א
וששאלת אם יכול היהודי להשכיר אותו כרם לגוי עד שיעברו שני ערלה ואח"כ יקח היהודי הכרם ברשותו. לא. כי פירות הערלה אסורים בהנאה ואסור הישראל לאכלם אף למכרם לגוי כי הפירות של ישראל הם דשכירות לא קניא. וכיון דבקרקע דידיה קיימי פירי דידיה הוו ואסירי בהנאה. ולא דמי להנך שתילי ערלה דסוף פ"ק דע"ז (דף כב) דגוי אוכל שני דערלה וישראל אוכל שני דהיתרא ושרא ליה רבא אף בלא התנו מעיקרא לעשות כן. שאני התם דשותפין הוו תרווייהו או בקבלנות או שותפי ממש הוו בגוף הקרקע ולהכי שרי דהכי דינא שזה טורח בחלקו ומעדר וזומר בכל יום או יום אחד. או שנה אחת או ג' שנים ואוכל מה שטורח ואח"כ חבירו עושה כמו כן לחלקו. לכך שרי רבא. אבל הכא דקרקע דישראל הוו ואילנות נמי דידיה הוו דבתר תלת שנין אמר ליה לגוי הסתלק מארעאי ומאילני. נראה דאפילו התנו מעיקרא אסור. ואפי' אם הישראל מכר לגוי אותן נטיעות קודם שהוציאו פירות שיהיו לגוי כל ג' שנים או ד' שנים אסור כיון דבתר שני ערלה לא מצי הגוי למעקרינהו וצריך להניחן בקרקע של ישראל דישראל נינהו וגוי ארסטון בתוכו בעלמא הוא:
תשב"ץ קטן
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
רבי נתן בליקוטי עצות כותב: עִקַּר רְפוּאוֹת הַחוֹלֶה הוּא רַק עַל־יְדֵי פִּדְיוֹן. וְלֹא נָתְנָה הַתּוֹרָה רְשׁוּת…
[בְּשַׁבָּת ויו"ט אֵין אוֹמְרִים אוֹתוֹ] יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ ואֱלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ הַבּוֹחֵר בְּדָוִד עַבְדוֹ…
א סימן מ' הגם הלום ראיתי אחרי רואי גודל מעלת העוסק במקרא מדת בנין הבית…
א הועתק מספר קצוי ארץ בקצרה עם תוספת ביאור בסייעתא דשמיא כאשר יראה המעיין: ב…