ישמח משה, תולדות ל׳

א

והיה כאשר תריד ופרקת עולו מעל צוארך (בראשית כז מ). מה שהקשו האיך הטיל יצחק תנאי אחר מעשה, כבר ישבתי בכמה אנפין. וכעת נ"ל דבר פשוט, כי כבר הקשו מה יועיל הברכה ליעקב כי היה בטעות ולבו על עשו. וכבר ישבתי דמכל מקום זכה יעקב אם מעשה הטעות קיים, הרי נתברך יעקב, ואם בטעות כמאן דליתא דמיא, אם כן הרי זה שהיה בדעת יצחק על עשו הוא בטעות, בחשבו כי עשו הצדיק יותר. אבל אם היה יודע האמת מרשעת עשו ומצדקת יעקב, בודאי לא היה בדעתו על עשו כלל, כנ"ל ברור. ולפי זה דוקא אם יעקב הוא טוב, מה שאין כן אם גם יעקב הוא לא טוב, שניהם שקולין אין ראוי ליעקב יותר מעשו, ומה שהיה בדעתו על עשו אינו בטעות, אם כן ופרקת עולו הוא מן הדין, והבן.

ב

או יאמר והיה כאשר תריד (בראשית כז מ). דהוא לשון צער כפירוש רש"י (ד"ה והיה). וקשה הלא יצטער תיכף. ועוד קשה האיך הטיל תנאי אחר מעשה. ונ"ל לפי מ"ש בענין כונת יצחק במה שרצה לברך את עשו, על פי מ"ש בפסוק (תהלים סב יג) ולך ה' החסד וגו', (א"ה כעת לא מצאתיו וחבל על דאבדין). ובזה אתי שפיר, דהא כתבתי דהברכה הוי רק שעושה אותו כלי מוכשר לקבל מה שראוי לו, דהשפעת אלקים לא תחול רק אם ימצא המקבל מוכן, אם כן לפי זה אם בניו של יעקב מקיימין תורה ומצות, הרי ראוים הם לקבל הרבה ומועיל ברכתו של יצחק שיעשנו כלי מוכשר לקבל, מה שאין כן אם אינם מקיימין תורה ומצות, הרי אינם ראוים לקבל ומה מועיל הברכה של יצחק. והנה אם מקבלין ישראל ברכה מרובה, הרי התמצית גם כן רב, אבל אם עצם הברכה היא מעט מזעיר, איך יהיה הניזון מהתמצית. אך אם אינם ראוים ישראל ח"ו לקבל ברכתן, אם כן אינו חל וישתחו לך וגו' (בראשית כז כט), אם כן עשו יכול לפרוק עולו של יעקב. והנה חשב יצחק אם יעברון ח"ו בנוי דיעקב על פתגמי דאורייתא ויהיה ברכתם מעט מזעיר, ואם יהיה עשו ניזון מהתמצית, הרי ישהה מאד בקיבול שכרו, ומלכות שמים לא יתכן שיהיה בשלמות כל זמן שהרשע או זרעו קיים. לכך אמר והיה כאשר תריד, שתצטער במזונך על ידי סיבת יעקב שיעברון על פתגמי דאורייתא ולא יהיה ברכתם רק מעט מזעיר, ואם כן התמצית מה יהיה, אז ופרקת עולו וגו' ועשה אותו כלי מוכשר לקבל את שלו על אופן זה, והבן זה כי נכון הוא בס"ד.