תניא, קונטרס אחרון ט׳
א הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת עֲמִיתֶךָ – ״אֲפִילוּ מֵאָה פְעָמִים״. ב וְלָזֹאת, לֹא אוּכַל לְהִתְאַפֵּק וּלְהַחֲרִישׁ מִלִּזְעוֹק עוֹד בְּקוֹל עֲנוֹת חֲלוּשָׁה: בְּמָטוּתָא מִינַּיְיכוּ, בְּרַחֲמִין נְפִישִׁין, חוּסוּ נָא עַל נַפְשׁוֹתֵיכֶם, וְהִשָּׁמְרוּ וְהִזָּהֲרוּ מְאֹד מְאֹד עַל הַתּוֹרָה וְעַל ״הָעֲבוֹדָה שֶׁבַּלֵּב – זוֹ תְּפִלָּה״ בְּכַוָּונָה, לְהַתְחִיל כּוּלָּם יַחַד כְּאֶחָד מִלָּה בְּמִלָּה, וְלֹא זֶה בְּכֹה וְזֶה בְּכֹה, וְזֶה דּוֹמֵם וְזֶה … להמשך קריאה