מערכת אתר אשובה

והעצה היעוצה על זה. הוא כמו שאמר המגיד להב"י באזהרה ב' שבריש הספ' מגיד מישרים ז"ל. ליזהר מלחשוב בשעת תפלה בשום מחשבה אפילו של תורה ומצות כי אם בתיבות התפלה עצמם. דוק בדבריו שלא אמר לכוון בכוונת התיבות. כי באמת בעומק פנימיות כוונת התפלה. אין אתנו יודע עד מה. כי גם מה שנתגלה לנו קצת … להמשך קריאה

ולכן אר"זל (ברכות ס"ג א') כל המשתף שם שמים בצערו כופלין לו פרנסתו. והענין כי מלבד זה הצער שנעשה למעלה כשמקבל עונשו ביסורים ר"ל. אין ערוך ודמיון כלל זה הצער של מעלה נגד עוצם הצער שגרם למעלה בעת עשותו העון ר"ל. כענין הבן יקיר שנתפתה ביינו ונפל לארץ ונשבר מפרקתו וגופו והוא מסוכן. והוא עצמו … להמשך קריאה

ומ"ש לפני חילו. רמז זה העיקר הגדול של ענין התפלה. שכלל כוונתה הוא. לכוין רק להוסיף כח בקדושה שכמו שהאיש מאנשי החיל משליך כל ענינו וצרכי עצמו מנגד ומוסר נפשו ברצונו רק על כבוד המלך. שיתגדל הכתר מלוכה של אותה המדינה ותנשא מלכותו. כן ראוי מאד להאדם הישר לשום כל כוונתו וטוהר מחשבתו בתפלתו רק … להמשך קריאה

ועפ"ז יבואר פשר דבר בענין שינוי דעות שבין גדולי הראשונים ז"ל. אם האדם מישראל גדול מהמלאך. או מלאך גדול ממנו והלא א' משני הדעות מביא ראיות מפורשות ממקראות מפורשים. ועל פי דברינו הנ"ל יתבאר אשר באמת אלו ואלו דא"ח. רק בבחי' חלוקים. כי מלאך גדול מהאדם. הן בעצם מהותו. הן בגודל קדושתו ונפלאות השגתו. אין … להמשך קריאה

והנה דור המדבר שזכו להיות מאוכלי שלחן גבוה לחם מן השמים דבר יום ביומו. ושמלתם לא בלתה מעליהם. ולא היו צריכים לשום עסק פרנסה בעולם כלל. לד"ה לא מקרו עושין רצונו של מקום אא"כ היו מסתכלין כלפי מעלה ביושר גמור ומשעבדין את לבם רק לתורה ועבודה ויראתו ית"ש יומם ולילה לא ימוש מפיהם דברים ככתבן … להמשך קריאה

הנה רז"ל אמרו בענין הכרובים (ב"ב צ"ט א') כיצד הן עומדין. ר"י ור"א. ח"א פניהם איש אל אחיו. וחד אמר פניהם לבית. ולמאן דאמר פניהם איש אל אחיו הכתיב ופניהם לבית. לא קשיא כאן בזמן שישראל עושין רצונו של מקום כאן בזמן שאין ישראל עושין רצונו של מקום וע' רש"י. ולמ"ד פניהם לבית הכתיב ופניהם … להמשך קריאה

ועתה מבואר הענין הנ"ל בפ"ה. שהאדם נקרא הנפש ונשמת החיים של רבי רבוון עולמות. לא נפש כנפש הנתון ודבוק ממש בתוך גוף האדם. דזה לא יתכן. אמנם היינו שכמו שכל פרטי תנועות ונטיית אברי הגוף. הם ע"י הנשמת חיים שבו כפי תנועות חיותו ונטייתו כן הענין שכל נטיית הכחות והעולמות וסדרי המרכבה. תקונם ובנינם והריסות' … להמשך קריאה

אמנם עדיין הענין צריך ביאור. (כי הוא ז"ל דיבר בקדשו דרך קצרה כדרכו בכל כתבי קדשו בנסתרות. כמ"ש בעצמו בהקדמתו שם שהוא מגלה טפח ומכסה אלפים אמה). שלא כדמשמע לכאורה מדבריו ז"ל שם. שהאדם אל העולמות הוא נפש ממש כמו הנפש הניתן ודבוק בתוך גוף האדם. אשר איזה דבר שהנפש עושה הוא רק ע"י כלי … להמשך קריאה

ומה שעלתה ברצונו ית"ש. להרכיב את האדם התחתון לראשי העולמות עליונים. שיתנהגו ע"י. כי ידוע בזוהר וכתבי האר"י ז"ל בסדר השתלשלו' והתקשרות העולמות שכל עולם הוא מתנהג בסידור מצבו וכ"ל פרטי ענייניו כפי נטיית כח העולם שעליו. שמנהיגו כנשמה את הגוף. וכן הולך ע"ז הסדר גבוה מעל גבוה. עד הוא ית"ש נשמת כולם. ע' זוהר … להמשך קריאה

וזאת תורת האדם כל איש ישראל אל יאמר בלבו ח"ו. כי מה אני ומה כחי לפעול במעשי השפלים שום ענין בעולם אמנם יבין וידע ויקבע במחשבות לבו. שכל פרטי מעשיו ודבוריו ומחשבותיו כל עת ורגע. לא אתאבידו ח"ו. ומה רבו מעשיו ומאד גדלו ורמו. שכל א' עולה כפי שרשה לפעול פעולתה בגבהי מרומים בעולמות וצחצחות … להמשך קריאה

כן בדמיון זה כביכול ברא הוא יתברך את האדם והשליטו על רבי רבוון כחות ועולמות אין מספר. ומסרם בידו שיהא הוא המדבר והמנהיג אותם עפ"י כל פרטי תנועות מעשיו ודבוריו ומחשבותיו וכל סדרי הנהגותיו הן לטוב או להיפך ח"ו כי במעשיו ודבוריו ומחשבותיו הטובים הוא מקיים ונותן כח בכמה כחות ועולמות עליונים הקדושים ומוסיף בהם … להמשך קריאה

אמנם להבין ענין אומרו בצלם אלקים דיקא. ולא שם אחר. כי שם אלקים ידוע פירושו שהוא מורה שהוא ית"ש בעל הכחות כולם כמ"ש בטור א"ח סימן ה'. וענין מה שהוא יתברך נקרא בעל הכחות, כי לא כמדת ב"ו מדת הקב"ה. כי האדם כשבונה בנין ד"מ {דרך משל} מעץ. אין הבונה בורא וממציא אז מכחו העץ … להמשך קריאה

וזהו הטעם שהמלאכים המקדישים בשמי מרום ממתינים מלשלש קדושתם עד אחר שאנו משלשים קדושה למטה (כנ"ל פ"ו בהגה"ה) אף שקדושתם למעלה מקדושתנו. לא שהם חולקים כבוד לישראל אלא שאין בכחם ויכולתם כלל מצד עצמם לפתוח פיהם להקדיש ליוצרם. עד עליית קול קדושת ישראל אליהם מלמטה. כי ענין אמירת הקדושה הוא העלאת העולמות והתקשרותם כל עולם … להמשך קריאה

ומה שהנר"ן של האדם אין ביכולתם לקשר העולמות עד רדתם למטה בגוף האדם כנ"ל. כי לתקן עולם העשיה הוצרכו בהכרח להתלבש בגוף בעולם המעשה וכן מצינו כמה מקראות המדברי' באלו הג' בחי' הנ"ל: בענין התעוררו' שלמעל' ע"י בחי' המעשה אמר דוד המע"ה היוצר יחד לבם המבין אל כל מעשיהם ולפי פשוטו היה ראוי לומר המבין … להמשך קריאה

וזאת תורת האדם. שבעת עסקו בתורה לשמה. לשמור ולקיים ככל הכתוב בה. מטהר את גופו מראשו ועד רגליו. כמדרשם ז"ל (ברכות י"ו א'). למה נסמכו אהלים לנחלים כו' מה נחלים מעלין את האדם מטומאה לטהרה. אף אהלים מעלין את האדם מכ"ח לכ"ז. וכענין שדרשו ז"ל גבי טהרא הטמאים במקוה. כל בשרו במים מים שכל גופו … להמשך קריאה

וביאור פרטות סדר תיקונם והתקשרותם ע"י התשוב' שכאשר פגם האדם בחינת נפשו או אף גרם ח"ו שנפסקו ונכרתו כל הט' ספירותי' מחכמה ולמטה מהתקשרותה הנ"ל ותרד פלאים לעמקי מצולות הקליפות ח"ו. אז ע"י וידוי דברים באמת מעומקא דלבא. בעקימת שפתיו בחינת נפש דרוח. מעורר בקול דברים שלו עד לעילא ולעילא. וגורם שיתאצל תוספת קדושה ממנו … להמשך קריאה

וזהו ענין הכתוב (משלי י"ח) רוח איש יכלכל מחלהו ורוח נכאה מי ישאנה. ר"ל המחלה וחלאת העון של בחי' הנפש (שסתם רוב העונות מצויות בבחי' הנפש. שהיא התחתונה הקרובה אל הס"א רגליה יורדות מות. וכמ"ש ונפש כי תחטא. החטאים האלה בנפשותם והרבה כיוצא. וע' ע"ח שער העקודים סוף פ"ה ופע"ח שער ק"ש שעל המטה פ"ח). … להמשך קריאה

וכל זה מרוב טובו וחסדו הגדול ית"ש אשר חפץ להצדיקנו להטיב אחריתנו לזאת הפליא עצה וקבעם בענין זה שכל בחי' מהג' אלו תתקשר בהבחי' שעליה כדי שעי"ז יוכל האדם לעלות ולהתקשר ממטה למעלה מעט מעט. לפי רוב עסקו בתורתו ועבודתו ית"ש וטהרת לבו ואהבתו ויראתו. עד שיעלה ויתדבק בצרור החיים כביכול את ה' אלקיו ית"ש. … להמשך קריאה

ונבאר ענין התקשרות הג' בחי' נר"ן א' בחבירו. והוא יסוד ועיקר ענין התשובה. וזה כל פרי הסר החטאות מנפש החוטאת. ולטהרה מחלאת טומאתה. ויתבונן האדם. כמה הוא צריך להשגיח ולהתבונן על כל פרטי עניני עבודתו לבוראו ית"ש. שתהא עבודתו תמה ושלימה קדוש' וטהורה. ויראה לפשפש ולמשמש תמיד בכל מעשיו ודבוריו ומחשבותיו שהם הג' בחי' הנ"ל. … להמשך קריאה

והמשכילים יבינו. שכן הוא הענין גם בשרשו העליון. שרק בחינה התחתונה של אם הבנים סוד נשמת חיים עלאה. היא נכנסת ומתפשטת בפנימיות האדם העליון בסוד תוספת אחר התיקון ע"י מעשי התחתונים הרצויים והוא סוד המוחין קדישין ג"ר דילי'. שעיקרו הוא ו"ה כידוע. כמבואר למבין בע"ח שער או"א פ"ח. ובשער פרטי עי"מ. ובשער הזווגים ריש פ"ד. … להמשך קריאה

וכי יפלא. הלא שם נשמה פירושו הוא נשימה. והרי נראה לעין שנשימת האדם הוא ההבל העולה מהלב ממטה למעלה. וגם כי הרי הוא בחי' אור חוזר ואינו בחי' עליונה. אמנם הענין שנקראת בלשון נשימה. אין הכוונה בחי' נשימת האדם. אלא כביכול נשימת פיו ית"ש. כמ"ש ויפח באפיו נשמת חיים. וכבר המשילו רז"ל (בר"פ חלק) ענין … להמשך קריאה

וכן על התעוררות שלמעלה ע"י בחינת המחשבה. אמר דוד המע"ה היוצר יחד לבם המבין גו' והיה צ"ל המבין כל מעשיהם. למעלה בפי"ב פירשנו על בחינת המעשה ויש לפרשו ג"כ על בחינת המחשבה. והוא כי יתכן ששני אנשים עושין עבירה אחת ועכ"ז אין עונשן שוה או מפני שהא' שכלו והשגתו יותר גדולה מחבירו מצד ששורש נשמתו … להמשך קריאה

וכן בענין ההתעוררות שלמעלה ע"י בחי' הדבור אמר עמוס הנביא ע"ה (סי' ד') כי הנה יוצר הרים ובורא רוח ומגיד לאדם מה שחו כי אמרו בזוהר (לך לך פ"ו ב' ויתי רל"ד ב' ורמ"ט א' יתרו פ' ע"א תזריע נ' ע"ב שלח קס"א א'. ובא"ז ריש דף רצ"ג ובז"ח שה"ש נ"ה ע"ד) שלשון הגדה שייך … להמשך קריאה

בּוֹ יְבֹאַר מַהוּת כֹּחַ הַדִּבּוּר, הַשְּׁמִיעָה וְהָרְאִיָּה וְגֹּדֶל הַחִיּוּב לְשָׁמְרָם. עוֹד אָמַרְתִּי לְעוֹרֵר לָאָדָם, שֶׁיִּרְאֶה לִשְׁמֹר חוּשָׁיו בְּעוֹדוֹ בְּזֶה הָעוֹלָם, וְהוּא כַּאֲשֶׁר יִתְבּוֹנֵן הָאָדָם אוֹדוֹת כֹּחַ הַדִּבּוּר וְאוֹדוֹת כֹּחַ הַשְׁמִיעָה וְאוֹדוֹת כֹּחַ הָרְאִיָּה שֶׁלּוֹ, שֶׁכָּל עִנְיָנִים אֵלּוּ הֵם כֹּחוֹת נְטוּעִים בַּנֶּפֶשׁ. הַנֶּפֶשׁ שׁוֹמַעַת, הַנֶּפֶשׁ רוֹאָה וְהַנֶּפֶשׁ מְדַבֶּרֶת. וְהַחֹמֶר, שֶׁהוּא בְּשַׂר הָאָדָם, אֵינוֹ רוֹאֶה וְאֵינוֹ שׁוֹמֵעַ … להמשך קריאה

הִתְעוֹרְרוּת גְּדוֹלָה לִתְפִלָּה בְּצִבּוּר. הִנֵּה, בַּעֲוֹנוֹתֵינוּ הָרַבִּים, הֵחֵלּוּ אֲנָשִׁים בִּזְמַנֵּנוּ לִפְרֹץ הַהַנְהָגָה הַקְּדוֹשָׁה, שֶׁהָיְתָה עַד כֹּה אֵצֶל הָאֻמָּה הַיִּשְׂרְאֵלִית, הֲמוֹן הָעָם כֻּלּוֹ, אֲפִלּוּ מִי שֶׁלֹּא זָכָה לְלִמּוּד הַתּוֹרָה, עַל כָּל פָּנִים טַכְסִיסֵי הַתְּפִלָּה בְּאֹפֶן הַיּוֹתֵר קָדוֹשׁ הָיוּ אֵצֶל הֶהָמוֹן כֻּלּוֹ, דְּהַיְנוּ שֶׁהָיוּ כֻּלָּם זְרִיזִים לְהַשְׁכִּים בַּבֹּקֶר וְלֵילֵךְ לְבֵית הַכְּנֶסֶת לְהִתְפַּלֵּל בְּצִבּוּר וְלִשְׁמֹעַ קְרִיאַת הַתּוֹרָה, הַכֹּל … להמשך קריאה

בְּעִנְיַן מִצְוַת אַהֲבַת ה' עוֹד בָּאתִי לְעוֹרֵר עַל דְּבַר מַה דְּאִיתָא בַּגְּמָרָא {ברכות י"ד:}: אָמַר עוּלָא: כָּל הַקּוֹרֵא קרִיאַת שְׁמַע בְּלִי תְּפִלִּין, כְּאִלּוּ מֵעִיד עֵדוּת שֶׁקֶר בְּעַצְמוֹ, דְּהַיְנוּ שֶׁאוֹמֵר {דברים ו' ח'}: "וּקשַׁרְתָּם" וְהוּא אֵינוֹ קוֹשֵׁר. וְאַף שֶׁבְּדַעְתּוֹ לִקְשֹׁר אַחַר כָּךְ, אֵינוֹ מוֹעִיל לָזֶה, כֵּיוָן שֶׁאֵינוֹ קּוֹשֵׁר תֵּכֶף. וְלִכְאוֹרָה פָּשׁוּט, דְּהוּא הַדִּין כְּשֶׁאוֹמֵר {שם ה'}: … להמשך קריאה