דבר בעתו ו׳

א

בו יבואר הסיבה השלישית שהטעה אותם לעון זה:

ב

ועתה נבוא לבאר את הסיבה השלישית שהרגיל אותם לעון החמור הזה. והוא אומר מותר דהיינו שטיעין לומר דבאמת הדבר היתר הוא לאיש המתגורר בין העמים. וגם זה נחלקים לשתי סונים יש שחושבין הדבר להיתר משום דבזמן ההוא אי אפשר לשמור חוקי התורה כשאר איש ישראל שהלא כמה פעמים אנוסים הם אף לחלל את השבת ונוגע לפקוח נפש אם לא יחלל. וע״כ יטעה כנפשו כי כל זה הזמן נגרע מדרגתו משאר איש הישראלי ואינו מחוייב לרקדק בשמירת הדת דכיון שמחלל שבת החמורה שוב אין לו לדקדק כלל על שאר מצות התורה וחושב בנפשו כשאבוא לביתי אשוב לשמירת התורה כמלפנים. ויש שאינם טועים כ״כ להפקיר עי״ז כל מצות התורה אבל באכילה עצמה סבורין דמותר להם הדבר מפני שקשה עליהם כח הסבל בלתי אכילת בשר בעת הרגוררותו ובשר כשר אין באפשרו להשיג.

ג

ועתה נשיב על ראשון ראשון. תחלה לכל צריך שידע האיש המתגורר שאף בעת התגוררותו איש ישראלי הוא כמקדם ומחוייב בכל מצות התורה כמו שאר איש ישראל שמה שצריך לחלל השבת וכנ״ל אינה עבירה כלל כמו שאמר הכתוב ולנערה לא תעשה דבר אין לנערה חטא מות וגו׳ דהיינו שאין נחשב הדבר לחטא כלל בעבור שאנוסה היתה ואף כן בעניננו במה שנאנס אין זה עבירה כלל אבל במה שאינו נאנס יש עליו חומר כל איסור ואיסור כמו שאר איש ישראל ואף בשבת עצמה כל שאינו מוכרח לאותה דבר ועושה מרצון עצמו הרי הוא נקרא מחלל שבת גמור ומכרית נפשו מארץ החיים עי״ז והרי הוא בכלל מה שאמר הכתוב מחלליה מות יומת וכן גם כן בשאר כל המצות הוא מחוייב לשמור את התורה בכל פרטיה כמו שאר איש ישראל מלבד מה שהוא אנוס ע״ז. בא וראה מה שאמרה התורה במוכר עצמו לנכרי או לעקר שבודאי איש נבזה הוא עבור זה שהרי ידע מתחלה שבודאי יבטל הרבה פעמים מדיני התורה ע״י מכירה כזו אפ״ה ביארה לנו התורה כמה פסוקים בסוף פרשת בהר שה׳ הוא אלהיו ומחוייב עדיין בכל המצות כמקדם כמו שכתוב אחר פרשת מוכר עצמו לנכרי כי לי בני ישראל עבדים עבדי הם וגו׳ אני ה׳ אלהיכם ונאמר אחריו לא תעשו לכם אלילים ופסל ומצבה לא הקימו לכם וגו׳ את שבתותי תשמרו ומקדשי תיראו ואיתא תורת כהנים (והובא מקצהו גם ברש״י שם) כנגד הנמכר לנכרי הכתוב מדבר שלא אמר הואיל ורבי עובד עכו״ם אף אני כמוהו הואיל ורבי מגלה עריות אף אני כמותו הואיל ורבי מחלל שבת אף אני כמותו לכך נאמרו מקראות הללו ומקדשי תיראו הזהיר בו הכתוב את כל המצות עכ״ל התו״כ. ועל אחת כמה וכמה בזה שלא מכר את עצמו ברצונו רק שמסיבת הזמן נפל עליו שיהיה מתגורר בין העמים בודאי לא נגרע ערכו עי״ז משאר איש ישראל בשום דבר ומחוייב בכל המצות כמקדם. וגם צריכין לדעת דכל עיקר דבריהן טעות הוא שאף שאיש ישראל מחוייב לשמור כל תרי״ג מצות התורה וכמו שאמר הכתוב הנסתרות לה׳ אלהינו והנגלות לנו ולבנינו עד עולם לעשות את כל דברי התורה הזאת. מ״מ אף אם עבר על איזה מצות ואף החמורה שבחמורות לא הותר לו בשביל זה לעבור עוד. ועל כל עבירה ועבירה שיעבור אף על הקלות שבקלות צריך ליתן דין וחשבון ולהענש על כל אחת ואחת עונש בפני עצמה וכמו שאמר הכתוב בקהלת כי את כל מעשה האלהים יביא במשפט על כל נעלם וגו׳ וכן כתב הרמב״ם ז״ל שאף ירבעם בן נבט יענש אף על מצות עירובי תבשילין שלא קיים.

ד

ובאמת הרבר להיפך הוא שאיש שכבר עבר על איזה מצוה ממצות התורה עליו לשמור עצמו יותר שלא יעבור עוד עכ״פ על יתר המצות וכמו שאירע באחד שנפל רקבון ר״ל באחד מאיבריו שבגופו בידו וברגלו האחת וימהר לקרוא להרופאים ויחתכו איברים האלה שלא תתפשט הריקבון יותר ואח״כ התבוננו כי החל קצת הריקבון גם בצד השני שבגופו וצריך לחתוך גם ידו או רגלו השניה ויבך בכי גדול מאוד ויתחנן להרופאים אולי יש עצה למלט את ידו השניה מלחתוך אותה. וישאלוהו למה אתה מצטער כל כך יותר מהראשונה. ויען להם הלא תבינו הדבר כי בעת שנחסר לי ידי האחת נחמתי עצמי בהשניה אבל עתה אם תחתכו לי גם אותה הלא חיי אינם חיים כי יחסר לי שתיהם. בך הוא בענין הזה וכידוע מה שהעתקתי לעיל בפ״ג בשם חז״ל דכל מצות התורה הם מכוונים כנגד אבריו של האדם והוא כנגד אברי הנפש שלו וכאשר ביארנו שם באורך דכשמפקיר אותם פוגם אברי נפשו ונעשה בעל מום באבר ההוא המכונה למצוה הזאת. וא״כ מי שכבר עבר על כמה מצות התורה ע״י פתוי היצר וכבר נעשה בע״מ בנפשו הלא עכ״פ מוטל עליו לשמור עצמו מאוד שלא יפגום עוד במצות התורה וישארו לו על כל פנים יתר אבריו של נפשו שלמים וקיימים בעולם הנצח.