——–
א. מתוך חיוב זה של ואהבת לרעך כמוך, יוצא חיוב לעשות גמילות חסדים, על כל חלקי גמילות החסדים אשר רבו ענפיהם פירותיהם ופרי פרותיהם. ואם כן גמילות חסדים היא מצות עשה גמורה דבר תורה. ובנוסף להאמור הרי שבקיום מצות גמילות חסדים עוד מקיים מצות עשה דבר תורה שנאמר והלכת בדרכיו, והוא ציווי ללכת בדרכי האל יתעלה. [ועיין לגבי מצוה זו בשו"ע המדות (שער המדות חלק ההלכה סימן א).]
[כמה וכמה מצוות גמילות חסדים נידונו פירטיהם בהרחבה בשלחן ערוך, ואנו באנו כאן יותר אל כללי מצוות גמילות חסדים, מאשר אל פרטיהם. והחפץ לראות הלכותיהם בהרחבה יעיין בשלחן ערוך חלק יו"ד (סי' רמ,רמא) הלכות כיבוד אב ואם. (ובסי' רמב) הלכות כבוד רבו. (ובסימנים רמג,רמד) כבוד תלמיד חכם. (סי' רמז והלאה) הלכות צדקה. (סי' שלב) הלכות מתנות עניים. (סי' שלה והלאה) הלכות ביקור חולים. (סי' שמג והלאה) לוית המת וכבוד הנפטר. (סי' שעו) ניחום אבלים וסעודת הבראה. (סי' רנב) הלכות פדיון שבויים. ובשלחן ערוך חלק חו"מ (סי' לט והלאה) דיני אבידה. (סי' רנט והלאה) הלכות פריקה וטעינה. ובש"ע חלק אה"ע (סימנים סט-עט) חיובי הבעל לאשתו ולבניו. ועוד מפוזרים בחלקי הש"ע דיני גמילות חסדים נוספים.]
{(((גמ"ח מואהבת)))
א. א. מחיוב ואהבת יוצא לפנינו חיוב עשיית גמילות חסדים, וכאשר מבואר לעיל (סימן א סעיף ב) כי מצות ואהבת לרעך כמוך מחייבת מעשים הנובעים מן האהבה, לעזור ולסייע לרעך. ואולי יותר מכוון לומר כי גמ"ח הוא החיוב העיקרי היוצא מתוך החלק המעשי של מצות ואהבת לרעך כמוך, לעשות גמילות חסדים עם ישראל על כל חלקי הגמילות חסדים. והרי שמי שמקיים מצות גמילות חסדים, מקיים מצות עשה מן התורה דואהבת לרעך כמוך, והנמנע בעת שנזקקים לחסדיו עובר אחיוב ד"ת. וכן כתבו הראשונים להדיא כי מואהבת ילפינן חיוב גמילות חסדים. דהכי כתב הרמב"ם (הלכות אבל רפי"ד) ו"זל, מצות עשה של דבריהם לבקר חולים, ולנחם אבלים, ולהוציא המת, ולהכניס הכלה, וללוות האורחים. ולהתעסק בכל צרכי הקבורה, לשאת על הכתף, ולילך לפניו ולספוד ולחפור ולקבור. וכן לשמח הכלה והחתן, ולסעדם בכל צרכיהם. ואלו הן גמילות חסדים שבגופו שאין להם שיעור. אע"פ שכל מצות אלו מדבריהם, הרי הן בכלל ואהבת לרעך כמוך, כל הדברים שאתה רוצה שיעשו אותם לך אחרים, עשה אתה אותן לאחיך בתורה ובמצות. עכ"ל. והרי שכל המקיים מצוות גמ"ח לחלקיהם, ביקור חולים, ניחום אבלים, הכנסת כלה, לוית אורחים, מקיים מצות עשה של ואהבת לרעך כמוך. וכן למדו באלו דברי הרמב"ם בהלכות אבל כמעט כל המפרשים והפוסקים דלקמן (סעיף ב אותיות ה,ו) דהוי חיוב ד"ת משום ואהבת. וכ"כ בשו"ת קב זהב (סי' ב בקונטרס לא תשנא דף יג ע"א ד"ה והנה) מאלו דברי הרמב"ם (בהלכות אבל) דכל גמ"ח הוי ד"ת מואהבת. וכן מבואר עוד ברמב"ם (הלכות מתנות עניים פ"ח ה"י) גבי פדיון שבויים, דכתב, והמעלים עיניו מפדיונו, הרי זה עובר על לא תאמץ לבבך וכו', ואהבת לרעך כמוך. עכ"ל. והרי שמי שלא פודה, עובר אואהבת, והוא מהטעם האמור דביטל מצות עשה של חסד. וכ"כ כדברי הרמב"ם הנ"ל בדין פדיון שבויים הסמ"ג (עשין קסב) והסמ"ק (מצוה רמח) ובספר כפתור ופרח (פרק מד) ובשו"ת בנימין זאב (סימן רל) וכן נפסק בש"ע (יו"ד סי' רנב ס"ב). וכ"כ הרמב"ן בהשגותיו לספר המצות (שרש א ד"ה והתשובה הרביעית) שכל הני ביקור חולים וכו', כלולים במצוה אחת מן התורה מדכתיב ואהבת לרעך כמוך. וכ"כ בדרשות הר"ן (דרוש ה ד"ה החלק השני) גמ"ח מואהבת. וכ"כ בשו"ת הרדב"ז (סימן תשכח) שמואהבת ילפינן חיוב גמ"ח. וכ"כ הפני יהושע (ברכות דף כח ע"ב ד"ה ת"ר כשחלה) וכ"כ הפלא יועץ (ערך חסד) וכ"כ הנציב בהעמק שאילה על השאילתות דרב אחאי גאון (שאילתא ג אות ב) וכ"כ בשו"ת מנחת לחם עני (סוף עמ' לז) וכ"כ בשו"ת בצל החכמה (ח"ד ס"ס קכה) וכ"כ בשו"ת שרידי אש (ח"ב סימן קיג אות ה).
(((גמ"ח מוהלכת בדרכיו)))
ב. עוד יש חיוב נוסף מן התורה למצות גמילות חסדים, משום החיוב ללכת בדרכי האל יתברך ויתעלה שמו. דהנה שנינו בסוטה (דף יד ע"א) אחרי ה' אלהיכם תלכו, וכי אפשר לו לאדם להלך אחר שכינה, והלא כבר נאמר כי ה' אלהיך אש אוכלה הוא, אלא להלך אחר מדותיו של הקב"ה, מה הוא מלביש ערומים וכו', ביקר חולים וכו', ניחם אבלים וכו', קבר מתים וכו', אף אתה כן. ע"כ. והרי כל הני דברי חסד המה, וחזינן חיוב חסד ד"ת מהכי. ובאמת כי ראשונים רבים ילפי חיוב דאורייתא משום החיוב ללכת בדרכי ה' יתברך, והרי שכל הני ס"ל חיוב חסד מהא. ואף אם לא היה מי בהני ראשונים שיכתוב להדיא למילף מהכא חיוב גמ"ח ד"ת, ברור שכן דעתם לפי שמצוה זאת יוצאת משום חיוב הליכה בדרכי ה' יתברך. וא"כ כל הראשונים המונים חיוב תורה משום והלכת בדרכיו אשר נאספו ובאו בשו"ע המדות (ריש שער המדות) בודאי ס"ל הכי. ומ"מ גם דבר זה בא במפורש בראשונים דמן קמאי, שבכלל והלכת בדרכיו נפיק חיוב גמילות חסדים, ונשתדל ללקטם עד היכן שידינו יד כהה מגעת. דהנה הרמב"ן (בהשגותיו על ספר המצוות שרש א ד"ה התשובה הרביעית) ביאר את דברי בה"ג דיליף ביקור חולים וכו', שהן מצוות עשה מוהלכת בדרכיו, ואחרי ה' תלכו. וכ"כ השערי תשובה (שער ג סי' לו) דגמ"ח הוי מ"ע מוהלכת בדרכיו, וכ"כ רבנו בחיי בספרו כד הקמח (ריש ערך אורחים ובד"ה ומצינו ישעיה) ועוד בפירושו לאבות (פ"א משנה ב ד"ה ועל גמילות חסדים) ו"זל, וגמילות חסדים היא להלביש ערומים, לבקר חולים, לנחם אבלים, לקבור מתים, שכל אלו מידותיו של הקב"ה הן, שנצטווינו והלכת בדרכיו. עכ"ל. וכ"כ הארחות חיים (דין לויה) ו"זל, והלכת בדרכיו זו גמילות חסדים, וזאת המצוה גדולה מן הצדקה, שזה בגופו וזה בממונו. עכ"ל. וכן הסמ"ק (מצוה מו) כתב, לגמול חסדים, דכתיב והודעת להם את הדרך אשר ילכו בה, וכן הוא אומר והלכת בדרכיו. וכן הוא לו עוד (במצוות מז,מח) וכ"כ החינוך (מצוה תריא) בריש המצוה להדמות בדרכי ה' יתברך ו"זל, להטות כל דברינו אשר בינינו ובין זולתינו על דרך החסד והרחמים. וכ"כ בספר העיקרים (מאמר ג פרקים כט,מה) ו"זל, הוא גמול חסדים אף אתה גומל חסדים.
וכן כתב בשאילתות דרב אחאי גאון (שאילתא ג) ו"זל, דמחייבין דבית ישראל לרחומי חד על חבריה ולמיעבד בהדיה מצוה וגמילות חסדים, דלא ברייה קב"ה לעלמיה אלא בחסד וברחמים, דכתיב זכור רחמיך י"י וחסדיך כי מעולם המה. ובעינן למיגמר מידרכיה דקדב"ה, דאמר רבי חמא בר' חנינא, מאי דכתיב אחרי י"י ילכו כאריה ישאג, וכי איפשר לו לאדם לילך אחר הקב"ה, והלא כבר נאמר כי י"י אלהיך אש אוכלה הוא, אלא אחרי דרכיו של הקב"ה, מה הקב"ה הלביש ערומים שנאמר ויעש י"י אלהים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם, אף אתה הלבש ערומים. מה הקב"ה ביקר חולים, שנאמר וירא אליו ה' באלני ממרא וגו' אף אתה בקר חולים. מה הקב"ה קבר מתים שנאמר ויקבר אותו בגיא, אף אתה קבור מתים. מה הקב"ה ניחם אבלים שנאמר ויהי אחרי מות אברהם ויברך אלהים את יצחק בנו, אף אתה נחם אבלים. עכ"ל. וכן יליף עוד השאילתות חיוב גמ"ח מאחרי ה' ילכו כאריה ישאג (בשאילתא לד, קסד), ועוד יליף (בשאילתא צג) מדכתיב אחרי ה' תלכו. וכ"כ הרי"ץ גיאת (הלכות אבל עמ' ריא) ו"זל, ולעסוק במת בעלמא נמי מצוה היא, דכתיב אחרי ה' אלהיכם תלכו, אחרי מצותיו של הקב"ה. דרש רבי שמלאי תורה תחילתה גמ"ח וכו' וסופה גמ"ח. וכ"כ הרמב"ן בתורת האדם (ריש שער המיחוש) וכן הוא ביראים (סי' קנג) חיוב הלבשת ערומים וקבורת מת מאחרי וגו' ומוהלכת בדרכיו. ועוד כתב (סימן ריט) חיוב לנחם אבלים ולבקר חולים מהנ"ל. וכן הוא בב"י (יו"ד ר"ס שלה) חיוב ביקור חולים מדכתיב אחרי וגו'. וכ"כ בספר מטה משה (דף קט ע"ג ריש ביקור חולים) גבי מצות ביקור חולים מדכתיב אחר ה' אלהיכם תלכו. [וגם יליף מוהודעת להם וגו'.] וכ"כ הח"ח באהבת חסד (פתיחה במצוות שעובר אות א) לגבי והלכת בדרכיו ו"זל, וזה שמונע עצמו מלהיטיב לרעהו בלי שום סיבה המעכבתו מזה, עובר במצות עשה זו, שזרז השם יתברך עליה בכמה מקומות בתורה. עכ"ל. וכ"כ בספר ארח מישרים (ריש פרק יז) ו"זל, מצות גמילות חסד היא בכלל מה שאנו מצווין לילך בדרכי השם יתברך ולהדבק במדותיו, והיא מצוה מן התורה. עכ"ל.
(((גמ"ח מוהודעת להם)))
ג. עוד שנינו במסכת בבא מציעא (דף ל ע"ב ודף ק רע"א) תני רב יוסף (שמות יח) והודעת להם, זה בית חייהם. את הדרך, זו גמילות חסדים. אשר ילכו, זה ביקור חולים. בה, זו קבורה. ואת המעשה, זה הדין. אשר יעשון, זו לפנים משורת הדין. ע"כ. והרי לנו דרשה מדכתיב את הדרך לחייב גמילות חסדים. וכהאי מימרא הכי איתא במכילתא דרשב"י (פי"ח פסוק כ) ובמכילתא דרבי ישמעאל (יתרו פרשה) ובילקוט שמעוני (יתרו סי' רע ד"ה עתה).
והכי נמצא בראשונים שנקטו כהאי מימרא ושהיא דרשה גמורה ד"ת, שכן הוא בבה"ג במנין המצוות שבריש ספרו [על פי הבנת הרמב"ם בו (בריש ספר המצוות שרש ב), ואולם הרמב"ן בהשגותיו (שם שרש א ד"ה והתשובה הרביעית) פליג דאף הבה"ג ס"ל דהוי אסמכתא.] וכן העתיק הבה"ג להלכה את הגמרא הנ"ל בהלכותיו (בב"מ סימן מד דף ל ע"ב). ועוד כתב להדיא הבה"ג שם במנין העשין (עשה קמז) ולגמול חסד. עכ"ל. ועל כרחך דיליף מוהודעת להם חיוב תורה לעשות חסד, דהלא כבר לעיל (עשה לב) מנה והלכת בדרכיו, ובהמשך (עשה סו) מנה ואהבת לרעך כמוך. וא"כ מנין נפיק חיוב תורה של לעשות גמ"ח, ועל כרחך דיליף מוהודעת להם וגו'. וכ"כ ההגהות הרא"ש טרויב (במקום) בביאור מקורו של הבה"ג. וכן הוא בשערי תשובה (שער ג סי' יג) ו"זל, וכן גמ"ח שהיא מצות עשה, שנא' והודעת להם את הדרך ילכו בה, זו גמ"ח. עכ"ל. ועוד כ"כ בברכות (פ"ג מ"ב) ו"זל, וטעמא דמילתא דתנחומי אבלים דאורייתא, דבכלל גמילות חסדים הוי, וגמילות חסדים מן התורה, כדאמרינן והודעתם להם את הדרך זו גמילות חסדים וכו'. עכ"ל. (הביאו בספר אורח מישרים פי"ז אות ב, ושהביאו התוספות יו"ט שם) וכן הסמ"ק (מצוה מו) כתב, לגמול חסדים דכתיב והודעת להם הדרך אשר ילכו בה. וכן הוא אומר והלכת בדרכיו. עכ"ל. ועוד ראה ביראים (סי' קיג,ריט) דנמי יליף הכי, ופשטות דבריו מורים דס"ל שזו דרשה גמורה ד"ת. [ברם בו יד הדוחה נטויה לומר שהוסיף עוד דרשה, ויתכן שהיא אסמכתא, ועיקר דבריו הם על פי הרישא התם דיליף הכי מן החיוב ללכת בדרכי ה' יתעלה ויתרומם שמו. ע"ש.] וכ"כ בספר מטה משה (דף קט ע"ד) גבי ביקור חולים [וגם יליף מאחר ה' אלהיכם תלכו וכדלעיל]. וכ"כ בספר יוסף אומץ (יוזפא עמ' 323) גבי מצות ביקור חולים, וגם היא מצות עשה בפני עצמו שדרשו חכמינו "זל, ילכו, זה ביקור חולים. עכ"ל. והרי שלמד שדרשה זו היא דרשה גמורה דבר תורה. וכן הביא בשו"ת חקקי לב (או"ח סימן טו"ב ד"ה עוד נראה) דדעת ר' יונה והריטב"א דמצות בק"ח מד"ת מדכתיב והודעת להם. ע"כ. וכ"כ בשו"ת מכתם לדוד (פארדו חאו"ח סימן ו ד"ה הדרן) דגמ"ח הוי חיוב ד"ת מדכתיב והודעת וגו'. וכ"כ בשו"ת מחזה אברהם (די בוטון סי' יד) דאף שתחילה סבר דהאי דרשה אסמכתא, אולם בראותו את דברי רבנו יונה ברכות הנ"ל, שוב חזר בו, ומינה למד הרב מחזה אברהם, שכל הנלמד מדרשה זו הרי הוא דבר תורה. ושב והניף קסתו (סימן טז אות יג) דתנחומי אבלים הוו ד"ת מדכתיב והודעת להם את הדרך, וכדברי רבנו יונה. ושוב הביא את דברי הרמב"ם דהוו ד"ת משום ואהבת, וציין לעיין בדברי הכנה"ג (יו"ד סימן שעו). עכ"ד. וכן כתב בשו"ת יהודה יעלה (אסאד ח"א יו"ד סי' שנא אות ה) דהוי ד"ת. וכן בשו"ת עין יצחק (ח"ב אה"ע סי' סב אות ס) יליף לה ד"ת הן מוהודעת להם, והן מואהבת. וכן בספר אהבת חסד (פתיחה במצוות שעובר אות ב) כתב, שמי שאינו מלוה את רעהו, עובר על מה שכתוב בתורה מאמר מיוחד לענין חסד, והוא מה שכתוב והודעת להם וגו'. וכן בשו"ת ציץ אליעזר (ח"ה רמת רחל פרק ב ביקור חולים) יליף חיוב ד"ת, מדכתיב והודעת להם.
(((הסוברים דוהודעת להם הוי אסמכתא)))
ד. ואולם נמצא מפורש בכמה ראשונים דדרשה זו אסמכתא היא, דהכי כתב להדיא הרמב"ם בספר המצוות (שרש ב) ובזה השיג על הבה"ג ועל הנמשכים אחריו, איך מנו מצוות ביקור חולים, הכנסת אורחים וכו' בכלל תרי"ג מצוות, והלא האי דרשה אסמכתא היא. והסכים על ידו בפרט זה הרמב"ן בהשגותיו (שם שרש א ד"ה והתשובה הרביעית) וביאר הכי נמי את הבה"ג הנ"ל, דמה שמנה הבה"ג להני ד"ת, הוא משום והלכת בדרכיו, ומשום ואהבת, ולא משום והודעת, דהאי דרשה אה"נ היא אסמכתא. וע"ע בשו"ת מעשה ניסים (סי' א ד"ה אמנם הלבשת). וכ"כ הטור (יו"ד סי' שלה ריש הלכות ביקור חולים) ו"זל, וסמכוה אקרא והודעת להם וכו'. והב"י מעתיקו בשתיקה, ומראה מקומו מן הגמ' בב"מ הנ"ל, ושתיקה בלא הערה, הוי הודאה. וכן דעת הרב כנה"ג (בשיוריו הגה"ט סי' שעו סעיף ו וציין אליו בשו"ת מחזה אברהם די בוטון סי' יד) דהוי דרבנן. [אולם איהו ס"ל דמצוה זו היא דרבנן ממש, ולאור כל האמור זה אינו.] וכ"כ הגאון החבי"ף בשו"ת חקקי לב (חאו"ח סימן טו"ב ד"ה עוד נראה) ושכתב בזה תשובה במקום אחר. וכן השד"ח (ח"א דף 150 ע"ב) עמד על האי מילתא וכתב דאף בדברי רבנו יונה לא נפלאת לומר דכוונתו אסמכתא, ואף שרבנו יונה כתב דהעוסק במצוה פטור מן המצוה, אין להכריח דס"ל דהיא ד"ת, וכפי שהאריך (מע' ע אות מה) דאף עוסק במצוה דרבנן אמרינן דפטור ממצוה ד"ת. עכ"ד. [והביא כי בשו"ת מהר"ח או"ז (סי' מד הובא בשו"ת עמודי אש בהשמטות ל"ד ח"ק ע"ב) כתב דביקור חולים הוי ד"ת.] וכן הוא בשו"ת יחו"ד (ח"ג ר"ס פג) דאסמכוה אקרא. וע"ע בשו"ת בית שערים (או"ח סוף סי' טו בהערת המהדיר). [וכהאי מימרא דמסכת בבא מציעא מצינו דנקטו עוד כמה וכמה ראשונים, ברם בהם אין הכרח דסבירא להו דדרשה זו דרשה גמורה ד"ת, ויתכן דס"ל שהיא אסמכתא, וכהני אשלי רברבי דבסמוך דס"ל הכי. דהנה כן פסק הרי"ף את לשון הגמרא הנ"ל (ב"מ דף יג ע"ב מדפיו) ועוד לו (בב"ק דף לה ע"ב מדפיו) וכן פסק הרא"ש (ב"מ פ"ב סימן ז, ועע"ש סי' כא) וכן פסק הארחות חיים (מלוניל דין השבת אבידה אות ז).]
ובנוסף לכל הני אשלי רברבי דילפי כי גמ"ח חיובו חיוב תורה, כל מר כדאית ליה. חזי הוית לרבנו שלמה ן' גבירול בספר תיקון מדות הנפש (חלק ה שער א) דנמי ס"ל דהחסד הוא חיוב תורה, אך לא פירש מנין. דכתב במדת הנדיבות ו"זל, והחסד נודע בהם ונתייחסו אליו, וכבר נזכר לו בספר התורה בכמה מקומות. עכ"ל. וכ"כ מהרח"ו בספר שערי קדושה (ח"א שער ה אות ד) בקיום מצוות עשה, דגמ"ח הוא חיוב תורה.}
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
לזכות הרב המחבר
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב אסי הלוי שליט"א
שלחן ערוך המדות – א
הלכה ומוסר
חלק ההלכה בו נידונו חקרי ההלכות, ברור דינים וגדרים הלכתיים בהלכות מדות
חלק המוסר בו באו דברי המוסר, ודרכי כבישת המדות הטובות, וההרחקה מן הרעות
מאשר חנני ה' יתברך – הצב"י אסי הלוי אבן יולי ס"ט
פעה"ק ירושים תובב"א – בשנת "הביאני אל בית היין ודגלו עלי אהבה" – התשס"ח לפ"ג
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5