ספר יראים

א וו השלישי. חייבי לאוין ל"ג. ב גיד תנשה, ערל, תושב ושכיר [בתרומה] בן נכר, אל תאכלו ממנו נא ובשל מבושל, בשר בחלב, מנחת כהן לא תאכל, נבילה, וטריפה, שלא לאכל בהמה טמאה, עוף טמא, שקץ העוף, שרץ הארץ, שרץ המים, חגב טמא, שלא לשקץ את הגוף, קדש טמא, ערלה, כלאי הכרם, לא תאכלו על … להמשך קריאה

א סימן נה (קעד) זר שאכל את התרומה. דתניא בשלהי אלו הן הנשרפין (פ"ג א') אלו הן שבמיתה זר שאכל את התרומה והיכן הזהירה תורה בפ' אמור אל הכהנים דכתיב וכל זר לא יאכל קדש ובתרומה משתעי קרא. מנלן דבמיתה. דכתיב לעיל מיניה בסמוך ושמרו את משמרתי ולא ישאו עליו חטא ומתו בו כי יחללוהו, … להמשך קריאה

א סימן נד (קעג) כהן טמא שאכל את התרומה. הזהיר היוצר בפ' אמור אל הכהנים נפש אשר תגע (בו) וטמאה וגו' ולא יאכל מן הקדשים. ומנלן דבקדשי תרומה הכתוב מדבר דכתיב בסמוך ובא השמש וטהר ואחר יאכל מן הקדשים. וביבמות בהערל (ע"ד ב') מוקי רבא אמר רב חסדא להאי קרא בתרומה ומנלן דבמיתה דכתיב עליה … להמשך קריאה

א וו השני. חייבי מיתה בידי שמים, שלשה. ב האוכל את הטבל, וכהן טמא שאכל את התרומה, וזר שאכל את התרומה. ג סימן נג (קע) אוכל טבל. הזהיר הכתוב בפ' אמור אל הכהנים ולא יחללו את קדשי בני ישראל את אשר ירימו לה'. ואמרינן בסנהדרין פ' אלו הן הנשרפין (פ"ג א) אמר שמואל משום ר' … להמשך קריאה

א סימן נב (קו) האוכל חמץ בפסח. הזהיר הב"ה בפ' בא אל פרעה כי ביד (חזקה) הוציא ה' אתכם מזה ולא יאכל חמץ. ועונש בפרשה העליונה. שבעת ימים שאור לא ימצא בבתיכם בי כל אוכל מחמצת וגו'. וחמץ נקרא משנבקעה העיסה ונתערבו סדקי העיסה זה בזה, כדתנן באלו עוברין (מ"ח ב') סדוק ישָרף והאוכלו חייב … להמשך קריאה

א סימן נא (קיט). האוכל ביום הכפורים. צוה הב"ה בפ' אמור אל הכהנים שלא יאכל אדם ביוהכ"פ ולא מצאנו הלאו ואמר רבא ביומא פ' יוהכ"פ (פ"א א') תנא עצם עצם גמר לה ממלאכה, נאמר כאן וכל הנפש אשר לא תעונה בעצם היום הזה ונאמר במלאכה. וכל מלאכה לא תעשו בעצם היום הזה מה במלאכה הזהיר … להמשך קריאה

א סימן נ (שצט) פגול. פגול נקרא כדתנן בזבחים בפ"ב (כ"ט ב') השוחט את הזבח לאכל דבר שדרכו לאכול ולהקטיר דבר שדרכו להקטיר חוץ לזמנו. פי' זמן אכילתו או הקטרתו פגול וחייבין עליו כרת ובלבד שיקרב המתיר כמצוותו. ומפ' במשנה כיצד קרב המתיר כמצוותו שחט חוץ לזמנו וכו' פי' שלא נתערב פסול אחר כי אם … להמשך קריאה

א סימן מט (שצ"ח) נותר. צוה יוצרו שלא יאבל אדם קדשים שנותרו אחר זמן אכילתן. שקבע שלהן חטאות ואשמות ליום ולילה, תודה ליום ולילה, שלמים לב' ימים ולילה בכור ומעשר לב' ימים ולילה אחד והפסח לילה אחד. והיכן צוה בפרשת ואתה תצוה, דכתיב: ואם יוָתר מבשר המלואים ומן הלחם אשר בסל עד הבקר ושרפת את … להמשך קריאה

א סימן מח (קמו) אוכל דם. צוה הקב"ה את ישראל שלא לאכול דם, דכתיב בפ' צו וכל דם לא תאכלו בבל מושבותיכם לעוף ולבהמה. וענש בכרת בסמוך (דכתיב) כל נפש אשר תאבל כל דם ונכרתה הנפש ההיא (מעמיה). ותניא בת"כ ומייתי לה בבריתות בפ' דם השחיטה (כ' ב') כל דם לא תאכלו שומעני אף דם … להמשך קריאה

א סימן מז (קמד). אוכל חֵלב. הזהיר שלא לאכול חלב דכתיב בפ' צו את אהרן כל חלב שור וכשב ועז לא תאכלו. ועונש בסמוך בכרת, דכתיב כי כל אוכל חלב מן הבהמה אשר יקריבו ממנה אשה לה' ונכרתה הנפש האוכלת מעמיה. ותניא בני ישראל מוזהרים על החלב ואין המים מוזהרים על החלב. בני ישראל אין … להמשך קריאה

א עמוד ב אכילות, ויש בו ד' ווין. ב הא' חייבי כרת ז'. ב' חייבי מיתה בידי שמים ג' . חייבי לאוין ל"ג. ד' חייבי עשה ה' . יש מהם בבל תאכל בלאו הבא מכלל עשה ויש מהם בקום אכול. ויען בו שם אכילה על כולו כללתים בכלל אחד. ג חייבי כרת ז'. ד טמא … להמשך קריאה

א סימן מה נבעלה באונס לכהן הדיוט תחתיו. צוה הב"ה בפ' נשוא שאשת כהן שנבעלה באונס שאסורה לו דכתיב והיא לא נתפשה פי' נאנסה אז אסורה לישראל. ותניא בכתובות פ' נערה שנתפתתה (כתובות נ"א ב') והיא לא נתפשה אסורה הא נתפשה מותרת הא יש לך אחרת שאעפ"י שנתפשה אסורה ואיזו זו אשת כהן, דוהיא הוי … להמשך קריאה

א סימן מד שאינה בתולה לכהן גדול. צוה יוצרינו לכהן גדול שלא ישא שאינה בתולה, דכתיב בכ"ג בפ' אמור אל הכהנים כי אם בתולה מעמיו יקה אשה. ובמה נעשה כ"ג כבר פרשנו אותו במשפט אלמנה (סימן מ"א) ותנן ביבמות פ' הבע"י (נ"ט א') כ"ג לא ישא מוכת עץ והטעם כיון שהכתה עץ באותו מקום ופתחה … להמשך קריאה

א סימן מג אדומי. הזהיר הכתוב וצוה שדור ראשון ושני של אדומי שלא יבאו בקהל, דכתיב כפ' כי תצא לא תתעב אדומי כי אחיך הוא בנים אשר יולדו להם דור שלישי יבא להם כקהל ה' הא דור ראשון ושני לא יבא ולאו הבא מכלל עשה עשה. וספק בידי אם יותרו אדומיים מבלבולו של סנחריב. וי"ל … להמשך קריאה

א ו"ו הששי חייבי עשה ד, ב' בישראל וב' בכהגים, מצרי ואדומי בישראל, שאינה בתולה לכ"ג, נבעלה באונס תחת בעלה לכהן הדיוט. ב סימן מב מצרי. הזהיר היוצר עליהם בפ' כי תצא למלחמה, דכתיב לא תתעב אדומי לא תתעב מצרי, וכתיב בנים אשר יולדו להם דור שלישי להם בקהל ה' הא דור שני לא יבא … להמשך קריאה

א סימן מא אלמנה לכהן גדול. הזהיר הב"ה על כה"ג שלא ישא את אלמנה, דכתיב בפ' אמור אל הכהנים (כ"א י"ד) אלמנה וגרושה וחללה זונה את אלה לא יקח. ואלמנה הוי בין מן האירוסין בין מן הנשואין כדתנן ביבמות בהבא על יבמתו (נ"ט א') כ"ג לא ישא את האלמנה בין מן האירוסין בין (מן) הנשואין. … להמשך קריאה

א סימן מ גרושה. הזהיר עליה הכתוב באמור אל הכהנים, דכתיב ואשה גרושה מאישה לא יקחו ואם אמר לה הא גיטך ולא תהא מותרת לכל אדם אך ממני תהיה מגורשת אעפ"י שאין הגט מתירה לעולם גרושה נקראת ואסורה לכהונה, כדאמרינן ביבמות בהאשה (צ"ד א') ובגיטין פ' המגרש כתב לגרש את אשתו ונמלך ב"ש אומרים פסלה … להמשך קריאה

א סימן לט חללה. הזהיר עליה הכתוב באמור אל הכהנים דכתיב אשה זונה וחללה לא יקחו ופירשו רז"ל בקדושין בעשרה יוחסין (ע"ז א') מה היא חללה דתניא כל שנולדה מן הפסולין ומפרש זרעו בעמיו אלמא מהני הוי חללה, ואם נבעלה לפסול לה אפילו חייבי עשה הוי אסורה לכהונה בלאו ולאו משום שם חללה דהא אמרינן … להמשך קריאה

א סימן לח ארבעה בכהנים. זונה לכהן הזהיר הכתוב בפ' אמור אל הכהנים שלא ישא כהן זונה דכתיב אשה זונה וחללה לא יקחו. ומה היא זונה כדתניא בת"כ ומייתי לה ביבמות פ' הבא על יבמתו (יבמות ס"א ב') זונה כשמה, פי' שזינתה תחת בעלה דברי ר' אליעזר בן יעקב . ר"ע אומר זונה זו מופקרת. … להמשך קריאה

א סימן לז סוטה. צוה והזהיר הב"ה אשת ישראל שזינתה ברצון שאסורה לבעלה בלאו, דתניא בספרי ומייתי לה ביבמות פ"א (י"א ב') ר' יוסי בן כיפר אומר משום ר' אלעזר המחזיר גרושתו מן הנשואין אסורה מן האירוסין מותרת שנאמר אחרי אשר הוטמאה. וחכמים אומרים אחת זאת ואחת זאת אסורה. אלא מה אני מקיים אחרי אשר … להמשך קריאה

א סימן לו חלוצתו. צוה הב"ה שהחולץ ליבמתו שלא יחזור וישאנה והוא ואחיו עומדין עליה בלאו דכתיב בפ' כי תצא ככה יעשה לאיש אשר לא יבנה את בית אחיו ודרשינן ביבמות פ"א (י' ב') מדכתיב אשר לא יבנה בלשון להבא ולא כתיב אשר בנה למדנו שאחר שחלץ לה עומד עליה בלאו ואחיו ביוצא בו דאיתמר … להמשך קריאה

א סימן לה יבמה לשוק. בין נתאלמנה מן הנשואין בין נתאלמנה מן הארוסין אם יש למת אח מן האב אסורה לכל אדם בלאו עד שתחלוץ דכתיב בפ' כי תצא כי ישבו אחים יחדו ומת אהד מהם ובן אין לו לא תהיה אשת המת החוצה לאיש זר יבמה יבא עליה ויבמה. ובאחים מן האב הכתוב מדבר, … להמשך קריאה

א סימן לד שפחה. הזהיר וצוה הקב"ה שלא ישא ישראל שפחה ולא תנשא בת ישראל לעבד דכתיב בפ' כי תצא לא תהיה קדשה מבנות ישראל ולא יהיה קדש בבני ישראל, פי' זה דבעבד ושפחה קאמר לא ידעתי למצא בתלמוד ובמדרש אך מתרגום של אונקלוס למדנו שתרגם לא תהא איתתא מבנות ישראל לגבר עבד ולא יסב … להמשך קריאה

א סימן לג גרושה שנשאת או נתארסה. צוה יוצרנו המגרש אשתו ונשאת או נתארסה. לאחר ומת או נתגרשה שאמורה לראשון, דכתיב בפ' כי תצא למלחמה לאי יוכל בעלה הראשון אשר שלחה לשוב לקחתה אחרי אשר הוטמאה ותניא בספרי מן הנשואין לאירוסין, מן הארוסין לארוסין מנין פי' אירסה וגירשה ואירסה אחר וגירשה אסור הראשון לקחתה דכתיב … להמשך קריאה

א סימן לא לב עמוני ומואבי. הזהיר הב"ה על שניהן במקרא אחד בפ' כי תצא למלחמה לא יבא עמוני ומואבי בקהל ה'. ותנן ביבמות בהערל (ע"ו ב') עמוני ומואבי אסורין ואיסורן לעולם, זכרים, אבל נקבותיהן מותרות מיד וטעמא מפורש בגמרא, ממה שתלה הכתוב איסור בהקדמה דכתיב על דבר אשר לא קדמו אתכם בלחם ובמים למדנו … להמשך קריאה

א סימן ל ממזר. הזהיר הכתוב על הממזר שלא ישא בת ישראל ועל בת ישראל שלא תנשא לו, דכתיב בפ' כי תצא לא יבא ממזר בקהל ה'. ופירשו רז"ל ביבמות בהחולץ (מ"ט א') מאיזה עריות הוי ממזר דתנן איזהו כל שאר בשר שהוא בלא יבא דברי ר"ע, שמעון התימני אומר כל שחייבין עליו כרת והלכה … להמשך קריאה