אוהב ישראל, ויצא ו׳

א

ושבתי בשלום אל בית אבי והיה ה' וגו'. במדרש ר' יהושע דסיכנין בשם ר' לוי נטל הקב"ה שיחתן של אבות ועשאן מפתח לגאולתן של בנים. א"ל הקב"ה חייך כל הטובות וברכות ונחמות שאני נותן לבניך איני נותן אלא בלשון הזה. שנ' והיה ביום ההוא יוסיף ה' שנית ידו לקנות את שאר עמו. והיה ביום ההוא יצאו מים חיים בירושלים. והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול. והיה ביום ההוא יטפו ההרים עסיס. ע"כ דברי המדרש.

ב

לבאר דבריו הקדושים בשום שכל והערת לב. נקדים מה דאי' בגמ' ובמדרשים אין והיה אלא לשון שמחה. ויש להבין השמחה מה זה עושה בתיבת והי"ה. וי"ל דהנה כתיב כי ביה ה' צור עולמים. ביו"ד עוה"ב. ובה' עוה"ז. ואלו השני אותיות הם בחי' אבא ואימא סוד חכמה ובינה תרין ריעין דלא מתפרשן. והמשכת התגלות העולמות היה ע"י סוד הוא"ו משם הק' הוי"ה. וההתגלות בפועל היה ע"י ה' אחרונה משם הוי"ה בהוב"ש. והשני אותיות וא"ו ה"א. הם בבחי' בנים כביכול. והנה כתיב עטרת זקנים בני בנים ותפארת בנים אבותם. היינו כאשר האב רואה מהבנים דבר חכמה נפלאה ומקבל תענוג ושעשועים מהדבר חכמה אזי עושה אותו עטרה לראשו לגודל האהבה והתענוג שקיבל ממנו. וכן הוא כביכול בהבורא בהוב"ש הנכבד והנורא כאשר איש הישראלי מתעורר ביראה ובאהבה ובתשוקה גדולה אליו ית' ומבין ויודע שאינו כדאי להטובות והחסדים אשר הקב"ה עושה עמו בכל עת ורגע ומרוב האהבה ותשוקה הנכבדת הוא בטל במציאות וכאפס ואין נחשב בעיניו ומיד הוא נתעורר בתשובה ומע"ט ביתר שאת ובמס"נ להש"י. אז עי"ז נתעורר לו מדת ובחי' אי"ן עלמא קדישא עילאה וממשיך משם החסדי' העליונים מצוחצחים להשפיע ולהשקות ולרוות את צמאון כל העולמות עליונים ותחתונים. וזהו מאי"ן יבוא עזרי. היינו ממדת אי"ן יבוא עזרי. והנה כאשר האדם זוכה לבוא לבחי' גדולה כזו אין ערוך אליו אזי מקבל הבורא בהוב"ש מזה תענוג גדול וחדוה ושעשועים ושמחה כביכול. ואז מזה נתעורר שמחה וחדוה לכל העולמות וכל חדו וברכאין טבין. והנה אדם כזה אשר זכה לבוא לבחי' ומדריגת אי"ן. אזי הוא כביכול לעילא מבחי' אב"א ואימ"א שהם חכמה ובינה כי החכמה מאין תבוא ותמצא ומקור שורשה הוא מאי"ן. והאדם הקדוש הזה הוא כביכול בבחי' ומדריגת אי"ן. ואז השני אותיות וא"ו ה"א. שהם בבחי' בנים כביכול לעילא מהאותיות י"ה. בסוד עטרה לראשו. וממילא אז נעשה צירוף והי"ה. ו"ה. קודם לי"ה. ואז שמחה וששון ליהודים ולכל העולמות. והנה אצל יעאע"ה כתיב ויחלום. היינו שבא לבחי' חולם. שהיא הנקודה למעלה מהאותיות והוא מחמת שעלה במדריגתו לבחי' אי"ן. והנה סולם מוצב ארצה גו' השמימה. היינו לשמי השמים העליונים הק'. וזהו ג"כ שאמר יעאע"ה. ושבתי בשלום אל בית אבי. היינו לפנימיות ומקורא דאב"א שהוא בחי' אי"ן. ואז והיה ה'. היינו שנעשה הצירוף והי"ה. ועי"ז נמשך לי לאלהים. ר"ל מן ד' יודי"ן דשם הק' ע"ב דחכמה מנין ל"י. יהיה נמשך לאלהים. אז והאבן הזאת הוא אבן שתיה אשר שמתי מצב"ה כנ"ל. מנב"ה עולה מספר ע"ב ואד"ני הק'. יהיה בית אלהים. היינו שנמתקו כל הדינין. והבן זה:

ג

והנה כבר ביארנו לעיל ביאור הפ' זכר עשה לנפלאותיו וגו'. היינו מעשה הש"י הנביעות אשר פתחו ונבעו אבותינו הק' מהמקורות העליונים ע"י מעשיהם הק' ומס"נ להש"י עד שבאו למדריגת אי"ן. עשה אותם הש"י בבחי' דכר שיוכלו אח"כ להשפיע אותן הנסים והנפלאות ממש בעת שיצטרך לבנ"י עם קרובו וכבר נתבאר למעלה טעמם ויסודם של הדברים שהוא מחמת שיסודו אב"א הוא ארי"ך ויסוד אימ"א הוא קצר. לקבלההשפעה כולו בעת המשכתו. ולכך נשארו החפירו והנביעו ויתר ההשפעה לדורי דורות. וכמו שנתבאר הכל כבר באריכות. וע"ד הנ"ל יבוארו דברי המדרש על נכון. נטל הקב"ה שיחתן של אבות שיחת"ן הוא לשון בור שיח ומערה. היינו לשון חפירה (א"ה אפשר דנקט המדרש לשון שי"ח לרמז בזה סוד אריך וקצר המבואר לעיל. וכפירש"י והרע"ב ז"ל שיח הוא ארוך וקצר. ע"ש והבן). והיינו שנטל הקב"ה החפירו והנביעו דחסד עליון שנפתחו ע"י אבותינו הק'. ועשאן מפתח לגאולתן של בנים היינו שיפתח ויתגלה זה השער חסד העליון ושפע הטובה בכל עת אשר יצטרכו בני אל חי. עבור אל חנון ורחום ה' וכנ"ל. והנה יעאע"ה פתח בכאן שער חסד גדול ונביעו קדישא מעולם האי"ן. וכמבואר לעיל בתיבת והי"ה. ולזה הבטיחו הש"י שכל הטובות והנחמות יהיו במפתח הזה ובלשון הזה וכמ"ש והיה ביום ההוא וגו' והמשכיל יבין כ"ז. וכיה"ר מלפני הש"י בהוב"ש שנזכה לעסוק בתורתו ומצותיו ועבודתו ביראה ואהבה ובתשוקה נכבדת כדי שיקבל השי"ת שמחה ותענוג מעבודתינו. וכאשר עשה לאבותינו הק' נסים ונפלאות כמ"כ יעשה עמנו. ויקוים בנו במהרה מקרא שכתוב. והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול גו' ב"ב אמן: