אור זרוע לצדיק, חידושים, רמב"ם, הלכות מלכים ו׳

א

פרק ו' הלכה ח'

ב

לא אסרה תורה אלא דרך השחתה: מבואר מדברי רבינו דאם יש צד טעם לשבח שפיר דמי לעקרו. ונראה שיצא לו כן מהאי דשבת [דף ק"ה] המקרע בגדיו והמשבר כליו והמפזר מעותיו יהא בעיניך כעובד עכו"ם כו' לא צריכא דקעביד למירמי אימתא אאינשי ביתא כו' ע"כ. הרי דאי עביד אאינשי ביתיה אימתא שפיר דמי. וכן מבואר להדיא בדברי התוס' דקדושין [דף ל"ב] שכתבו אהא דמשל בן דאיזה כבוד כדי שיטול ארנקי ויזקרנו לים היינו כשיש לאב קורת רוח בכך כגון דבעי למירמא אימתא אבל בלאו הכי איכא לאו דבל תשחית. וכן כתבו עוד התוס' בבא מציעא [דף ל"ב ע"ב] ד"ה מדברי ובעבודה זרה [דף י"א ע"א] ד"ה עוקרין דעוקרין על המלכים וליכא משום בל תשחית כיון דמשום כבודו של מלך עושים כן. וכן כתב הרא"ש בבבא קמא [דף צ"א] דאם צריך למקומו של אילן מותר לקוץ. ועם זה ניחא מתניתין [דסוף פרק ד' דשביעית] מאימתי אין קוצצין בשביעית כו' כמה יהא בזית ולא יקצצנו רובע ע"כ. ופירשו הרמב"ם והר"ש והרע"ב דלאו דוקא שביעית אלא כל שנה מטעם בל תשחית. והקשו התוס' בברכות [דף ל"ו] למה באמת נקט דוקא שביעית (ולא) כל שנה. ולמה שכתבתי לא קשה מידי דאצטריך איסור שביעית אם צריך למקומו דאז איסור בל תשחית ליכא ואפילו הכי איסור מטעם לאכלה ולא לסחורה ולא להפסד:

ג

ובחידושי אמרתי ליישב בזה מאי דהוה קשיא לן למה שאמרו בסוף כתובות [דף קי"ב] דעתידים כל אילני סרק שבארץ ישראל שיטענו פירות. וקשה ממה יעשו ארז הנצרך לפרה אדומה ולקרבן הא אסור לקצוץ אילן הטעון פירות. ובשלמא בלאו הכי סתם ארז אינו עושה פירות וכדאיתא בבבא בתרא [דף פ'] ועיין שם בתוס'. אבל כשיטענו פירות קשה. ואין לומר דעשה דוחה לא תעשה. זה אינו דהא הוי ליה מצוה הבאה בעבירה ואינו יוצא ידי מצוה וכמבואר בסוכה [דף ל']. ולמה שכתבתי י"ל דהנה אביי סבירא ליה בנדרים [דף ט"ז] דמצות ליהנות נתנו ורבא פליג עליו שם ובראש השנה [דף כ"ח] וסבר דמצות לאו ליהנות נתנו. וביאר הרב פני אריה [סימן ל"ה] דפלוגתתם אינו אלא לענין ההנאה שיש לו לאדם בעולם הבא דמר סבר דחשובה הנאה ומר סבר שאינה חשובה הנאה כלל עיין שם באורך. וא"כ לאביי דמצות ליהנות נתנו וא"כ כיון שמקיים המצות הרי הוא נהנה ממנו והוא צריך לה ושרי לקצוץ כיון דהוא צריך. ודמי לדין צריך למקומה שכתב הרא"ש הכי נמי כיון שהוא נהנה מן המצוה הרי הוא צריך לה ושרי. ולרבא דאמר מצות לאו ליהנות נתנו גם כן י"ל שיעשו מאשרה דמצוה לקצוץ וכיון דהוא סבר מצות לאו ליהנות שרי לעשות מאשרה מצוה שהרי אינו נהנה ממנה. אך עדיין קשה דהא רבינו בהלכות טומאת צרעת [פרק י"א הלכה א'] כתב דשיעורו ארכו אמה ועוביו כו' וכל השיעורים הלכה למשה מסיני ע"כ. והנה רבינו ז"ל סובר בספר המצות דהלכה למשה מסיני דרבנן והר"ן ז"ל בראש השנה [דף כ"ח] כתב דבדרבנן לא אמרינן מצות לאו ליהנות נתנו וא"כ קשה איך יכלו לעשות שיעורו מאשרה הא השיעור הוא דרבנן ובדרבנן לא אמרינן מצות לאו ליהנות נתנו ואינו יוצא באשרה. אבל נראה דהנה רבינו פוסק בהלכות עכו"ם [פרק ח' הלכה ד'] דאילן שתחתיו עבודה זרה כל זמן שהוא תחתיו אסור בהנאה נסתלק ממנו מותר בהנאה. וא"כ אפשר לעשות מאשרה שתחתיו עבודה זרה שצריכים לקוצצו וכיון שנקצץ אין העכו"ם תחתיו ומותר בהנאה ויכול לעשות ממנו אף השיעורים ודו"ק. ובחידושי הארכתי עוד בזה ואין כאן מקומו. ועיין הרב ברוך [סימן ח'] ובנודע ביהודא מהדורה תניינא [חלק יו"ד סימן י']:* *(אמר המעתיק, על החידוש הזה כתב רבינו הקדוש המחבר זכותו יגן עלינו בכתב ידי קדשו ביני שיטי בכאן בזה הלשון: "כל זה הבל הבלים הכל הבל" אבל כאשר רבינו זצ"ל לא נטה קו עליו כאשר מצאתי שעשה כן איזה פעמים בחידושיו הקדושים לכן העתקתיו ודי בזה למבין)