דרך מצותיך

א מצוה (קע"ג) טהרת המצורע. וז"ל הרמב"ם סי' ק"י המצוה היא שצונו שתהיה הטהרה מן הצרעת כמעשה הכתוב והוא עץ ארז ואזוב ושני תולעת ושתי צפרים חיות ומים חיים ושיעשה בהם כל מה שנאמר ובזה המעשה בעצמו יטהר האדם כמו שבאר הכתוב הנה כבר התבאר לך כי מיני הדברים המטהרים מן הטומאה ג' מינים אחד … להמשך קריאה

א פ' תזריע: (קס"ט) מצות ענין טומאת המצורע שנאמר אדם כי יהי' בעור בשרו שאת או ספחת או בהרת והיה בעור בשרו לנגע צרעת והובא אל אהרן הכהן וגו' (ויקרא י"ג ב'), וז"ל החינוך כלומר שמצוה היא עלינו שכל מי שיהיה מצורע שיבא אל הכהן לשאול על צרעתו והכהן יטמאנו או יטהרנו והוא יתנהג עפ"י … להמשך קריאה

א  מצוה (שצ"ט) דין להזות מי חטאת שנאמר והזה הטהור על הטמא ביום השלישי וביום השביעי (במדבר י"ט י"ט), וז"ל הרמב"ם המצוה היא שצונו והורנו במשפטי מי נדה שאמרו שיטהרו בענין אחד ויטמאו בענין אחר כמו שיתבאר בדקדוק מצוה זו עכ"ל וכ' החינוך שזהו עיקר הפליאה שבמצות פרה אדומה ע"ש, ביאור הדברים נת' ג"כ במאמר … להמשך קריאה

א מצוה (שצ"ז) שריפת פרה אדומה שנאמר ויקחו אליך פרה אדומה תמימה וגו' (במדבר י"ט ב') וז"ל הרמב"ם המצוה היא שצונו לעשות פרה אדומה כדי שיהי' אפרה מזומן למי שיצטרך אליו לטהרת טומאת מת כמו שאמר והיתה לעדת בנ"י (במדבר י"ט ט') וכבר התבארו דיני מצוה זו במס' פרה: ביאור הדברים צריך להעתיק אי"ה מכתב … להמשך קריאה

א (תר"ג) לזכור מה שעשה לנו עמלק. (תר"ד) למחות זרעו מן העולם. (תר"ה) שלא לשכוח מה שעשה לנו: והפרשה שממנה יוצאי' ב' מ"ע וא' ל"ת האלו הוא ידוע זכור את אשר עשה לך עמלק בדרך וגו' תמחה את זכר עמלק מתחת השמים לא תשכח (דברים כ"ה י"ז י"ט): וז"ל הרמב"ם בביאורו מצות הנ"ל בספר המצות. … להמשך קריאה

א  (קי"ז) שלא להקטיר שאור ודבש שנאמר כל המנחה אשר תקריבו לה' לא תעשה חמץ וגו' (ויקרא ב' י"א), וכן באה מצוה (קל"ה) שלא לאפות שיירי מנחה חמץ ע' בסידור בפי' מזמור לתודה (תלים ק' א') במה שהתודה היתה באה י' חלות חמץ ומשם תבין האיסור בשארי מנחות ע"ש, וענין דב"ש הוא דין דגדלות כידוע … להמשך קריאה

א פ' ויקרא (קט"ו) לעשות העולה כמשפטה שנאמר אם עולה קרבנו וגו' (ויקרא א' ג') (קט"ז) לעשות המנחה כמשפטה שנאמר ונפש כי תקריב קרבן מנחה לה' וגו' (ויקרא ב' א'), והנה גם בקרבן העולה נצטוינו להביא מנחת נסכים כמ"ש פ' שלח עמ"ש ע"ז בכתבים שלי במאמר המתחיל להבין מארז"ל כל הקורא ק"ש בלא תפילין כאלו … להמשך קריאה

א (ק"ב) לאכול הכהנים קדשי קדשים במקדש שנאמר ואכלו אותם אשר כפר בהם וגו' בסדר תצוה (שמות כ"ט ל"ג). וכן באה עוד מצוה (קל"ד) בסדר צו לאכול הכהנים שיירי מנחות שנאמר והנותרת ממנה יאכלו אהרן ובניו מצות תאכל במקום קדוש בחצר אוהל מועד יאכלוה. וז"ל החינוך מצוה ק"ב כלל הדבר כל בשר קרבן החטאת והאשם … להמשך קריאה

א (קי"ד) לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת (שמות ל"ה ג'): הרמב"ם מנה זה בל"ת מיוחד והוא שלא לענוש בשבת וכדאי' בירושלמי מכאן לבתי דינין שלא יהו דנין בשבת, (עמ"א סי' של"ט סק"ג), וכ' החינוך ועם כל זה שלמדנו יש לדרוש בו מה שדרשו בו עוד ג"כ הבערה לחלק יצאת, והנה במקדש הותר הבערה … להמשך קריאה

א (צ"ה) לבנות מקדש, שנאמר ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם (שמות כ"ה ח'): ואלו הן הדברים שהם עיקר בבניין הבית עושים בו קדש וקדש הקדשים ויהי' לפני הקדש מקום אחר והוא הנק' אולם, ושלשתם נק' היכל. ועושים מחיצה א' סביב להיכל רחוקה ממנו כעין קלעי החצר שהיו במדבר וכל המוקף במחיצה זו שהוא כעין חצר … להמשך קריאה

א (מ"ג) ליעד אמה העבריה: (מ"ד) לפדותה אם לא רצה ליעדה והוא מ"ש אם רעה בעיני אדוניה אשר לא יעדה והפדה וגו' (שמות כ"א ח') והיעוד הוא שאומר לה בפני שנים הרי את מקודשת לי ואז נוהג בה מנהג אישות ושנינו ספ"ק דבכורות (דף י"ג א') מצות יעוד קודם למצות פדיה, ואם לא רצה ליעדה … להמשך קריאה

א לדון בקנין עבד עברי (מ"ב): שנאמר כי תקנה עבד עברי שש שנים יעבוד ובשביעית יצא לחפשי חנם (שמות כ"א ב') וענין מצוה זו הוא שנעשה לו הדברים שנצטוינו בהן, כגון לשלחו בשביעית, או בתוך שש אם פגע בו יובל, או  בגרעון כסף, או במיתת אדון שלא הניח בן זכר, ולנרצע ג"כ כדינו הכתוב בו … להמשך קריאה

א לשחוט קרבן פסח בין הערבים (ה') לאכול אותו בליל ט"ו בניסן צלי אש (ו') שלא לאכול אותו נא ומבושל (ז') ומצות צלייתו הוא ראשו על כרעיו ועל קרבו כידוע. ושרש המצוה כתב בטעמי מצות להרח"ו פ' בא וז"ל כבר הודעתיך כי ביציאת מצרים היה הז"א ג' גו ג' בגו בטנא דאימא עילאה כמבואר אצלינו … להמשך קריאה

א מצות נר חנוכה והיא מד"ס ואינה ממנין תרי"ג: ומברכים עליה ג' ברכות להדליק ושעשה נסים ושהחיינו, ולהבין מה שתקנו להדליק נרות ע"ש הנס שהי' בשמן שהי' ביום כ"ה בכסלו ולא על נס דניצוח המלחמה עם היונים שהי' בכ"ד כסליו שזהו העיקר לכאורה ולמה עשו מהעיקר טפל, וכיוצא בו מצינו בפורים שקבעוהו ביום המחרת שאחר … להמשך קריאה

א לקדש חדשים (ד') שנאמר החדש הזה לכם ראש חדשים וגו' (שמות י"ב ב'): ובא הפי' עדות זו תהא מסורה לכם כלומר שמצוה זו אינה מסורה לכל איש ואיש כמו שבת בראשית שכל איש ימנה ששה ימים וישבות בשביעי משא"כ בקביעת החדש שלא נאמר שכשיראה כל איש ואיש ג"כ את הלבנה או ימנה ע"פ החשבון … להמשך קריאה

א לתת מחצית השקל בכל שנה (ק"ה) שנאמר זה יתנו כל העובר על הפקודים מחצית השקל בשקל הקדש עשרים גרה השקל מחצית השקל תרומה לה', (שמות ל' י"ג): ואפי' דל שבדלים חייב בו ואם אין לו שואל מאחרים או מוכר כסותו שעליו ונותנו שנאמר והדל לא ימעיט (שמות ל' ט"ו) והי' מניחים הכל בלשכה א' … להמשך קריאה

א מצות (ת"כ) ק"ש ומצוה (תל"ג) תפלה: ע' בסדור שער הק"ש ובשער ר"ה ע"פ אד' שפתי תפתח כו' (תלים נ"א י"ז) גם פי' ברכה ראשונה דש"ע נתבאר בביאורי הזהר ע"פ המאמר פ' בלק שחורה אני ונאוה כו'. ברכת אתה גבור ע' בכוונת המקוה מהבעש"ט ז"ל. ברכת סלח לנו ע' מצוה שס"ד פ"ג. ברכת ראה נא … להמשך קריאה

א מצות נט"י לסעודה והיא מד"ס: וכתב הרמב"ם ז"ל כל הנוטל ידיו צריך ליזהר בד' דברים, במים עצמן שלא יהיו פסולין, ובשיעור שיהי' בהן רביעית לכל שתי הידים (א"ח ק"ס), ובכלי שיהיו המים שנוטלין בהם בכלי, ובנוטל שיהיו המים באים מכח נותן (קנ"ט) ובש"ע כ' רמ"א להחמיר כר' יוסי ספ"ק דידים דבעי' כח גברא וכ"ה … להמשך קריאה

א (ק"ו) לקדש הכהן ידיו ורגליו לעבודה שנאמר ורחצו אהרן ובניו ממנו את ידיהם ואת רגליהם וגו'. (שמות ל' י"ט), הנה עבודת הכהנים במקדש ידוע שהוא להמשיך גילוי אא"ס ב"ה על ידו כי הוא בחי' חסד שבו ועל  ידו ההמשכה וכמ"ש בזהר ע"פ כשמן הטוב היורד על הראש כו' (תלים קל"ג ב') שהוא המשכת מוחא … להמשך קריאה

א (תי"ז) מצות אחדות השם: שנאמר שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד (דברים ו' ד'). וז"ל הרמב"ם בס' המצות, מצוה ב' היא הציווי שצונו בהאמנת היחוד והוא שנאמין שפועל המציאות וסבתו הראשונה אחד והוא אמרו יתעלה שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד וברוב המדרשות תמצאם אומרים על מנת ליחד את שמי על מנת ליחדני ורבים … להמשך קריאה

א יב) ועתה יובן ג"כ בענין התהוות הזמן ממנו ית' שהוא למעלה מן הזמן לגמרי ואפי' מן המשך הבלתי משוער כנ"ל כמ"ש הרמ"ע אלא הוא בבחי' הוה תמיד ע' תוי"ט באבות פ"ה, והתהוותו הוא ג"כ בבחי' כלל ופרט ע"ד התהוות הריבוי מן האחדות, שהתחלקות הזמן הוא רבוי חלקים גבוליים ע"ד רבוי הנמצאים בע"ג, ויש בחי' … להמשך קריאה

א יא) העיקר הד' הוא שאין לו ית' התלות בזמן, וביאור זה היינו שהוא ית' קדמון ר"ל שאין לו התחלה וכל מה שזולתו אינו קדמון אלא מחודש ממנו ית' וקדמם ההעדר כו' והכתוב המורה ע"ז הוא מ"ש מעונה אלהי קדם כו' (דברים ל"ג כ"ז) והנה לפי מה שנבאר שהוא ית' אין לו התלות בזמן כלל … להמשך קריאה

א י) אחר שנתבארו העיקר הב' וכל פרטי עיקר הה' בפרקים הקודמים ועלו כהוגן ב"ה, נבא לביאור עיקר הג' והוא מ"ש שאינו גוף ולא כח בגוף, וירצו בזה בטול הגשמות שלא תשיגהו מה שישיג לגופים חלילה כמו התנועה והמנוחה והכתוב המורה ע"ז הוא מ"ש כי לא ראיתם כל תמונה וגו' (דברים ד' ט"ו), ולפי משנת"ל … להמשך קריאה

א ט) והנה מעתה נבוא לבאר ג"כ הקושיא בענין שינוי רצון אצלו ית' כמו שאנו אומרי' יהי רצון מלפניך כו' שמבקשים שירצה כן שיבנה בהמ"ק שהוא שינוי ממה שמתחלה אינו רוצה ולכן נחרב בהמ"ק ועתה ירצה בו ויבנהו וכן כשמבקשי' יהי רצון שיחיה החולה ויתרפא מחליו הכוונה שישתנה רצונו ממה שמתחלה רצה לחלותו כו' ועד"ז … להמשך קריאה

א ח) אחר שנתבאר בעז"ה בפרקים הקודמים איך שהמדות וההתפעלות שנאמרו בתורה עליו ית' הם אמיתיים באלהותו ושאעפ"כ במהותו ית' אין שינוי והתפעלות כלל כי נאצלו ע"י הצמצום כאמור וסרה תלונת הפלסופי', הנה עדיין חל עלינו חובת ביאור ענין א' בזה, והוא כי קושיית הפלסופי' על עניני ההתפעלות והמדות שנאמרו בו ית' עד שלזה נדחקו … להמשך קריאה

א ז) והנה עתה יובן היטב ענין התוארים שכינו לו הנביאים וחז"ל שהתחלנו לבאר לעיל פ"ד, אשר הפלסופים נדחקו מאד בזה ואמרו כי כל מה שאנו רואים שהכתוב מכנה המדות לבורא ית' וית' כמו שנאמר יושב בשמים ישחק (תלים ב' ד'), כעסוני בהבליהם (דברים ל"ב כ"א) כאשר שש ה' וגו' (דברים כ"ח ס"ג) אינו שהוא … להמשך קריאה