ספר האורה

א [נב] הלכות עירובין. והיכא דגוי דר במבוי [של ישראל] ודאי צריך ישראל לשכור ממנו ולערוב בהדי הדדי, ולטלטל כל צרכו במבוי ואין להם (ממש) [חשש] לביטול דגוי שמא יחזור ויבטל, ואין הדבר תלוי [בביטול, כי שכירות הוא, ולכך אין אנו צריכין לשכור בכל שבת ושבת כי הדבר תלוי] בתנאי השכירות שאם יתנה עם הגוי … להמשך קריאה

א [נא] הלכות ערבי שבתות. תנו רבנן אין מפליגין בספינה פחות משלשה ימים קודם לשבת, בזמן שהספינה גוששת למטה מעשרה טפחים משום גזירת תחומין נגעו בה [והני מילי לדבר הרשות], ולפיכך נהגו [להפליג] בים הגדול אפילו בערבי שבתות, והיכא דשכח פת בתנור, וקדשי עליו היום מצילין הימנו מזון שלש סעודות, ואומר לאחרים צאו והצילו עמי, … להמשך קריאה

א [נ] הלכות חלה תנו רבנן ראשית עריסותיכם [חלה תרימו תרומה] [במדבר ט"ו כ'], כדי עיסותיכם, וכמה עיסתכם כדי עיסת מדבר, וכמה עיסת מדבר, [דכתיב] והעומר עשירית האיפה הוא [שמות ט"ז ל"ו], מכאן אמרו שבעה רבעים קמח ועוד [חייבת] בחלה, ושיעור חלה אחד מעשרים וארבע בעיסה, ולענין הפרשת חלה מן העיסה אפילו לש סאה סולת … להמשך קריאה

א [מט] הלכות שעטנז. עיקר שעטנז שוע טווי ונוז, שוע תרגום וטח את הבית [ויקרא י"ד מ"ב] וישוע, והוא ניפוץ, ולפיכך הלבדין אסורין מפני שהן שועין, נוז הוא דבר שמחובר ותלוי בדבר אחר, כגון התפירה והארוגה ועשיית הגדולים והעבותות, והלכתא אסור לתפור שני בגדים, אחת של פשתן, ואחת של צמר, ואפילו בחיטי משי כדי לעשות … להמשך קריאה

א [מח] הלכות כלאי הכרם. והלכתא מותר לזרוע תבואה או ירקות בכרם לכתחלה בחוצה לארץ בזמן הזה. דהלכתא כרבי יאשיה, דאמר אינו חייב עד שיזרע חטה ושעורה וחרצן במפולת יד, ומי שיש לו [נטיעה של] גפן או שלש נטיעות ויש להם ענבים ארוכים שנתונים על גבי קנים מותר לזרוע תחתיהם [ירקות], ואין צריך להרחיק מן … להמשך קריאה

א [מז] הלכות כלאי בהמה. אסור להרביע כלאים, סוסיא על חמרא, וחמרא על סוסיא וכן למלאכה, לא שנא בהמה וחיה, ולא שנא עוף, ואסור למינקט חמרא קמי סוסיא, ואפילו ליחדה נמי לחמרא קמי סוסיא בביתא אסור, ואסור נמי למימר ליה לגוי לארבועי כלאים שאף הם נצטוו על הכלאים, והלכתא כל שני מיני בפרות אסורים לחרוש … להמשך קריאה

א [מו] הלכות ציצית. עשיית ציצית, מייתינין ארבע חיטין וכופלין אותן לתמניא. וכל חד וחד מתמניא הוי עד זרת ומשוינן להו בתוך שלש אצבעות באורך קצה הטלית. ולא לפחות השיעור באורך קצה הטלית [פחות] ממלא קשר אגודל ולא ליהוי יותר משלש אצבעות, אלא משלש אצבעות [ועד] מלא קשר אגודל צריך לקבען בטלית, והשלשה חטין שוין … להמשך קריאה

א [מה] הלכות פירות ומיני מזונות. כיצד מברכין על פירות האילן אומר בורא פרי העץ, חוץ מן היין, שעל היין הוא אומר בורא פרי הגפן, ועל פירות הארץ [הוא] אומר בורא פרי האדמה, חוץ מן הפת, שעל הפת הוא אומר המוציא לחם מן הארץ, ועל הירקות [הוא] אומר בורא פרי האדמה, רבי יהודה אומר מיני … להמשך קריאה

א [מד] דין פת הצנומה בקערה. ופת צנומה בקערה כי ליכא שלימא אחריתי, אי אית בה פירורין כזית, מברך עליה המוציא, ודוקא פת צנומה בקערה, דכיון דשדי רותחין עלה, הוה ליה כלי שני ואינו מבשל, אבל רמא פת בקדירה הוה ליה כלי ראשון, וכיון דמבשלה אף על גב דאיתיה בעיניה נפיק ליה מתורת לחם, ומברך … להמשך קריאה

א [מג] דין ברכת היין וקידוש וברכת חתנים. מאי טעמא תקינו רבנן ברכות בימים טובים וקידושא ואבדלתא וברכת חתנים אחר בורא פרי הגפן, דכיון דצריך לקדוש ולהבדיל עד דמקדש ומבדיל הוה צורך אכילה, ומשום הכי לא הויא הפסקה, וברכות דחתן, חובה הן עליו ועל היושבים שם שרי לברוכי קמיה קודשא ברוך הוא מעין אכילה, ומשום … להמשך קריאה

א [מב] דין המוציא. בתר דמשי ידיה אי איכא קביעותא דגברי חד שרי המוציא לכולהו, וכן ברכת היין חד מברך לכולהו, ועני כולהו בתריה אמן (ונכנס) [ונפקי], אבל יין שבתוך המזון כל חד שרי לנפשיה, מפני שאין בית הבליעה פנוי, ומיקמי דבצע בעי למיתן מלח או ליפתן לפני כל אחד ואחד, ובתר דשרי לבצע אסור … להמשך קריאה

א [מא] דין נטילת ידים לנהמא ולשבעת המינים. מאן דבעי למיכל נהמא ומשכח מיא דרמא באגנא או במשיכלא, משכשך בגווייהו ידיה ושפיר דמי. וכי אמרינן צריך נטילת ידים ואזמוני, הני מילי היכא דבעי למיכל נהמא, אבל אי בעי למיכל פירי משבעת המינים. כגון חטה ושעורה וגפן ותאינה ורימון וזית ושמן ודבש, שהוא דבש תמרים, ואי … להמשך קריאה

א [מ] דין ממי נוטלין. אין נוטלין לידים אלא מדבר דאתי מכח גברא, ואין נוטלים לידים לא בדופני הכלים, ולא בשולי מחץ ולא במגופת חבית, ולא יתן [לחבירו] בחפניו, דאין נוטלין לידים אלא בכלי, והכל כשירים ליתן מים לידים, ואפילו חרש שוטה וקטן. ואם אין עמו אחר, מניח חבית בין ברכיו, ונוטה על צדה ונוטל … להמשך קריאה

א [לט] דין להגביה ידיו. מים ראשונים צריך להגביה ידיו למעלה, אחרונים צריך שישפיל ידו למטה, ראשונים ניטלין בין בחמין ובין בצונן, אחרונים אינן ניטלין אלא בצונן, אבל בחמין שהיד סולדת בהן אסור, פושרין שרי, וכל דבר שחוצץ בטבילה חוצץ בנטילת ידים, ואפילו לחולין: הסבר על זכויות יוצרים ספר האורהרשיון: Public Domainמקור: www.nli.org.il

א [לח] דין מים ראשונים ואחרונים ואמצעים. מים ראשונים חובה, ונוטלין בין בכלי בין על גבי קרקע, וטעונים ברכה. מים אחרונים חובה, ואין טעונין ברכה, ואין נוטלין אלא בכלי, אמצעים רשות בין תבשיל לתבשיל אבל בין תבשיל לגבינה חובה: הסבר על זכויות יוצרים ספר האורהרשיון: Public Domainמקור: www.nli.org.il

א [לז] דין מצא ציבור שמתפללין [ימתין]. הנכנס לבית הכנסת ומצא ציבור שמתפללין. צריך להמתין עד דעני קדושה ועני אמן דהאל הקדוש, וכן נמי דהודאה ומנהגא דרבנן דכד עייל איניש לבי כנישתא וקא מצלי ציבורא בלחש ואינו יכול להתחיל ולגמור קודם שיגיע שליח צבור לקדיש, ימתין עד דמסיימין, וכד פותח שליחא דציבורא, מתחיל הוא ואומר … להמשך קריאה

א [לו] דין מחויב בדבר וסומך על חבירו. אם הוא מחויב בדבר ברכה וסומך על אחר, צריך הוא שישמע ויכוון את לבו במה שהוא מברך, ויענה אמן אחר החתימה, ובהכי יוצא ידי חובתו, אבל אם הוא מחויב בברכה וסומך על אחר ועל אותו שסומך אינו שומע ברכותיו אלא מעט, ועונה אחריו אמן, ופוטר עצמו בכך, … להמשך קריאה

א [לה] דין עונין אמן אחר ישראל מברך. היכא דלא אכיל [אין עונין אמן אחר המברך, היכא דאכיל] עונין אמן אחר ישראל המברך, דכיון שאינו מחיוב בברכה אוכל שיצא ידי חובתו אף על פי דאינו שומע בברכה, כגון מי שאומר ברכותיו בלחש, כיון דידעו דמברך הוא אי ענו אבתריה שפיר דמי, אבל מצוה מן המובחר … להמשך קריאה

א [לד] דין שכור. שכור אסור להתפלל ואם התפלל תפילתו תועבה. ואיזהו שכור, כל שאינו יכול לדבר לפני המלך, אבל שתוי שיכול לדבר לפני המלך, לא יתפלל לכתחילה, ואם התפלל תפילתו תפילה, ושתוי אפילו רביעית לא יתפלל, ואפילו איניש דטרודא דעתיה לא מיבעי ליה לצלויי עד דצלילא דעתיה: הסבר על זכויות יוצרים ספר האורהרשיון: Public … להמשך קריאה

א [לג] דין ציבור שנתאחרו ציבור שנתאחרו ולא התפללו, ואין שהות ביום להתפלל בלחש, ולירד לפני התיבה, אף על פי שאסור לבוא לידי כך, ואפילו הכי יוצאין הציבור לידי חובתן בתפילת שליח ציבור. וזה הוא חובתן, צריכין הציבור לעמוד אחריו בשעה שהוא יורד מראש התפלה ועד סופה כאדם שהוא מתפלל לעצמו ואין מפסיקין, ואין משיחין, … להמשך קריאה

א [לב] דין חזן המאחר. שליח ציבור הנכנס לבית הכנסת ומצא ציבור שהתפללו בלחש, והוא צריך עתה לעבור לפני התיבה לאלתר, יורד לפני התיבה ומתפלל בקול רם לציבור והוא אינו צריך לחזור ולהתפלל בלחש. לאחרים מוציא, לעצמו לא כל שכן, ואין בזה לומר המשמיע קולו בתפילתו [הרי זה מקטני אמנה] כיון דעל ידי הדחק הוא … להמשך קריאה

א [לא] דין לחזור על שליח צבור הגון. שליחא דציבורא כמה דאיפשר גברא מעליא טפי עדיף מינוקא, אבל במקום דלא איפשר, אפילו בן שלש עשרה שנה ויום אחד, כי לא אפשר באחרינא שפיר דמי: הסבר על זכויות יוצרים ספר האורהרשיון: Public Domainמקור: www.nli.org.il

א [ל] דין שאלת מטר בכל עת. ענין שאלת מטר בכל עת, חזי לן דמאן דסבירא ליה הא דחנניה מאי כל הגולה כל הגלות, כיון דזמן קצוב הוא עד ששים בתקופה, אפילו היכא דמצריך עלמא למטרא קודם זה הזמן, אין שואלין ותן טל ומטר בברכת השנים, אלא שואלין בשומע [תפלה], כדאמרינן שואל אדם צרכיו בשומע … להמשך קריאה

א [כט] דין מצא צבור שמתפללין. היכי דאתי לבי כנישתא וצלי מנחה וקמו צבורא לצלויי תפילת ערבית, וקאים איניש ואתא ומצלי בהדייהו תפילת ערבית, ואף על גב דלא קרי קריאת שמע דאורתא, ולא בירך לפניה ולאחריה, ובתר דמצלי בהדי ציבורא קרי קריאת דערבית בשתים לפניה ושתים לאחריה כהלכתו: הסבר על זכויות יוצרים ספר האורהרשיון: Public … להמשך קריאה

א [כח] דין ערום. אסור לאדם לקרוא קריאת שמע ערום, ובמים עכורים דאין לבו רואה את הערוה מותר: הסבר על זכויות יוצרים ספר האורהרשיון: Public Domainמקור: www.nli.org.il

א [כז] דין צואה עשה כחרס. צואה כחרס אסור, עד שיהא גוללה ונפרכת, או זורקה ונפרכת: הסבר על זכויות יוצרים ספר האורהרשיון: Public Domainמקור: www.nli.org.il