שפת אמת, דברים, שבת תשובה י״ג

א

תרנ"א

ב

קחו עמכם דברים כו' כי הנה עיקר התשובה הוא לתקן השליחות שנשתלח האדם לעוה"ז. וכתיב כאשר ירד הגשם כו' ושמה לא ישוב כי אם הרוה כו' כן יהי' דברי כו' כל הפסוק. והקב"ה נתן בכל איש ישראל דברים שצריך להוציאם בעולם מכח אל הפועל לעשות בהם פירות ואז ישוב בשליחותו לפניו ית'. והוא נשמת אלקי כמ"ש רז"ל הנשמה בגוף כאזכרות בגוילין וכ"כ ואשים דברי בפיך. והנשמה צריכה לתקן המעשים והגוף כמ"ש כי אם הרוה כו' הארץ והולידה כו'. ואז תשוב הרוח אליו ית'. ולכן שבת מיוחד לתשובה ע"י שיש בשבת עלי' מכל מעשה ימות החול שהוא מעין יום שכולו שבת שאז ישובו כל הדברים אליו. וכשאדם חוטא אין הנשמה יכולה לעלות כמ"ש לא ישוב כו' ריקם כו'. ולבעל תשובה השי"ת מסייע שהדברים יעשו פירות. וז"ש אהי' כטל כו' ויך שרשיו כלבנון ילכו יונקותיו כו' כל פרשת ההפטורה. הכוונה שיוכל להוציא מכח אל הפועל שיתקנו הדברים כל הגוף להפריח ולהצמיח לעשות פירות כנ"ל:

ג

בפרשת דרשו ה' בהמצאו כו' כי לא מחשבותי כו' כאשר ירד הגשם כו'. הענין לידע ולהאמין כי הקב"ה שהוא נעלם מכל אעפ"כ הוא מחי' ומנהיג הכל. וכמו כן דברי תורה שהם שמותיו של הקב"ה ומתלבשין באותיות התורה שלפנינו להחיות התחתונים והוא כמו הגשם והשלג היורד משמים והוא מרוה הארץ ומוליד ומצמיח להוציא הארץ מכח אל הפועל מעשי'. כן הוא כל הנהגתו ית' ששולח עזרו מקודש ובנ"י מאמינים בזה לכן יש להם לשוב אליו ית' בהיותם יודעין כי הכל בא מאתו ית' לכן ישוב אל ה' וירחמהו. ויתכן לפרש כי לא מחשבותי בדרך אעפ"י. ולכן שבת מסייע לתשובה כי בו נפתח חיות הפנימי ( שער הפונה ) קדים. וז"ש ביני ובין בנ"י אות כו' וינפש. פי' שבשבת נמשך חיות ונפש להחיות כל מעשה בראשית. ובנ"י זוכין לזה הדביקות ע"י שמבטלין כל מלאכה בשבת קודש כדי להתדבק בשורש מושכין משם חיות חדש. וזה עיקר התשובה. ואמרו חז"ל אלו שמרו ישראל שבת אחת נגאלין. הרמז שבת אחת להיות כל הרצון תמיד לשבות ולהיבטל אל השורש. כמ"ש אחת שאלתי כו' שבתי. ואמרו חז"ל בהמצאו הוא בעשי"ת. כי פי' בהמצאו בזה המציאות שהמציא לו כביכול הקב"ה בזה העולם בזה יש לבע"ת כח לשוב כמ"ש לעיל. וזה הדרך מתחדש בר"ה זה היום תחלת מעשיך ודו"ק:

ד

בפסוק יעזוב רשע דרכו ואיש און מחשבותיו. דאיתא במשנה האומר אחטא ואשוב אין מספיקין בידו לעשות תשובה. והטעם כיון שבתשובה עצמו חטא ועי"ז דרך התשובה נתרחק ממנו. ומדה טובה מרובה וא"כ מי שחוטא בשגגה ובמחשבות זרות שסופן להביא לזדונות ועבירות בפועל. ואם מתעורר בתשובה על כל אלה. כדי שלא לבוא לעבירות. וז"ש איש און מחשבותיו שעדיין לא חטא וע"י פחד החטא שב מקודם. מצילין אותו מן החטא. שהרי החטא גרם לו התשובה ותיקון מחשבותיו לכן נתרחק מן החטא: