ישמח משה, תזריע ז׳

א

כולו הפך לבן טהור הוא (ויקרא יג יג). כבר אמרתי פירוש על הפסוק הזה, על פי שנבל גלגול לבן, ואמרתי זה מדעתי, ועכשיו ראיתי שכיוונתי אל האמת בעזר"ה לפי מה שנתבאר בליקוטי תורה מהאר"י (ריש פרשת בלק) שבלעם גלגול לבן, ועיין שם מה שפירש על הפסוק (במדבר כג י) תמות נפשי מות ישרים וגו', שם לבן גלגול נבל, ושם נבל הוא נבל בלעם לבן עיין שם, ועיין שם בליקוטי שמואל על הפסוק (שמואל א' כה לז) וימת לבו בקרבו והוא היה לאבן, ועיין בליקוטי ישעיה על הפסוק (ישעיה ס ד) שאי סביב עיניך כולם נ"קבצו ב"או ל"ך, ר"ת נב"ל. וז"ל: ואמנם אחר שנתקן בנבל, משם התחיל לתקן, עיין שם. והנה על פי זה יבואר, כי לבן התחלת התיבה קודם הלמ"ד ואחר כך הבי"ת, ובלעם הב"ת קודם ואחר כך הלמ"ד להיפך, ובגלגול הזה עדיין לא נטהר, אבל בנבל התיבה כולו מהופך, ואז נטהר והותחל התיקן. וזה סוד כולו הפך לבן, כולו דייקא אז טהור הוא, (ועיין בעץ חיים שער רחל ולאה פרק ג' מכתב יד רח"ו ז"ל מ"ש בזה).

ב

ועוד נ"ל רמז אחר, ויהיה פירושו כמו שהוא לפי פשוטו שהפך הנגע כלו להיות לבן (ויקרא יג יג), הכי נמי בענין הרמז, כי ג' בחינות יש בענין פחד הדין. א', שירא מנזק. ב', בושה, שיתוודע רשעתו ומתבייש בו. ג', לכלוך, שאם יצא חייב, הרי מלוכלך נפשו בחטא, עיין בבינה לעתים דרוש ב'. והנה המובן מי ששם לעיקר הנזק, הוא גרוע מאד, ומי ששם הבושה עיקר, הוא טוב מן הראשון שמתבייש בעוונו, ועדיין מבחוץ, כי זה השם הלכלוך עיקר, הוא טוב משניהם. והנה השקוע בתאות עולם הזה, ודאי הנזק הוא ראשון אצלו, ואחריו במדריגה הבושה, ואחריו לכלוך, והוא סימן נבל וכשמו כן הוא. וכן היה בנבל הכרמלי שירא רק מנזק, אבל אם הפך ללבן דהיינו לכלוך הראשון, בושה אחריו, ונזק באחרונה, אז טהור הוא, שזה מורה על זוך הנפש. והיינו כולו הפך לבן, דהיינו המצורע שהוא שקוע בהבלי עולם, ושעל כן נצטרע והיה בבחינת נבל, ועתה כולו נהפך ללבן, שעיקר צערו על צרעתו הוא מה שמבין מזה כי נפשו מלוכלך, ואחריו במדריגה הבושה במה שנתוודע רשעו, ואחריו הנזק בגופו, טהור הוא. ולכך הנגע שנהפך ללבן טהור, שמורה על זה האיש שנהפך לבחינה זו כנ"ל, כי עיקר רפואת המצורע תולה בזה, כענין שנאמר (ויקרא יג מו) בדד ישב והוא היפך הטבעי, וכמו שמפרשין בפסוק (ויקרא יד ג) והנה נרפא נגע הצרעת מן הצרוע והבן, הובא למעלה בריש הפרשה, עיין שם והבן.