתָהּ וּלְפָאֵר לְיוֹצְרָם עַל שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ. – שגם עם ישראל עתידים להתחדש במלכותם ובגדלותם בביאת משיח צדקנו, כמו שהלבנה תתחדש.

בָּרוּךְ אַתָּה ה', מְחַדֵּשׁ חֳדָשִׁים. – מחדש את החודשים באמצעות חידוש הלבנה. (בית יוסף סימן תכו. שכט)

יש אומרים " סימן טוב תהיה לנו ולכל ישראל". והמנהג לומר " בסימן טוב…", כמו שאומרים בשבת מברכים, " בסימן טוב יהיה לנו ראש חודש פלוני ביום פלוני". (שלא)

הנכון לומר כסדר הזה: ברוך יוצרֵך, ברוך עושֵך, ברוך קונֵך, ברוך בוראֵך. [ראשי תבות יעק"ב. ורמז לזה ממה שכתוב בזוהר הקדוש, שדמותו של יעקב אבינו, חקוקה בלבנה].

הנכון לומר בניקוד צירה: יוצרֵך, ברוך עושֵך, ברוך קונֵך, ברוך בוראֵך. ולא בחיריק, יוצרִיך, עושִיך, קונִיך, בוראִיך. וכן אומר: "כשם שאנחנו מרקדים כנגדֵך, ואין אנחנו יכולים ליגע בָּך, ולא בחיריק, כנגדִיך, בִּיך. (שלא)

ואין אנחנו יכולים ליגע בָּך – אף שבשנים האחרונות עלו בני אדם על הירח באמצעות החללית, בכל זאת אין לשנות מהנוסח שקבעו אותו חכמינו זכרונם לברכה, שהכוונה היא על הכלל שאין באפשרותם לעלות. וגם כי בשעת הברכה במקום שאנחנו נמצאים, אין אנחנו יכולים לעלות וליגע בלבנה. וכבר כתב בספר יסוד ושורש העבודה: ויתאמת בלב האדם כי ברכה זו תיקנו אנשי כנסת הגדולה על פי סודות גדולים ונוראים מאוד, אשר לא יכול המעיין בעיני שכלו לסובלן. וגם כוונות רבנו האר"י ז"ל בברכה זו, לא כל אדם יכול לסובלן. ע"כ. (ה שכח)

הנכון לומר כך: "כך אם ירקדו אחרים כנגדנו להזיקנו, לא יוכלו ליגע בנו, ולא ישלטו בנו, ולא יעשו בנו שום רושם כלל ועיקר, לא בגופנו, ולא בממוננו, ולא יהיה לנו שום כאב שיניים". וזו סגולה בדוקה ומנוסה לכאבי שיניים. (שלא. מהר"י רוזין, טעמי המנהגים. וכן היה מנהג מרן הראשון לציון רבנו עובדיה יוסף הכ"מ, כמובא בילקוט יוסף הלכות ברכת החמה והלבנה עמוד קסג)

לשון רבים – גם כשמברך ברכת הלבנה ביחיד, יאמר כפי הנוסח הרגיל בלשון רבים, "כשם שאנחנו מרקדים כנגדך, ואין אנחנו יכולים וכו'". (שלב)

"כשם שאנחנו מרקדים כנגדך"

מעשה בחסיד אחד, שתפסו אותו שודדים בדרך עם חמורו, ורצו להורגו. פנו ואמרו לו: "מנהגנו הוא לתפוס אנשים, להורגם ולאכול את בשרם. אולם לפני ההריגה אנו שואלים כל אחד מהי בקשתו האחרונה, ונותנים לו כל מה שליבו חפץ. לכן אמור לנו אף אתה, מהי בקשתך האחרונה?" השיב החסיד ואמר: "תנו לי זמן שעה אחת להתפלל לאלוקי לבדי בצד". הסכימו לבקשתו, ונתנו לו לעמוד בצד ולהתפלל. היה זה לפנות ערב קרוב לחשכה, עמד החסיד והתפלל מנחה וערבית בדמעות שליש, ואחר תפילת ערבית זכר שעדיין לא בירך בחודש זה ברכת הלבנה, עמד וקידש את הלבנה בכוונה גדולה, ואמר בלהט את המילים: "כשם שאנחנו מרקדים כנגדך, ואין אנחנו יכולים ליגע בך, כך אם ירקדו אחרים כנגדנו להזיקנו, לא יוכלו ליגע בנו", והנה כאשר קפץ ודילג 3 פעמים כנהוג, התחילה לפתע לנשוב רוח סערה, אשר העיפה וטלטלה בחוזקה את כל הנקרה בדרכה. ואף החסיד וחמורו היטלטלו ברוח העזה, עד שנעלמו כליל מעיני השודדים. החסיד כמובן מיהר לנוס אל ביתו כשהוא מודה ומהלל את הקב"ה על ההצלה המופלאה, ואילו השודדים ניסו לחפשו שוב ושוב ולא מצאוהו. על זה אמרו: "כל האומר ברכת הלבנה בזמנה, כאילו הקביל פני שכינה, ועושים לו ניסים ונפלאות", כך יעשה עמנו הקב"ה ניסים ונפלאות אמן. (אהבת חיים פרשת בהעלותך)

תִּפֹּל עֲלֵיהֶם אֵימָתָה וָפַחַד בִּגְדֹל זְרוֹעֲךָ יִדְּמוּ כָּאָבֶן – ישים לב להדגיש את האות כ' כָּאָבֶן, ולא יאמר כָאָבֶן . והטעם בזה, כי אף שעל פי כללי הדקדוק, אותיות בג"ד כפ"ת כשהם בראש מילה, הם באים עם דגש, אבל אם המילה שלפניהם מסתיימת באחת מאותיות אהו"י, אין הבג"ד כפ"ת באים עם דגש. והרי כאן "יִדְּמוּ כָּאָבֶן", ידמו מסתיים ב-ו', והיה צריך לומר כָאָבֶן, ולא כָּאָבֶן בדגש? מכל מקום אנו אומרים כָּאָבֶן בדגש, כי אם נאמר בלי דגש, יכול להשמע כמו שאומר "יִדְּמוּךָ אָבֶן" חס ושלום. (ה שכט)

כָּאָבֶן יִדְּמוּ, זְרוֹעֲךָ בִּגְדֹל, וָפַחַד אֵימָתָה עֲלֵיהֶם תִּפֹּל – חוזרים לומר פסוק זה הפוך ג' פעמים, ויש בזה תיקונים גדולים וסודות נפלאים בעולמות העליונים, להכרית המקטרגים ולהכניע את שונאי ישראל. וישים לב להפסיק בין כשאומר כָּאָבֶן יִדְּמוּ, ל- זְרוֹעֲךָ, שלא ישמע כאומר יִדְּמוּ זְרוֹעֲךָ, חס ושלום. (ה שכט)

דוד מלך ישראל חי וקיים – מזכירים כן בברכת הלבנה ג' פעמים, משום שדוד המלך נמשל ללבנה, שנאמר (תהלים פט לו): "אַחַת נִשְׁבַּעְתִּי בְקָדְשִׁי אִם לְדָוִד אֲכַזֵּב. זַרְעוֹ לְעוֹלָם יִהְיֶה וְכִסְאוֹ כַשֶּׁמֶשׁ נֶגְדִּי. כְּיָרֵחַ יִכּוֹן עוֹלָם וְעֵד בַּשַּׁחַק נֶאֱמָן סֶלָה". וכמו הירח שפעמים מאפיל ופעמים מאיר, כן יהיה זרעו של דוד, כשיהיו צדיקים וטובים יהיו מאירים, ולהיפך יהיו אפלים חס ושלום. ועד בשחק נאמן סלה – שהירח מעיד על זרעו של דוד. וכמו שהירח הולך ומתמעט בסוף החודש, ושוב מתחדש אורו וחוזר להאיר במולד החודש, כן מלכות בית דוד, אף שנחסרה בגלות, כי דלונו מאוד, עתידה לחזור ולהאיר, ותתחדש מלכותו כבראשונה. יראו עיננו וישמח לבנו בביאת משיח צדקנו בקרוב, אמן. [רמז לדבר "דוד מלך ישראל חי וקים" גימטריה = 819, ראש חודש גימטריה = 819]. (שלג) (ועיין עוד בזה בהרחבה בשער האגדה.)

אמן, אמן, אמן, – אומרים ג' פעמים אמן, ויפסיק מעט בין אמן לאמן. (שלג)

עלינו לשבח – מנהג בני אשכנז לסיים ברכת הלבנה באמירת "עלינו לשבח". משום שיהושע בן נון תיקן "עלינו לשבח", ועליו אמרו "פני יהושע כפני לבנה". ועוד טעם אמרו, כדי שלא יטעו לחשוב שיש איזה רעיון של קבלת אלהות חס ושלום, במה שאנו נותנים כבוד ללבנה, ויוצאים ושמחים כנגדה, לכך אומרים עלינו לשבח, ומסיימים: "כי ה' הוא האלהים בשמים ממעל, ועל הארץ מתחת אין עוד". ומה שיוצאים כנגדה, הוא רק כדי לראות גבורותיו של הקב"ה, שהוא מאיר ברצונו לכל באי עולם, כמו שנאמר "שאו מרום עיניכם, וראו מי ברא אלה" (משנה ברורה בביאור הלכה סימן תכו ד"ה ומברך מעומד. שלד). ועל כל פנים, כאשר אומרים "ואנחנו משתחווים", לא ישתחוו אל מול הלבנה, אלא יצדדו עצמם לצדדים מעט וישתחוו. (חזו"ע ברכות תפב)

מנהג בני ספרד שלא לומר "עלינו לשבח" אחר ברכת הלבנה. (מרן החיד"א, הגר"ח פלאג'י, ראשי חדשים כהלכתם ועוד. שלד. חזו"ע ברכות תפב)

להקביל פני אביהם שבשמים פעם אחת בחודש דים – להקביל, היינו שעל ידי הלבנה ושאר צבא השמים ששומרים תמיד את תפקידם, ולא זזים כהוא זה ממה שהתקינם הבורא בעת יצירתם, כמו שנאמר: "ויעמידם לעד לעולם, חק נתן ולא יעבור," אנו רואים את גדולתו וגבורתו של הקב"ה, וזהו להקביל פני אביהם. (פמ"ג, משנה ברורה בביאור הלכה סימן תכו ד"ה ומברך מעומד)

שלום עליכם – נוהגים לומר ג' פעמים "שלום עליכם" לשלושה בני אדם, או לאדם אחד. ושלושה טעמים נאמרו בזה: א. משום השמחה שזכינו לקבלת פני השכינה (מהרי"ל). ב. לפי שאמרנו קודם לכן, "תִּפֹּל עֲלֵיהֶם אֵימָתָה וָפַחַד…", לכן אומרים שלום זה לזה, שנראה כמבהיר לחברו, שלא עליו אמר כן (מטה משה). ג. מאחר והקטרוג הראשון שבעולם, היה בזה שקטרגה הלבנה על החמה, שאי אפשר לשני מלכים להשתמש בכתר אחד, לכן לאחר ברכת הלבנה אנו אומרים "שלום עליכם" בלשון תפילה שלא יהיה עוד קטרוג בעולם (שער הכוונות). (שלה. חזו"ע אבלות ב שיט)

פני יצחק

טוב להסתכל לאחר "ברכת הלבנה" על פני אדם ששמו "יצחק", כדי להזכיר את זכותו של יצחק אבינו עליו השלום שנמשל ללבנה. (הגר"ח פלאג'י. עטרת פז קכט)

שירים וריקודים

כתב הרמ"א (סימן תכו ס"ב ובדרכי משה): כיון שמזכירים בברכת הלבנה את דוד המלך שמלכותו נמשלה ללבנה, ועתידה מלכותו להתחדש כמותה, וכנסת ישראל תחזור להידבק בהקב"ה שהוא כביכול בעלה, דוגמת הלבנה המתחדשת לעתיד לבוא עם החמה, לכך עושים שמחה וריקודים בברכת הלבנה דוגמת שמחת הנישואין, שהאשה חוזרת ומתחדשת לבעלה. ויש בזה גם טעם על דרך הסוד. על כן טוב ונכון לשורר ולרקוד כל הקהל יחד לאחר ברכת הלבנה, ולהחדיר בזה את האמונה בליבנו, בביאת משיח צדקנו, במהרה בימינו, יראו עינינו וישמח לבנו, אמן.

"דוד מלך ישראל חי וקיים"

היה זה בעיר קושטא, בירת טורקיה. בערב קיְצי אחד, יצאו כל תושבי העיר היהודים אל חוצות העיר, והתאספו קבוצות קבוצות כדי לברך "ברכת הלבנה". באותו ערב, ישב השולטן הטורקי במרפסת ארמונו, והתענג עד מאוד למראה העיר הנשקפת לפניו במלוא הדרה, כשאורות הפנסים מאירים על רחובותיה הנהדרים ובנייניה המפוארים. ברקע אף נשמעו צלילי התזמורת המלכותית, אשר הנעימה את האווירה בשירים ערבים. השולטן חש גאווה רבה במלכותו המפוארת והנישאה.

והנה לרגע אחד דממה התזמורת, ולאוזני השולטן הגיע בליל של קולות העולה מחוצות העיר. הוא הטה את אוזניו, והנה הוא שומע את היהודים קוראים בקול גדול: "דוד מלך ישראל חי וקיים!"

השולטן לא האמין למשמע אוזניו! חמתו בערה בו עד להשחית! הן עד כה חשב את היהודים לאזרחים נאמנים וטובים, והנה עתה התגלה לו כי הם מתאספים למרוד בו בגלוי, ומכריזים על מלך משלהם! הנה, הם מנשאים את מלכם החדש בקריאות "יחי המלך!", ומכריזים בקולי קולות: "דוד מלך ישראל חי וקיים"!…

באותו לילה נדדה עליו שנתו, הוא התהפך מצד לצד בדאגה רבה, כיצד יתכן שקמו והתארגנו למרוד בו מבלי שידע על כך מאומה. כעסו הלך וגבר. מיד בבוקר השכם, נתן פקודה להושיב במאסר את כל חשובי וראשי היהודים, עד אשר יעמידם למשפט, ויוציאם למוות כמורדים במלכות.

בהלה אחזה בקרב היהודים, אשר לא הבינו על מה ולמה יצא עליהם קצפו של השולטן. כאשר הוגש לפניהם "כתב האישום", שבו הואשמו כמורדים במלכות עקב הכרזתם הפומבית "דוד מלך ישראל חי וקיים", מיהרו להשיב ולומר כי כוונתם לדוד מלך ישראל שכבר הלך לעולמו לפני אלפי שנים. אבל דבריהם לא התקבלו כלל על לב השולטן. ככל שניסו לשדלו ולשכנעו בדברים, כך הקשה יותר את לבבו: אותו לא יצליחו לרמות בטענות שוא! הרי היהודים בעצמם הכריזו שהמלך שלהם חי וקיים, ואיך פתאום הם טוענים שהוא מת?!

העיר קושטא נבוכה. יהודיה התהלכו כאבלים ולא ידעו להשית עצה בנפשם. טובי העיר ונכבדיה נתונים במאסר תחת סכנת מוות נוראה, והם אינם יודעים כיצד להעביר את רוע הגזירה!

ככל שהפכו בדבר, וניסו לחפש עצה, לא הצליחו. עד אשר קם איש אחד, צעיר לימים, והכריז בקול החלטי: "רבותי! אנחנו סובלים עכשיו בעבור דוד המלך, ומדוע לא יקום הוא ויושיענו?! ואם אתם שואלים איך יוכל להיות הדבר הזה? התשובה היא שאין זה מעניינינו, אלא הוא יושיע בכל אופן שירצה להושיע, ובלבד שיביא לנו פדות והצלה!".

דברי האיש הצעיר עשו רושם רב על הנאספים, והרגישו כולם שזוהי הדרך הישרה והנכונה, שיש להניח את כל הדאגה לדוד המלך, כי בשלו באה כל הצרה הזאת. הם התפללו מעומק ליבם לה' שיושיעם על ידי דוד עבדו, וציפו לישועת ה'.

ערב אחד, ערך השולטן נשף גדול, והזמין את שריו וידידיו וכמה אורחים מערים שונות. והנה, בעיצומו של הנשף, כשכולם ששים ושמחים ומיטיבים את ליבם, לפתע פתאום נפל המלך והתעלף. מיד הבהילו אליו רופאים רבים, והשקוהו מיני תרופות, עד שכעבור חצי שעה שבה אליו רוחו והתעורר מעלפונו.

כאשר פקח את עיניו, פנה אל הסובבים אותו ואמר להם בבהלה: "הראיתם את האיש הזה? הראיתם את הכתר שבראשו, ואת גבורתו ואת תפארתו?" המוזמנים בטרקלין נבהלו לשמוע את דבריו, וחשבו שיצא מדעתו, לכן החרישו ולא ענו דבר, רק הביטו עליו במבטים אילמים. ואז אמר השולטן: "אני רואה שאתם חושבים שאינני שפוי בדעתי, אך אל נא תפחדו, אבאר לכם את פשר דברי". וכאן התחיל לספר להם את אשר קרהו בזמן עלפונו: "פתאום ראיתי מלך אחד נכנס אל הטרקלין, ועל ראשו כתר זהב משובץ באבנים טובות ומרגליות מבריקות ונוצצות. נבהלתי והשתוממתי על המראה, והנה הוא ניגש אלי ואומר: 'אני באתי אליך למען בני היהודים, אני הוא דוד מלך ישראל. ומדוע אסרת את בני בבית האסורים?! ועתה אני מצווה וגוזר עליך לשחררם מיד ממאסרם'. מלך זה אף הציג בפני את שר צבאו יואב בן צרויה, ואיים על חיי באם לא אציית להוראותיו". כך סיים השולטן לספר בחיל וברעדה, וכמובן ציוה מיד לשחרר את האסירים וביטל את הגזירה, ויהודי קושטא צהלו ושמחו. זכותו של דוד המלך תגן עלינו ועל כל ישראל אחינו, אמן. (ע"ע אהבת חיים פרשת בהעלותך)

סגולה לנישואין

סגולה להתחתן, לומר ברכת הלבנה בכוונה יחד עם הציבור ולא ביחידות. (ה שכט)

תפול עליהם אימתה ופחד

כל המקדש את הלבנה כראוי, לא ימות באותו חודש במיתה משונה על ידי אדם. (עטרת פז קכה)

סומא

הסומא [עיור] אינו מברך ברכת הלבנה. ואולם, טוב שיבקש מאחר שיוציאו ידי חובה. ופשוט שאת שאר הפסוקים רשאי הוא בעצמו לומר.

הטעם שהסומא אינו מברך, מפני שברכה זו נתקנה לרואה את הלבנה דוקא, וכמו שאמרו "הרואה לבנה בחידושה, מברך". ואף על פי שהסומא מברך בכל בוקר "ברוך אתה ה' יוצר המאורות", אף שאינו רואה אותם? יש לומר, כי בברכת יוצר אור, אין הברכה על הראיה, אלא על ההנאה שנהנה מהמאורות, ובאמת הסומא נהנה מהמאורות, שעל ידי שבני אדם אחרים רואים מכח המאורות, מורים לו את הדרך שילך בה, ולא יכשל בלכתו, בבורות, בעצים ובאבנים. אבל ברכת הלבנה היא כדרך שמברכים על כל מעשי בראשית שנראים, כימים ונהרות, הרים וגבעות ומדברות, ועל החמה, שהברכה נתקנה רק לרואה ממש ולא לנהנה בלבד, וכגון אם ילך הסומא לים ויהנה ממנו וישחה או יפליג בו, בכל זאת אינו רשאי לברך עליו "שעשה את הים הגדול", כיון שלא נתקנה הברכה אלא לרואה ממש. (שסט)

אילם

האילם ישמע את ברכת הלבנה מאחֵר ויצא ידי חובתו, ככל המצוות התלויות בדיבור, שהאילם חייב בהן, ומקיימן על ידי שמיעה מאחר שמוציאו ידי חובה. כגון מצות קידוש על היין בשבת, הבדלה, קריאת פרשת זכור, קריאת מגילת אסתר בפורים, וקריאת שנים מקרא ואחד תרגום בכל שבוע ושבוע, שבכל אלו חייב האילם לשמוע מאחר, ולצאת ידי חובה. וכמבואר בחוברת "השבת בהלכה ובאגדה".

נער בר מצוה

קטן שיגדיל ויהיה בר מצוה למשל ביום י' לחודש, אף אם הקהל מברכים בלילות שקודם לכן ברכת הלבנה, לא יברך עמהם, אלא ימתין עד שיגדל ויהיה חייב במצוות כדי שיברך בחיוב גמור, ככל אדם גדול המצווה במצוות. ומכל מקום אם לא ידע וברך קודם לכן עם הציבור, לא יברך שוב כשיגדל, שספק ברכות להקל. ואם יוכל, טוב שישמע את הברכה מאחר שיוציאו ידי חובה. (שעג. יביע אומר ח"ג סי' כז אות ו)

והטעם שיש לקטן להמתין עד שיגדל, מאחר ודעת רבים מהראשונים שבעודו קטן פטור הוא לגמרי מן המצוות, ומצות חינוך מוטלת על האבא ולא עליו (כמפורש בירושלמי, וכן דעת רש"י, הרמב"ם, הרא"ש, הרמב"ן, הסמ"ג, המרדכי, הריטב"א, המאירי, מרן הכסף משנה ועוד), נמצא שאם יברך בקטנותו, הרי זה כאילו לא ברך, כיון שהוא פטור לגמרי. אך מאחר ויש ראשונים שחולקים שמצות חינוך על הבן ולא על האב, לכן אם טעה הקטן וברך קודם שהגדיל, לא יברך שוב כשיגדל, כי ספק ברכות להקל. (שעג)

נשים

המנהג פשוט שאין הנשים מברכות ברכת הלבנה. אך מאחר ואין סיבה ברורה לפטור את הנשים מברכה זו, ומאידך לא ראינו שהנשים מברכות ברכה זו, על כן אם באפשרותן, ראוי ונכון שישמעו את הברכה מפי איש המברך, ויצאו ידי חובתן. (כף החיים, דברי שלום. שעא)

הן אמת, שכלל גדול בידינו, שהנשים פטורות ממצוות שהזמן גרמא [גורם]. דהיינו כל מצוה שמקיימים אותה בזמן קבוע בלבד, האשה פטורה מלעשותה. כגון נטילת לולב, שהנשים פטורות מליטול לולב, כי זמנה קבוע שבעה ימים בשנה. וכן פטורות מלהתעטף בציצית, כי זמן מצות ציצית קבוע ביום ולא בלילה. וכן פטורות מלהניח תפילין, כי זמן הנחתן קבוע בחול ולא בשבת, וכן כל כיוצא בזה. ואם כן לכאורה תהיינה הנשים פטורות גם מברכת הלבנה, כיון שזמנה קבוע בלילות ולא בימים, ועד ט"ו לחודש, ולא יכולים לברך אימתי שרוצים?

אולם יש לדעת, כי אין המצוה נחשבת שזמנה קבוע, אלא דוקא כאשר הציווי הוא לזמן מסוים, אבל אם אין הציווי לזמן מסוים, אלא שהמציאות גורמת שלא לעשותה בכל זמן, אינה נחשבת שזמנה קבוע. למשל: מצות הבאת ביכורים, זמנה מחג השבועות ועד חנוכה, ובכל זאת אינה נחשבת שזמנה קבוע, ולכן נשים חייבות בה, כיון שמה שאין מביאים ביכורים בשאר ימות השנה, הוא מחמת שאין שבעת המינים מצויים על פני השדה בשאר השנה, אך אילו היו מצויים, היו הימים אכן ראויים להבאת ביכורים. וכן מצאנו בברכת האילנות, שאף הנשים מברכות אותה, מאחר ואין מצוותה לחודש ניסן דוקא. ומה שמברכים בחודש ניסן, כי המציאות היא שהאילנות מלבלבים [מוציאים פרחים] בחודש זה, אבל אילו היו מלבלבים בזמן אחר, היו מברכים בזמן אחר. ובאמת שבמקומות מסוימים בחוץ לארץ, שהאילנות מלבלבים בחודש אחר, מברכים בחודש האחר. אם כן הוא הדין והוא הטעם בברכת הלבנה, שמה שאנו מברכים עד ליל ט"ו דוקא, אין זה מחמת הזמן, אלא מכח גוף הלבנה שבשעת חידושה מברכים עליה ובשעת חסרונה לא מברכים, וכיון שבחצי החודש הראשון היא מתחדשת, מברכים עליה בזמן זה, ואילו היתה מתחדשת בזמן אחר, היינו מברכים בזמן אחר. ומה שמברכים בלילה דוקא, כיון שצריך לברך בזמן שהיא זורחת ונהנים מאורה, אבל לא שזמנה דוקא בלילה ולא ביום, שהרי כבר בארנו לעיל שרשאי לברך אחר עמוד השחר כל שעדין הלבנה מאירה יפה, אף שעמוד השחר הוא יום. לא כן בשופר, לולב וסוכה וכיוצא, שהיה אפשר לקיימן גם בחודש חשון כמו בתשרי, ואף על פי כן לא חייבה התורה אלא בזמנים קבועים מסוימים, לכן הן נחשבות מצוות שהזמן גרמא. וכתב השל"ה: ולא ראינו מעולם שנשים מברכות ברכת הלבנה, מפני שפגם הלבנה גרמה האשה הראשונה דהיינו חטא חוה, ומתרחקים מפני הבושה. (טורי אבן, רבי עקיבא איגר, נוהג כצאן יוסף, מהר"ש קלוגר ועוד. ועיין במסכת סנהדרין (מב ע"א). שעא. עטרת פז עד)

ברכת הלבנה בימי אבלות

מאחר וברכת הלבנה צריכה להאמר בשמחה, על כן אבל בתוך שבעת ימי אבלותו, שאינו שרוי בשמחה, לא יברך ברכת הלבנה, ובלבד שבסיום השבעה לא יעבור עדין זמן הברכה. אבל אם ימי השבעה יסתיימו לאחר ט"ו לחודש, יברך בתוך השבעה, כדי שלא יפסיד לגמרי הברכה. וכל שאפשר, ישתדל שלא לברך בשלושה הימים הראשונים לאבלות. ובכל אופן בימי החורף הגשומים, שיש חשש שיהיו עננים ולא יוכל לברך אחר כך בכלל, יברך עם הציבור מיד ולא ימתין. (שעג)

יציאה לחוץ – כשמברך האבל ברכת הלבנה, רשאי לצאת חוץ מפתח ביתו כדי לברך עם כל הקהל, כי יציאה לדבר מצוה מותרת. (חזו"ע אבלות ח"ב שיג)

שלום עליכם – מה שנוהגים לומר איש לרעהו אחר ברכת הלבנה "שלום עליכם", מותר לאומרו אף לאבל שנמצא שם. ואף שאבל אסור בשאלת שלום, מכל מקום כאן באמירת השלום אין הכוונה לדרוש בשלומו, אלא כאומר לחברו לא עליך אמרתי פסוק זה "תפול עליהם אימתה ופחד". וגם לפי הטעם שאנחנו מתפללים שיהיה שלום בעולם ולא קטרוגים, כמו שקטרגה הלבנה על החמה, גם כן מותר לאומרו לאבל, שאין כאן כוונה לדרוש בשלומו. (חזו"ע אבלות ב שיט)

——–

לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים

לזכות הרב המחבר

האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.

בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.

ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.

בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל מחבר
סדר היום בהלכה ובאגדה

כסלו התשע"ג
לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5