יסוד ושורש העבודה, שער הכולל ט׳

א

ב

ג

ד

ה

ו

ז

ח

ט

י

יא

יב

יג

יד

טו

טז

יז

יח

יט

כ

כא

כב

כג

כד

כה

כו

כז

כח

כט

ל

לא

לב

לג

לד

לה

לו

לז

לח

לט

מ

מא

מב

מג

מד

מה

מו

מז

מח

מט

נ

נא

נב

נג

נד

נה

נו

נז

נח

נט

ס

סא

סב

סג

סד

סה

סו

סז

סח

סט

ע

עא

עב

עג

עד

עה

עו

עז

עח

עט

פ

פא

פב

פג

פד

פה

פו

פז

פח

פט

צ

צא

צב

צג

צד

צה

צו

צז

צח

צט

בו יבואר גודל תועלת התשובה וזמנה וה' לו בעוזריו כי בא לטהר וכל הדברים הצריכים לבעת"ש וגודל מעלתם:

ק

הנה גודל מעלת התשובה מבואר בפ' נשא דף קכ"ב ע"א. וז"ל תשובה אתקין כלא אתקין לעילא אתקין לתתא אתקין לגרמיה אתקין לכל עלמא עכ"ל בקיצור נמרץ:

קא

ולבבך אל ירך איך אוכל לכבוש ההר הגדול הזה כי ה' לך בעוזריך והבא לטהר רבים מסייעין אותו כמרז"ל ובזה"ק. וז"ל בז"ח דף י"ט ע"ב ת"ר כשהאדם הולך בדרכי קונו הרבה מסייעין אותו נשמתו מסייעת אותו מלאכי השרת מסייעין אותו שכינתו של מקום מסייעת אותו וכלם מכריזין לפניו ואומרים בלכתך לא יצר צעדיך ואם תרוץ לא תכשל ר' נתן אומר נשמתן של צדיקים מסייעין אותו עד כאן לשונו:

קב

ואלו הדברים הצריכין לבעת"ש ראשונה ישא ידיו ולבו לאל באמונה. ויעזוב רשע דרכו בחרטה גמורה:

קג

וזאת שנית להרבות ימי טוהר במקוה וכל המרבה לטהר הרי זה משובח כי גדול מעלת הטהרה במקוה אף לטהורים מה גם למי שהיה בדרך רחוקה טומאת חלאת עונותיו. ויסגף את עצמו בתענית הכל כפי יכולתו. ולפני ה' ישפוך שיחו זו תפלה בבכי'. וירחוץ את פניו בדמעות עיניו. ופלגי מים תרד עיניו על מיתת הצדיקים ועל חרבן בית ה'. ולהרבות בצדקה כמתנת ה' אלהיך כמ"ש וחטאך בצדקה פרוק. וישתדל בג"ח כי בחסד ואמת יכופר עון. וירדוף אחר השלום כמ"ש סור מרע ועשה טוב בקש שלום ורדפהו:

קד

ומעתה נפרש דרך פרט גודל מעלת כל אחד ואחד ומקומו המוזכר לו בזהר הקדוש:

קה

וגודל מעלת הטהרה מלתא אגב אורחא קמ"ל מגודל השתדלות אברהם אבינו לטהר טמאים ממקרה אשר לא טהור ומשאר טומאות הטעון פרישות שבעה כמבואר בזה"ק פ' וירא דף ק"ב ע"א. וז"א תא חזי כל מה דאכיל אברהם בטהרה איהי קא אכיל ובגין כך אקריב קמייהו ואכלי ונטיר אברהם בביתיה דכיא ומסאבותא דאפי' בר נש דאיהו מסאב לא הוה משמש בביתיה עד דעביד ליה טבילה או עביד ליה לנטרא שבעה יומין כדקא רזי ליה בביתיה הכי הוא ודאי כו' ואברהם ושרה הוו מתקני טבילה לכלהו איהו לגברוי ואיהי לנשי כו' ת"ח אילנא נטע אברהם כו' ובההוא אילנא הוה ידע מאן דאתאחיד ביה בהקב"ה ומאן דאתאחיד בע"ג מאן דאתאחיד בהקב"ה אילנא הוא פריש ענפוי וחפוי על רישיה ועביד עליה צלא ומאן דאתאחיד בסטרא דע"ג ההוא אילנא הוה אסתלק וענפוי סליקין לעילא כדין הוה ידע אברהם ואזהיר ליה ולא אעדי מתמן עד דאתאחיד במהימנותא דקב"ה והני מאן דאיהו דכיא מקבל ליה אילנא מאן דאיהו מסאב לא מקבל ליה כדין ידע אברהם ומדכי לון במיא. ומעינא דמיא הוה תחות ההוא אילנא ומאן דצריך טבילה מיד מעיין סלקין לגניה ואילנא אסתלקין ענפוי כדין ידע אברהם דאיהו מסאבא ובעי טבילה מיד ואם לאו מיא נגיבן כדין ידע דבעי לאסתאבת שבעא יומין כו' עכ"ל:

קו

והנה אנחנו זרע אברהם אוהבו נאמן לית"ש ויתעלה ממנו יראו וכן יעשו בכל עיר ועיר לקיים עליהם להיות עושים עוצם ההשתדלית היותר שיהי' בעירם מקוה טהרה של פושרין בכדי שכל אדם אפי' הוא חלוש יכול להיות מוחזק בטהרה מי מקוה בתמידות ואל תאמר ראה זה חדש הוא כבר היה לעולמים בכמה קהלות קדושות שהשתדלו בזה וגם הצליחו ועשו פרי טוב ואשרי חלקם כי זכות הרבים תלוי בהם ומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד ודי הערה בזה:

קז

והנה גודל מעלת התענית כבר בא בפנים החבור בחדש אלול ועיי"ש:

קח

וגודל מעלת דמעות הובא מבואר בזה"ק ובתיקונים בהרבה מקומות. וז"ל בפ' תרומה דף קס"ה ע"א תנינן כל תרעין ננעלו ואסגירו ותרעין דדמעין לא אסגירו כו'. וכל אינון דמנין על אינון תרעין כלהו מתברין גזוזין ומנעולין ועיילין אינון דמעין וההוא צלותא עאלת קמי מלכא קדישא כדין ההוא אתראית ליה דוחקא מההוא עצימו ודוחקא דההוא ב"נ כד"א בכל צרתם לו צר כו' וההוא ב"נ וההיא צלותא לא אהדר בריקניא וקב"ה חייס עליה זכאה חולקיה דההוא ב"נ דאושיד דמעין קמי קב"ה בצלותיה כו' עכ"ל. וז"ל פ' ויחי דף רכ"ג ע"א תנינן כל ב"נ דאושיד דמעין קמי דקב"ה אע"ג דאתגזר עליה עונשא יתקרע ולא יכיל ההוא עונשא לשלטאה ביה כו' עכ"ל וז"ל בתיקונים תיקון י"א דכ"ו ע"ג כל השערים ננעלו אבל שערי דמעה לא ננעלו ולית מאן דאפתח לון עד דייתי מארי דדמעה דאתמר ביה ותפתח ותראהו את הילד והנה נער בוכה. ולית היכלא מפתחא אלא ביה ודא איהו ותפתח ותפתח ודאי היכלא לגביה הה"ד אדני שפתי תפתח במאי אתפתח ליה בדמעה הה"ד והנה נער בוכה ומיד ותחמול עליו ועוד ותפתח כד ישראל פתחין בתיובתא בבכי' מיד ותחמול עליו ודא איהו בבכי יבואו בזכות בכיה דיליה יתכנשון מן גלותא עכ"ל:

קט

ולרחוץ פניו בדמעות עיניו מרומז בפ' אחרי דף ע"ה ע"ב וז"ל ר' אבא הוה אזיל לקפוטקיא והוה עמיה ר' יוסי עד דהוו אזלי חמו חד בר נש דהוה אתי ורשימא חד באנפיי אמר ר' אבא נסטי מהאי אורחא דהא אנפוי דדין אסהידו עליה דעבר בארייתא בגיני כך אתרשים באנפוי כו' קרא ליה ר' אבא אמר ליה אימא מלה האי רשימא דאנפך מאי הוא אומר לון במטותא מנייכו לא תענשו יתיר לההוא בר נש דהא חובוי קא גרמו ליה כו' ואבתזבנא ע"י דחד אסייא דאית בגיון. אמר ליה מאן הוא אסייא. אמר ליה ר' שמלאי הוא א"ל מאי אסותא יהיב לך א"ל אסותא דנפשא. ומההוא יומא אהדרנא בתשובה. ובכל יומא חזינא אנפאי בחד חיזו ובכינא קמי קב"ה דהוא רבון עלמין על ההוא חובא. ומאינון דמעין אסחינא אנפאי כו' עכ"ל ובזה נשלם הפרק: