ספר יראים

א סימן קסא פרט ועוללות שכחה ופיאה בכרם. כתוב בפ' קדושים תהיו וכרמך לא תעולל ופרט כרמך לא תלקט לעני ולגר תעזוב אותם. שכחה ופיאה בכלל שאר אילנות ומשפט הלקט השכחה והפיאה פרט ועוללות שיעור שלהן ומעשיהן פרשתי כבר במשפטי האילנות והוצרכתי לכתוב הנה אלא ללמד האיך כתוב בהן עשה. הסבר על זכויות יוצרים ספר … להמשך קריאה

א סימן קס שכחה ופיאה באילן. דתניא בספרי ומייתינן לה בחולין פ' הזרוע והלחיים והקיבה (קל"א ב') כי תחבוט זיתיך לא תפאר אחריך זו שכחה פי' דשייך למימר בה לא תשוב ושאר אילנות ילפינן מזית. פיאה באילן. דתני דבי ר' ישמעאל לא תפאר אחריך לא תטול תפארתו ממנו. ובת"כ תני שאר אילנות מנין ת"ל שדך … להמשך קריאה

א סימן קנט לקט שכחה ופיאה בתבואה. שכחה ופיאה באילן. פרט ועוללות ושכחה ופיאה בכרם. ב לקט שכחה ופיאה בתבואה. צוה הב"ה בפ' קדושים ובקצרכם את קציר ארצכם לא תכלה [את] פאת שדך לקצר ולקט קצירך לא תלקט לעני ולגר וגו'. והשכחה בפ' כי תצא כי תקצור קצירך בשדך ושכחת עומר בשדה לא תשוב לקחתו … להמשך קריאה

א סימן קנח (קפו) הפקר שביעית. צוה הקב"ה שיפקיר אדם את פירות שביעית ואינו רשאי להחזיק בהם אלא כל הקודם זכה. ורשאי הזוכה לשומרן עד זמן הביעור ואז צריך להוציאם ולהפקיר מה שזכה. מה"מ דכתיב בפ' ואלה המשפטים והשביעית תשמטנה ונטשתה ואכלו אביוני עמך ויתרם תאכל חית השדה וכתיב בפ' בהר סיני והיתה שבת הארץ … להמשך קריאה

א סימן קנז (ערה) השבת העבוט. צוה הב"ה בכי תצא למלחמה השב תשיב לו העבוט כבא השמש ושכב בשלמתו וברכך וזה בכסות לילה ובכסות יום צוה הכתוב בפ' ואלה המשפטים אם חבול תחבול [את] שלמת רעך עד בא השמש תשיבנו לו ותנן (ב"מ קי"ג א') מחזיר את הכר בלילה ואת המחרישה ביום. ותניא בהמקבל בב"מ … להמשך קריאה

א סימן קנו (מז) הלואת אביון. צוה היוצר בפ' ראה אנכי כי יהיה בך אביון וגו' וכתיב העבט תעביטנו די מחסורו אשר יחסר לו. ותניא העבט פי' העבוט משמע לשון משכון נותנין וחוזרין וממשכנין דברי ר' יהודה וחכמים אומרים אומר לו הבא דעתו כדי להגיס דעתו עליו. ותניא בכתובות במציאות האשה (ס"ז ב') תעביטנו די … להמשך קריאה

א סימן קנה (מו) להחיות אח. צוה הקב"ה בהר סיני וחי אחיך עמך ומכלל וחי אחיך למדנו לפדותו מן השבי ולהלבישו בקרה להאכילו ברעבון ולהשקותו בצמאון. הסבר על זכויות יוצרים ספר יראיםרשיון: Public Domainמקור: www.nli.org.il

א סימן קנג קנד (נ) להלביש ערומים, לקבור מתים. צוה הב"ה על שניהם בפ' ראה אנכי אחרי ה' אלהיכם תלכו. ואמרי' בסוטה פ"א (י"ד א') דרש ר' חמא בר חנינא וכי אפשר לו לאדם לילך אחר השכינה והלא כתיב אש אוכלה הוא אלא הלך אחר מדותיו של הב"ה מה הוא מלכיש ערומים דכתיב ויעש ה' … להמשך קריאה

א סימן קנב (קסה) בכורים. צוה הב"ה עליהן בפ' כי תבוא (ולקחת) מראשית פרי האדמה. ותניא בספרי: יכול כל חפירות חייבות בבכורים ת"ל מראשית פרי האדמה ולא כל ראשית ועדיין איני יודע איזה מין חייב ואיזה מין פטור הריני דן אמרה תורה בכורי צבור פי' עומר ושתי הלחם והכא בכורי יחיד מה בכורי צבור מז' … להמשך קריאה

א סימן קנא (שנט) גזל הגר צוה הב"ה בפ' נשא לתת לכהנים גזל הגר שמת, דכתיב ואם אין לאיש גואל להשיב האשם אליו האשם המושב לה' לכהן. ותנן בהגוזל עצים (ק"י א') הגוזל את הגר ונשבע לו ומת הגר הרי זה משלם קרן וחומש לכהנים ואשם למזבח שנאמר ואם אין לאיש גואל להשיב האשם וגו'. … להמשך קריאה

א סימן קנ (שנח) מצות חרם. צוה והזהיר הבורא ב"ה כל המקדיש נכסיו בלשון חרם או בכנוי חרם כדתנן בנדרים פ"א (י' א') כל כנויי חרמים (כחרמים) חרק חרף הרך הרי אלו כנוים באחד מאלו הלשונות שיאמר צריך (ליתן) לכהן דכתיב בפ' ויקח קרח כל חרם בישראל לך יהיה וי"א לבדק הבית שנאמר כל חרם … להמשך קריאה

א סימן קמט (שנה). ראשית הגז. צוה הב"ה בפ' שופטים לתת ראשית הגז לכהן דכתיב ראשית גז צאנך תתן לו, ותנן בחולין (קל"ה א') ראשית הגז אינו נוהג אלא במרובה וכמה הוא מרובה ב"ש אומרים ב' צאן ובית הלל אומרים ה' צאן עשויות ואינו נוהג אלא ברחלים. מה"מ (קל"ז א') אמר רב חסדא אתיא גיזה … להמשך קריאה

א סימן קמח (קפג) מצות חלה. צוה הב"ה בפ' שלח לך אנשים דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם בבואכם אל הארץ וכתיב ראשית עריסותיכם חלה תרימו תרומה. ותניא בספרי אשר אני מביא אתכם שמה מכאן אתה אומר פירות חוץ לארץ שנכנסו לארץ חייבים יצאו מכאן לשם ר' אליעזר מחייב (דכתיב) והיה באכלכם מלחם הארץ בין … להמשך קריאה

א סימן קמז (קעב) תרומות מעשר. צוה הקב"ה לתת לכהן בפ' ויקח קרח, דכתיב ואל הלוים תדבר ואמרת אליהם כי [תבאו] תקחו מאת בני ישראל וכתיב ונתתם ממנו תרומת ה' לאהרן הכהן, תרומת מעשר אינה נוהגת דבר תורה אלא בדגן תירוש ויצהר שהרי הוקשה לתרומה גדולה. דתנן במסכת י"ט פי' אחר ונחשב תרומתכם בשתי תרומות … להמשך קריאה

א סימן קמו (קעא) עשר בגבולין. תרומה גדולה צוה הקב"ה בפ' שופטים ושוטרים ראשית דגנך ותירשך ויצהרך תתן לו, פי' תרומה גדולה נקראת בלשון חכמים "גדולה", פי' חשובה שהיא ראשונה ועוד שהיא יכולה להיות גדולה שהרי אין לה שעור, דתנן תרומה גדולה אין לה שעור אבל אמרו עין יפה אחת מארבעים בינונית אחד מחמשים עין … להמשך קריאה

א סימן קמה (שנא) ארבע בירושלים. בכורות. דבכורות צוה הקב"ה לתת לכהן בין בכור אדם בין בכור בהמה טמאה וטהורה, דכתיב כל פטר רחם לכל בשר אשר יקריבו לה' לך יהיה. אך פדה תפדה את בכור האדם ואת בכור הבהמה הטמאה תפדה ונקראת בכורה מתנות ירושלים לפי שבכור בהמה טהורה נאכל בירושלים כדתנן ונאכלין בכל … להמשך קריאה

א סימן קמד (שנא) עשר במקדש. כתיב בפ' ויקח קרח זה יהיה לך מקדש הקדשים מן האש כל קרבנם לכל מנחתם ולכל אשמות אשר ישיבו לי לך הוא ולבניך. ותניא בספרי כל קרבנם אלו שתי הלחם ולחם הפנים לכל מנחתם זו מנחת חוטא ומנחת נדבה. פי' שירי מנחות, לכל חטאתם זו חטאת יחיד וחטאת ציבור … להמשך קריאה

א סימן קמג (שנא) המתנות. תנן בסוף מסכת חלה ומייתי לה בחולין בפרק הזרוע (חולין קל"ג ב') ובב"ק שלהי הגוזל עצים (ק"י ב') כ"ד מתנות כהונה ניתנו לאהרן ולבניו בכלל ובפרט וברית מלח כל המקיים אותם כאלו מקיים כלל ופרט וברית מלח וכל העובר עליהם כאלו עובר על כלל ופרט וברית מלח. ואלו הן י' … להמשך קריאה

א סימן קמב (שנב) בכור שור כשב ועז. צוה הקב"ה בפ' ראה אנכי להפריש וליתן בכור בהמה טהורה דכתיב בפ' ויקח קרח כל פטר רחם באדם ובבהמה יהיה לך לכהנים קאמר קרא וכתיב בפ' ראה אנכי כל הבכור אשר יולד בבקרך ובצאנך הזכר תקדיש לה' אלהיך. וכתיב בפ' אם בחוקותי אך בכור אשר יבוכר לה' … להמשך קריאה

א סימן קמא (שנד) פדיון פטר חמור. צוה הקב"ה בפ' בא אל פרעה ופטר חמור תפדה בשה ואם לא תפדה וערפתו וכתיב בפ' ויקח קרח ואת בכור הבהמה תפדה ופטר חמור אינו אלא בזכרים. כדתנן משניות כמה בבכורות פ"א ובגמרא (ט' א') מפיק לה מדכתיב הזכרים לה'. ותנן בבכורות פ"א (ג' ב') הכהנים והלוים פטורים. … להמשך קריאה

א וו השני. פדיון הבן, פדיון פטר חמור, בכור שור וכשב ועז, והמתנות, בבורים, עורות קדשים, והמורם מתודה ושלמים, להלביש ערומים, לקבור מתים, החיית אח, הלוואת אביון, השבת העבוט, הפקר שביעית, לקט שכחה ופיאה, ועוללות בכרם, ומתנה מברכותיך, הענק תעניק לו , פתוח תפתח, נתון תתן, השב אבידה, ושילום גזל וחומשו, תרומה ומעשר, ליתן נבלה … להמשך קריאה

א סימן קלט (רפז) לא תשלחנו ריקם. צוה היוצר להעניק עבדך בצאתו דכתיב בפ' ראה כי ימכר לך אחיך העברי או העבריה ועבדך שש שנים וכתיב כי תשלחנו חפשי מעמך לא תשלחנו ריקם הענק תעניק לו מצאנך מגרנך ומיקבך אשר ברכך ה' אלהיך תתן לו. ותניא בקדושין פ"א (י"ד ב') מכרוהו ב"ד מעניקין לו מכר … להמשך קריאה

א סימן קלח (קסב) זיתך לא תפאר [מאחריך אחריך לגז"ש. ולתנא דבי ר' ישמעאל] בחולין פ' הזרוע (חולין קל"א א') אמרינן תנא דבי ר' ישמעאל לא תפאר לא תטול תפארתו מפניו פי' פיאתו וכו' וכרם יליף מיניה למצות פיאה מאחריך אחריך לגז"ש. ולתנא דבי ר' ישמעאל י"ל דשאר אילנות פיאה דידהו דרבנן דאי לאו הבי … להמשך קריאה

א סימן קלז (רעז) ריחים לא תחבול. צוה הב"ה בפ' כי תצא למלחמה המלוה את חברו ובא למשכונו ע"י שליח ב"ד שלא ימשכננו בדברים שעושה כהן אובל נפש, דכתיב לא יחבול ריחים ורכב כי נפש הוא חובל. ותניא (בספרי) לא יחבול ריחים ורכב מה אלו מיוחדים שהן ב' כלים ועושים מלאכה אחת וחייב על זה … להמשך קריאה

א סימן קלו (רעו) אלמנה לא תחבול. ליראה את השם הנכבד והנורא את ה' אלהיך תירא וזכור את אשר צוה בפ' כי תצא לא תחבול. ותנן בהמקבל (קט"ו א') אלמנה בין שהיא עניה בין שהיא עשירה אין ממשכנין אותה שנאמר לא תחבול בגד אלמנה. ותניא התם שאם אתה ממשכנה אתה חייב להחזיר לה ואתה משיאה … להמשך קריאה

א סימן קלה (רסה) לא תבא עליו השמש. תנן בהמקבל (קי"א א') אחד שכר אדם בהמה וכלים יש בו משום ביומו תתן שכרו ולא תבא עליו השמש ומשום ולא תלין פעולת שכיר אתך עד בקר אימתי בזמן שתבעו אבל אם לא תבעו אין עובר עליו המחהו אצל שלחני וחנוני אין עובר עליו. וטעמא משנה זאת … להמשך קריאה