חיי אדם נ״ב

א

דין רוטב של פירות וירקות (סי' ר"ב):
המבשל וירקות לאכילה מברך גם על הרוטב בפה"א דאע"ג דעל מי פירות כשסחטן מברך שהכל כדלעיל כלל מ"ט סי' ג' י"ל דיותר יוצא טעם הפירי ע"י בישול משיוצא ע"י הדריכה והסחיטה או י"ל שאני במי פירות שאין לו טעם הפרי (רא"ש וסימן ר"ב בט"ז סק"י) אפי' אם שותה הרוטב בפ"ע. ואפי' אם בישל הירקות עכשיו שלא לצורך רק שצריך להמים לרפואה אפ"ה כיון שדרך אותן ירקות לעולם לבשלן לצורך אכילה ולכן גם הרוטב דין ירקות יש להם (סימן ר"ה):

ב

ועל (ראסיל) שהוא הרוטב של (אוגערקעש) וכיוצא בו שאין דרך כלל לשתות הרוטב אלא שכובשין רק לצורך (האוגערקעס) שיחמיצו ושופכין הרוטב אם רוצה לשתותן אינו מברך אלא שהכל דבטלה דעתו. וכן במדינות שדרך לכבוש בוריקעש כדי שיחמיצו הבוריקעש ושותין הרוטב כמו משקה כיון שהוא לצורך שתיה אין מברכין רק שהכל ובמקום שדרך לטבול בו פת במי (אוגערקעש) ורוצה לשתותו מברך על המים בפה"א והולכין אחר מנהג רוב העיר כן נ"ל (ואע"ג דבש"ע לא נזכר רק ירקות שבשלן הרי בסימן ר"ב כתב ששראן או בשלן א"כ משמע דעל ידי שריה ג"כ יוצא טעם הפרי יותר מעל ידי סחיטה וכן משמע עוד שם במי שריית ענבים ותאנים וצ"ע):

ג

ירקות שדרך לכבשן או לבשלן לאכול הירקות וגם לפעמים מבשלין רק הרוטב כמו במדינה זו שכובש בוריקעש לצורך הבוריקעש וגם לפעמים מבשלין רק הרוטב לבד לכאורה נראה שמברכין בפה"א שהרי אין דרך כלל לשתות הרוטב וא"כ הוי כמו ירקות לאכול או אפשר כוון דעושין גם כן לצורך המשקה אע"ג דאין דרך לשתות בדרך שתיה אפשר דמברכין שהכל. ויותר נראה לברך בפה"א דהא מבשלין כדי לטבל בו הפת וכן נ"ל (שם):

ד

על רוטב של פירות שאין עומדין לבשל רק לאכלן חיין לכ"ע מברך רק שהכל ול"ד לירקות דרובן אכילתן ע"י בישול משא"כ פירות ואמנם על פלוימן יבשים ועל קארשין ידוע שבמדינות שיש פלוימן וקארשין לרוב נטעי להו אדעתא דהכי ליבשן ולבשלן כ' האחרונים (בסי' ר"ב) לברך על הרוטב בפ"הע. ועל הרוטב של גיפרעגלטע קארשין במדינה שגדלים מעט מזעיר י"ל דלא נטעי אדעתא לבשלן אלא לאכלן בעין וא"כ ראוי לברך שהכל ואפשר דנטעי גם לבשלן. ולכן ראוי ליזהר שלא ישתה הרוטב לבד רק מברך על הפרי בפה"ע ויכוין לפטור גם הרוטב שנעשה טפל. ועל עפיל קוואס או יאגדע קוואס לכ"ע אינו מברך רק שהכל דהא אין עושין רק לצורך מימיהן וגם אין עומדין לכך ובזה לכ"ע מברך שהכל ועל מי שריית צמוקין אפי' כשעדיין הצמוקים מעורבים במים אם משך היין לשתותו מברך בפה"ג אבל אם כוונתו לאכול הצמוקין וגם לשתות המים כדרך שאוכלין שאר פירות עם הרוטב נחלקו הפוסקים אם מברך בפה"ע או שהכל ולכן בתחלה יברך שהכל אך יש ספק בברכה אחרונה ולכן ירא שמים לא ישתה אלא בתוך הסעודה או יאכל פרי מז' המינים שיצטרך לברך ברכה מעין ג' וגם ישתה מים שיברך שהכל ולבסוף בנ"ר (סי' ר"ב):

ה

מיהו כ"ז כשבשל במים לבד אבל אם בישל עם בשר או דברים אחרים א"כ עיקר הטעם ברוטב מן הבשר ונשתנה הרבה טעם הירקות והפירות אינו מברך על הרוטב רק שהכל ופשיטא יין שרף שנותנין לתוכו פירות שיתנו טעם ביי"ש דאינו מברך רק שהכל שעיקר הטעם הוא היי"ש. וה"ה אם בישל הירקות בחומץ או בבארשט כיון שנשתנה טעם הירקות מברך על הרוטב רק שהכל (ט"ז בסי' ר"ה אף שדבריו שהק' מאגוז אין לו הבנה מ"מ הדין אמת כפי שכתבתי הטעם):

ו

על קטניות שמעכן לגמרי דרך כלי מנוקב וכן רעצניע קאשע שעשה ממנו זופא בהרבה מים כיון שאין זה דרך אכילה מברך שהכל. אף לפי מה שכתבתי לברך על רעצניע קאשע בפה"א דוקא כשהעיקר הם הגרויפן אבל כשהעיקר הם המים א"כ הם בטלים לגבי המים ואינו דומה לגרויפן של ה' מינים בכלל נ"ד דה' מינים חשובים ואינם בטלים:

ז

דין רוטב של גרויפן ולביבות מבואר לקמן כלל נ"ד סימן ט"ו ט"ז י"ז י"ח: