שם משמואל, משפטים י״ג

א

משפטים שנת תרפ"ב.

ב

במדרש כך התורה דינים מלפני' ודינין מאחרי' והיא באמצע וכן הוא אומר באורח צדקה אהלך התורה אומרת באיזה נתיב אני מהלכת אהלך בדרכן של עושי צדקה בתוך נתיבות משפט, התורה באמצע ודינין מלפני' ומאחרי' וכו', הפירוש כי לרגלי התרוממות התורה אין העולם כדאי לה, אלא צדקה עשה הקב"ה עם העולם שנתן להם התורה, כמו צדקה שאין להעני חוב על העשיר, אלא העשיר נותן לו מטוב לבבו שרוצה להשפיע כך היא ענין נתינת התורה לעולם, אך באופן זה יש לומר ששוב כל העולם שוין בה מאחר שאיננה מפאת המקבל כמו צדקה הניתנת לכל הנצרך לה, ע"ז מסיים בתוך נתיבות משפט שעל זה יש משפט מיוחד מי הוא הראוי לצדקה זו, ולא כל הרוצה ליטול את השם יבוא ויטול, וזהו דינים מלפני', אם הוא ראוי אז היא עריבה עליו, ומהדר אחרי', ואם לאו כמה נחשים ועקרבים שכיחין שמבלבלין את שכלי עד שנעשית עליו כמשא ומרחקין אותו ממנה, ודינין לאחרי' היא שתהא מתקיימת אצלו ומזין את נפשו, והא למה זה דומה למזונות נעים שצריכין לאיצטומכא שמקבלת את המזון ומוציאה ממנו חיות, היפוך מה שכתוב כל אוכל תתעב נפשם ומקיאה אותו לחוץ:

ג

במדרש א"ל הקב"ה לישראל אני קניתי אתכם במצרים בעשר מצות שהראיתי שנאמר נפלאים מעשיך ונפשי יודעת מאד כשם שאתם מצווים לא תעבוד באחיך יותר מששה שנים שלא בראתי את העולם אלא לששה ימים לפיכך נתתי לך ששה שנים שתהא רשאי לעבוד בעבד עברי, והנה הלשון קניתי אתכם במצרים וכו' כשם שאתם מצוים אינו מובן, והמפרשים רצו להגיה, ונראה לפרש עפ"מ שהגדנו כבר ששה שנות ע"ע הם מירוק כדי שיאיר השביעי שהיא נקודה הפנימית, ויש לומר שטעם ששה שנים היינו לתקן הקלקול של כל העולם שנברא בששה ימים, ויש לומר דכך הי' הענין שעבוד מצרים לתקן הפגמים מדורות הקודמים מבול והפלגה, והנה ידוע ששבעים שרים הם ל"ה מימין ורהב של מצרים עליהם, ול"ה משמאל, וסם עליהם, ובעת גלות מצרים היו כל העולם משועבדים תחת פרעה כבמדרש, וי"ל דגם השמאלים היו נכנעים תחת הימינים, וא"כ כשנחשוב מירוק נגד כל שר שנפגם חלקי העולם שתחת ממשלתם, והמירוק צריך להיות ששה שנים, א"כ ל"ה פעמים ששה הוא ר"י והם רד"ו שנים של גלות מצרים, וא"כ א"ש המדרש כפשוטו אני קניתי אתכם כו' כשם שאתם מצווים שלא לעבוד בע"ע אלא ששה שנים כנגד ימי בריאת העולם כך אני עשיתי לכם כן במצרים: