א במה שביארנו במאמרנו פתיל תכלת (פרט השני עמ' נו ושם) לשון התוס' ז"ל במס' סוכה (לא: ד"ה הירוק ככרתי) שחשבו זולתנו ללמוד מלשון התוס' ז"ל, שיש מחלוקת במהות מראה התכלת בין ש"ס בבלי לירושלמי, ואנחנו בענינו הרחקנו זה הזרות, לומר שיש פלוגתא במציאות בדבר שהיה נוהג ובא, וביארנו לשון התוס' ז"ל בביאור רחב ונכון … להמשך קריאה
א והנה עוד מצאנו סמוכין וראיה, שזו הבריה שמצאנו הוא החלזון מש"ס מס' ע"ז (כח. ושם) רבי יעקב חש בפיקעא אורי ליה רבי אמי כו' וה"מ פיקעא עילאה פיקעא תתאה מאי כו' לייתי משקדי חלזוני ופירש"י בפיקעא, פי טבעת של בית רעי ובלע"ז פיג"א, כו' פיקעא תתאה, בפי הנקב מלמטה כו', משקדי חלזוני, נימי"ן בלע"ז … להמשך קריאה
א במה שכתבנו (פתיל תכלת עמ' נה) ראיה מפורשת שהתכלת לפנים בישראל, היה מדם חלזון זה שמצאנו, מלשון ספר העיטור (חלק שני שער הציצית דף כט ע"ב) שכתב לשון רב נחשון ריש מתיבתא, תכלת דומה לים כו' ושמו על שם ערבי למאסמ"א כו' יעו"ש, וכן זה החלזון שמצאנו שעד היום לוקחין ממנו קליפת העצם לבית … להמשך קריאה
א במה שכתבנו (פתיל תכלת עמ' נג) ובתרתי מיני דמים שיש בו האחד שהוא מיפקד פקיד הראוי לצביעה, והשני שהוא מיבלע בלועי, כמו שנתבאר במאמרנו (שפוני טמוני חול סעי' ט) מדברי ר"ת בתוס' מס' שבת (עה. ד"ה כי היכי), וכן נזכרו עוד דברי ר"ת הללו בתוס' מס' כתובות (ה: ד"ה דם מיפקד פקיד), שהחלזון יש … להמשך קריאה
א במה שכתבנו (פתיל תכלת עמ' נג) ובדמו השחור כדיו כמו שנתבאר במאמרנו (שפוני טמוני חול סעי' ז' עמ' כח) שהחלזון דמו שחור כדיו כו'. ונשאלנו בזה דהן אמת שכן הוא דעת הרמב"ם ז"ל בה' ציצית (פ"א ה"ב) אכן דעת רש"י ותוס' נראה שסברי שדם החלזון הוא דם ירוק ולא שחור. שהרי דעת רש"י ז"ל … להמשך קריאה
א ולזה נסתבך זה המבהיל ג"כ במה שכתבנו (פתיל תכלת עמ' נב) ונראה שהוראת שם חלזון הוא ג"כ על שם פתיליו הללו שבהם מושך ואוחז וסובב מה שרוצה לאחוז, מלשון וחליזת חילוזה דגבי מלכת שבא (בתרגום שני פסוק ב), שענינו שצמצמה וסבבה את בגדיה הסובבים אותה כו' יעו"ש, ותמה על זה מלשון הערוך (ערך חלז … להמשך קריאה
א במה שכתבנו (פתיל תכלת עמ' נב) ובפתילי ראשו כמין אונקלאות ויתדות כפופים כמו שנתבאר במאמרנו (שפוני טמוני חול סעיף ה עמ' כז) שהחלזון יוצאין מן ראשו כמין אונקלאות ויתדות כפופים יעו"ש. ומקור דברינו (שם) הוא מהא דתנן במס' כלים (פי"ב מ"א) שלשלת של סיטונות טמאה של בעלי בתים טהורה אמר רבי יוסי אימתי בזמן … להמשך קריאה
א במה שכתבנו (פתיל תכלת עמ' נב) ומקום אתי לומר דאפילו לכשנחליט דהחלזון הוא ממינא דצב כפשטות משמעות לשון המדרש נמי לא קשיא מידי [היאך הוכשר דמו לתכלת שבציצית הא בעינן מן המותר בפיך וגם הקושיא משום טומאה] לפי מה שנתבאר במאמרנו שפוני טמוני חול (סי' ב סעי' ט עמ' כט) בשם ר"ת דהחלזון יש … להמשך קריאה
א במה שכתבנו (פתיל תכלת עמ' נב) וכן הוא משמעות לשון הגהות רמ"א ביו"ד (סוס"י סו) שכתב וכל דם דגים ודם האדם הואיל ומדינא שרי אינו אוסר תערובתו עכ"ל, וכל דם דגים משמע דכולל דם דגים טמאים ג"כ ע"כ. הנה זה פשוט דהרמ"א בדם דגים טהורים מיירי, וקאמר שאינו אוסר תערובתו, ולא דקדקנו אלא מיתור … להמשך קריאה
א עוד העירו על עיקר דברינו בזה ובמאמרינו פתיל תכלת, דלהכי דם דגים וחגבים טמאים שרי מדאורייתא, כיון דלית בהו רבויי דקרא לאסור, כמו בחלב בהמה טמאה דאיתרבי מהטמאין ומגמל הגמל כו' יעו"ש, והעירו על זה הלא גם בחלב טמאה מקשה הש"ס במס' בכורות (ו:) למה לי קרא מ"ש מרוטבן וקיפה שלהן ומשני סד"א הואיל … להמשך קריאה
א במה שכתבנו (פתיל תכלת עמ' נ"א) לתרץ הקושיא היאך הוכשר דם חלזון לתכלת שבציצית הא לא הוי מן המותר בפיך, וכתבנו לתרץ דלפי מה שנתבאר שהחלזון הוא מין דג, נהי שהוא טמא אכן דמו מותר מדאורייתא, דכל דם דגים טמאים, נראה שאין בו איסור מדאורייתא, דהרי איסור דם ליכא אלא בבהמה וחיה ועוף, כדאיתא … להמשך קריאה
א במה שכתבנו (פתיל תכלת עמ' נ) ובאמת נראה מפורש כסברת רש"י ז"ל דמותר אינו נקרא אלא דבר שיש בו איסור והיתר, מלשון הש"ס במס' שבת (קח.) דשאל ליה קרנא לרב מניין שאין כותבין תפילין אלא על עור בהמה טהורה בלבד, אמר ליה דכתיב (שמות י) למען תהיה תורת ה' בפיך מן המותר בפיך יעו"ש, … להמשך קריאה
א במה שכתבנו (פתיל תכלת עמ' מט) לתרץ קושית הנוב"י מפיל קשור דכשר לדופן סוכה, משום דגלי קרא דפסולת גורן ויקב דלאו מידי דבר אכילה כשר לסוכה, שמע מינה דלא קפיד קרא בסוכה שיהיה מן המותר בפיך, שהרי היכא דבעינן מן המותר בפיך אימעט נמי מה דלאו ממידי דבר אכילה הוא ע"כ: ב השיבו על … להמשך קריאה
א במה שכתבנו (פתיל תכלת עמ' מט) שמדברי רש"י והר"ן ז"ל דמפרשי טעם הפסול בציפן זהב משום דלא הוי מן המותר בפיך, דנתי לפסול בתי התפילין אשר חדשים מקרוב באו, שמעמידים דפנות הבתים על ידי שמדבקין סיד הרבה ועב בדפנות הבתים מבפנים, דזה לא הוי מן המותר בפיך. ולאשר שמענו מתהנדזידון בדבר, ראינו כעת להשית … להמשך קריאה
א במה שנתבאר שם (פתיל תכלת עמ' מ"ט) מדברי רש"י והר"ן ז"ל דמידי דלאו בר אכילה נמי אימעט ממן המותר בפיך, יש להעיר א"כ למה מכשירין לסת"ם דיו של מימי עפצים וקנקנתום, כמו שכתב הרמב"ם ז"ל (פ"א מה' תפילין) שהדיו העשוי מעשן השמנים מגובל בשרף האילן ומעט דבש ושרוי במי עפצים וכיוצא בו, שאם תמחקנו … להמשך קריאה
א במה שחתרנו (פתיל תכלת עמ' מ"ט) לישב קושיית הנודע ביהודה על המג"א מסוכה (כג.) בפיל קשור, כולי עלמא לא פליגי דכשר לדופן סוכה והרי פיל לאו מותר בפיך הוא, והארכנו לתרץ קושייתו. ונשאלנו למה לן לטרוחי בזה, הרי בפשיטות קושיית הנוב"י לא קשיא מידי, דעד כאן לא כתב המג"א דבכל המצות בעינן מן המותר … להמשך קריאה
א במה שכתבנו (פתיל תכלת עמ' מ"ח) וכן המור בקטורת שכתב הרמב"ם בהל' כלי המקדש (פ"א ה"ג) שהוא דם הצרור בחיה שבהודו, והראב"ד השיגו באמת שאין דעתו מקובלת שיכנסו במקדש דם חיה וכ"ש דם חיה טמאה, והכ"מ הליץ בעד הרמב"ם כיון שנשתנה מצורת דם ונעשה כעפר בעלמא יעו"ש. אכן אין תירוצו מעלה ארוכה אלא כלפי … להמשך קריאה
א בענין הקושיא (פתיל תכלת עמ' מ"ח) דהאיך הוכשר תכלת למלאכת המשכן ולציצית הא איתקש כל התורה לתפילין דבעינן מן המותר בפיך. הקיפוני חבילות תשובות וכולהו ברוקא חדא תפיתו, דלא בעינן מן המותר בפיך אלא בקדושת כתב, כמבואר מלשון רש"י ז"ל במס' שבת (כח:) לעורן עור דפוס שלהם שהכתבים של פרשיות מונחים בו דהאי לאו … להמשך קריאה
א במה שתירצנו (פתיל תכלת עמ' מ"ז) תמיהת המשנה למלך (האה"ט פ"ד ה"א), שתמה למה השמיט הרמב"ם ז"ל ברייתא דמס' חולין (קכז.), הצב למינהו להביא הערוד ובן הנפילים וסלמנדרא, דהרמב"ם סובר דהך ברייתא דמרבה בן הנפילים לטומאה, הגם דגידולו במים כדמשמע במדרש הנ"ל, רבי עקיבא הוא דמטמא כלב הים, והוא ז"ל הרי לא פסק כרבי … להמשך קריאה
א אחר שביארנו (פתיל תכלת עמ' מ"ז), דמלשון המדרש זעזע את המים והראהו את בן הנפילים, אין ראיה דבן הנפילים הוא גידולו במים, רק כיון שגידולו בארץ שתחת המים הוצרך לזעזע את המים להראותו. וכתבנו דבזה מיושב פירש"י ז"ל במס' חולין (קכז.), דפירש וכשהיה רבי עקיבא מגיע לפסוק זה כו' משום דמיירי בסלמנדרא ע"כ, והוי … להמשך קריאה
א במה שדחינו (פתיל תכלת עמ' מ"ד) תירוץ התפארת ישראל, דא"כ מצאנו טבילה הכרחית לכל פרוכת שבמקדש מדאורייתא משום שנטמא מהצביעה, ולמה נדחקו המפרש במס' תמיד והר"ב ז"ל, בהא דתנן במס' שקלים (פ"ח מ"ה) גבי פרוכת ושלש מאות כהנים מטבילין אותה, לפרש דצורך טבילת הפרוכת היה, משום כלים הנגמרים בטהרה, שהיא טבילה מדרבנן משום מעלה. … להמשך קריאה
א במה שהחזקנו קושית תפארת ישראל הנ"ל, ודחינו (פתיל תכלת עמ' מ"ד) תירוצו שתירץ דאחר שנבלע צביעת דם התכלת בהבגדי כהונה והיריעות כשנתייבש עד שלא יוכל לשרות ולצאת דתו לא מטמא עוד, באמת טבלו את הבגדי כהונה והיריעות לטהרם ממה שקבלו טומאה בשעת הצביעה שהיה עוד הדם לח, ודחינו תירוצו דאישתמיטתיה דברי התוס' במסכת זבחים … להמשך קריאה
א בענין מה שחזקנו (פתיל תכלת עמ' מ"ד) תמיהת הגאון תפארת ישראל, האיך צבעו מדם החלזון למלאכת המשכן, הרי הצב למינהו הוא משמנה שרצים האמורים בתורה, שדמן מטמא כבשרן. ותמהו עלן שנזדקקנו לטרוח בישוב קושיא זו, הרי הקושיא מעיקרא ליתא, דכאן בחלזון שטומאתו משום שרץ, והרי שרץ מטמא לח ואינו מטמא יבש, כמבואר במס' נדה … להמשך קריאה
א במה שנתבאר בדברינו (פתיל תכלת סי' ה עמ' מ"ד) שהצב למינהו היינו מה שגדל בלבוש וכסוי. שמענו שיש מתמיהים בזה לומר מנא לן הא. הרי לא נזכר דבר זה כלל בדברי חז"ל, שיש גדר פרטיי למין הצב שיהא גדל בכסוי דוקא. והנה לא עלינו תלונתם, שהרי כבר גם הגאון בעל תפארת ישראל ז"ל הבין … להמשך קריאה
א במה שכתבנו במאמר פתיל תכלת (עמ' מ"ג סימן ב) ובמראה גופו הדומה לתכלת וים. יש להעיר לכאורה, לפי מה שהקדמנו בפתיחת דברינו (שם), שזה החלזון שמצאנו מראה גוו ישתנה בכל רגע וצבע מפני צבע יחלוף, ויבא לפעמים תכלת בהיר ולפעמים כהה, ומעורב בו מעט ירוק חלמוני כו', וא"כ האיך כיילו חז"ל לומר עליו גופו … להמשך קריאה
א בביאור דברינו במאמר פתיל תכלת, הן ממה שהקיפוני חבילות תשובות מהשואלים דבר ה' זו הלכה, והן ממה שראינו להוסיף בדברינו לאשר קצרנו אז במאמרנו, בכדי שלא להאריך על המעיין ב בלשון הרמב"ם ז"ל (הלכות ציצית פ"ב הלכה ב'), ובים המלח הוא מצוי, וביארנו במאמר שפוני טמוני חול, שכוונתו על ים הגדול. והוספנו ביאור וראיה … להמשך קריאה