גדלות - תחילתה השתדלות וסופה מתנה

דף הבית ספרי קודש אונליין ספר בלבבי משכן אבנה - ד' גדלות - תחילתה השתדלות וסופה מתנה
תוכן עניינים

--------

מרן המשגיח, ר' יחזקאל לוינשטיין זצ''ל, אמר פעם באחת השיחות בישיבה, שהשאיפה האמיתית של כל בחור ישיבה, של כל בן עליה, צריכה להיות לצאת אדם גדול. אלא שבד''כ בחור רחוק משאיפה זו.

ולמה?

אדם מטבעו חושב כך: ''בכל דור יכולים לצמוח כמה גדולים, אך ודאי שאני אינני אחד מהם... ישנם אנשים שנולדו בבתים מיוחדים, עם כוחות מיוחדים וכלים מיוחדים, ודוקא הם ראויים לצאת גדולים. אבל אני? נו נו... נולדתי עם טבעים כאלו וכאלו, עם עבר כזה וכזה, בבית כזה וכזה וכו'. בצורה כזו לא התחיל שום גדול את דרכו. כולם התחילו באופן שונה. ואפי' אם התנאים החיצוניים שלהם לא היו מיוחדים, אבל כוחות הנפש שלהם היו מיוחדים... וכו'''.

כך חושב כמעט כל אחד, וממילא, באופן טבעי, הוא שולל מעצמו את השאיפה לצאת אחד מגדולי הדור. ואין הכוונה שאינו שואף כלל להתעלות ברוחניות, אבל מראש הוא מוריד מעצמו את השאיפה, ומגביל עד היכן יוכל להגיע.

ועל זה עמד המשגיח ואמר: זו טעות! כל יחיד ויחיד צריך לדעת שהוא יכול לצמוח לאילנא רברבי - לאחד מגדולי הדור!

נשתדל לנסות ולבאר כיצד לסלק את ההסתכלות המוטעית שמונעת מהאדם את השאיפה לגדלות.

באופן טבעי, כל אחד מאיתנו, כשהוא רואה אדם גדול, על כל מעלותיו המופלאות, וניקח בתור דוגמא את ענין ההתמדה, הוא אומר לעצמו: ''אני בשום אופן לא מסוגל ללמוד כל כך הרבה שעות! אין לי את הכוחות הנדרשים, זה לא אני!...'' הוא אפילו לא מבין איך בכח אנושי ניתן לחיות כך. אולי אפשר להחזיק מעמד יום, יומיים, שלושה, אבל כשההתמדה הופכת לצורת חיים, שהחיים מצד מהותם כולם עבודה, ''יומם ולילה לא ישבותו'' - הוא מרגיש שהוא לא מסוגל לעמוד בזה! הוא מרגיש שהוא חייב מנוחה, חייב קצת דברים חיצוניים שיאווררו אותו וכו'. הוא לא מאמין שיכול להיות שהוא יגיע למצב שכל כולו יהיה מסור אך ורק למען ה'.

אמנם, כבר אמרו חז''ל (שה''ש רבה ה, ב): ''אמר הקב''ה לישראל: בני, פתחו לי פתח אחד של תשובה כחודה של מחט ואני פותח לכם פתחים כפתחו של אולם, שיהיו עגלות וקרוניות נכנסות בו''.

גילו לנו כאן חז''ל הקדושים יסוד נורא: כשרואים את צורת חייו של אדם גדול, צריך לדעת שבכוחות אנוש אי אפשר לחיות כך! לא רק אני לא יכול, וראובן ושמעון לא יכולים. גם גדולי ישראל, צורת חייהם אינה מכוחם!

הכח היחיד שיש לאדם גדול, הוא מה שהביא את עצמו ל''פתחו לי פתח כחודה של מחט...'' - שבנה לעצמו 'פתח' אמיתי, ומכח הפתח הזה זכה לקבל מתנת שמים נפלאה של ''''פתחו של אולם''.

אדם מייאש את עצמו מראש מהשגת מדרגות גבוהות, כי הוא מסתכל על ה''פתחו של אולם'', ואומר לעצמו: ''לזה אני בשום אופן לא יכול להגיע!'' אבל כשאדם מבין שה''פתחו של אולם'', אפילו של גדולי ישראל, אינו נובע מחמת העמל והיגיעה שלהם, אלא זו מתנת שמים, כולו חסד, כולו רחמים וכולו הטבה - מבט זה מקרב אותו לשאיפה שגם הוא יכול לחיות כך.

אדם שלא מאמין שהוא יכול לצאת אדם גדול, אין זה משום שהוא לא מכיר את כוחות עצמו, אלא הדבר נעוץ בנקודה שהוא לא מאמין שהקב''ה מחלק מתנות.

כל עבודת האדם היא רק להגיע בעמל לכוחות הנפש של עצמו, וכשהוא גומר את עבודת עצמו - כל אחד לפי מדרגתו - מכאן ואילך הוא מקבל מתנה. והמתנה כלל אינה ביחס למידת היגיעה; יש אדם שמראש הוטלה עליו עבודה מרובה, ויש שהעבודה המוטלת עליו מועטה יחסית, אבל המתנה יכולה להתהפך: זה שעמל הרבה יקבל פחות, וזה שעמל פחות יקבל הרבה.

ואם נשאל: א''כ מידת הדין לוקה? - התשובה היא: לא ולא! ''יגעת ומצאת תאמין'' - ההטבה השלמה היא בבחינת ''מציאה''! ממילא, כל אדם ודאי יקבל את השכר על היגיעה שהוא יגע, אבל מעבר לכך הקב''ה נותן מתנת שמים, ועל אותה מתנה אי אפשר לבוא ולשאול: ''למה אני קיבלתי כך ופלוני קיבל כך?'' [ועיין באגרות רמח''ל שהעיד על עצמו שהשגותיו בתוה''ק אינן לפי ערך יגיעתו, ובעומק הוא גילוי הנהגת היחוד שלמעלה מן הנהגת המשפט, והוא גילוי אור הידיעה שלמעלה מן הבחירה].

אבל פשוט וברור, שאם גדולי ישראל היו מקבלים רק לפי כוחות הנפש שהשקיעו - הם לא היו נראים כפי שהם נראים! ''לא מרובכם מכל העמים חשק ה' בכם וגו', אמר להם הקב''ה לישראל: חושקני בכם, שאפילו בשעה שאני משפיע לכם גדולה, אתם ממעטין עצמכם לפני'' (חולין פט ע''א). ולמה הם ממעטים עצמם? כי הם מכירים בעומק הנפש, שההשגה, הקרבת ה', הדביקות בקב''ה ושאר המעלות שהן תולדות הדבקות - כולן מתנות שמים הן, ואינן ביחס לעבודה.

הקב''ה נותן לכל אחד ואחד עבודה כפי כוחו, וכשהוא גומר את עבודתו, משפיע עליו הקב''ה מתנות מידו ''המלאה הפתוחה והרחבה''. זוהי יד רחבה, שכן אמרו חז''ל (ב''ב נג ע''א): ''מאן דיהיב מתנה, בעין יפה יהיב'' [הנותן מתנה, בעין יפה הוא נותן]. הקב''ה משפיע בעין טובה! נתינתו לכל אדם ואדם אינה לפי מעשיו, אלא הרבה הרבה מעבר לכך! ובעומק, גדר הדברים הוא, שכאשר האדם עמל בכל כוחו, הוא מסלק את מסך האני, ואזי נגלית הפנימיות, שהיא הניצוץ האלוקי שבקרבו, ומצד זה אין גבול, כי הוא ית''ש אין סוף.

נמצא לפי''ז, שכדי להיות אדם גדול אין צורך בכוחות נפש עילאיים. צריך רק להקריב מעצמו את חלקו שלו, וכשאדם מקריב את חלקו באמת - הוא דבק במדת הרחמים של הקב''ה ומקבל ממנו מתנות אין קץ!

מרן החזו''א זצ''ל, באחת מאיגרותיו כותב, שבתחילה יש צורך בעמל קשה ומפרך, אבל לאחר מכן ''נפתח שער חדש אשר השכל מתענג ללא קץ''. מתי זה קורה? - כשהקב''ה מגלה את פניו, בבחינת ''כי באור פניך נתת לנו...'' - אור פנים שהוא למעלה ממדרגת העובד - שם מתחילה ההשגה האמיתית!

אדם שאין לו שאיפה אמיתית לצאת אדם גדול, קשה מאד שיצמח ממנו משהו. גם השאיפות שהוא כן שואף מעצמו, בד''כ גם הן הולכות ונחלשות.

עליו להחליט החלטה אמיתית בנפשו שהוא יכול לצאת גדול שבגדולים! לא מכח שהוא חושב שהוא בר מעלה [כי אם כך הוא בעל גאוה, לא בר מעלה], אלא מכח שהוא מאמין שהקב''ה כולו חסד, כולו רחמים, וכשיעשה מה שבכוחו לעשות, הקב''ה ישפיע עליו כפי מדת טובו!

--------

לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים

האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.

בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.

ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.

בס''ד - כל הזכויות שמורות (c) ל הרב המחבר שליט''א
בלבבי משכן אבנה - א

ספר זה בא להראות וללמד דעת כיצד יזכה האדם לדברי המס"י (פ"א) שכתב כי השלמות האמתי הוא רק הדבקות בו ית"ש
לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5

דילוג לתוכן