שם משמואל, פורים י״ח

א

שושן פורים

ב

לאסור של זה בזה, נראה הטעם שתקנו כך, כי הנה אמרו ז"ל הדור קבלוהו בימי אחשורוש, ומסתמא כמו בראשונה שבלתי אפשר הי' ליתן את התורה עד שהיו ישראל כאיש אחד בלב אחד כמ"ש ויחן שם ישראל נגד ההר כבמדרש ובזוה"ק, כן נמי הי' בעת שהדור וקבלוהו בימי אחשורוש, ויש לומר שכל עצמו שנספח המן למלכות מדי ולא הי' סגי מלכות מדי לבדם לגזור גזירות בכדי להחזיר את ישראל למוטב מהאי טעמא הוא, דהנה בעשו כתיב ויצא הראשון אדמוני כולו כאדרת שער, ובמדרש שהי' מפוזר ומפורד כאדרת, וכבר פרשנו מפוזר בין הכחות של עצמו מדתו הרע זה מושכתו לכאן וזה לכאן ואין שלום בעצמיו, ומזה נסתעפו כחות חיצונים לעשות פירוד בין איש לרעהו, ומפורד משורשו, ומזה מסתעפים כחות חיצונים למרוד בקונו ולהיות חפשי ברעיוניו, ופסולת של עשו ירש עמלק, וע"כ נקרא קוצץ שהוא כחות הרעות לקצוץ ולעשות פירוד בין הדבקים, וזהו מענין מפורד של עשו, וגם מרד בקונו כי שמעו עמים ירגזון, וזה להיפוך בא ונלחם עמהם וחתך את מילתם וזרק כלפי מעלה, וזה מענין מפורד של עשו, והנה כל הפוסל במומו פוסל, ע"כ אמר המן למלך אחשורוש ישנו עם אחד מפוזר ומפורד בין העמים, ואולי באשר אז הי' שליטה להמן הכניס כחות הרעות האלו בעולם ונפגמו גם ישראל קצת בענין זה, ובאשר הסרת הטבעת החזירן למוטב התאמצו ישראל בכל עוז וחגרו שארית אונס, וחזרו והתקשרו באביהן שבשמים בתפלה ובבכי ודברי הצומות וזעקתם היפוך ממפורד משורשו, עוד זאת עשו שהתאחדו כולם יחד כאיש אחד חברים כמ"ש נקהלו היהודים ויקהלו היהודים היפוך ממפוזר שבכחות עשו לעשות פירוד בין איש לרעהו, ומחמת שהגיעו למדה זו שהי' מעין דכתיב במ"ת ויחן שם ישראל נגד ההר זכו למה שהדור קבלוהו בימי אחשורוש, וע"כ כתיב וקיבל היהודים וכן קימו "וקבלו" היהודים הכתיב היא "וקיבל" ומעתה מובן למה הוצרך שיסתפח המן למלכות אחשורוש ועל ידו תצמח הגזירה, כי מבלעדי עמלק זה שכל מהותו הוא מפוזר ומפורד אלא מלכות מדי לבדה היתה הגוזרת לא הי' בבחי' מפוזר ומפורד, ושוב לא היו ישראל מתאמצים להיפוך ממהות זה אלא היפוך ממלכות מדי לבד, ושוב לא היו ישראל מגיעים לבחי' זו להיות הדור וקבלוהו כנ"ל:

ג

ולפי האמור יובן שגם לדורות תיקנו שיהיו הפורים בזמנים חלוקים ולאסור של זה בזה, להורות שכל ישראל מקבלים זה מזה והם כאיש אחד חברים אעפ"י שנראים כחלוקים, מה גם כשהם מפוזרים בגליות, וארצות שונות ששינוי האוירים והאקלימים גורמים שינוי וחילוק, מ"מ באמת אינם חלוקים, כמו שימי הפורים נראים חלוקים ומ"מ אינם חלוקים ונאסר של זה בזה:

ד

חל להיות בשבת כפרים ועיירות גדולות מקדימין וקורין ליום הכניסה, יש לדקדק דבכל גווני דמתני' לא נאמר אלא מקדימין וכאן הוסיפו לומר וקורין. ויש לומר דלשון וקורין הוזכר רק בעיירות וכאן שגם עיירות מקדימין ע"כ הזכיר קורין, אבל גם זה אינו מובן למה שייך לשון זה בעיירות יותר מכפרים, אשר ע"כ נראה דהנה הסעודה אינה נוהגת אלא בזמנה, ולפי הירושלמי אינה באה בשבת, והי' סברא לומר דכשחל בשבת דא"א לעשות הסעודה בזמנה תקדים ותדחה ליום הכניסה שתהי' עכ"פ ביום הקריאה ולא ביום שאין בו מענין פורים כלום, ע"כ דקדק לומר וקורין שרק הקריאה מקדימין אבל לא הסעודה, ולפי זה יש להבין למה בברייתא לקמן דר"י ס"ל דכשחל בע"ש מוקפין וכפרים מקדימין ליוה"כ, הי' צריך נמי לאשמעינן הלשון קורין אבל לא הסעודה של מוקפין, ואולי יש לומר דבהא לא איצטריך לאשמעינן דאין מקדימין הסעודה ליום הכניסה שהרי כל ההקדמה ליוה"כ משום מגו דכפרים מקדימין מקדמי נמי המוקפין הואיל ואידחי, אבל הסעודה דהכפרים אינן מקדימין שוב הסברא פשוטה דגם המוקפין אינן מקדימין:

ה

בהר"ן בהא דמוקפין מימות יהושע קורין בט"ו דלא ניחוש דילמא ישבה ולבסוף הוקפה תירץ דישיבת גוים אינה ישיבה ונמצא שבשעה שכבשה יהושע הי' בה חומה ולא ישבה עד שנתיישבו בה ישראל עכ"ד, ולא זכיתי להבין דא"כ ישבה ולבסוף הוקפה היכי משכחת לה דבשלהי ערכין יכול אפי' הקיפוה ישראל [ברש"י לאחר שכבשו את הארץ, ואפי' קודם שישבו בה] נאמר כאן חומה ונאמר להלן חומה [כל אלה חומה גבוה דלתים ובריח] מה להלן נכרים אף כאן נכרים, א"כ מבואר שהחומה צריכה להיות מקודם שכבשה, א"כ אם נאמר שישיבת נכרים אינה ישיבה, אפי' ישבו בה הנכרים קודם שהקיפוה, ואח"כ הקיפוה, אין הישיבה נחשבת ישיבה וכשכבשוה ישראל הרי קדם ההיקף להישיבה, ואם ישבו ישראל במקום אחד ואח"כ הקיפוהו, הלוא אינו נחשב חומה כלל מה שהקיפו ישראל ואפי' הקיפו ואח"כ ישבה נמי לא, וא"כ ישב ולבסוף הוקף היכי משכחת לה: