אור זרוע לצדיק

א פרק ט' הלכה א' ב על ששה דברים נצטוה אדם הראשון כו' הוסיף לנח אבר מן החי כו': עיין בלחם משנה שהביא מדברי רש"י שחולק על דעת רבינו וסובר שאף אדם הראשון נצטווה על אבר מן החי עיין שם. אמנם מצאתי בשמות רבה [פרשה ל'] על פסוק מגיד דבריו ליעקב נתן לאדם הראשון שש … להמשך קריאה

א פרק ח' הלכה ב' ב אפילו המלך אינו נושא גרושתו כו': משמע קצת מדברי רבינו דמותר לישא אלמנתו של הדיוט. אבל בירושלמי [פרק ב' דסנהדרין] מצאתי וזה לשונו ותהינה צרורות עד יום מותו אלמנות חיות כו' חייך שאני מתאבך דבר המותר לך רבנן דקסרין אמרין אסורים ממש היו ומה כלי הדיוט שנשתמש בהם הדיוט … להמשך קריאה

א פרק ו' הלכה ח' ב לא אסרה תורה אלא דרך השחתה: מבואר מדברי רבינו דאם יש צד טעם לשבח שפיר דמי לעקרו. ונראה שיצא לו כן מהאי דשבת [דף ק"ה] המקרע בגדיו והמשבר כליו והמפזר מעותיו יהא בעיניך כעובד עכו"ם כו' לא צריכא דקעביד למירמי אימתא אאינשי ביתא כו' ע"כ. הרי דאי עביד אאינשי … להמשך קריאה

א פרק ה' הלכה ט' ב אסור לצאת מארץ לחוץ לארץ לעולם אלא ללמוד תורה או לישא אשה כו': הנה התוס' בעבודה זרה [דף מ"ב] הביא בשם השאלתות דרב אחאי גאון שכתב דבשביל הנך מצות רשאי לצאת וכל שכן בשביל שאר מצות. אבל התוס' שם נחלקו עליו וסבירא להו דרק בשביל הני מצות הוא דרשאי … להמשך קריאה

א פרק ב' הלכה ד' ב אין ישיבה בעזרה אלא למלכי בית דוד: בסנהדרין [דף כ"א] גמירי אין ישיבה כו'. ופירש"י גמירי הלכה למשה מסיני. ועיין הרב באר שבע הקשה איך יליף מקרא הא הלכה למשה מסיני אין לו רמז. גם הקשה דבירושלמי דסוטה [סוף פרק אלו נאמרין] פליגי אמוראי בזה והרי הלכה למשה מסיני … להמשך קריאה

א הלכות מלכים פרק א' ב הלכה י' אלא בשמן אפרסמון: בכריתות [דף ה'] ובהוריות [דף י"א] ביהוא שנמשח בשמן אפרסמון. ומהתימה על הרב ראשית חכמה [בחופת אליה רבא] כתב י"א בני אדם נמשחו בשמן המשחה ו' מלכים וה' כהנים אלו הן המלכים שאול דוד שלמה יואש אחז והיוא כו' ע"כ. וכי לא ראה דברי … להמשך קריאה

א פרק ו' הלכה ג' ב היה שם אביו או שם רבו כשם אחרים משנה את שמם כו'. כתב מרן בכסף משנה צריך עיון מהיכן מוצאו ע"כ. ואני אומר שהוציא כן מדברי הגאונים שהביא בערוך [ערך אביי] וזה לשונו דאביי בר אחוה דרבה בר נחמיני הוה ותלמידיה וכיון דהוה שמו נחמיני כשם דרבה לא הוה … להמשך קריאה

א פרק ב' הלכה ב' ב היה גדול בחכמה אבל לא במנין כו'. כתוב בהשגות וזה לשונו אמר אברהם עיטור שוקי ירושלים בפירות קשיא עלה שהראשונים תקנוה ורבן יוחנן בן זכאי בטלה אחר החורבן מפני שנתבטל הטעם של הראשונים ולא היה גדול כהראשונים ע"כ. ומרן בכסף משנה תירץ על זה דרבן יוחנן בן זכאי היה … להמשך קריאה

א הלכות ממרים ב פרק א' הלכה ב' ג הגזירות והתקנות והמנהגות כו' עובר בלא תעשה. מבואר מדברי רבינו שגם במנהג איכא נמי לאו דלא תסור. וקשה לי טובא דהא בפרק לולב וערבה (סוכה דף מ"ד) פליגי ר' יוחנן ור' יהושע בן לוי חד אמר ערבה יסוד נביאים וחד אמר ערבה מנהג נביאים. ופירש"י ד"ה … להמשך קריאה

א הלכות סנהדרין ב פרק א' הלכה א' ג בכל מדינה ומדינה כו'. ועיין בלחם משנה שכינה לעיר בשם מדינה שסמך עצמו על מה שכתב לקמן בכל עיר ועיר, ע"כ. ואני תמה על שלא ראה שגם עיר נקרא מדינה וכמבואר במשנה דתרומות [פרק ב' משנה ה'] מבני המדינה על בני הכפרים. וכן מבואר בפרק ג' … להמשך קריאה

א פרק ב' הלכה א' ב הקורא את שמע ולא כיון לבו בפסוק ראשון. הוא בברכות [דף י"ד] פלוגתא דר' מאיר ואינך תנאי. ופסק רבא שם כר' מאיר דרק בפסוק ראשון צריך כונה. וכתב מרן בכסף משנה שפסק כרבא דהוא בתרא, עד כאן. ונראה מדבריו דהא דאמרינן מאביי ורבא ואילך הלכה כבתראי אף אביי ורבא … להמשך קריאה

א פרק א' הלכה א' ב פעמיים בכל יום קורין קריאת שמע בערב ובבוקר שנאמר כו'. נראה מדעת רבינו שסובר דקריאת שמע דאורייתא. ובאמת הוא פלוגתא דאמוראי בברכות [דף כ"א] לענין ספק קרא קריאת שמע ספק לא קרא דפליגי רב יהודא ור' אלעזר דרב יהודא סבר אינו חוזר וקורא ור' אלעזר סבר דחוזר וקורא. ופירש"י … להמשך קריאה

א בשבת [דף קל"ב א] אמר ריש לקיש כל מקום שאתה מוצא עשה ולא תעשה אם אפשר לקיים שניהם מוטב ואם לאו כו'. [ועיין שאגת אריה סימן כ"ט מה שכתב בזה]. משמע מזה דאם אפשר לקיים המצוה בלא דחיה רק שלזה נזדמן באיסור דגם כן עשה דוחה לא תעשה וכמו שהכריח בשאגת אריה [סימן צ"ו] … להמשך קריאה

א ויש להסתפק אי עשה דוחה ב' לאווין. והנה מלשון מה שאמרו בבבא מציעא [ל"ב א] ובדוכתי טובא אין עשה דוחה עשה ולא תעשה משמע דוקא עשה ולא תעשה אבל ב' לאווין דחי. אף דיש לדחות ולומר דקושטא דמילתא נקט דאין עשה דוחה עשה ולא תעשה לפי דהתם מיירי בעשה ולא תעשה אבל באמת הוא … להמשך קריאה

א ראיתי להרב נחלת בנימין [מצוה פ"ה אות כ"ב] דמצוה דרבים דחי אף לעשה ולא תעשה לפי שהדבר שרבים עושים חשוב כעושים כמה מצות. ועיין שם כתב עוד דמהאי טעמא שחרר אברהם אבינו ע"ה עבדו, אף דכל המשחרר עבדו עובר בעשה ואיכא נמי לאו דלא תחנם לא תתן להם חנם אפילו הכי כיון דעל ידי … להמשך קריאה

א והנה קיימא לן עשה דוחה לא תעשה. וכתבו התוס' קדושין [דף ל"ח א] בשם הירושלמי אהא דקאמר שם ויאכלו מעבור הארץ ממחרת הפסח ממחרת הפסח הוא דאכול דאקריבו עומר והדר אכול. והקשה בירושלמי למה לא אכלו מצה מחדש דליתי עשה דאכילת מצה ולידחי לא תעשה דאכילת חדש ותירצו דאין עשה דקודם מתן תורה דוחה … להמשך קריאה

א והנה יש כח ביד חז"ל לעקור דבר בשב ואל תעשה אבל לא בקום ועשה כמבואר ביבמות [צ' ב]. ואף שב ואל תעשה לא לעקור לגמרי עיין ט"ז או"ח [סימן תקפ"ח אות ה'] ועיין בתוס' יבמות שם דציצית יש אומרים שהוא שב ואל תעשה. ונראה דהיינו דוקא מצות עשה מן התורה יכולת בידם לעקור אבל … להמשך קריאה

א מצות עשה ולא תעשה ב עיין מכות [כ"ג א] תרי"ג מצות נאמרו למשה מסיני. ועיין הרמב"ן ומגילת אסתר בספר המצות [שורש א'] שאין במנין זה שום מחלוקת. ועיין בבעל הטורים [פרשת יתרו] שתרי"ג ושבע מצות בני נח הרי מספר כת"ר תורה. ועיין ברמב"ם בפירוש המשניות [פרק ז' דחולין] ומשנה למלך [פרק י' מהלכות מלכים … להמשך קריאה

א בשם השם ב כבר זכרו החכמים ונזכר גם כן במורה נבוכים (חלק א' פרק כ"ט) כי לכל נמצא ד' סבות יוגדר בם הנמצא ההוא. והם החומר וצורה והפועל והתכלית, בדמיון הגרזן חומרו הברזל וצורתו המדזנית ופועלו הנפח ותכליתו לחתוך. והגר"א ז"ל נתן סימן הן אמת חפצ"ת. ויוקר ערך הנמצא ההוא לפי יוקר סבותיו. ולפיכך … להמשך קריאה

א שימושי האותיות א"ב ב א. (א) תמורת אות הכופל כמו [ישעיה י"ח, ב'] בזאו תמורת בזזו [תילים נ"ח, ח'] ימאסו תמורת ימססו. (ב) להקטין הענין כאחיותיה אותיות האמנתי"ו כדרך שכתב הרד"ק על אישון בת עין. (ג) סימן למדבר בעדו לעתיד כמו ארדוף אשיג. (ד) תמור ה"א כמו [דברי הימים-ב כ', לה] אתחבר אחזי' [תהלים … להמשך קריאה

א בי"ת רבתי ובי"ת זעירא ב וסוד הזוגות ג בי"ת רבתי דבראשית וזעירתא דהב הב במשלי. כי הוראת הבי"ת היפך האל"ף והוא על הזיווג והרכבת ב' דברים שהוא היפך האחדות במספרו. וכן שימושו מורים על ההרכבה כמו בי"ת התוך במקום או בזמן. וזהו בדבר המורכב יפול התוכיות וכן דבר הנכנס תוכן צריך שיהיה מורכב. כי … להמשך קריאה

א אל"ף רבתי ואל"ף זעירא ב אל"ף גדולה דאדם שת [ריש דברי הימים] ויש אומרים גם דאשריך ישראל [פרשת הברכה] וזעירא דויקרא. ידוע כי האל"ף הוא מורה ורומז היחוד הגמור. אם במספרו שהוא אחד. ואם בתמונתו א יו"י בגימטריה שם הוי"ה המיוחד. שהוא המורה על אחדות כמו שנאמר הוי"ה אחד. כי שאר שמות מושאלים אית … להמשך קריאה

א אכן נודע הדבר. ודרשו רז"ל שנודע לו טעם השעבוד בשביל לשון הרע. כי ענין השעבוד התחיל הנה עם בני ישראל רב וגו'. רצה לומר בשביל שהם עם מיוחד בני ישראל וכמו שאמרו ז"ל בשביל ארבעה דברים נגאלו שהמכוון בהם שלא רצו ישראל להתאחד עמהם בשם ולשון והתחתנות שזה המכוון בגדורים בעריות כמו שזכרו על … להמשך קריאה

א ותקרא את שמו משה כי וגו'. ובדברי רז"ל כמה גדולים גומלי חסדים שכמה שמות היה לו ולא נקרא אלא בשם שקראתו בתיה. כי שם בכל מקום מורה על עצם מכוון הדבר ההוא ועצם משה הוא התורה שקרויה מתנת חלקו הוראת חלקו ששייכה לו. וידוע מטעם האריז"ל על לשון רז"ל משה שפיר קאמרת שהוא שורש … להמשך קריאה

א כל הבן הילוד. ודרשו רז"ל אפילו במצרים כי אמרו האצטגנינים שאין יודעים אם מצרי או עברי. פירוש, כי משה נתגדל על ידי בתיה ואמרו ז"ל כל המגדל כו' כאלו ילדו וילפינן ממשה דנקרא בן בתיה לכך לא ידעו אם מצרי שראו שהוא מצרי גם עברי. ומזה נמשך טעות מלך מצרים כשראה מתולדותיו יצא אור … להמשך קריאה

א ויעש להם בתים ודרשו רז"ל בתי כהונה ומלכות. פירוש, כי ענין גזירות פרעה על הילדים כמו שכתבתי לעיל [אות א'] שגלות מצרים היא לברר שישראל מלידה מבטן קדושים. ולכך גלו למצרים שהם ההיפך מלידה מזוהמים כמו שכתבתי שם. ולכך יש מצרי אי אפשר לבוא בהקל ד'. היינו קדושת הבשר מלידה וזה אי אפשר להם … להמשך קריאה