ישמח משה, וירא ל״ה

א

ויאמר אברהם אלקים יראה לו השה לעולה בני (בראשית כב ח). ויל"ד דהוא שני הפכים אם השה לאו בני, ואם בני לאו השה. ועוד קשה מה יראה לשון עתיד, אלקים ראה לעולה בני ראוי לומר, ולפירוש רש"י (ד"ה יראה) נחסר שני תיבות ואם לאו, והבן. ועוד קשה הא באמת ידע שכבר נבחר יצחק, וכי ח"ו שקר ידבר. והנ"ל על פי התנחומא ריש פרשת צו (סי' י"ג) זאת תורת העולה (ויקרא ו ב), מה עולה, שהוא עולה לפני הקב"ה ומכפרת עונותיהם של ישראל, כי בעת שעשה אברהם עולת האיל שנאמר (בראשית כב יג) וירא והנה איל אחר, ומהו אחר, אחר שראה הקב"ה כי בכל לבבו ובכל נפשו בא להעלות את יצחק בנו לעולה וכו', שם הבטיחו הקב"ה שבעת שיעלו בניו עולות שיקבלם מיד, עד כאן לשונו עיין שם. וביאור הדברים, דמאז נצמח דקרבן בהמה מכפרת על אדם, דאבות היו פועל דמיוני כמ"ש הרמב"ן בפרשת לך. והנה אז היה ממש יצחק לעולה, ואף באיל נכנס נשמתו כנודע, לכך מן אז חשוב הקרבת בהמה כאלו הקריב את עצמו, והבן. והיינו מאמר אברהם אלקים יראה לו השה בעתיד, כשיהיה (קודש) [קודם] לעולה בנו, והבן זה.

ב

או יאמר, על פי מה ששמעתי בפסוק (שמות כב יט) זובח לאלקים יחרם וגו'. והנה איתא במדרש (ב"ר ע"ג א'-ב') וה' פקד את שרה (בראשית כא א), בראש השנה נפקדה שרה רחל וחנה, שנאמר (תהלים צח ג) זכר חסדו זה אברהם, ואמונתו זה יעקב לבית ישראל. ותמהו למה דילג יצחק. והפשוט לפי שמדבר בראש השנה יום הדין, כמו שנאמר בסימן ההוא (תהלים צח ו) בחצוצרות וקול שופר הריעו לפני המלך ה'. ועל כן אינו זוכר רק חסד ורחמים, ולא דין והבן. היוצא מזה דיצחק הוא דין, והיינו שהשיב לו אברהם כפי מדתך (בראשית כב ח) אלקים דהוא מדת הדין, יראה לו השה בתמיה, לכך לעולה בני, והבן.

ג

או יאמר כפי פירוש זה המתקת הפירוש כמו בפירוש הראשון, דהיינו אלקים שהוא דין, יראה לו השה כשיהיה לעולה בני, דזה יתגבר החסד וימתק הדין, אז יסכים על זה כנודע דזה היה מעשה העקדה, והבן.