אוהב ישראל, חקת א׳

א

וידבר וגו' לאמר זאת חקת התורה וגו' לאמר וגו'. ראשונה צריך להבין ולדעת מהו זה. ב"פ לאמר. והנה לאמר הראשון הוא נכון. כי משרע"ה לא הורשה לאמר לישראל שום דיבור ששמע מפיו הק' ית'. עד שיתן לו הש"י רשות לאמר. ותיבת דבר אל בנ"י הוא לחיוב. שמחויב ומצווה לאמר להם. אך לאמר השני הוא לכאורה שפת יתר. גם צריך לדעת מהו לשון חוקת התורה כי לשון זה מורה ע"כ התורה כולה ומהראוי הי' לכתוב זאת החוקה. אשר צוה כו'. והי' קאי על מעשה הפרה לבד.

ב

אכן בהעיר לב ושום שכל. י"ל. כי בא הכתוב לרמז בכאן רמז וסוד נפלא כי הנה ידוע כי תוה"ק קדמה לבריאת העולם אלפים שנה והיתה אז אורות זכים ומצוחצחים בסוד חכמה ובינה ושורשה הרמה בקודש היא חכמה סתימאה. קדמאה אשר לית השגה ומחשבה תפיסא ביה כלל. והיתה סתימא דכל סתימין. אכן רצון הבורא בהוב"ש היה שתבוא לידי התגלות עד אשר זכו בה עם ה'. בני אל חי. ליהנות מזיו הודה והדרה ואורה. ולזאת נק' תוה"ק משל הקדמוני שהיא כדוגמת משל נגד התורה הקדומה סתימאה קדמונו של עולם. ודבר זה הוא מרומז באלו התיבות זאת חוקת התורה. היינו בחי' זאת שהוא בחי' התגלות התורה. הוא חוקת התורה הקדומה חכמה סתימאה. אשר שם לא נוכל לתאר כ"א בסוד חקיקה. והבן. ומשם נאצלה ונתגלה בחי' זא"ת. התגלות התוה"ק. והנה מאחר כי תוה"ק ממקום גבוה וסתימאה ונעלם מאוד נאצלה. לא הי' רשות לדבר ולגלות דברי תורה. אמנם כן אדם אשר מטהר ומזכך מחשבתו בלתי לה' לבדו. ומדבק מחשבתו למחשבה העליונה. בחי' יו"ד משם הוי"ה הק' סוד חכמה עליונה ומטהר את ההבל היוצא מן הלב ומדבק אותו בהבל העליון הק'. סוד הבינה. סוד מילוי של שם הק' ס"ג. שהוא מספר הב"ל. שהוא ההב"ל הק' לכל העולמות. ובזה מייחד הה' ראשונה של שם הוי"ה הק'. וכשמטהר ומזכך את הקול היוצא ע"י שית עזקין דקנה. אז הוא מייחד ומקשר לוא"ו ימי הבנין סוד וא"ו משם הוי"ה הק' וכשמטהר ומזכך דיבוריו ומקשרם ומייחדם לשורשם בזה מייחד הה' אחרונה משם הוי"ה הק'. אשרי אנוש יעשה זאת. ולאיש אשר אלה לו. אליו יש רשות לדבר ד"ת ולגלותם לעם ה' בני אֵל חי. וזהו אשר צוה ה' לאמר. צוה הוא מלשון צוותא וחיבור. היינו האדם אשר הוא מחבר ומייחד כביכול השם הוי"ה הק' כמבואר. אדם כזה יש לו רשות לאמר והבן כ"ז היטב: