הספר: ספר מנחת שי

דף הבית › ספרי קודש אונליין › ספר מנחת שי
סעי' ד' – התפלה צריך שתהא דוגמת הקרבן והמתפלל דוגמת הכהן המקריב. – ספר מנחת שי
סעי' ה' – אל יחשוב: ראוי הוא שיעשה הקב"ה בקשתו כיון שכוונתי בתפלתי. – ספר מנחת שי
סעי' א' – שתה רביעית יין לא יתפלל, שתה יין והתפלל אם לא יכל לדבר לפני המלך חוזר ומתפלל, ואם עבר זמן תפלה יתפלל תשלומין. – ספר מנחת שי
סעי' ב' – דרך מיל, ושינה כל שהוא, מפיגין את היין; וה"מ כששתה רביעית, אבל אם שתה יותר, כל שכן ששינה משכרתו ודרך טורדתו; וה"מ במהלך ברגליו, אבל רוכב, ודאי דרך מפיגה היין. – ספר מנחת שי
סעי' ג' – כל אחד שהוא שתוי, סגי ליה לפי מה שמרגיש בנפשו שיפיג יינו. – ספר מנחת שי
סעי' א' – תפלות של מועדות ושל ר"ח, צריך להסדיר תפלתו קודם שיתפלל, כדי שתהא שגורה בפיו. – ספר מנחת שי
סימן קא – ספר מנחת שי
סעי' א' – המתפלל צריך שיכוין בכל הברכות, ואם אינו יכול לכוין בכולם, לפחות יכוין באבות; אם לא כיון באבות, אע"פ שכיון בכל השאר, יחזור ויתפלל. – ספר מנחת שי
סעי' ב' – המתפלל ישמיע לאזניו בלחש, ואם אינו יכול לכוין בלחש, מותר להגביה קולו, באופן שלא מטריד אחרים. – ספר מנחת שי
סעי' ג' – י"א שבראש השנה וי"כ מותר להשמיע קולם בתפלה, אפילו בצבור. – ספר מנחת שי
סעי' ד' – בצבור מתפלל בכל לשון, וביחיד רק בלשון הקודש. וי"א שתפלה הקבועה לצבור, אפילו יחיד אומרה בכל לשון; וי"א דאף יחיד כששואל צרכיו שואל בכל לשון, חוץ מלשון ארמי. – ספר מנחת שי
סעי' א' – אסור לישב בתוך ד' אמות של מתפלל, אפילו מהצדדין. ועוסק בתפלה ואפילו בפרק איזהו מקומן, מותר, ויש מתיר בעוסק בתורה. ויש מי שאומר שכנגדו אפילו כמלא עיניו אסור, ואפילו עוסק בק"ש. – ספר מנחת שי
סעי' ב' – יש מי שאומר שאם היושב בצד המתפלל חלוש, מותר. – ספר מנחת שי
סעי' ג' – אם היושב ישב כבר, ועמד זה בצדו, אינו צריך לקום, שהרי זה בא בגבולו. – ספר מנחת שי
סעי' ד' – אסור לעבור כנגד המתפללים בתוך ד' אמות, ודווקא לפניהם, אבל בצדיהם מותר לעבור ולעמוד. – ספר מנחת שי
סעי' ה' – אסור לפסוע ג' פסיעות עד שיגמור מי שאחריו את תפלתו, שלא יהא כעובר כנגד המתפלל. – ספר מנחת שי
סעי' א' – היה עומד בתפלה ויצא ממנו רוח מלמטה, ממתין עד שיכלה הריח וחוזר ומתפלל. – ספר מנחת שי
סעי' ב' – אינו יכול להעמיד עצמו, הולך לאחוריו ארבע אמות ואחר שכלה הריח, אומר: רבון העולמים וכו', וחוזר למקומו, וחוזר למקום שפסק. – ספר מנחת שי
סעי' ג' – המתעטש בתפלתו מלמטה, סימן רע לו; מלמעלה, סימן יפה לו. – ספר מנחת שי
סעי' א' – מלך ישראל שואל בשלומו, לא ישיבנו; ומלך גוי, אם אפשר לו שיאמר תחלת הברכה וסופה קודם שיגיע אליו, יקצר; או אם אפשר לו שיטה מן הדרך, יטה. ואם אי אפשר לו, יפסיק. – ספר מנחת שי
סעי' ב' – היה מתפלל בדרך ובאה בהמה או קרון כנגדו, יטה מן הדרך ולא יפסיק; אבל בענין אחר, אין לצאת ממקומו עד שיגמור תפלתו, אא"כ הוא בתחנונים שלאחר התפלה. – ספר מנחת שי
סעי' ג' – ואפילו נחש כרוך על עקבו, לא יפסיק, אבל עקרב, פוסק, וגם נחש אם הוא כעוס ומוכן להזיק, פוסק. – ספר מנחת שי
סעי' ד' – אם ראה שור בא כנגדו, פוסק, שמרחיקין משור תם נ' אמות, וממועד מלא עיניו; ואם שוורים שבמקום ההוא מוחזקים שאינם מזיקים, אינו פוסק. – ספר מנחת שי
סעי' ה' – בכל מקום שפוסק, אם שהה כדי לגמור את כולה, חוזר לראש; ואם לאו, חוזר לתחלת הברכה שפסק בה; ואם פסק בג' ראשונות, חוזר לראש; ואם באחרונות, חוזר לרצה. – ספר מנחת שי
סעי' ו' – השיעור כדי לגמור את כולה, משערים לפי המתפלל עצמו. אם שח בתפלה שלא ברשות, דינו לענין חזרה כדין ההפסקות האמורות בסימן זה. – ספר מנחת שי
סעי' ז' – אינו פוסק לא לקדיש ולא לקדושה, אלא ישתוק ויכוין למה שאומר ש"צ, ויהא כעונה. – ספר מנחת שי
דילוג לתוכן