משנה תורה, הלכות סוטה ד׳
א בַּחֲמִשָׁה עָשָׂר בַּאֲדָר נִפְנִין בֵּית דִּין לְצָרְכֵי הָרַבִּים. וּבוֹדְקִין עַל הָרְאוּיָה לִשְׁתּוֹת לְהַשְׁקוֹתָהּ. וְעַל הָרְאוּיָה לְקַנֵּא לָהּ וּלְהוֹצִיאָהּ בְּלֹא כְּתֻבָּה. וּבְכָל זְמַן מַשְׁקִין אֶת הַסּוֹטוֹת: ב וְאֵין מַשְׁקִין אֶת הַסּוֹטָה אֶלָּא בַּיּוֹם. וְכָל הַיּוֹם כָּשֵׁר לְהַשְׁקוֹת סוֹטָה. וְאֵין מַשְׁקִין שְׁתֵּי סוֹטוֹת כְּאַחַת שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר ה טז) "וְהֶעֱמִיד אֹתָהּ הַכֹּהֵן": ג סוֹטָה שֶׁאָמְרָה אֵינִי שׁוֹתָה … להמשך קריאה