שפת אמת, דברים, שופטים ט״ו

א

תרמ"ה

ב

במדרש אני ה' אוהב משפט משל למלך שהי' לו פרדס שאוהב אותו נתנו לבנו שאוהב אותו ע"ש. פי' מה שנותן מצות מניות שופטים לבנ"י הוא מתנה מאת השי"ת כי אין המשפט ע"פ שכל אנושי רק שבנ"י המה כלים שהקב"ה משפיע להם דעת ורוח הקודש לעשות משפט. וכתי' בכל שעריך אשר ה"א נותן לך. כמו שמצינו בגשמיות יש ארץ מגדלת אוכלוסין כו' כן בפנימיות ארץ ישראל המקום גורם ונק' ערי קודש כדכתיב ערי קדשיך היו מדבר. וכל עיר הי' ענין ושער מיוחד והי' מגדלת דעת ושופט כדכתי' רבתי עם דרשו חז"ל רבתי בדיעות. וזהו לשבטיך ששורש י"ב שבטים הם שמרים מיוחדים ואח"כ מתפשטין אותן השערים לפרטים. ולא לחנם משבח הקב"ה את א"י והיא הפרדס שנתן לאוהבו ואברהם אע"ה א"ל הקב"ה לך לך כו' אשר אראך. וע"ש בזוה"ק כי לא הי' יכול להשיג דעת שלימה ואמתית עד שגילה הקב"ה אליו סודו בארץ ישראל ע"ש פ' לך לך. ולכן כתי' למען תחי' וירשת כו' פרש"י כדאי מינוי הדיינים כו' שזה הי' כל המכוון בנתינת הארץ כדכתי' מלך במשפט יע' ארץ. וכתי' על עזבם את תורתי ולא הלכו בה פרשנו ג"כ שהי' צריך להיות הנהגת א"י ע"פ התורה שהיא ענין תושבע"פ. ועמ"ש בפ' דברים מזה. וכשנשכח מאתנו עיקר המכוון ונעשה כמתנה גשמיות חלב ודבש. ניטל מאתנו המתנה:

ג

בפסוק כי תצא למלחמה כו' לא תירא מהם כו' ה"א עמך המעלך מא"מ כו' ה"א ההולך כו'. להלחם כו' פי' שכל המלחמות הבאים על עובדי ה' הם רק לטובה. והאות יצ"מ שע"י הגלות של מצרים זכו אח"כ לכל המדרגות וכן הוא לעולם. וכתיב ההולך והל"ל הולך. רק שבא לומר שכל המלחמה היא תהלוכות הבורא ית' לטובתינו להוציא בלעם מפיהם כדכתי' שלט האדם באדם לר"ל. וכ"כ ה' ילחם לכם הרמז כנ"ל שכל המלחמות של בנ"י ממנו ית' הם נשלחים לטובתינו. וז"ש תקום עלי מלחמה בזאת אני בוטח פי' במלחמה זו עצמה:

ד

בפסוק כי תקרב א"ע כו' וקראת אלי' לשלום כו' ובמד' ותגזר אומר ויקם כו'. הענין הוא כי יש לבנ"י כח לקרב כל האומות אם היו חפצים להכניע עצמם תחת בנ"י לכן נקראו בנ"י השולמית. כביכול כמו שהקב"ה עושה שלום במרומיו מלך שהשלום שלו. כן בנ"י למטה נק' השולמית שהשלום ברשותם. וזה הברכה שכ' ה' יברך א"ע בשלום. וזהו ותגזר אומר כו' כי הגם שבוודאי אותן האומות אשר נלחמים עם בנ"י המה רשעים וצריכין לאבד אותם. עכ"ז וקראת כו' לשלום. והי' כו' לך למס כו' ועי"ז יוכל להיות התיקון: