שפת אמת, דברים, ראה כ״ב

א

תרנ"ז

ב

במדרש מוסר ה' בני אל תמאס. דכתי' מקודם כאשר ייסר איש את בנו ה"א מיסרך. כי כל היסורים העוברים על בנ"י הכל לטובה להיטיבך באחריתך. וכמו שהיו יסורי המדבר הכנה לא"י כמו כן כל יסורי הגלות. ז"ש אנכי נותן לפניכם כי גם הקללות הם בכח התורה שנק' טוב והם לטובה. וע"ז רמזו בספרי שיש דרך שתחילתו קוצים וסופו מישור. כי בוודאי הברכה הוא כולו מישור כמ"ש ברכת ה' כו' ולא יוסיף עצב עמה. רק אפי' הקללות הם סופן מישור כמ"ש מה דעבדין מן שמי' לטב. מן שמים הוא הבא בכח התורה. ולכן אין מפסיקין בקללות. א"ת קוצין. שלא להפרידן מן כח האחדות שהם מוסר ה' בכח התורה כנ"ל:

ג

ובמדרש תנחומא משל למלך שקנה לו עבד והתנה אם אתה עושה רצוני כו' מאכילך ומשקך ואם א"א עושה רצוני כו' מיסרך עשה העבד יותר ממה שהתנה ואח"כ סרח והתפשר עמו ע"ש. הנמשל הוא כי הברכות והקללות הם אשר תשמעו ואם לא תשמעו. אבל בנ"י הקדימו נעשה לנשמע. וזה יותר ממה שהתנה. ובאמת קודם החטא היו בנ"י למעלה מאלו שתי הדרכים. לכן אחר החטא הוכיחן מרע"ה אנכי נותן לפניכם בו"ק. כי מקודם היו למעלה מכל זה כי נעשה קודם השמיעה הוא בחי' בנים שנמשכו אחר מעשה אביהן מעצמן בלי שום ציווי. וכן יהי' לעתיד כמ"ש שם במדרש בעוה"ז נתתי לכם ברכה וקללה ולעתיד כל רואיהם יכירום כי הם זרע ברך ה' הוא בחי' בנים כנ"ל:

ד

והנה כתי' הברכה אשר תשמעו ואמו"ז ז"ל אמר כי בשבת דכתי' ויברך כו' את יום השביעי בוודאי הוא שהש"ק מוכן לבנ"י לשמוע דבר ה' לכן הוא מבורך כו'. והענין הוא כמ"ש בזוה"ק כיון דלא אשתכח בי' מנא מה ברכתא אשתכח בי' אלא כולא ברכאין בשביעאה תלי'. פי' שבשבת הוא מקור הברכות למעלה מהתפשטות הברכות בגשמיות. וכן פי' הברכה אשר תשמעו שהוא שורש הברכות התורה שנק' ראשית שכל העולם נברא ומתקיים בכח התורה. וכשבנ"י שומעין התורה ומצות הם מקבלין עיקר הברכה. ולא זו הברכה רק גם הקללות אם לא תשמעו גם זה בכח התורה דכתי' כאשר ירד הגשם כו' כן כו' דברי אשר יצא מפי לא ישוב כו' עשה כו' אשר חפצתי כו'. כן התורה ומצות שנתן לנו הקב"ה בע"כ יעשו את רצון הבורא ית' אם תשמעו יהי' בטובתן וא"ל יהי' שלא בטובתן והכל כדי לגמור רצונו ית' וזה אנכי נותן לפניכם היום. ע"י נתינת התורה ממילא יהיו ברכות וקללות. ולבסוף יתקרבו בנ"י ויקיימו מצות ה' כמ"ש עשה כו' אשר חפצתי והצליח א' שלחתיו: