חשבון הנפש קל״ו

א

שייך לפרק יב

ב

ז"ל המקשה מלישנא דמשתמע לתרי אפי, והלא מצינו אצל יעקב שאמר אנכי עשו בכורך. וכן בכמה דוכתי.

ג

תשובה

ד

כל מלאכת מחשבת אפי' מעשה ידי אדם אסור לקלקלו כמתעסק בעלמא משום בל תשחית, וכ"ש בידי שמים, למעלה מהם בעה"ח המוכשרים לצער ועונג (עיין סי' ז') שאסור אפילו לצערם מכ"ש להזיק להם, ואעפ"י שמותר אפילו להשחית בעה"ח (בכח ובמרמה) לצורך האדם והנאתו, מ"מ חייבים למעט בצערם כ"כ שאפשר, למעלה מהם האדם שיש לו בושת (שם) וחייבין על צערו ונזקו ובושתו, ואפילו בדיבור בעלמא אסור לביישו ולצערו וכ"ש להזיקו, אבל מותר להציל הנרדף בבושתו בצערו ובהזיקו של רודף, ובלבד שימעט בהן כ"כ שאפשר, וכן חייב אדם לידבק במדת אמת ולהתרחק מן השקר כ"כ שאפשר, ד"מ השקרן משמיע דבר כזב באזניו ובאזני אחרים, ובמקום שיכול להעשות ע"י לישנא דמשתמע לתרי אפי (דהיינו שקר לאחרים בלבד) אסור לשקר בענין אחר, אפי' היכא דאיכא סכנה או דרכי שלום, או הצלת הנרדף:

ה

והנה עשו מלומד בצביעות היה מנעוריו כמש"ה ציד בפיו, ואעפ"כ לא הלשינו אותו אמו ואחיו מימיהם, ואפילו כשהחציף ליתן לפני עור מכשול דהיינו להעביר את אביו על דעתו ועל דעת קונו לגזול הברכה מן הצדיק לדורות בטעות, מ"מ נזהרה רבקה עדיין ממלשינות ויעקב משקר כ"כ שאפשר, ואי ס"ד להוכיח מכאן להתיר לישנא דמשתמע לתרי אפי עפ"י שורת הדין, א"כ מאי הפסיד הרמאי, והלא יכול הוא לשקר ולהשבע בהיתר כל זמן שלא התנו עמו על דעתנו ועל דעת המקום בפירוש, והכי נמי חס ליה ליעקב אע"ה להקל באיסור השקרות אפילו כמלא נימא חלילה, אלא אדרבא החמיר ע"ע אפי' בשעת הסכנה להשתמש בלישנא דמשתמע לתרי אפי כנ"ל:

ו

והנה דבורי אמת דאשתמע מנייהו שקרא, נקרא דברי מרמה. ושקר הנשמע מן השתיקה או ע"י מחשבה הניכרת מתוך מעשה נקרא רמיה או ערמה להרע, אלא שהערמה להטעות את הבריות ולהזיק להן לטובת עצמו, הותרה לגבי שאר בעה"ח, ואמנם הדבר ברור שאברהם אע"ה דקדק לקיים אפילו מדת ודובר אמת בלבבו שהחמירו בו חסידי צאצאיו ז"ל: