——–
ט. מעלת אמירת שלום והדרישה בשלום רענו היא נשגבה ועצומה, והעושה כן הרי שמקיים מצות עשה דבר תורה שנאמר ואהבת לרעך כמוך. אולם על אף שמעלה גדולה היא מכל מקום אין חיוב לשאול בשלום אדם, אלא אם כן אותו אדם זקוק לדרישת שלומו, כגון שהוא שרוי בצרה וזקוק להתעניינות בשלומו.
במה דברים אמורים בשאילת שלום דהיינו להקדים שלום לרענו, אולם להשיב שלום הוא חיוב גמור.
ואיסור שאילת שלום אשה ופרטיהם מבוארים בשלחן ערוך (אה"ע סימן כא) קחנו משם ואין כאן מקומו.
{(((אמירת שלום)))
ט. א. ברכות (דף ו ע"ב) ואמר רבי חלבו אמר רב הונא כל שיודע בחברו שהוא רגיל ליתן לו שלום יקדים לו שלום שנאמר (תהלים לד,טו) בקש שלום ורדפהו. ואם נתן לו ולא החזיר, נקרא גזלן, שנאמר (ישעיה ג,יד) ואתם בערתם הכרם גזלת העני בבתיכם. עכ"ל הגמרא. והכי הוא בילקוט שמעוני (ישעיה רמז שצז, ורמז תשכא). ובראב"ן (ברכות סי' קלב) ובשבלי הלקט (ברכות ס"ס קסו) וע"ע באנציקלופדיה תלמודית (ערך דרך ארץ כרך ז דף תרעז). ונלע"ד דהרישא שיקדים שלום הוי חסידות, ועל כן גם הושמט דין זה משאר ראשונים ולא הובאו להלכה, והני ראשונים שהביאום, נלע"ד דגם הם כיונו לדבר חסידות ולא לדין, וכמו שמורה הלשון קצת, ובעיקר שכן יבואר להלן (אות ג) מכמה דוכתי שהקדמת שלום הוא דבר חסידות ואינו דין. איברא דחזי הוית בראבי"ה (ח"א ברכות סימן טו) דכתב ו"זל, והרגיל ליתן שלום לחבירו ואינו נותן, עובר משום בקש שלום ורדפהו. וכל שיודע בחבירו שרגיל ליתן לו, צריך להקדים לו שלום. עכ"ל. והרי שעובר על בקש שלום ורדפהו, ולשון עובר מורה דאיסורא קא עביד. אך לשונו לכאורה אינה עולה בקנה אחד עם הגמרא שלפנינו. וראיתי בהערות הראבי"ה (דבלצקי הנדפ"מ דכתב באות סד) שנוסחת הראבי"ה היא כנוסחת ספר אגדות התלמוד ולפנינו בגמרא נוסח אחר. ולשונו ברישא צריכה עיון מה פירושה. ומ"מ הסיפא של דבריו אדרבא עולה בקנה אחד עם הסיפא של הגמרא דידן, דכתב "צריך", לאמור שלהקדים שלום הוא דבר הצריך ואינו חיוב. ונלע"ד שכוונתו והרגיל ליתן שלום לחבירו ואינו נותן, היינו שמי שיודע שחבירו רגיל לתת לו שלום, ואינו נותן לו בחזרה, עובר איסור. וזה עולה גם עם גמרתנו, רק שינה את מקור הלימוד. ושמא גירסתו הייתה כן, וכנ"ל, והכל דבר אחד, ואין מח', ונכנס גם בלשון.
וכלפי מה שאמרו שעבר על איסור בכך שלא השיב שלום, נראה שעבר על ואהבת לרעך כמוך, כי אדם ששואל בשלומו ואינו משיב, הרי שזו פגיעה רבה בכבודו. [וקראוהו גזלן כדי לחזק את האיסור, ולהבהיל את האדיש לחומרת איסור זה. ע' שו"ע המדות (שער הכעס עמ' קעט) שכן מצינו בח"זל.] ולענין להקדים שלום אין חיוב הלכתי כי אם חסידות, והיינו טעמא משום שאין אדם נקרא זקוק לכך. אא"כ הוא כן אדם הזקוק לכך שישאלו בשלומו. כגון שהוא נמצא בעת צרה או עיצבון וכדומה, שאז נחשב הוא זקוק לכך שידרשו בשלומו, וכאשר מבואר לעיל (סימן ג סעיף ה). ותנא דמסייע לדידן הוא המ"א (סי' סו ס"ק א) דכתב בדין שאילת שלום בקריאת שמע ו"זל, כתב בגליון הרי"ף (חידושי אנשי שם במרדכי ברכות פ"ב אות ד) בשם נימוקי מהר"ר אייזיק שטיין, דוקא בפנים חדשות שואל ומשיב, שאם לא ישאל יבא לידי שנאה. ובבית הכנסת שאין אנו שואלין בשלום, חלילה לשאול או להשיב אפי' מדברי תורה, לא בין הפרקים ולא בפסוקי דזמרה. עכ"ל. והעתיקו הבאר היטב (ס"ק א) וכ"כ הכנה"ג (בהגה"ט סימן סו) בשם הגהות מרדכי, שכל מה שאמרו שואל מפני היראה ומשיב מפני הכבוד וכו', היינו דוקא לגבי פנים חדשות שאם לא ישאל בשלומם יבא לידי שנאה. ע"כ. וחזינן דדוקא בכה"ג שאם לא ישאל יבואו לידי שנאה אז יש חיוב שאילת שלום ולכן אף שואל בין הפרקים, הא בעלמא אדם שאינו שואל בשלום רעהו, אין בכך דבר איסור.
איברא דבספר פנ"י (קידושין דף ע ע"א ד"ה אמר ליה) כתב ו"זל, וחיובא נמי איכא לשאול בשלום כל אדם, ואפילו לעכו"ם, מפני דרכי שלום. עכ"ל. והביאו בשו"ת מהר"ם שיק (אה"ע סי' נג ד"ה ונראה) ובשו"ת בצל החכמה (חלק ה סימן מח אות יג) ובשו"ת מנחת יצחק (ח"ח סימן קכו ד"ה יש לומר) ובשו"ת שבט הלוי (ח"ד ר"ס קסח) ובפרט זה דחיובא הוא, לא חלק עליו שום חד מכל הני. והרי כתב להדיא דחיוב לשאול בשלום כל אדם. ונלע"ד לדחוק דאגב שיטפיה כתב כן, היות ואין זהו הדיון שם, כי דבריו אמורים לגבי שיגור שלום לאשה ע"י בעלה, ורצה לומר שחפץ לשאול בשלומה לפי מעלתה של מצות שאילת שלום, אך לא כיון שהיא חיוב ממש. וכן בספר לרעך כמוך (חלק ואהבת לרעך עמ' 129) נקיט להלכה את הגמרא ברכות (דף ו ע"ב) הנ"ל, שמי שאינו מחזיר שלום נקרא גזלן.
(((מעלת אמירת שלום)))
ב. ואין בדברינו שהקדמת שאילת שלום אינה חיוב, כדי לגרוע ממעלת שאילת שלום, וכאשר יבואר ברצות ה' להלן, אלא שיש לחלק בין דבר חסידות לבין דין, ואנן בחיוב הלכתי עסקינן. דהנה נפסק בש"ע (או"ח סימן סו ס"א) שבין הפרקים שואל בשלום אדם נכבד ומשיב שלום לכל אדם. ובאמצע שואל בשלום מי שהוא ירא ממנו. ע"כ. ועוד הכי הוא בש"ע (או"ח סימן תפח ס"א) ועוד (בסימן תרמד ס"א) ו"זל, באמצע שואל מפני היראה ומשיב מפני הכבוד, בין הפרקים שואל מפני הכבוד ומשיב שלום לכל אדם. ע"כ. והרי עד כדי כך גודל מעלת שאילת השלום, שבין הפרקים שואל בשלום אדם נכבד ומשיב שלום לכל אדם. ועוד שנינו במעלת אמירת השלום במתני' דברכות (דף נד ע"א) והתקינו שיהא אדם שואל את שלום חברו בשם שנאמר (רות ב) והנה בעז בא מבית לחם ויאמר לקוצרים ה' עמכם ויאמרו לו יברכך ה' ואומר (שופטים ו) ה' עמך גבור החיל. וכן מסקנת הגמרא (דף סג ע"א) ולית מאן דפליג. והרמב"ם בפירוש המשנה (התם ברכות פרק ט) ביאר ו"זל, וכיון שהזכיר בכלל התקנות שהתקינו שיהא אדם שואל בשלום חברו בשם ה', לפי שמלת שלום עשאוה משמותיו של הקב"ה (שבת י ע"ב) לפיכך בא להביא ראיה שזה מותר מבועז, שאמר ה' עמכם והשיבוהו הם יברך ה'. עכ"ל. [ובש"ע (או"ח סי' פד) אסור לומר שלום בבית המרחץ. עכ"ל. והרי דנקיט דשלום הוי שמו של השם יתעלה] וע' באורך בשו"ת יהודה יעלה (ח"א או"ח סימן ט) בענין התקנה לברך שלום בשם ה', ובהשמטת הרמב"ם דין זה, ועוד בשו"ת בית אפרים (אה"ע סימן פו) ובשו"ת שיח יצחק (סימן לט).
ג. ועוד שנינו באבות (פ"ד מט"ז) הוי מקדים בשלום כל אדם. וברע"ב כתב ד"כל" היינו לרבות אפילו לגוי. ובברכות (יז ע"א) מרגלא בפומיה דאביי לעולם יהא אדם מרבה שלום עם כל אדם אפילו לעכו"ם בשוק, כדי שיהא אהוב למעלה ונחמד למטה. אמרו עליו על ר' יוחנן בן זכאי שלא הקדימו שלום מעולם אפי' עכו"ם בשוק. והכי הוא במסכת דרך ארץ (הלכה יא) אמר ר' יהושע גדול הוא השלום ששמו של הקדוש ברוך הוא נקרא שלום, שנאמר ויקרא לו ה' שלום, אמר ר' חייא בר אבא מכאן שאסור לשאול בשלום חברו במקום מטונף, מה טעם דכתיב ויבן שם גדעון מזבח לה' ויקרא לו ה' שלום, ומה מזבח שאינו לא אוכל ולא שותה ולא מריח, ולא נבנה אלא לכפרתן של ישראל נקרא שלום, מי שהוא אוהב שלום ורודף שלום ומקדים שלום ומשיב שלום ומטיל שלום בין ישראל לאביהם שבשמים, על אחת כמה וכמה. ע"כ. ועוד שם (הלכה יח) רבן שמעון בן גמליאל אומר, גדול הוא השלום, שהרי אהרן הכהן לא נשתבח אלא בשביל השלום, שהיה אוהב שלום ורודף שלום ומקדים שלום ומשיב שלום וכו'. ע"כ.
והרמב"ם (דעות פ"ה ה"ז) כתב בדיני ת"ח ו"זל, ומקדים שלום לכל האדם, כדי שתהא רוחן נוחה הימנו. עכ"ל. ובכס"מ במקום הראה מקורו ממתני' דאבות הנ"ל. וע"ע יש"ש (יבמות פ"ו סימן מו) ובערוך השלחן (סימן ב סעיף ד) דהעתיקוהו להלכה. ורבינו יונה בשער היראה (אחר היציאה מבית הכנסת) כתב ו"זל, ויהיה מקדים בשלום כל אדם אפי' אינו יהודי, כדי שיהיה אהוב ונחמד לבריות. אך לא בשלום אשה. עכ"ל. ובספר חסידים (סימן יג) כתב, שיש לאדם לדבר שלום עם אחיו ועם קרוביו אפי' עם גוי בשוק, כדי שיהא אהוב למעלה וחביב למטה, ומתקבל על הבריות. אמרו עליו על ריב"ז שלא הקדימו אדם שלום בשוק מעולם ואפי' גוי. עכ"ל. וע"ע ברמב"ם (הלכות עכו"ם פ"י ה"ה) דכתב שואלים בשלומם ואפילו ביום חגם מפני דרכי שלום. [ואולם בארחות חיים (הלכות עבודה זרה סימן טו) מבואר דיליף בר' יוחנן שהיה מקדים שלום לא מפני שכן ראוי, אלא כדי להנצל מאיסור כפילת שלום לעכו"ם, דכתב ו"זל, ואסור לכפול להם שלום דאמרו ר' יוחנן לעולם לא הקדימו אדם שלום בעולם ואפילו גוי בשוק, פי' שאם הקדים היה צריך לכפול לו שלום, ואמרינן פ' הנזקין (דף ס"ב) אין כופלין שלום לגוי. ואמרינן נמי התם רב חסדא מקדים ויהיב להו שלמא, רב נחמן בר' יצחק אמר להן שלמא למר. וכתב הרמנ"ע דוקא שלום שהוא שמו של הקב"ה אסור לכפול, אבל ברכה דליכא שם ליכא קפידא. ע"כ. והכי פסק נמי הטור (יו"ד סימן קמח) ואסור לכפול לו [לעכו"ם] שלום לעולם, לפיכך טוב להקדים לו שלום, כדי שלא יתחיל העכו"ם ויצטרך לכפול לו. והכי פסק מרן בשולחנו הטהור שם. ועיין בזה בשו"ת באר שבע (סימן נט). ומ"מ גם לדידהו ברור שיש מעלת אמירת שלום בעצם מצד שאר דוכתי הנזכרים לעיל.] וע"ע בספר ערוך השולחן (אורח חיים סימן רטו סעיף א) שכתב, כששומע שעושין מי שבירך לאחד, נכון לענות אמן, ובזה מקיים מצות ואהבת לרעך כמוך. ולכן עונין אמן אחר הרחמן [מג"א סק"ג]. עכ"ל.
(((הקדמת שלום לאדם רשע)))
ואגב גררא ע' בשו"ת יבי"א (ח"ו או"ח סימן טו אות ט בתוך שני חצאי לבנה) אי מותר להקדים שלום לאדם רשע ע"ש. ועוד התם לעיל
באורך (אות ח) דן אי מותר להקדים שלום לאדם גלוי ראש, שהרי מכשילו שיענהו שלום שהוא שמו יתברך בגילוי ראש. ומסיק דשרי מכח ס"ס, שמא הלכה כדעות הראשונים שאין תיבה שלום נחשבת אזכרה. ואת"ל שכן, שמא הלכה כמאן דאמר דמותר מן הדין להזכיר השם בראש מגולה. ואע"ג דהוי ס"ס נגד מרן, כיון שלא דיבר מרן בבא שני הספיקות יחדיו שפיר הוי ס"ס. ע"ש. }
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
לזכות הרב המחבר
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב אסי הלוי שליט"א
שלחן ערוך המדות – א
הלכה ומוסר
חלק ההלכה בו נידונו חקרי ההלכות, ברור דינים וגדרים הלכתיים בהלכות מדות
חלק המוסר בו באו דברי המוסר, ודרכי כבישת המדות הטובות, וההרחקה מן הרעות
מאשר חנני ה' יתברך – הצב"י אסי הלוי אבן יולי ס"ט
פעה"ק ירושים תובב"א – בשנת "הביאני אל בית היין ודגלו עלי אהבה" – התשס"ח לפ"ג
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5