צדקת הצדיק רל״ד

א

‏[רלד] על מחשבות בטילות לא נמצא שום איסור מפורש. רק לא תתורו וגו' מוקמי' בברכות (יב:) ‏בהרהור עבירה ולא הרהור בטל לבד. ואז"ל (קידושין מ.) דמחשבה רעה אין מצרפה למעשה ורק ‏במחשבה דע"ז. והיינו כי זה אינו ביד האדם ובבחירתו כלל וכמש"ל אות רכ"ז. וכן על מעשים ‏בטילים דרשות. רק על דברים בטילים יש עשה ול"ת כמ"ש ביומא (יט.). כי בדבור יש מצות ת"ת ‏שהוא תמידי לא ימוש וגו' ויוכל להיות כל דבוריו תורה. משא"כ מעשה אין כאן עשיית מצוה ‏בתמידות ואדם שיש לו כח הפעולה א"א שלא יפעיל. וכמו ששמעתי ג"כ על הדבור ע"פ זאת תורת ‏המצורע משז"ל (ערכין טו:) דתקנתי' דבעל לה"ר יעסוק בתורה לפי שהאדם שנברא בכח הדבור ‏א"א לו לעצור עצמו שלא ידבר רק העצה שידבר אבל שיהי' כל דבוריו תורה. וכך מי שנברא בכח ‏הפעולה וכד"ש (שבת יד.) סתם ידים עסקניות והגם דזהו מתעסק בעלמא דלאו מלאכה הוא לענין ‏שבת כל שאינו בכונה ולא מקרי מעשה כלל. מ"מ יש ג"כ בכונה ולהיות הכל עבודת ה' וכל מעשיו ‏לש"ש זה א"א כיון שאינו מעשה מצוה. רק ע"י סייעתא דשמיא כד"ש (מ"ר ר"פ בחוקותי) בדוד ‏המע"ה והי' רגלי מוליכות אותי לבתי כנסיות וב"מ שהי' הש"י עושה פעולותיו תכליתן לש"ש. וע"י ‏השמירה מדברים בטילים זוכה ג"כ לינצל ממחשבות בטילות ומעשה בטילות. ולהיפך המרבה ‏בדברים בטילים וא"צ לומר בדברים אסורים כלה"ר וכדומה לא ימלט ממ"ז כלל. ואז"ל (סנהדרין ‏קו:) בדואג כל תורתו מן השפה ולחוץ פי' שהמוח ולב הי' מלא ממ"ז והרהורים ע"י הלה"ר. ובאמת ‏המחשבה קודמת להדבור ומי שחפץ ומשתדל לינקות ממ"ז הקב"ה מסייעו ג"כ לינצל מדברים ‏בטילים. רק דואג שונא דוד המע"ה שזכה לברתא דמלכא דא צלותא שזו מדריגתו וכמ"ש בזוהר ‏‏(ח"ג מט רע"ב) ע"פ ואני תפלה והיינו שלא הי' לו לעולם שום מ"ז ובודאי מי ששונאו הרי שונא ‏לאותו דבר טוב והיינו שהוא ממש להיפך דמלא מ"ז כנ"ל דכל תורתו כו' ומזה נמשך לה"ר וגם ‏מעשים בטילים ולכן נאמר ואת נפש אויביך יקלענה וגו'. ובזוהר בשלח נ"ט א' דהוא על מעשים ‏שאינם לעבודת הש"י והיינו מעשים בטילים. וזה נפש אויביך פי' אויבי דהמע"ה שורש כחו וענינו ‏שהוא העדר המ"ז והם ממש היפוך זה. ונפש היינו דנודע כי יש נפש רוח נשמה המעשה מנפש ‏ודבור מרוח כמ"ש לרוח ממללא. ומחשבה מנשמה ויקלענה היינו כשיצא לפועל גם במעשים ‏בטילים. וז"ש שם הזוהר ע"פ כל המעשים כו' שממעשים בטילים נעשה הבל פי' זהו המחשבות ‏בטילות. ורעות רוח דהשברון רק לדברים בטילים שזהו האיסור ביחוד כנ"ל לכך בו העונש ולא על ‏מחשבה ומעשה דאינו בידו ואז יקלענה ומפ' בשבת (קנב:) זוממות והולכות פי' מחשבות והולכות ‏ר"ל שמתלבשות נפש רוח נשמה דבטלה הנ"ל. המעשה הוא גוף ונפש ודבור ומחשבה רוח ונשמה ‏להלבישה. ומחשבות והולכות בכל העולם כולו כמו בחיים באותם הדמיונות של קנאה תאוה וכבוד ‏וכאלו פועלות אותם הפעולות של הבל. זהו פי' כף הקלע שהוא הופך צרורות בצרור החיים שהוא ‏היפוך מחשבות הבל שאין בהם חיות כלל ואינו דבר קבוע ומחשבה שקביע וקיימא רק השתוטטות ‏מחשבתו בכל אשר תפנה. וזהו זוממות והולכות. אבל מחשבת אמת קבוע כיתד במקום נאמן ואינה ‏הולכת ומשוטטות ע"פ רחבי התפשטות המחשבה רק צרורה וקשורה בקשר החיים שלא לחשוב ‏ולהתבונן רק בדברים שהם חיי עולם. וכן שכרו מדה כנגד מדה ופעולתו לפניו: ‏