מערכת אתר אשובה

בּוֹ יְבֹאַר גֹּדֶל הַרְחָקַת הָאָדָם מִלִּהְיוֹת מֵעוֹזְרֵי הַמַּחֲלֹקֶת, אֲפִלּוּ אִם בָּזֶה מְסַיֵּעַ לְאָבִיו וְאִמּוֹ. וְשֶׁיִּרְאֶה בְּכָל כֹּחוֹ לְהַטִּיל שָׁלוֹם. גַּם יֵשׁ לוֹ לָאָדָם לְהִזָּהֵר מִלִּהְיוֹת מֵעוֹזְרֵי הַמַּחֲלֹקָת כְּדֵי שֶׁלֹּא יֵעָנֵשׁ גַּם הוּא בְּבֹא עֵת פְּקֻדָּתָם, כִּדְאָמְרִינַן {מכות דף ה':} עָנַשׁ הַכָּתוּב הַנִּטְפָּל לְעוֹבְרֵי עֲבֵרָה כְּעוֹבְרֵי עֲבֵרָה. וְאִיתָא בַּמִּדְרָשׁ פָּרָשַׁת קֹרַח: בֹּא וּרְאֵה כַּמָּה קָשָׁה הַמַּחֲלֹקֶת, … להמשך קריאה

בּוֹ יְבֹאַר גֹּדֶל עֹנֶשׁ הַחוֹלֵק עִם רַבּוֹ. וְהִנֵּה עֲוֹן הַמַּחֲלֹקֶת הוּא אֲפִלּוּ אִם חוֹלֵק עִם אָדָם הַשָּׁוֶה לוֹ בְּמַעֲלָה, וְכָל שֶׁכֵּן, חַס וְשָׁלוֹם, אִם הוּא חוֹלֵק עִם תַּלְמִיד חָכָם אֲפִלּוּ אֵינֶנּוּ רַבּוֹ, וְכָל שֶׁכֵּן אִם הוּא רַבּוֹ, בְּוַדַּאי גָּדוֹל עֲוֹנוֹ וְנִכְפְּלָה רָעָתוֹ. כִּי יָדוּעַ שֶׁדֶּרֶךְ בַּעֲלֵי הַמַּחֲלֹקֶּת לְבַזּוֹת בִּדְבָרִים לְצַד שֶׁכְּנֶגְדָם, וְיָדוּעַ גֹּדֶל עָנְשׁוֹ שֶׁל … להמשך קריאה

בּוֹ יְבֹאַר גֹּדֶל עֶּוֹן הַמַּחֲלֹקֶת וְגֹּדֶל עָנְשׁוֹ, וְגַּם שֶׁעֵל יְדֵי זֶה בָּא לִשְׁאָר עֲוֹנוֹת חמוּרִין. וְהִנֵּה מִכָּל שֶׁהֶאֱרַכְנוּ עַד כֹּה בְּגֹדֶל הָעֹנֶשׁ שֶׁל לָשׁוֹן הָרָע בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא, נוּכַל לְהָבִין כַּמָּה יֵשׁ לְהִתְרַחֵק מֵעֲוֹן הַמַּחֲלֹקֶת. כִּי מִלְּבַד הֶעָוֹן הָעַצְמִי שֶׁהוּא עָוֹן פְּלִילִי, כַּאֲשֶׁר נְבָאֵר, עוֹד הוּא סִבָּה עֲצוּמָה לָבוֹא עַל יְדֵי זֶה לְכַמָּה עֲוֹנוֹת … להמשך קריאה

בּוֹ יְבֹאַר הַרְחָקַת אָדָם מִשְּׁמִיעִת דִּבּוּרִים אֲסוּרִים. מְאֹד מְאֹד יַרְגִּיל הָאָדָם אֶת עַצְמוֹ לִהְיוֹת זָהִיר בְּמַה שֶּׁאָמְרוּ בִּכְתֻבּוֹת {דף ה'} תָּנוּ רַבָּנָן: לְעוֹלָם אַל יַשְׁמִיעַ אָדָם לְאָזְנָיו דְּבָרִים בְּטֵלִים, מִפְּנֵי שֶׁהֵן נִכְוִין תְּחִלָּה לָאֵיבָרִים [וּבֵאוּר הַדָּבָר, דִּכְמוֹ דְּלֵקַת אֵשׁ הַגַּשְׁמִי, אִם נִכְנָס בְּאֵיזֶה בַּיִת, הַמָּקוֹם שֶׁפּוֹגַעַת תְּחִלָּה דֶּרֶךְ הִלּוּכָה, נִכְוֶה תְּחִלָּה, כֵּן הָעִנְיָן בָּאֵשׁ הָרוּחָנִי … להמשך קריאה

יְבֹאַר שֶׁבְּעָוֹן זֶה הוּא חוֹטֵא וּמַחֲטִיא אֶת חֲבֵרוֹ. כַּמָּה צָרִיךְ הָאָדָם לְהִתְבּוֹנֵן שֶׁיִּהְיֶה נִזְהָר תָּמִיד מֵעָוֹן הַמַּר הַזֶּה, כִּי יָדוּעַ הוּא שֶׁעָוֹן זֶה נַעֲשֶׂה עַל כָּל פָּנִים בִּשְׁנַיִם, וְאִם כֵּן הוּא חוֹטֵא וּמַחֲטִיא בָּזֶה אֶת חֲבֵרוֹ, שֶׁעַל יָדוֹ בָּא חֲבֵרוֹ גַּם כֵּן לְאִסּוּר שֶׁל שְׁמִיעַת לָשׁוֹן הָרָע וְקַבָּלָתוֹ וְעוֹד שְׁאָר אִסּוּרִים הַמְבֹאָרִים בִּפְתִיחַת סֵפֶר "חָפֵץ … להמשך קריאה

יְבֹאַר בּוֹ עֵנְיַן הַזְּהִירוּת מֵעֲוֹן לָשׁוֹן הָרָע וּרְכִילוּת. וְדַע עוֹד, דְּמִי שֶׁרוֹצֶה לִזְכּוֹת בְְּמִדַּת הַשָּׁלוֹם, צָרִיךְ לִשְׁמֹר אֶת עַצְמוֹ גַּם כֵּן מֵעִנְיַן קַבָּלַת לָשׁוֹן הָרָע וּרְכִילוּת, דְּמִלְּבַד עֶצֶם הָעֹנֶשׁ שֶׁיֵּשׁ עַל זֶה כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲזַ"ל {פסחים קי"ח.}: כָּל הַמְקַבֵּל לָשׁוֹן הָרָע – רָאוּי לְהַשְׁלִיכוֹ לַכְּלָבִים, שֶׁנֶּאֱמַר {שמות כ"ג א'}: "לֹא תִשָּׂא שֵׁמַע שָׁוְא" וְסָמִיךְ לֵהּ … להמשך קריאה

תאנא ספרא דצניעותא ספרא דשקיל במתקלא: תאנא דעד דלא הוה מתקלא. לא הוו משגיחין אפין באפין. ומלכין קדמאין מיתו. וזיוניהון לא אשתכחו וארעא אתבטלת: עד דרישא דכסופא דכל כסופין לבושין דיקר אתקין ואחסין: האי מתקלא תלי באתר דלא הוי. אתקלו ביה אינון דלא אשתכחו. מתקלא קאים בגופיה. לא אתאחד ולא אתחזי. ביה סליקו וביה סלקין. … להמשך קריאה

דיקנא מהימנותא. דיקנא לא אדכר בגין דהיא יקירותא דכלא מאודנין נפקא. בסחרנהא דבסיטא סליק ונחית חוטא חוורא בתליסר מתפרש: (א) ביקירא דיקירותא ההיא כתיב (ירמיה ב') לא עבר בה איש ולא ישב אדם שם אדם לבר הוא אדם לא כליל הכא כ"ש איש. בתליסר נביעין מבועין מתפרשין. ארבע בלחודוי ח אסתמכו. תשעה אשקיון לגנתא. (א) … להמשך קריאה

תשעה תקונין יקירין אתמסרו לדקנא כל מה דאתטמר ולא אתגלייא עלאה ויקירא אשתכח והוא גנזיה (ס"א דיקנא) יקירא: (א) נימין על נימין מקמי פתחא דאדנין עד רישא דפומא. (ב) מרישא האי לרישא אחרא אשתכח. (ג) מתחות תרין נוקבין ארחא מלייא דלא אתחזיא. (ד) עלעין אתחפיין מהאי גיסא ומהאי גיסא. (ה) בהו אתחזיין תפוחין סומקין כוורדא. … להמשך קריאה

עתיקא טמיר וסתים. זעירא דאנפין אתגלייא ולא אתגלייא. דאתגלייא באתווי כתיב דאתכסייא סתים באתוון דלא מתיישבן באתרוי. בגין דאיהו לא אתיישבו ביה עלאין ותתאין: ויאמר אלקים תוצא הארץ נפש חיה למינה בהמה ורמש וגו' היינו דכתיב (תהלים ל"ו) אדם ובהמה תושיע ה'. חד בכללא דאחרא משתכחא בהמה בכללא דאדם. אדם כי יקריב מכם קרבן לה' … להמשך קריאה

פרקא חמישאה הוי גוי חוטא עם כבד עון זרע מרעים בנים משחיתים (ישעיה א'). שבעה דרגין יו"ד ה"ה ו"ה. ד' אפיק ו' ה' ה"ו"י ה' אפיק ו' ד"ו לבר (נ"י יו"ד ה"ה ו"ה ה"י. ו"ו אפיק ד' ה"ה ה"וי ה"ה אפיק ו"ו ד"ו לבר) אסתיים אדם דכר ונוקבא דאינון ד"ו כתיב בנים משחיתים: בראשית ברא. … להמשך קריאה

סוף דבר הכל נשמע, את האלהים ירא ואת מצוותיו שמור, כי זה כל האדם (קהלת יב יג). זה הפסוק אמרו שלמה המלך, והוא היה חכם מכל האדם, והיה מלך על התחתונים ועל העליונים (מגילה יא ב). ואחר שראה כל המעשים, וניסה כל הדברים, והודיע לעולם כמה חכמות, חתם כל דבריו ואמר: סוף של כל דבר … להמשך קריאה

השער הראשון: נדבר בו על מידת הגאווה. ומה טוב שנזדמן תחילה לכל השערים, מפני חיוב האדם להיבדל ממנה, כי היא פתח לרעות רבות, ולא ראינו כזאת לרעה בכל המידות. לכן צריך האדם להתחכם ולהנהיגה אל המנהג הראוי, ולדחות אותה במקום שאינה ראויה בו. הגאווה היא המטבע אשר פסל הקדוש ברוך הוא, והיזהירנו עליה בתורתו. כמו … להמשך קריאה

הענוה היא מידה טובה, והיא היפוך הגאווה. ומי שיש בו המידה הזאת, כבר השיב נפשו מכמה מיני רעות. ומי שהגיע אל מעלה זאת הנכבדת – עושה מצוה ומקבל שכר לפי גודל ענוותנותו. כי הענווה שורש העבודה, ומעשה קטן של העניו מתקבל לפני השם ברוך הוא אלף ידות יותר ממעשה גדול של הגאווה. וכן אמרו רבותינו … להמשך קריאה

הבושה. אמרו חכמים: השכל הוא הבושה, והבושה הוא השכל. כי על אדם וחוה נאמר (בראשית ב כה): "ויהיו שניהם ערומים האדם ואשתו, ולא יתבששו" – ולא היו יודעים הצניעות ולהבחין בין טוב ובין רע. ולאחר שאכלו מעץ הדעת נאמר (שם ג ז): "ותפקחנה עיני שניהם". וכן כל בעלי חיים זולתי האדם – אין להם בושה, … להמשך קריאה

העזות היא מידה גרועה ברוב פעולותיה, והיא היפוך ממידת הבושה. כי הביישן מעביר על מידותיו, וחומל וסולח ומוחל. אבל מי שהוא עז פנים לא יתבייש מפני איש, אך עומד בעזות עם כל אדם. ועושה כל מעשה רע ולא יתבייש, אך מתחזק ברעתו ומתקשה בעבירה. ועל זה נאמר (ירמיהו ה ג): "חזקו פניהם מסלע"; ונאמר (יחזקאל … להמשך קריאה

האהבה כוללת מעשים רבים יותר מכל המידות. ובעת שיָשים האדם אהבתו לרעה – אין מידה רעה בכל המידות כמוה. וכשיָשים האדם אהבתו לטובה, היא למעלה מכל המידות, כדכתיב (דברים ו ה): "ואהבת את יי אלהיך" – ואין מעלה בעבודת הבורא יותר ממי שעובד מאהבה. ועתה שמע איך האהבה מקלקלת המעשים, בעת שיגביר אהבתו על חכמתו. … להמשך קריאה

השנאה. במידה הזאת יש בה לאו, דכתיב (ויקרא יט יז): "לא תשנא את אחיך בלבבך", ובזה הוזהרנו להסיר מנפשנו מידת השנאה. והיא מידה הגורמת עוונות הרבה, כמו לשון הרע. כי השונא את חברו מספר לעולם בשנאתו וקובל עליו, ותמיד דורש רעה עליו ושמח לאידו; וגורמת נזיקין, שיזיק לו כשיוכל להזיק לו, ונוקם ונוטר עליו, ולא … להמשך קריאה

הרחמים. זאת המידה היא משובחת מאוד, והיא אחת משלוש עשרה מידות המיוחסות להקדוש ברוך הוא, כדכתיב (שמות לד ו): "רחום וחנון". וכל מה שיוכל האדם להתנהג בה – יתנהג וישתדל. וכמה שהאדם רוצה שירחמו עליו בשעת צרכו – כן ראוי לו שירחם על מי שיצטרך, כמו שאמר הכתוב (ויקרא יט יח): "ואהבת לרעך כמוך". הבורא … להמשך קריאה

האכזריות היא הפך הרחמנות, כדכתיב: "אכזרי המה ולא ירחמו" (ירמיהו נ מב). ואין המידה הזאת נמצאת בצדיקים, אך היא בנפש הרשעים, כדכתיב (משלי יב י): "ורחמי רשעים אכזרי". וגם המידה הזאת נמצאת בעזי פנים, כדכתיב (דברים כח נ): "גוי עז פנים, אשר לא ישא פנים לזקן, ונער לא יחן". וכבר ידעת רעת מידת העזות. צא … להמשך קריאה

השמחה. המידה הזאת באה לאדם מחמת רוב שלווה בלבו בלי פגע רע. ואדם המשיג תאוותו, ולא יארע לו דבר המעציב אותו – בזה יהיה לו שמחה תדיר. ומי שיש בו שמחה תדיר – יאירו פניו, וזיוו מבהיק, וגופו בריא, ואין זקנה ממהרת לבוא עליו, כמו שנאמר (משלי יז כב): "לב שמח ייטיב גהה". ומן השמחה … להמשך קריאה

הדאגה. זאת המידה היא רעה ברוב ענייניה, והיא ניכרת על כל הפנים, כדכתיב (בראשית מ ו): "וירא אתם והינם זועפים"; וכתיב (נחמיה ב ב): "מדוע פניך רעים, ואתה אינך חולה". ואמר אחד מן החכמים: איני מוצא כלל באנשי נפשות העליונות סימן דאגה. הדואג על עולם זה להשיג מאומה – הוא מגונה מאוד, והיא לא נמצאת … להמשך קריאה

החרטה. הוא שאדם עושה דבר, וחוזר בו ומתנחם על המעשה. והוא דרך ישרה מאוד לעניין התשובה, כי מי שחטא ומתחרט – כאילו לא חטא. ואי אפשר לשוב בלא חרטה, כי לעולם לא יתכפרו עוונותיו אם אינו מתחרט עליהם. גם התפילה אינה מקובלת זולת החרטה, כי איך יאמר "סלח לנו אבינו כי חטאנו" כשאינו מתחרט על … להמשך קריאה

הכעס הוא מידה רעה. וכאשר הגרב מחולי הגוף – כן הכעס מחולי הנפש. ואמרו רבותינו (נדרים כב א): כל הכועס – כל מיני גיהנם שולטים בו, שנאמר (קהלת יא י): "והסר כעס מלבך, והעבר רעה מבשרך". ואין "רעה" אלא גיהנום, שנאמר (משלי טז ד): "כל פעל יי למענהו, וגם רשע ליום רעה". ולא עוד אלא … להמשך קריאה

הרצון. זו היא מידה טובה מאוד, ואינה נמצאת אלא בנפש נדיבה ויקרה. ומי שיש בו מידת הרצון – הוא מסתפק בכל ענייניו כפי מה שיגזור עליו הבורא יתעלה, ולא יהרהר אחריו. ובעל המידה הזאת אינו מצפה אל הגדולה ואל הכבוד, אך רצונו ודעתו לסבול. ולא יתרעם על ענייניו, ולא יקצוף על השם יתעלה לומר: למה … להמשך קריאה

הקנאה היא ענף מן הכעס. ואין אדם נמלט ממנה, כי אנחנו רואים אשר כל בני אדם נמשכים איש אחר רעהו, כי כאשר הוא רואה שחברו קונה קניין מענייני העולם – הן ממיני מאכלים, הן ממיני בגדים, אם בונה בית או מאסף ממון – אז הוא טורח להשיג כמוהו, כי הוא חושב: חברי יש לו זה, … להמשך קריאה